שנה חדשה, חשבון ישן: כל מה שישראל עדיין חייבת לעצמה

התגובה מאיחוד האמירויות להתרעה של בן זאיד לפני 7 באוקטובר, סימני השאלה סביב נתניהו, הפנים החדשות בכנסת, החרם על ההתנחלויות והתקווה לשנה אחרת – מחשבות לקראת ראש השנה

אבי בניהו
1. במקצועי אני דובר ויועץ תקשורת, ולכן אתחיל במה שקרוב אצל עצמי – התגובה הרשמית של איחוד האמירויות לידיעה המטלטלת ב"הארץ", על המידע המוקדם והמפורט יחסית, שהעביר האמיר מוחמד בן זאיד לבנימין נתניהו על המתקפה הצפויה של חמאס. התגובה האמיתית היא מעשה ידי אומן דוברות. היא מצהירה כי לא תתערב בבחירות בישראל, אבל מדגישה כי "יש קשר ישיר בין המדינות" ומוסיפה ש"כל המודיעין מועבר בכל הערוצים".
ובעיניי אין יותר "אי-הכחשה" מזה. ככל שחולפים הימים ומתרבות העדויות, עולה כי כל המידע היה מונח בפני הדרגים בישראל, גם מהתרעה מצרית, גם אמירותית, אבל גם ממודיעין צבאי שהתקבל מכמה ערוצים ולא הצליח לסדוק את הקונספציה שנבנתה כסלע איתן, שלפיה "חמאס מבקש הסדרה".
אבל לכל המערכת הזאת יש ראש, נתניהו, שפתח במסע בכי ונהי "שלא העירו אותו", ואם רק היו מעירים אותו בזמן, "הכל היה נראה אחרת", כלשונו וכלשון רעייתו, עזר כנגדו. והנה עולה החשד שהוא זה שלא העיר אותנו, כשעל פי הידיעה לא העביר את המידע לאיש, בהיותו נטוע בעצמו עמוק מאוד בתוך אותה קונספציה. לו היה מתפרסם שהמידע מבן זאיד האמירותי הועבר למשל לשר הביטחון יואב גלנט או לרמטכ"ל הרצי הלוי, נתניהו ולשכתו היו מדברים במונחים של "בגידה". והנה, אם כן, מתברר ש"הבגידה" הייתה גם בבלפור ובלשכת ראש הממשלה.
אם נתניהו, עוזריו ושופרותיו הצליחו במאמץ עילאי ומתמשך לשכנע 40% בציבור, שייתכן שהייתה "בגידה" בתוך מערכת הביטחון, עד כדי כך ששר הביטחון ישראל כ"ץ לא יכול להכחיש אפשרות כזו, באה הידיעה האחרונה והופכת את הקערה על פיה. וכאשר זו מתחברת לקשר העמוק בין לשכת נתניהו ללשכת נשיא קטאר ולמזוודות הכסף שהרעיף נתניהו דרכם על חמאס – עלולה "הבגידה" לשנות נתיב תוך כדי מעופה.
ומדוע כל כך קל להאמין שנתניהו החזיק במידע ולא שיתף בו איש במערכת הביטחון? כי אצלו זה כבר דפוס מוכר וידוע. כך החליט לפתוח את מנהרות הכותל בלי לעדכן ולהכין את שר הביטחון והרמטכ"ל לאפשרות של מהומות בשטחים בטרם יטוס הוא עצמו לביקור בספרד (ואלו אכן פרצו וגבו מחיר דמים כבד), או למשל כשהחליט להתנקש בחייו של ח'אלד משעל בירדן, בלי לעדכן מראש את שר הביטחון והרמטכ"ל כדי להכניסם לתרחישים אפשריים (הייתי באותו הערב ליד שניהם בהופעה לאנשי מילואים בתל אביב, ועודני זוכר את התדהמה על פניהם כשנודע להם שחוליית המוסד עצורה ונצורה בשגרירות בעמאן). וכך נהג כשהחליט לאשר צוללת מיוחדת למצרים ועוד ועוד.
אבל לשכתו של נתניהו ועוזריו ודובריו, שאינם מבחינים עוד בין דוברות ראש הממשלה הממלכתית לבין הדוברות הפוליטית בתקופת בחירות, מיהרו להצהיר שבכל שיחה מהסוג הזה בין ראש הממשלה לבין מנהיג זר, יש על הקו מישהו מהמזכירות הצבאית או המל"ל שמתעד אותה – וזו אם כן ההוכחה שלא הייתה שיחה כזו לכאורה. אני יודע שלא תמיד זה נכון, לדוגמה שיחה ארוכה בין נתניהו לאסד האב – בה הסכים להעברת רמת הגולן בתייווכו של רון לאודר ועוד. נתניהו אף הודיע שיגיש תביעת דיבה נגד שלומי אלדר ו"הארץ", תוך שהוא מסתמך על "היעדר תיעוד". זה כמובן הבל הבלים. הוא יודע שתביעה כזו, אם תוגש, תתברר רק אחרי הבחירות.
מה שחשוב באמת הוא שיש מעלינו ראש ממשלה שאיבד את הלגיטימיות ואת הכשירות לנהל את המדינה, ויש כאן מדינה שלמה, משפחות וקהילות שכולות, צבא שלם ואזרחים טובים ותמימים שרוצים לדעת ולהבין מה ואיך קרה לנו, וכיצד זה לא חוקרים ומגלים לנו.
ויש כאן ראש ממשלה שמונע כל חקירה ורק הוא יודע מדוע, יש כאן ראש לשכה לשעבר שנחשד בזיוף הפרוטוקולים ולו"ז צבאי בבוקר הטבח, יש כאן לשכה שפעלה בשליחות הקטארים, ויש זמן שחולף, חומרים שנעלמים, עדויות שמתואמות – ונתניהו אחד, שמבקש שוב את אמון העם הזה, ושצריך לשלוח אותו הביתה ולהקים ועדת חקירה ממלכתית ומעמיקה.
2. בתוך הסחי הפוליטי יש גם כמה נקודות אור שיהפכו את הכנסת הבאה לטובה יותר. אחת מהן היא שיבוצו בליכוד של לוחם המילואים אלישע מדן, שנפצע אנושות במלחמה והפך לדמות ציבורית שמזוהה עם מסרים של אחדות, שיקום ולכידות. אלישע ישביח את עבודת הכנסת, אף שאני חושב שהוא בתוך מפלגה משסעת, מפלגת וכנועה עד אימה לעומד בראשה.
אני חושב שד"ר נחומי יפה, האישה החרדית הראשונה ששובצה אי פעם ברשימה חרדית, היא בשורה וקריאת תיגר על הנורמה הפסולה של הדרת נשים. אין ביטחון שתהיה בכנסת, אבל היא כבר סוג של פורצת דרך. כמוה גם יואב סגלוביץ עם מנסור עבאס. גם שילובם של רפי בן שטרית, לשעבר ראש עיריית בית שאן ואב שכול, ושרון שרעבי, אחיו של אלי שרעבי, ברשימתו של אביגדור ליברמן, יתרמו להשבחת הכנסת והשיח – וגם לילי בן עמי, וכמוהם צמד המנכ"ליות אבישר בן-חורין וקרן טרנר אצל נפתלי בנט, נמרוד שפר בדמוקרטים ונעם תיבון אצל יאיר לפיד.
ויש עוד רבים וטובים וטובות כמו יורם כהן, שירה שפירא, אליאסף פרץ, ענבר יחזקאלי אצל גדי איזנקוט, וזה נותן המון תקווה והמון ציפיות.
השריונים של נתניהו, לעומת זאת, כולם בבחינת "ברירת מחדל" או "לחצים מבית", אין בהם (חוץ מאלישע מדן וטליק גואילי) שום בשורה. נתניהו רצה אחרים שסירבו, והוא נטל מהמדף את הפאנל של ערוץ 14.
ועוד משהו: נתניהו רוצה מאוד לנצח. אם יידע שהוא דוהר להפסד, הוא יפעיל לדעתי את "כיסא המפלט" לטובת עסקת טיעון. אם ינצח, צפוי לו עונש כבד מנשוא – מו"מ עם איתמר בן גביר וטלי גוטליב. ומשול התהליך הזה לשנה וחצי מאסר בפועל. ועוד לא דיברנו על המו"מ עם בצלאל סמוטריץ' ומשה פייגלין, ומבחינה זו, טוב מותו (הפוליטי) מחייו במוטציה הזאת. הוא ירצה מאוד את איזנקוט או את ליברמן ובנט, אבל הם מנוסים ויודעים שתורתו אומנותו היא שקר, רמייה והונאה. לכן, אין להם ברירה, אלא לנצח ולהחליף אותו.
3. אין להקל ראש במפולת המדינית ההולכת ומתרחבת עם הכרזת שורת מדינות מרכזיות על חרם רחב על מוצרים מההתנחלויות ביהודה ושומרון. החרם הזה אינו נכלל בקטגוריית "אנטישמיות" ולא בקטגוריה של "נגד ישראל". הצעדים החמורים הללו הם פרי תמיכת הממשלה בהשתוללות פורעי החוק נגד פלסטינים ורכושם בשטחים, אותם עבריינים ששגריר ארה"ב בישראל כינה אותם "מחבלים".
זה בגלל צבי סוכות, יו"ר ועדת החינוך, שמנפץ אנדרטאות וגורם לנזק בינלאומי, וזה בגלל סיורים ועדויות של שגרירים זרים שמסיירים בשטחים, מצלמים ומתארים מציאות בלתי נסבלת. וזה קורה כיוון שלפורעים הללו יש תמיכה מחלקים נרחבים בממשלה, שדוגלים במציאות של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", שמתעלמים מאזהרות הצבא והשב"כ, ושלוטשים עיניים לעוד ועוד התנחלויות גם בשטחי A ו-B. הם אלה שהביאו במו מעשיהם, ידיהם, תמיכתם והתעלמותם את המכה המדינית הזו שעלולה עוד להתרחב. אין פה לא "אור לגויים" ולא "ליגה אחרת", יש פה הרס וחורבן על ראשנו.
4. יש לי חבר טוב, בני כהן שמו, אל"ם במילואים, שכל שנה ביום הולדתי הוא מתקשר ומאחל לי שיהיה לי מזל. כשאני שואל מדוע לא בריאות כמו כולם, הוא משיב לי שכל אלו שעלו על סיפונה של הטיטניק, עברו בדיקות והיו בריאים לחלוטין, אבל צריך גם מזל – ולא היה להם. ואני מאמץ.
אני משוכנע לחלוטין שבפרוס עלינו שנה חדשה, נזדקק הפעם לכל הברכות, נשתמש בכולן וייתכן שיהיה אף חוסר, עד כדי כך יש לנו צורך להיפרד משנה וקללותיה ולקבל שנה וברכותיה.
אנחנו ממש צריכים שהשנה הבאה תביא איתה בשורה והתחדשות ושיקום, ביטחון ואחדות וסדר עדיפויות לאומי נכון וצדק והיגיון, ממלכתיות וענווה והרבה עשייה וכבוד לאדם העמל, לחקלאים, למגיני הארץ ולמשרתיה. שנקבל יהדות טובה ומאירת פנים, ושנעלה מחדש על המסלול הנכון להיות ראויים להיקרא "עם הבחירה" ו"עם הספר" ו"אור לגויים". שנעשה מהפכה בשירותי החינוך, הבריאות והרווחה, ושנדע למצות את הפוטנציאל הענק שבתוכנו ובקרב הנוער הנהדר שלנו.
שנקרא לכל אחינו ואחיותינו הישראלים שעזבו – לחזור הביתה, וליהדות העולם להתקבץ במקום הכי בטוח ליהודים, במדינתם היחידה, ושנעלה ביחד ובנחישות בחזרה על המסילה להמשך בנייתו של המפעל הציוני. ושנהיה בריאים, שמחים ומלאי מרץ ואנרגיה בביתנו, בקהילתנו ובמדינתנו, ושגם יהיה לנו מזל…
ושנהיה טובים וראויים.
שבת שלום ושנה טובה ומבורכת.

0 תגובות

קצת עלינו

החברה מציעה חבילת שירותים כוללת ומתקדמת בתחומי הייעוץ האסטרטגי האישי, המערכתי והעסקי, ייעוץ תקשורתי לכלל סוגי המדיה המסורתית והחדשה ובתחום ניהול המשברים ברמות הממשל, הרשויות, התאגידים והחברות.

פרטי קשר

דרך בגין 156 ת"א
מגדל חג'ג

טלפון  072-2155333
פקס 072-2155334
מייל office@bnayahu.com

אנחנו בטוויטר
אנחנו בפייסבוק

‎אבי בניהו – Avi Bnayahu‎