היום שאחרי נתניהו: הבכיר שדרעי מסמן כשותף המועדף על ש"ס | אבי בניהו
כל כך הרבה זמן – וכל הזירות עדיין פתוחות. גוש השינוי מתחיל לקבל צורה מול הממשלה הרעה הזאת. המגלשה של גנץ. אימוץ בקיבוץ וטעות בתום לב
קיימת סברה שנשמעת דמיונית, אך לדעתי אין לפסול אותה – שאם יעריך שהוא פוסע להפסד מהדהד, הוא יעדיף מכל היבט להגיע לעסקת טיעון ולפרוש מהחיים הציבוריים. הוא מיטיב להבין שאחרי הפסד בבחירות, המחיר עבור עסקת טיעון גבוה הרבה יותר. בינתיים הוא נערך במרץ רב לבחירות, ומנהל בליץ של מינויים ביודעו שאם יכריז על בחירות בספטמבר, הוא יהיה מנוּע מהחודש הבא למנות פקידים לתפקידי מפתח, ומנסה להשפיע על הרשימה לכנסת שמרחיקה ציבורים שלמים ממנו ומהקואליציה שלו. אם ינצח, יאמר שהעם זיכה אותו וילטוש עיניים לכס הנשיאות.
בניגוד לעבר, ניצבת מול נתניהו קואליציה ימנית בחלקה הלא מבוטל. כך נפתלי בנט וחלק מרשימתו, כך אביגדור ליברמן, וכך חלקים ברשימתו של גדי איזנקוט. לך תקרא ליורם כהן מהשב"כ או למתן כהנא "שמאל קיצוני". זה לא יעבוד. הגוש שמול נתניהו מתחיל לקבל צורה, הרשימות מתמלאות בנשים וגברים ראויים, שבחלקם קמו מאזור הנוחות כדי לתקן ולהבטיח עתיד אחר לילדים ולנכדים.
יורם כהן פלרטט עם בנט תקופה מסוימת, והחליט להצטרף לאיזנקוט. שיחקה כאן גם הרעוּת שנרכשה בחיסול האינתיפאדה השנייה בידי מפקד האוגדה איזנקוט ומפקד המרחב בשירות יורם כהן. גם החבר המשותף רוני אלשיך בוודאי אמר את שלו. מי אמר שאין חברות בפוליטיקה? וש"ס – היא כבר נערכת לחילופי שלטון. המסר שיוצא מאריה דרעי הוא שש"ס תעדיף שותפות עם איזנקוט על פני בנט. לא רק מפני שגדי מרוקאי, אלא סתם כדי לסכסך ביניהם.
בשעתו הצעתי לא להספיד את אריאל שרון ז"ל, שאכן גבר על הכל וחזר כראש ממשלה. לפני מספר שנים, כשבני גנץ לא עבר בסקרים את אחוז החסימה והוספד, הצעתי גם כאן להמתין – והוא אכן סיים עם 8 מנדטים. עם זאת, אינני טוען שכמו אז כך עתה – המצב שונה, והטעויות של גנץ נערמות והופכות למסה קריטית.
אני מכיר אותו אישית ומקרוב. ליבו במקום הנכון, והמדינה אכן חשובה לו מכל, אך אין בכך כדי לייצר תפוקות פוליטיות. המגלשה הפוליטית של גנץ מורכבת משלושה:
• חוסר היכולות שלו לאורך השנים להחזיק שותפויות ולקיים הסכמים. כמות הנוטשים אותו לאורך שנותיו בפוליטיקה היא העדות לכך.
• התעקשותו להתהלך ללא תעודת זהות פוליטית, שבה ניתן להבחין בבירור מי אתה ומה אתה מבקש. גנץ התעקש על טשטוש הזהות, הדגיש שהוא לא בשום מחנה, וניסה להעביר מסר שהלוואי שהיה ניתן להעבירו במציאות הפוליטית של היום.
• היעדר מנהיגות פוליטית בת קיימה בעידן הפייק ניוז, המניפולציה והרמייה.
האמת היא שישראל זקוקה לאנשים כמו גנץ, והלוואי שהיה ניתן לסחוף ולהעביר עם מסר של אחדות וביחד, וייתכן שהוא מקדים את זמנו. הנטישות במפלגתו מצד אנשים שהוא ברא פוליטית, כמו חילי טרופר ואיתן גינזבורג, וקודם לכן אורית פרקש-הכהן, הן כואבות וחדות כסכין בגבו – אבל כך נראית הפוליטיקה בת זמננו. אני מניח שטרופר התייסר לא מעט והחליט בלב כבד, אך בלב שלם. מבחינת גנץ, בלי טרופר מפלגתו היא כמו פיצה ללא גבינה, היא אחרת לחלוטין.
גם הדרך שבה נכנס ויצא מממשלותיו של נתניהו עם כוונותיו הטובות, לא הייתה נכונה. לא ביציאה המאוחרת הראשונה, שבה התפתה וקיווה שנתניהו בכל זאת ייתן לו להיות ראש ממשלה ברוטציה, וגם לא בפעם השנייה עם איזנקוט. אינני יודע מה יעשה גנץ, ואם ישרוד בהרכב כזה או אחר. אני כן יודע שלא כל כך מהר מספידים פוליטיקאים, ואני יודע ומקווה שהוא לא יפגע בצורך הדחוף להחליף את הממשלה הרעה הזאת.
אני רוצה לשתף אתכם במפעל נוסף של התנועה הקיבוצית – מפעל שקט וצנוע של אימוץ חיילים בודדים. בצה"ל משרתים כידוע אלפי חיילות וחיילים בודדים – 550 מהם ללא גב משפחתי או כלכלי, שמאומצים בקיבוצים. זה מתרחב משנה לשנה, וההצלחה כבירה. 60 קיבוצים נוטלים חלק בפרויקט "אימוץ בקיבוץ", והרכזת שלו, יונתי עוז שור מקיבוץ מענית, מספרת בגאווה כי "עבורם זה בית וקהילה חמה, ולא פתרון דיור. אנחנו פותחים לא רק דלת, אלא גם לב. נותנים בית, כביסה, אוכל – ובעיקר תחושת שייכות". יונתי גאה בכך שמתוך 550 החיילים שלה, חמישה היו מצטייני הנשיא ביום העצמאות. והתנועה הקיבוצית, זו שהפכה לתנועה שכולה ואבלה, מתרוממת, זוקפת גב ומנסה להרחיב גם את הפרויקט הזה שאין יפה וראוי ממנו, לצד פרויקטים נוספים. המשימה היא שאף חייל בודד שעזב את משפחתו בנכר ובא לשרת כאן – לא יישאר לבד.
6
ניסיתי להיות נחמד, וכשחזרתי מאילת, נתתי לאלמה, יהב ועתי את הסנדלים החדשים והאיכותיים שסבא קנה להם. אבל הם הסבירו לי באמצעות אלמה, הדוברת של הנכדים, שבגדים ונעליים זה לא בדיוק מתנה, ושאני אמור לדעת ולהבין. הבטחתי להפיק את הלקחים המתבקשים.
שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.
0 תגובות