מיד לאחר יום הכיפורים: יחלו אצלנו הימים הנוראים ה"מודרניים" | אבי בניהו
בין הימים הנוראים הקדושים לאלו המודרניים, אני מבקש לכתוב לכם על תהפוכות כמרכיב בחיינו. על אלו הטובות ועל אלו הרעות – ועל חטא שחטאנו בקונספציה, בביטחון העצמי ובמה שרצינו להאמין
אבי בניהו1. מייד לאחר יום הכיפורים, שמסמן את סיומם של הימים הנוראים הקדושים ליהדות, יחלו אצלנו הימים הנוראים ה"מודרניים", שבמרכזם טבח שבעה באוקטובר, ואך סמלית היא הסמיכות בין התאריכים, לא רק בהיבט של חורבן הבית או יום הדין או יום הטבח. אצל רבים יום הכיפורים מזכיר את טראומת מהלומת הפתע הסורית-מצרית והמלחמה רוויית הקורבנות בעקבותיה, שרק הפתעת שבעה באוקטובר הנוראית והקטלנית גוברת עליה.ובין הימים הנוראים הקדושים לאלו המודרניים, אני מבקש לכתוב לכם על "הפתעות" כמרכיב בחיינו. על אלו הטובות ועל אלו הרעות – ועל חטא שחטאנו בקונספציה, בביטחון העצמי ובמה שרצינו להאמין. ולכן, בשל קדושת יום הכיפורים ויום השנה לטבח, נניח גם השבוע לפוליטיקה, לפוליטיקאים ולבחירות.2. עודני זוכר את הפגישה העצובה והמוזרה בין ראש הממשלה ושר הביטחון שמעון פרס לבין חניכי המכללה לביטחון לאומי. זוהי פגישה מסורתית, שבה נותן ראש הממשלה לבוגרים סוג של דירקטיבה מדינית-ביטחונית, אולם בימים ההם שמעון פרס היה עצוב, נרגן ומעט מדוכא. ימים קודם לכן הפסיד בבחירות לבנימין נתניהו, אף שמיהר להקדים אותן אחרי רצח יצחק רבין ז"ל.הוא ביקש ממני, אז כיועצו במשרד הביטחון, לבטל את הפגישה, והשבתי לו כי הדבר בלתי אפשרי וייתפס רע מאוד, ובסתר ליבי אף חשבתי שמפגש כזה יהווה עבורו סוג של "אוויר פסגות".פרס התרצה והסכים, רק בתנאי שחניכי המכללה יגיעו ללשכת שר הביטחון בקריה. הוא פתח את המפגש ללא הקדמות מיותרות, ובקול קפוא הפטיר לעבר הבוגרים: "יש לי בספרייה עשרות ספרים על ברית המועצות, שהתפרקה זה מכבר. למישהו מכם יש רעיון מה לעשות איתם? ומישהו מכם בכלל חזה שזה עומד לקרות? המפקדים שלכם רמזו על כך משהו?", תהה באוזני אנשי צה"ל, השב"כ והמוסד, ושתק. והשתיקה הייתה ארוכה. התפרקות ברית המועצות הייתה אז אם כל ההפתעות, ועלה עליה, אולי, רק הפסדו של פרס בבחירות לבנימין נתניהו.עודני זוכר היטב את יום חתונתם של ראש אמ"ן דאז רא"ל אמנון ליפקין-שחק ז"ל ורעייתו טלי באוגוסט 1990. האירוע המצומצם נערך בגינת בית העיתונאים, ואת עמודי החופה החזיקו ראש חטיבת המחקר באמ"ן דאז תא"ל דני רוטשילד, ראש המודיעין של המשטרה רפי פלד וראש השב"כ דאז יעקב פרי. עמוד חופה רביעי הופקד בידיי ובידי חברנו ראובן פדהצור ז"ל.תוך כדי החופה נתבשרו החוגגים כי עיראק פלשה במפתיע לכווית. אף אחד לא ידע ואף אחד לא חזה את האירוע שיבוא בהמשך במלחמת המפרץ ואת שבירת הטאבו של ירי טילים על עורף ישראל. לזו נלוותה עוד "הפתעת זוטא", כשבהמשך – בניגוד לתחזיות, להיערכות אמ"ן ולהכנות העורף (חלוקת מסיכות אב"כ וכו') – העיראקים כלל לא עשו שימוש בנשק כימי.פתחתי, לא במקרה, בהפתעת מלחמת יום הכיפורים, ולא רק מכיוון שזהו גיליון ערב יום הכיפורים. רציתי לעבור ממנה, מהפתעה הנוראית שהפתיעה והשפילה את המודיעין הישראלי וגבתה אלפי חללים, אל "הפתעה" טובה, שאף מנהיג ואף איש מודיעין לא חזה ולא העריך ולא האמין – נאומו של הנשיא אנואר סאדאת והצהרתו להגיע לירושלים ולדבר שלום מעל בימת הכנסת. הרמטכ"ל דאז מוטה גור ז"ל חשש ואף התבטא שמדובר בהונאה ובמטוס מלכודת, שמתוכו עלולים לפרוץ כוחות קומנדו וכו'.והאירוע הזה נחשב לעוד "יום כיפורים" של מערכת המודיעין בישראל ובעולם הערבי והמערבי, למרות הקושי התמידי לחזות מהלך של מנהיג ערבי שמקבל החלטות בארבע עיניים, הוא עצמו מול המראה.עוד שנים קודם לכן הופתעה מערכת המודיעין בישראל מנפילת השאה באיראן לטובת משטר האייתוללות. ישראל וצה"ל היו מושקעים אז עמוק באיראן בקשרי מודיעין, צבא, ביטחון, מדע, תרבות, תעשייה ותשתיות, והנה, בן לילה, אירע הדבר והימם את ישראל ואת העולם.ממש כמו הסכמי אוסלו, שנרקמו ביערות נורווגיה על ידי אנשיו של פרס ומקבילו הפלסטיני. עד כדי כך הפתיעו שהאמריקאים לא ידעו, וגם השרים בממשלת ישראל לא, וגם הרמטכ"ל אהוד ברק הופתע, ונדמה לי שאפילו הופתע קצת גם ראש הממשלה יצחק רבין, שאימץ בחריקת שיניים והעז להתקדם כמי שכפאו שד.ואף גם זאת, ביולי 2011 טסתי כדובר צה"ל עם הרמטכ"ל גבי אשכנזי לביקור של יום אחד באנקרה כדי להשתתף בכנס בין לאומי שיזם הרמטכ"ל הטורקי גנרל אילקר בשבו בנושא המאבק הבין לאומי בטרור. היחסים בין ישראל לטורקיה היו ממוקמים אז בתחילת המורד, ולאנקרה טסנו ישירות לאחר נחיתה מביקור בוושינגטון, שם ראו חשיבות בוועידה באנקרה ובהשתתפות הרמטכ"ל הישראלי וגם העיראקי.נאומו של רמטכ"ל צבא טורקיה על המאבק בטרור היה מרשים ועשוי היטב, ובתוכו משולב סיפור פגיעת בני משפחתו בפיגוע טרור. בתום האירוע ביקשתי ממנו את הנאום כדי לפרסם אותו בגיליון "מערכות", כמאמר מקצועי לקציני צה"ל.בין נשיאת הנאום באנקרה להדפסתו בתל אביב, הספיק ארדואן לעצור ולהדיח את רוב צמרת צבא טורקיה, ואת מיודענו החליף ברמטכ"ל צ'ביק ביר. האירוע הזה סימן שינוי עמוק ביחסי הצבא הטורקי עם ממשלת ארדואן, עם השפעה ניכרת על ישראל בכל היבט. איש לא חזה, איש לא העריך.כמוכם, אני זוכר היטב את שר הביטחון אהוד ברק, רמטכ"ל וראש אמ"ן לשעבר, מעמיס עדת עיתונאים וצלמים על מסוק יסעור ולוקח אותם לגולן כדי להצטלם עם משקפת ולהצהיר בפניהם: "באתי לראות את נפילת בשאר אל-אסד".ברק ערך את ביקורו המתוקשר והשמיע את האמירה המביכה יום לאחר פיגוע במטה הביטחון הלאומי בדמשק, שבו נהרגו בכירי משטר – והוא כבר חשב, העריך והצהיר שמשטר אסד מתפרק לנגד עיניו.חצי שנה קודם לכן התבטא שר הביטחון ברק ש"אסד ייפול בתוך שבועות", אלא שלאסד היו תוכניות אחרות, ומשטרו נפל 12 שנה מאוחר יותר, בשנת 2024.אבל לא רק אהוד ברק טעה, זו כבר מסורת. מיד לאחר שפרצה מלחמת איראן-עיראק, הופיע ראש אמ"ן דאז אלוף יהושע שגיא ז"ל בתוכנית "מוקד" בטלוויזיה, והעריך קבל עם ועולם שהמלחמה תסתיים בתוך שבוע-שבועיים, כאשר בפועל היא נמשכה שמונה שנים. ועוד לא דיברנו על "האביב הערבי" שפרץ כאן בחסות קטאר ותחנת הטלוויזיה שהקימה, סחף את העולם הערבי והפיל משטרים, כאשר גם כאן אף אחד לא חזה ולא צפה ולא העריך.את המודיעין המוצק והחד-משמעי על הקמתו ומוכנותו לפעולה של כור גרעיני צבאי בסוריה הביאו אנשיו של ראש המוסד דאז מאיר דגן ממש בדקה ה-90, והצילו בכך את המדינה וביטחון אזרחיה ואת כבודו של המודיעין הישראלי.כשאושרתי על ידי הרמטכ"ל כשותף סוד לאירוע, הייתי בהלם. כור גרעיני בסוריה הנחשלת ולא במצרים, טורקיה או סעודיה? וצה"ל בכלל היה ממוקד בהכנות לסיכול כור באיראן… אבל הצילומים הברורים של צפון-קוריאנים בונים כור בסוריה אומתו כמדויקים והביאו למוכנות ישראלית לתקיפה וסיכול. הם מנעו בכך את "אם כל הכשלים של המודיעין הישראלי", אף שלדעתי עצם הגילוי ברגע האחרון הוא בהחלט כישלון.3. קבלו שתי "הפתעות מודיעיניות" נוספות שהביכו מאוד את אנשי המודיעין, אבל אותי שעשעו ואת שר הביטחון שלנו שימחה. בשנת 1996 הייתי יועצו של שר הביטחון איציק מרדכי. עמדנו לצאת לביקור מדיני רשמי בוושינגטון, בהזמנת שר ההגנה וויליאם ביל כהן. שמו היהודי הבטיח ידידות, אבל אנשי אגף המודיעין שתדרכו את השר לקראת היציאה הזהירו "הוא מתנער מיהדותו. אסור להזכיר לו אותה או לדבר על זה".בתדריך לקראת היציאה לפנטגון חידדו השגריר אליהו בן אלישר והנספח יורם יאיר (יה-יה) את ההנחיה, ובארבע עיניים קודם לכן עשה זאת גם ראש תחנת המוסד בארצות הברית, יורם הסל ז"ל. הם הוסיפו שמזכיר ההגנה עונד טבעת עם הכיתוב "זאב" בעברית, שהעניק לו אביו, אך כאמור, יש להתעלם מכך.הימים היו לפני חג החנוכה, ומזכיר ההגנה פתח את דבריו בפני האורחים, ראשי הפנטגון וצבא ארצות הברית ואמר שכבוד גדול עבורו לארח בערב החג את מרדכי היהודי. הוא הרחיב, סיפר על החינוך היהודי, על זיקתו ליהדות, על העובדה שבמשך שנים – בטקס שנערך מדי יום שישי – הוא צעד בכיתה לקול שיר עברי ושלשל רבע דולר לקופה הכחולה של קק"ל. "לדעתי יש לי בישראל זכויות ליער שלם", הוא אמר.אני ומרדכי חייכנו לעבר אנשי המודיעין והשגרירות, שמצידם השפילו מבט והבינו שלא ידעו ולא הבינו כלום. אגב, מייד כשחזרנו לישראל, דאגנו לנטוע חלקת יער בהרי ירושלים על שמו של מזכיר ההגנה כהן. זו הייתה הפתעה מודיעינית שמחה מאוד.אבל זה לא נגמר בכך. שבועות לאחר מכן הוזמן שר הביטחון מרדכי למפגש עם נשיא מצרים חוסני מובארק בעיירה ע'רדקה שלחוף הים האדום. בכל התדריכים הסבירו לשר שעמיתו, שר המלחמה פילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי, אינו מתלהב מהסכם השלום עם ישראל ועומד על סירובו להיפגש עם ישראלים – ולכן לא יגיע למפגש עם מרדכי ואין להיעלב מכך באופן אישי.בתום מפגש שארך שעתיים, הזמין אותנו מובארק לסעודת צהריים. והנה, הפתעה גדולה: יחד עם הנשיא הגיעו ראש ממשלת מצרים וכל ממשלתו. בלט בהם גנרל מרשים, גבוה ועטור מדליות. "תכיר את פילדמרשל טנטאווי", הציג מובארק את הגנרל בפני השר הישראלי. לחיצת היד הייתה חמה, וכשהשניים גילו שבמלחמת יום הכיפורים נלחמו זה מול זה כמג"די חי"ר בראש הגשר בסואץ, הם ערכו מפגש נפרד ולא מתוכנן – ואפילו התחבקו.טנטאווי הסביר שהוא מאושר מהשלום וכי הם מחויבים אליו, ואף החליטו לקיים יחד טקס רב רושם באסמעיליה במלאת 25 שנה להסכם, אבל בנימין נתניהו (מזכיר אותו השבוע רק פעם אחת) פיטר את מרדכי קצת לפני הצעד המתוכנן.לימים, ללא קשר לצבא, למדתי והבנתי שרוב הדברים שאתה מפרש אותם אינם בהכרח נכונים, והם נובעים מהרצון לסדר לעצמך את הכוכבים או את האיומים לפי רצונך. אתה צריך לבנות גם לעצמך מערכת אישית של איפכא מסתברא.מכל הדוגמאות והזיכרונות הללו, אני רוצה לומר בעיקר שני דברים: שהפתעה אסטרטגית איננה רק כזו שמתפקששת למודיעין הצבאי, והיא לא תגיע תמיד על גבי טנקים שחוצים תעלה או בטילים על העורף. היא יכולה לבוא ביוזמת שלום מפתיעה ואמיצה, בנפילת חומות בברלין החצויה, בהתפרקות ברית המועצות וברית ורשה, בהסכמי אברהם או ביוזמת סאדאת.והדבר השני הוא שכאשר מדברים על הפתעה מודיעינית, השאלה היא לא רק מה המודיעין ידע, אלא למה מקבלי החלטות היו מוכנים להאמין, שכן גם ב-1973 וגם בשבעה באוקטובר 2023, מסתבר שהיה מלוא המידע. הטרגדיה הייתה טמונה בפרשנות.ואולי גם דבר שלישי: בשנים האחרונות עשיתי לי מסורת להתקשר לראשי אמ"ן המתחילים ולהזכיר להם שהם רואים רק את מה שהם רואים, שומעים רק את מה שהם שומעים, יודעים רק את מה שהם יודעים ומבינים רק את מה שהם מבינים – ושעליהם להביא בחשבון שיש לא מעט דברים שאינם רואים, אינם שומעים, אינם יודעים ואינם מבינים.זוהי צידה טובה לדרך, לדעת שלא הכול אתה יודע. לא לשקוע ביוהרה ובשיכרון כוח עם הנוכחות בחלל, הטיל נגד טילים בליסטיים או הכור בדימונה. בעודך משוטט כראש אמ"ן או כקברניט הספרות העליונות, תמיד יפתיעו אותך עם גלשנים, רחפנים, דרך מנהרות ועד כפכפים וטרקטור.המודיעין הישראלי עוקב במשאבים אדירים אחר אויבינו כדי לספק התרעות למלחמה, ואלו התגברו מאז שבעה באוקטובר, כאשר אמ"ן צריך להתבונן כעת ברדיוס של 2,500 ק"מ מישראל, 24/7, באין-ספור חזיתות ובעידן ה-AI. זהו אתגר מטורף.בערב יום הכיפורים הזה, בין ימים נוראים קדושים ביהדותנו לימים נוראים קדושים בישראליותנו, עלינו לדרוש ממערכת הביטחון, מהמודיעין ומהדרג המדיני להוסיף לשאלה המוכרת "מאין תבוא הרעה?" עוד שאלה אחת: "מאין יכולה לבוא ההזדמנות?". כי ההפתעה האסטרטגית הבאה של ישראל יכולה להיות או מלחמה, או פריצת דרך, או תפנית מסוכנת במדינות שכנות, או ההפך המוחלט. וזה מחייב הרבה מקצוענות ובקרה, וגם צניעות. הרבה צניעות.ואם חלילה הטלתי בכם קדרות, אני כבר מתקן: ישראל מפתיעה את אויביה לא מעט בפעולות ובמהלכים שחוצים את הדמיון ואת תקרת הטכנולוגיה – אבל על אלו נדבר ביום העצמאות. אז בינתיים שנהיה ערניים, צנועים, טובים וראויים. גמר חתימה טובה ושבת שלום.
0 תגובות