הגיבנת המטרידה של נתניהו: כך הפך הליכוד למכשול בדרך חזרה לשלטון | אבי בניהו

בעיניי, יואב סגלוביץ', ח"כ שפרש השבוע מיש עתיד, ניצב בגמלאות וסגן השר לביטחון הפנים לשעבר, הוא פורץ "דרך בורמה" הפוליטית בישראל. הצטרפותו כמספר 2 לעבאס היא מסר חשוב לשילוב ידיים בין אזרחי ישראל היהודים והערבים, הוא פרישת גשר בין שתי האוכלוסיות שחיות כאן ביחד – לשותפות, לדו-קיום ולשותפות בביטחון ובכבוד הדדי.

הוא מסר להתמודדות משותפת עם ביטחון הפנים במגזר הערבי והיהודי, והוא מהלך שמשדר תעוזה, תקווה ואמונה שאפשר גם אחרת. מנסור עבאס צריך להיות בקואליציה הבאה לא כ"גוי של שבת" שמשלים מניין פוליטי, אלא כשותף מלא כדי שישראל תוכל להתקדם גם בתחום הזה ולהתמודד יחד מול אין-ספור אתגרים מבית ומחוץ.

יותר מנתניהו עצמו ויותר מגדעון סער, ישראל כ"ץ, ניר ברקת וטלי גוטליב – עומדים עבאס וסגלוביץ' להגשים הלכה למעשה את חזונו של זאב ז'בוטינסקי, שקבע במשנתו על דמותה של מדינת הלאום היהודית: "בכל קבינט שבו משמש יהודי כראש ממשלה, יהיה סגן ראש הממשלה ערבי, וכך להפך". כך קבע בהדגשו לעיקרון השוויון המלא והבטחת הייצוג הבכיר למיעוט הערבי במדינה היהודית. הוא הרחיק ראות, ועיני הטוענים להיותם תלמידיו סמאו.

3

זה היה אמור להיות הקטע שפותח את הטור, אבל גם אני כמו כולם מתפתה לתת דחיפות לפוליטי ולדחוק את החשוב לאחור. מילא אני, אבל הבעיה שזה גם בממשלה ובקבינט, וזה לא קשור למפלגה כזו או אחרת או לממשלה חדשה שתקום או לא.

המצב הגיאופוליטי והביטחוני שלנו, כמו שאומרים, "על הפנים". מי שיתרומם עם רחפן מעל לאזור, יבחין בתהליכים הבאים: בעוד ממשל טראמפ נערך לבחירות האמצע בתנאים קשים ומחפש עם יועציו דרך לסיים את המלחמה עם איראן (שתסוכם כהפסד), ובעוד ישראל נערכת לבחירות הגורליות בתולדותיה, המזרח התיכון מתעצב מחדש באופן מסוכן מאוד לישראל.

הרפיסות, ההססנות ואיומי הסרק של דונלד טראמפ על איראן פוגעים אנושות במעמדה של ארצות הברית, לרבות על ידי המדינות הנתמכות על ידה מסורתית, וזה פוגע גם בהרתעה הישראלית, שבנויה לא במעט מהקרבה האינטימית ומהעוצמה האמריקאית הפוליטית והצבאית. באזור נרקמת ברית בין טורקיה, המבקשת לקבל את ההגמוניה האזורית, עם איראן, פקיסטן וקטאר, ואל-ג'ולאני בסוריה, שהופך במערכת הביטחון הישראלית מ"חידה" לבעיה מתקתקת בשליחות ארדואן.

לחמאס ולחיזבאללה אין כנראה שום כוונה להתפרק מנשקם, וגם למשמרות המהפכה ששולטים באיראן אין כוונה לשחרר אותם משליחותם. מצרים וסעודיה כבר עשו צעד משמעותי כשהצטרפו לברית ההגנה שבנו טורקיה, קטאר ופקיסטן, ואין לי כל ספק שמדינות "הסכמי אברהם" ינהלו, או כבר מנהלות בחשאי, הערכה מחודשת לגבי האפקטיביות של ארצות הברית בעידן החדש ובשאלה אם מדובר במשענת קנה רצוץ.

מול כל התהליך המהיר והמסוכן הזה, עם מיליציות איראניות שיושבות בעיראק ומוכנות לפקודה להסתער על ירדן או על מפרץ אילת, עם החות'ים שהופכים לזירה מטרידה ועוד, ניצבת ישראל בשנה הרביעית למלחמה, עם כל הזירות פתוחות ומתקתקות, עם חשש לבעירה ביהודה ושומרון, עם מצב ירוד וחסר תקדים בדעת הקהל בארצות הברית וברחבי העולם, ועם "מנהיגים" שאמורים להיות מדינאים והפכו לפריימריסטים ולצייצני רשת, כששדה הקרב העתידי שלהם הוא מהדורת החדשות של הערב, ואצל חלק מהם, מרחיקי הראות – הסקר של סוף השבוע. וזוהי אזעקת אמת. האמינו לי.

4