הבזאר האיראני גבר על העוצמה האמריקאית | אבי בניהו

הבזאר הפרסי גבר על העוצמה האמריקאית – וישראל צריכה לקבל החלטות | לנתניהו לא נותרו שפנים בכובע, והוא יחפש קמפיין שיאפשר לעבוד שוב על הבוחרים | מה מומלץ לאיזנקוט לומר בכל פורום? | ומדוע דמעתי בנתב"ג

ההסכם הזה נתפר על ידי איראן, פקיסטן וקטאר מול חלק מהממשל האמריקאי שביקש לאפשר לטראמפ, שמתרסק בסקרים ובתמיכה גם בתוך מפלגתו, "לחתוך הפסדים". גם על חשבון ישראל – שטראמפ מצפה שתהיה כנועה, חסודה, כפופה וממושמעת. זוהי הדרישה של הנשיא טראמפ מישראל ומנתניהו, לאחר שהבין שראש ממשלת ישראל מצפה ממנו בעיקר לחנינה ולתמיכה בבחירות (לא בטוח שזה מועיל כעת לראש הממשלה, ולא בטוח שטראמפ מתנדב לעבוד במטה הבחירות).

וצריך להאיר עוד שתי נקודות חשובות, שעליהן התרענו כבר בראשית המלחמה: בעוד ישראל יצאה למערכה באיראן כדי להבטיח אינטרסים ביטחוניים חיוניים, ובראשם האיום הגרעיני, איום הטילים והפעלת הפרוקסי בעזה ובלבנון, לטראמפ היו יעדים מרכזיים אחרים: כלכליים ואנרגטיים, בהמשך ישיר להשתלטות על ונצואלה. הפערים הללו באינטרסים הם בלב המחלוקת הנוכחית ובאי־שביעות הרצון מההסכם שמותיר לנו את העבודה.

הנקודה השנייה היא האיראנים: בעוד באיראן ניהלו מו"מ עם F35, האמריקאים עשו זאת עם סקייהוק. הבזאר האיראני גבר על העוצמה האמריקאית – בטהרן "שחמט", בוושינגטון "שש־בש".

ארה"ב וישראל יצאו למערכה באיראן עם הערכת חסר לגבי כושר העמידה, ההישרדות והנחישות של ההנהגה המדינית והצבאית באיראן, ועם ציפיות לא מבוססות להשתתפות העם האיראני במלחמת העצמאות שלו. וגם זה יילמד בבתי הספר להיסטוריה צבאית, לצד הפעולות הצבאיות המרשימות.

ובכן, מה יש לעשות עכשיו?

• יהיה צורך להגדיל את צה"ל, להעביר חוק גיוס לחרדים, להאריך את שירות החובה ל־36 חודשים ולחזק את צבא המילואים וצבא הקבע בציבור בתגמול ובהוקרה.
• הנחת העבודה בקבינט ובצה"ל צריכה להיות שהאיראנים משקרים ומהתלים בנשיא, ושהלקח המרכזי של המשטר השורד הוא יכולת גרעינית צבאית בהקדם ובכל מחיר, ושבוקר אחד אנחנו עלולים להתעורר עם פיצוץ גרעיני מסתורי במדבר באיראן. להניח כך ולהיערך לכך בעצמנו.

ויהיה צריך להבין שהנשיא טראמפ – איש עסקים עם אגו ענק – לא יאפשר בנקל לנתניהו ולישראל לפגוע לו באפשרות לעשות עסקים גדולים עם סעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות.

לסיכום נאמר: ההישגים הצבאיים של צה"ל וקהילת המודיעין באיראן, בעזה ובלבנון, בהשמדת צבא סוריה ועוד, הם אדירים וגדולים, אך אין בהם כדי לשנות מציאות גיאופוליטית ללא הכרעה או סגירה מדינית. איראן מוחלשת ותאבת נקם; טורקיה, סין, רוסיה וגורמי טרור יעסיקו אותנו שנים קדימה, וכדי להתמודד נצטרך להיות מאוחדים, חזקים ומפוכחים, עם מנהיגות סמכותית בוטחת, אמינה ומלכדת.

2

מה בדיוק הולך להיות קמפיין הבחירות של נתניהו (אם אכן ירוץ עד הסוף)? אילו שפנים נותרו בקופסה של הקוסם, שהיה פעם מר ביטחון ומר שלום, מר כלכלה ומר ההסברה, עם אנגלית מדויקת וכריזמה אדירה? נותר רק קמפיינר.

האם נתניהו ינצל את העימות עם טראמפ ואת ירידת מעמדו של הנשיא בסקרים ובדעת הקהל כדי להציג עצמו כנלחם על ביטחון ישראל מול נשיא ארה"ב? זוהי בהחלט אפשרות סבירה. לנתניהו, שהצליח "להשחיר" נשיא שחור, לא תהיה שום בעיה להשחיר נשיא לבן עם פה גדול. כל נאצה של טראמפ כלפי נתניהו, תשרת את נתניהו במחנהו.

ואולי הוא יבחר קמפיין אחר? נגד הדיפ סטייט, הפרקליטות, העיתונות, בית המשפט, משרתי הציבור "הפקידים", וזאת לצורך הנרטיב של "מי ישלוט" ו"מהי דמוקרטיה"?

הקמפיין של "ביביסיטר" שישמור לנו על הילדים כבר לא יעבוד, גם לא ביבי שיוריד את יוקר המחיה, או שיעניק חינוך חינם לילדי הגן. הוא צריך לחפש משהו אחר.

בינתיים אין לו קמפיין ברור. אני מניח שהוא ויועציו שוברים את הראש איך ניתן שוב להוליך שולל את הבוחרים. כעת הוא עוסק בעיצוב "חלון הראווה" של סיעתו ובשיבוץ שחקנים חדשים ו"נקיים" לרשימה כדי לצמצם את הנזקים והמיאוס מחלק מהח"כים ומהח"כיות. נתניהו מבין זאת מצוין. ואם מרכז הליכוד לא יאשר לו את ביטול הפריימריז או עשרה משוריינים – הוא עלול להשאיר אותם לבד ולעמוד בראש רשימה חדשה של ימין רק עם גלעד ארדן, יולי אדלשטיין, דדי שמחי, ירון זליכה, משה כחלון, חיים ביבס, ואולי עם סילבן שלום, שחבר לאחרונה לעמדת העיתונאי־מגיש־פרשן ברדיו ומשמיע עמדות שגורמות לנתניהו להתגעגע גם אליו. הכל עוד פתוח.

3

כשנתניהו ונפתלי בנט היו עסוקים באיפור ובליטוש הנאום לאומה על ההסכם המתגבש עם איראן, היה גדי איזנקוט בסיור בצפון. כרוצה לומר, אני לא במשחק שלכם, אני מתייצב מול האנשים ומדבר איתם ישירות, פנים אל פנים. אני נמצא היכן שצריך כעת להיות מנהיג. לא באולפן, אלא בצפון המותקף והמוחלש.

איזנקוט ממשיך לנסוק בסקרים, ומממש – עדיין ללא נבחרת שלמה וללא מצע מסודר – כמיהה ציבורית רחבה ל"משהו אחר", לתרבות פוליטית שונה. במקביל, בנט ויאיר לפיד צוללים, מתקשים למצוא קמפיין וסיפור שעובר לציבור באופן חד וברור. הדבר שחסר להם הוא למה כן אנחנו, ולא רק למה לא הוא.

איזנקוט עדיין קצת ביישן. אם אני במקומו, אני אומר בכל פורום: "הסתכלו עליי, זה אני, מעולם לא התאפרתי ולא צבעתי שיער, ואני מבטיח לכם שזה לעולם לא יקרה לי. אני לא יודע לנאום כמוהם, וכנראה אף פעם לא אדע, אני יודע לעשות ולהביא תוצאות. נכון, אין לי גם את האנגלית שלהם. כשנתניהו ובנט היו בארה"ב, למדו או עבדו, אני אכלתי בולדרים בלבנון וקברתי מפקדים וחיילים. אני בטוח שאסתדר גם עם האנגלית שלי, נטולת המבטא השייקספירי. וחוץ מזה, אני כבר רגיל כגולנצ'יק להגיע ולתקן נזקים שעשו סיירת מטכ"ל לפנינו".

דבר אחד ברור כשמש, ללא איחוד בין איזנקוט, בנט, לפיד ואולי נוספים, כמיהת בוחריהם – פוטנציאל לחלופה שלטונית ברורה עם ראש וזרועות ורעב בעיניים וסכין בין השיניים – לא תתממש.
יש להם עוד קצת זמן לשפר עמדות ולהשפיע על סדר האיחוד וכלליו. צריך לסמוך עליהם, אין לנו ברירה אחרת.

4

בנתב"ג, בדרך חזרה הביתה, רגע לפני ביקורת הדרכונים, צדה את עיני משפחה גדולה שהסתדרה לצילום. משהו כמו סבא, סבתא, שני זוגות הורים ונכדים. עצרתי לרגע ושאלתי: מה האירוע? אחד מהם סיפר לי באנגלית (פחות טובה משל איזנקוט) שהמשפחה כולה החליטה לעלות בשלמותה מארגנטינה לארץ ישראל.

התרגשתי מאוד, אני חושב שאפילו הזלתי דמעה או שתיים (הגיל… ), ובכל מקרה חציית הגבול בחזרה הביתה קיבלה גם אצלי משמעות נוספת: אני והם בבית היחיד שיש לנו בעולם.
שנהיה טובים וראויים. שבת שלום