דונלד טראמפ הפך ליו"ר מטה הבחירות בליכוד – וישראל תשלם על כך את המחיר | אבי בניהו

הכאוס והאתגרים שמעבר לפינה עצומים, ולכן חובה להקים ממשלה חזקה, יציבה ואמינה, שתלכד את העם. הלקח של ראשי גוש השינוי

אבי בניהו
1. מדינת ישראל לא יכולה להסכים להתערבות זרה – קטארית או אחרת – בבחירות. התרחיש הזה היה ידוע מראש, נדון ותורגל בוועדת הבחירות עם השב״כ וגורמים נוספים.
תלונת הליכוד על חשד לקניית קולות בכסף והוראת השופט נעם סולברג לחקור מנופחות בכוונת מכוון לממדים מפלצתיים בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשיו, לא רק כדי להגיע לחקר האמת ולפסול אם צריך קלפיות רלוונטיות, אלא גם כדי להטיל דופי באזרחים הערבים ובכל המפלגות הערביות, ובכך להפוך שותפות כלשהי איתם ללא לגיטימית.
פתאום בלשכת נתניהו הפכה קטאר מ״מדינה מורכבת״ לאויבת שקונה בחירות בכסף. השב״כ צריך להאיץ את החקירה, נתניהו יכול לנסות להמשיך בניסיונותיו להיחלץ מתוצאות הבחירות, וגוש השינוי צריך לממש את רצון בוחריו – תחילה בכנסת ובהמשך, לאחר מו"מ, מתוך עמדת כוח.
2. ישראל בכאוס פוליטי שצריך להיפתר בהקדם. ממש מעבר לפינה ממתינים לנו אתגרים עצומים בתחומי הביטחון, המדינאות, הכלכלה וההסברה. גם איראן, גם מצור מדיני וסנקציות, גם חמאס וחיזבאללה – וגם הצורך למלא את הקופה מחדש. ייתכן שכבר בימים הקרובים נמצא עצמנו בסבב נוסף באיראן. מהלך צבאי מחייב אמון ציבורי רחב במהלך, בשיקולים, ביעדים ובמנהיגות שמובילה, ויש קושי מובנה לעשות זאת עם ממשלת מעבר, אלא אם אין ברירה.
הכאוס הפוליטי לא מיטיב עם כל אלה. ישראל זקוקה לממשלה חזקה, יציבה, ממלכתית, ישרה ואמינה בהקדם, שתדע ללכד את העם ולהכין אותו לאתגרים הגדולים.
הממשלה הימנית הקיצונית היוצאת לא כשירה למשימה הזו, היא קיבלה מכתב פיטורים מהציבור, והשאלה כעת היא אם יהיה ניתן להרכיב ממשלה סבירה וטובה ללא מערכת בחירות נוספת. דבר כזה, שאליו כמה הציבור, איננו נראה כעת בהישג יד, גם בגלל ההתבצרות בגושים, גם בגלל הצורך לעמוד בהתחייבויות הפוליטיות לבוחרים, וגם בשל חוסר האמון והחשדנות כלפי בנימין נתניהו, כמי שלא מילא הסכמים, דפוס התנהגות ותיק ומוכר, שנרכש בדם פוליטי רב.
נראה כי שני הנשיאים, זה שמינינו אצלנו וזה שבארה"ב, יצטרכו לקבל אחריות משותפת לעניין ולנסות לקדם אותו. הלוואי ויצליחו. זהו אינטרס לאומי מובהק, אם רק יתאפשר, ואם נתניהו ישנה עורו ואופיו. מערכת הבחירות החשובה הזו, שבה הביעו אזרחי ישראל אמון גבוה בתהליך הדמוקרטי, הותירה כל גוש ללא כל תאוותו בידו. אף אחד לא יכול כגוש להרכיב ממשלה אם יעמוד בהבטחותיו, ולכן לדעתי אנחנו ניצבים בפני התפרקות הכרחית מההתחייבויות.
אין צורך ליפול מהכיסא. לא רק נפתלי בנט הפר התחייבות (לטובת המדינה, כמובן). עשו זאת לפניו מנחם בגין, שהחזיר את סיני; אריאל שרון, שהחזיר את עזה; ובנימין נתניהו, שהחזיר את חברון. כולם, אגב, מהימין. האם בנט או אביגדור ליברמן יפרו התחייבות, או שמא יהיה זה נתניהו, כשיפנה בעצמו לרע"מ? הימים הקרובים ילמדו. אל תהיו מופתעים, זה הכל "לטובת המדינה".
3. מערכת הבחירות הציבה בפני החברה הישראלית תמונת מראה וגם תמרור אזהרה. היא לימדה על המפה הדמוגרפית, על חיזוק התודעה האזרחית אצל אזרחי ישראל הערבים, על הנאמנויות השבטיות וגם על "כת נאמני נתניהו", שככל שיכה אותם וככל שיתנכל להם ויתאכזר – כך יבחרו בו שוב ושוב.
דוגמה טובה לכך היא קריית שמונה. ממשלת נתניהו ממש התעללה בעיר הזאת ובעומד בראשה, ותושביה, שאני אוהב אותם מאוד, שילמו ומשלמים מחיר כבד – לא רק כשנאלצו לעקור מבתיהם המופגזים, אלא בעיקר לאחר ששבו אליה. הנאמנות שלהם לביבי, ש"אלוהים נגע בו", היא נאמנות כלבית. הם יקללו אותו, יישבעו לא להצביע לו יותר וישובו אליו כשוב טלה אל חיק האם. זה המצב.
אני נמנה כידוע עם תומכי גוש השינוי, אבל כפי שהבטחתי לכם כאן, כמי שמשחק במשחק הדמוקרטי, אני מקבל את כל הכללים. גם אם נתניהו יקבל עוד קדנציה – הוא ראש הממשלה שלי, השמש תזרח מעל ראשי, והחיטה תצמח שוב. אני לא הולך לשום מקום, לא רוצה להחליף את העם הזה, ואני אוהב אותו עד כלות. נתמודד. אין לנו מקום אחר.
"איך אפשר לומר שנתניהו ניצח, אם הוא לא ניצח?", שאלו אותי השבוע. השבתי שאם ראש ממשלת 7 באוקטובר ניצב בפני העם שלוש שנים אחרי שלא קיבל אחריות ולא מינה ועדת חקירה, מבקש את אמון האזרחים ומקבל 27 מנדטים – זהו סוג של ניצחון, גם אם לא ניתן להקים איתו ממשלה. נתניהו לא ניצח, גם לא גוש השינוי. ישראל צריכה לנצח ולחפש את הדרך לכך.
4. בנימין נתניהו הוא מגה־פוליטיקאי ברמה העולמית וקמפיינר חד ומתוחכם מהטובים בעולם. הוא יודע לגבש מסר, להתמיד בו, להטמיע אותו, להשתמש בכל ארגז הכלים המותר והאסור, להתנחל על בלוטת החרדה של הציבור, להלבין ערבים כשצריך ולהשחיר אותם כשמתבקש. הוא יודע להחזיק את הגוש שלו כשהוא רוצה ו"לשתות" אותו כשצריך.
הוא שליט יחיד במפלגתו, בסיעתו, בממשלתו. הוא הקמפיינר והוא הפרזנטור. כשהוא נמצא בגבו אל הקיר פוליטית ואישית – ובמקביל הוא נאשם בפלילים – יצר ההישרדות גובר. ראינו אותו השבוע במלוא תפארתו (או קלונו). נתניהו הצליח להשכיח או להדחיק את טבח אוקטובר, כפי שהצליח אריק שרון ז"ל להעלים את מלחמת לבנון הראשונה ואת הדחתו מלשכת שר הביטחון כשנבחר לראש ממשלה.
אבל מדינת ישראל לא צריכה קמפיינר, היא צריכה מנהיג, מדינאי וראש ממשלה שיפעיל ממלכתיות, ישקול שיקולים לאומיים, יאחד את העם ויפסיק את השנאה, השיסוי והניכור. אני מקווה שעוד נגיע לשם, ואם עוד לא מחר, אז מחרתיים.
אם נתניהו למשל היה איזנקוט, הוא היה ניגש מיידית להחלפת יו"ר הכנסת ולניהול מו"מ קואליציוני מתוך כוח ושליטה בפרלמנט. איזנקוט עדיין בשלב למידה ושוקל את האופציות.
5. בעוד נתניהו הוא ראש הגוש הבלתי מעורער, וכשישראל בוחרת לא רק כנסת וממשלה, אלא גם ראש ממשלה – ניצב גוש השינוי ללא ראש מובהק ומוסכם, ועם ארבעה מועמדים שניהלו במקביל למערכה המרכזית גם מערכה זה מול זה. הם לא הצליחו וגם לא רצו להתאחד סביב מועמד מוסכם לראש, ובכך תרמו לאי־הצלחת הגוש להתמודד עם חוקי ההשתמטות, חקירת טבח 7 באוקטובר, יוקר המחיה, מצבנו בעולם ועוד. צריך להשקיע הרבה מאמצים כדי לא לנצח ראש ממשלה נאשם בפלילים לאחר אסון שכזה ועם אחוזי הצבעה כאלה.
ראשי הגוש גם לא הידקו את התיאום, את אחדות המסר, את משמעת הקמפיין. הם לא מינו ראש מטה לגוש, צוות תגובות מאוחד וכך הלאה. אחד ניסה לגזור מהאחר מנדטים. ספק אם לחלקם תהיה הזדמנות נוספת, אבל הלקח ברור: מול ראש גוש אחד, צריך להתייצב ראש גוש שני.
6. אזרחי ישראל הערבים הם הסיפור המרכזי של מערכת הבחירות השבוע. הציבור הערבי יצא להצביע בהמוניו, לא כדי לקדם יעדים לאומיים, כפי שטען נתניהו, אלא כדי לשמור על הילדים והנכדים שנרצחים בזה אחר זה בחוצות הכפרים ובמרכזי הערים. הם יצאו לקחת את גורלם ואת ביטחונם האישי לידיהם, ולצורך כך גם הצטיידו דרך רע"מ ביואב סגלוביץ, כדי שייצג אותם בהגשמת היעד.
לדה־לגיטימציה הגורפת שעושים להם קוראים בשם "גזענות". צמד המילים "ממשלה ציונית" הוא מכבסת מילים, שכן מתכוונים לממשלה ללא אזרחים שלא חגגו בר מצווה. אלא שאם נהיה כנים, יצחק גולדקנופף או יצחק פינדרוס הם "ציונים", אף שהם ממש לא. ערביי ישראל ונציגיהם לעולם לא יהיו ציונים, לעולם לא ישירו "נפש יהודי הומייה", אבל חלקם יכולים להיות שותפים טובים לניהול המדינה, בטח בענייני הפנים, ובטח אלה שמגנים טרור ושמכירים בישראל כמדינת העם היהודי.
אזרחי ישראל הערבים מהווים 20% מהאוכלוסייה, והם ימשיכו להצביע ולהשפיע יותר ויותר. הדרתם באמצעות הפעלת בלוטות החרדה של היהודים נגדם תעלה לנו ביוקר, אלא אם אנחנו בדרך להיות דרום אפריקה. באופן אישי, אני חושב שהאינטרס הלאומי שלנו הוא להתחיל לשלב את אזרחי ישראל הערבים בממשלה באופן יזום, ולא כאילוץ, ולהתחיל עם רע"מ.
7. עוד ידובר רבות על הפער העצום שנחשף בין תמונת המצב בסקרים בחודשים האחרונים למציאות, כפי שנחשפה במוצאי יום הבחירות.
המונח "יום הכיפורים של הסוקרים" הפך לקלישאה. ההלם במוצאי יום הבחירות היה גדול, וההערכות סחפו אנשי תקשורת ופוליטיקאים, עד שנחשפו הפערים והמציאות.
סקרים הם כלי עבודה חשוב, אבל לו אני עורך ראשי של כלי תקשורת מרכזי, הייתי מודיע לאחר יום עיון להפקת לקחים ותובנות, שעם כל הכבוד לסקרנות, אני מוותר מכאן ואילך על מדגם תוצאות הבחירות. מחיר השגיאה וההטעיה (גם אם לא מכוונים) לא שווה את זה, ולכן יואיל הציבור ויחכה לתוצאות האמת. שיישב בבית ויכסוס ציפורניים.
אגב, במערכת הבחירות הקודמת היה מתקשר אליי גבי אשכנזי מעת לעת ומסביר לי על הפער שהוא מוצא, כראש מטה השטח של כחול לבן דאז, בין "המציאות הווירטואלית" לבין המצב שהוא פוגש בשטח.
8. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מינה עצמו באופן תקדימי גם ליו"ר מטה הבחירות של נתניהו, גם ליו"ר מטה החנינה שלו וגם לפטרונו בענייני ביטחון האזור. כידוע, אצל טראמפ אין "ארוחות חינם", וההתבטאות שלו בעבר שלפיה "נתניהו יעשה מה שאני אומר לו", משפילה את ישראל.
ההתערבות הזו בענייניה של ישראל היא רעה ומסוכנת, שכן נשיא אחר יכול בפעם הבאה להתערב אחרת. טראמפ אומנם ידיד שלנו, אבל יש לו האינטרסים שלו.
הוא נשיא חריג לחלוטין, הוא צבעוני, לא צפוי, שזנח את הפוליטיקלי קורקט ומקדש את תרבות ה"מנהיגות בעידן טוויטר".
ישראל חבה לו את ההכרה ברמת הגולן, את העברת השגרירות לירושלים ואת השותפות לצמצום האיום באיראן, שחופפת גם לאינטרס האמריקאי, כלכלי ברובו. נתניהו ותומכיו יכולים להתרשם מהתמיכה הזו, אבל ייתכן שבעתיד יתאכזבו מההתערבות של נשיא אמריקאי אחר. זה לא טוב לישראל.
9. ברשתות החברתיות ובטלוויזיה צפיתי בכמות האדירה של צעירים ומשפחות שהגיעו לישראל כדי להשתתף בבחירות, אלו אוגדות שלמות של אזרחים טובים שמבינים, בטח בעת האחרונה, שבית יש רק אחד – מדינת ישראל. מדובר בהון אנושי אדיר, שאנחנו חייבים לעשות מאמץ להחזיר אותו הביתה. "השבת הבנים והבנות" וקליטת עלייה ממדינות אירופה, קנדה ואוסטרליה, שמתחילות להיאנק תחת גילויי האנטישמיות, צריכות להיות יעד מרכזי של הממשלה הבאה עם המוסדות הציוניים והרשויות המקומיות.
אנחנו זקוקים כאן לכולם כדי לעבור את הימים הללו בשלום, בהיגיון ובשכל בריא. עוד נכונו לנו עלילות.
ושנהיה טובים וראויים. שבת שלום.

0 תגובות

קצת עלינו

החברה מציעה חבילת שירותים כוללת ומתקדמת בתחומי הייעוץ האסטרטגי האישי, המערכתי והעסקי, ייעוץ תקשורתי לכלל סוגי המדיה המסורתית והחדשה ובתחום ניהול המשברים ברמות הממשל, הרשויות, התאגידים והחברות.

פרטי קשר

דרך בגין 156 ת"א
מגדל חג'ג

טלפון  072-2155333
פקס 072-2155334
מייל office@bnayahu.com

אנחנו בטוויטר
אנחנו בפייסבוק

‎אבי בניהו – Avi Bnayahu‎