אדמה חרוכה: שלטון שעומד בגבו אל הקיר עלול לגרור אותנו לאבדון | אבי בניהו
המילואימניקים נאנקים והממשלה מגנה על משתמטים | ההססנות מול איראן תפגע גם בהסדר בלבנון | השלטון עלול לגרור אותנו לאבדון | אצל כ"ץ, הביטחון נדרש לשרת את השר | משבר בציבור החרדי | חסימת המייסדים מהקלפי
1
"לא הקשיבו לנו", אמר הרמטכ"ל לאלופים, שצריכים לתחזק את החוסן בחטיבות, בגדודים ובפלוגות במציאות של משפחות מילואים שקורסות, מתפרקות, נזקקות עם ילדיהם לטיפולים נפשיים, שעסקיהם פושטים רגל ושהבנקים מאיימים לעקל את נכסיהם.
בעוד הממשלה דורשת מצה"ל ומהרמטכ"ל להחזיק ברוב שטחי עזה, בדרום לבנון ובמובלעות בתוך סוריה – וגם לספק הגנה לעשרות מאחזים וחוות שהיא מקימה ביהודה ובשומרון – היא שומרת על המפלגות החרדיות ולא על צה"ל ומשרתיו, תוך התעלמות מאזהרת הרמטכ"ל שצה"ל עומד לקרוס לתוך עצמו.
המציאות הזו מתחברת לתסכול נוסף של הצבא, שרואה כיצד הדרג המדיני מגביל אותו ולא מאשר לו תגובות ותקיפות בלבנון ובעזה בלחץ אמריקאי (לא מאשרים תקיפות, ואחר כך מטיחים ברמטכ"ל בלי בושה שהוא "לא התקפי"). ועל כך יש לומר: ההתנהלות הגמלונית וההססנית של ארה"ב מול איראן זה חודשים מעניקה רוח גבית לפרוקסי בלבנון, בעזה ובמקומות נוספים ופוגעת ותפגע במאמצים המקבילים של וושינגטון לקדם שיחות שלום והסכמים באזור. היא גם עלולה להביא את מדינות הסכמי אברהם להרהור בדבר האפקטיביות של "המשענת האמריקאית".
בשכונה שלנו במזרח התיכון אין מקום לחלש ולהססן. אף אחד לא עושה ולא יעשה שלום עם חלשים והססנים – ולכן ישראל צריכה להגיב בנחישות ובעוצמה לכל אירוע בעזה ובלבנון, אם חפצת חיים והסכמי שלום היא.
2
זה מקבל ביטוי בסקרים, בפארסה סביב הפריימריז ובשריונים של בנימין נתניהו. זה בא לידי ביטוי בסירובם של בכירים שנתניהו רוצה לשריין ברשימת הליכוד, זה ניכר בלחץ הכבד של ראשי עיריות ותיקים בליכוד (רבים מהם אוהבים מאוד את איזנקוט), שמבינים היטב מה התחושה בקרב הציבור ולאן זה הולך, כמו גם בהתבטאויות ובמעשים של מי שאמורים להיות מדינאים וקברניטים והפכו בשנתיים האחרונות לפריימריסטים שמזניחים את המדינה ואת החברה והופכים עבדים לבייס, לחברי מרכז הליכוד ולפאנליסטים של ערוץ 14 שמטילים עליהם מורא.
כשהשרה עידית סילמן והשר איתמר בן גביר עושים סרטון מביך בפיר שנחפר סביב כלא קציעות לצורך פטרול תנינים שאמורים להפחיד או לבלוע נוח'בות – נתניהו והליכוד ישלמו את המחיר.
כשפעיל הליכוד דודי אפל וח"כ לשעבר מיכאל קליינר, נשיא בית הדין של הליכוד, מעוכבים לחקירה – נתניהו והליכוד ישלמו את המחיר.
כשישראל כ"ץ מתבלבל בין פיקוד המרכז למרכז הליכוד ומבצע זובור באלוף מכהן בגזרה רגישה באמצע מלחמה כדי לרצות פאנליסט בערוץ 14 שרוצה הדחה עכשיו – הליכוד תשלם את המחיר.
כשהכנסת וועדת הכספים מכונסות בפגרה לדיון דחוף להעדפת עוד מאות מיליונים למוסדות חרדיים – הליכוד תשלם מחיר, שיתווסף למחיר הפוליטי שייגבה על הכניעה לחרדים ועל "כיפת הברזל" שפרסה ממשלת הימין הזו על העריקים והמשתמטים. ועוד לא דיברנו על הטראומה הבין־דורית של טבח אוקטובר.
עוד חודשיים וחצי ליום הבוחר, ולנתניהו אין עדיין קמפיין, הוא במהלכים של ניסוי וטעייה, בוחן מה קליט ומה יהיה אפקטיבי הפעם. האפשרויות לא רבות וגם להודיני הפוליטי יש גבול לרפרטואר.
חוץ מהשחרת גדי איזנקוט והפחדה מפני האפשרות שיואב סגלוביץ' יהיה השר לביטחון הפנים, מתמקד כעת הקמפיין ב"זה או אנחנו או הם", בדרך המשרתת באופן ניכר את האינטרס של האופוזיציה שתטען ביתר שאת: "נכון. זה או אנחנו או הם" – כרוצים לומר שאולי אין לגדי ממשלה בלי יאיר גולן (סגן רמטכ"ל, ציוני וגיבור 7 באוקטובר), אבל גם אין לנתניהו ממשלה ללא יצחק גולדקנופף, משה גפני, אריה דרעי, איתמר בן גביר וישראל כ"ץ.
לפנינו קיץ חם מהרגיל, מהביל ומפחיד, מול מפלגת שלטון ומנהיגות שתמצא עצמה עם הגב אל הקיר ועם חשש לאבד שלטון שמפרנס כל כך הרבה אנשים. זה הולך להיות קשה, עם הרבה איומים, הטלת דופי וניסיונות לפגוע באמון הציבור בוועדת הבחירות המרכזית כדי להכשיר את הקרקע לאפשרות של אי־קבלת תוצאות הבחירות.
אחרי שקעקעו במשך שנים את אמון הציבור במשטרה, בפרקליטות, בבתי המשפט, בתקשורת ואפילו קצת בצה"ל, כעת תורה של ועדת הבחירות המרכזית, שתידרש ל"כיפת ברזל" ו"חומת מגן" של נשיא המדינה, ראש השב"כ, מפכ"ל המשטרה וכוחות נוספים שאמורים להגן על הדמוקרטיה ועל טוהר הבחירות.
המשימה הלאומית שלנו היא לדעת לצרוך תקשורת, לסנן דיס־אינפורמציה, לממש את חובת ההצבעה וההשפעה, להגן על טוהר הבחירות ולצאת מהן בחתיכה אחת כעם וכמדינה. לא פשוט ולא מובטח.
3
שעות אחדות חלפו מרגע תחושת האדרנלין ושיכרון הכוח, המשילות והשליטה במערכת – שחש מי שמתיימר להיות תואם אריאל שרון – ועד שמיהר לפנות זמן יקר של שר ביטחון במלחמה לטובת פגישה דחופה להרגעת ראשי מועצת יש"ע ורבני ההתיישבות שקמו עליו בעוצמה, במהירות ובנחרצות והגנו על האלוף בלוט.
כ"ץ חזר בו, אמר כי אין לו כוונה לפגוע בבלוט, שעושה עבודה טובה – אבל רשם בפנקסו את בלוט ואת הרמטכ"ל, שנאלץ לפרסם הודעה חריגה כדי להגן על צה"ל ועל מפקדיו מפני השר הממונה.
כשמונה ישראל כ"ץ לתפקיד שר הביטחון, לאחר שמילא שורת תפקידים בכירים, הערכתי כי כמו כל קודמיו, ייכנס גם הוא אל לשכת שר הביטחון בחרדת קודש, ככניסתו של הכהן הגדול ביום הדין אל מאחורי הפרוכת.
ידעתי שהוא תלמידו של אריק שרון, וחשבתי שיידע להבחין בין משרד התחבורה, שופע המינויים והפוליטיקה, לבין לשכת שר הביטחון הקדושה. בוודאי בתקופת מלחמה. טעיתי בענק. בעוד כל שרי הביטחון שקדמו לו שירתו את הביטחון, אצל ישראל כ"ץ נדרש הביטחון לשרת את השר, את צרכיו הפוליטיים ואת מיקומו המדויק בעשירייה הראשונה כפריימריסט.
אירוע טלי גוטליב הוציא אותו מכליו, "שליטתו" של בן גביר במשטרת ישראל קסמה לו, והוא מבקש להנחילה בצה"ל. הוא מצפה שאלופים יפעלו על פי "מדיניותו" הפוליטית ולא על פי סמכותם ואחריותם לביטחון, והוא מתברר (לצערי) כאחד המינויים הלא מוצלחים בממשלה הרעה והחמורה הזו.
לאחר שהשפיל, ביזה ומירר את חייו של הרמטכ"ל הרצי הלוי, לאחר שניסה להוביל את חינוכו מחדש של רא"ל אייל זמיר ולהעבירו טירונות מחודשת, פנה כ"ץ "לשחק" במינויים כבצעצוע פוליטי.
הוא הותיר את התעשייה האווירית שנה וחצי ללא יו"ר כדי למנוע את מינויו של גלעד ארדן; הקפיא את מינויים של מפקדי חילות האוויר והים, כרוצה לומר "אני מחליט"; לא מאשר מינוי שעבר ועדת מכרזים כדין לתפקיד ראש סיב"ט (האגף ליצוא ביטחוני) במשרדו; מרבה במפגשים פוליטיים על חשבון ביטחוניים וצבאיים; הפסיק לחתום על צווים מנהליים ליהודים; והפך לפריימריסט בלשכת השר באופן קיצוני וחסר תקדים.
השר כ"ץ קיבל הזדמנות אדירה במינויו לשר ביטחון והיה יכול למצב עצמו כיורשו של נתניהו, ולהערכתי פספס את ההזדמנות. הוא משול לאדם שקיבל חבל, ובמקום לטפס בעזרתו מעלה אל הצמרת, הוא כרך אותו מבלי משים סביב צווארו.
4
בן שיחי, מיטיב לכת בתוככי החברה החרדית לפלגיה, מתאר באוזניי שפל חסר תקדים באמון הציבור במנהיגיהם בכנסת, באופן שעלול להשאיר את האנשים אדישים וחסרי אמונה בבית ביום הבוחר.
"הם נתפסים כמי ששיקרו והונו את בוחריהם, כמי שמכרו להם אשליות שיוכלו להעביר חוקים מתוקף חברותם בקואליציה, אף שידעו שהדבר איננו אפשרי", הוא טוען ומוסיף, "באופן תקדימי קמו שלוש מפלגות חרדיות חדשות. הן לא תעבורנה את אחוז החסימה, אבל הן יגרמו לאובדן קולות למחנה החרדי, הן יאתגרו את המנהיגים והמפלגות הקיימות, יביכו אותם וידרשו תשובות".
לדבריו, לציבור החרדי ברור שבעוד הציבור הכללי הוזנח החל ממשבר הקורונה ודרך המלחמה, וככל ששנאת הציבור החילוני כלפי החרדים גברה בשל התנהגותם של דרעי, גפני וגולדקנופף, הקפידו האחרונים לשרת היטב את מקורביהם, בני משפחותיהם ואת חצרותיהם בעוד ועוד ג'ובים של שוחטים, משגיחי כשרות, רבני יישובים וחברי מועצות דתיות.
"הציבור החרדי מאבד את האמון במנהיגיו הפוליטיים, שהביאו אותו למשבר הגדול בתולדותיו. האשמה מוטלת בראש ובראשונה על הרבנים, שלא מחליפים אותם באנשים חדשים, נקיים וריאליים", אומר בן שיחי ומוסיף: "אם איזנקוט, למשל, יאמר שיסכים לבחון צירוף מפלגות חרדיות לקואליציה שיקים רק אם תוחלף ההנהגה המושחתת והמשחיתה – זה יהיה מפץ".
עד כאן בן שיחי. ואני אוסיף, לחברה הישראלית כולה אין כל ברירה אלא לייצר גשרים, מנגנונים ופלטפורמות לשותפות גורל, אחריות, שירות ואזרחות בכבוד ובביטחון בקרב חילונים, חרדים ואזרחי ישראל הערבים. זה ייתכן, זה אפשרי, וזה קריטי לקיומנו. הבשלות כבר כאן, צריך אומץ פוליטי ואחריות לאומית.
5
במחלקת הוותיקים בבית האבות בשפלה, בפינת חדר האוכל, ישבו כעשרה ותיקים וותיקות ושרו או זמזמו לשעה קלה את שירי ארץ ישראל, שירת הפלמ"ח ונגינת מלחמת העצמאות, עם מנחה השירה שהגיע עם האורגן. הם הכירו את המילים ושרו אותן בעיניים עצומות.
התבוננתי בהם בהערצה, עם דמעות בעיניים. אלו בני ובנות הדור שייסדו את המדינה הזאת, שהגנו עליה, שבנו אותה, שהעמידו ילדים, נכדים ונינים לתפארת. צברים ועולים חדשים בערוב ימיהם, ובפיהם שירה שהיא זיכרון, ערגה ותפילה.
התבוננתי בהם, באנשים הללו שאנחנו חבים להם כה רבות, וכעת מנסים למנוע מהם להצביע בבחירות לכנסת, והם כל כך רוצים להשפיע על עתיד ילדיהם ונכדיהם. חוששים שיצביעו חלילה לאביגדור ליברמן או לאיזנקוט. ולמי שיעשה זאת ויפגע בהם, לא תהא סליחה ומחילה. לא בקלפי, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.
0 תגובות