בזמן שהופצצנו: השוד הברוטלי של הקואליציה והרמטכ"ל שלא ויתר בקרב | אבי בניהו

בעוד האזרחים מצטופפים במרחבים המוגנים, ביצעה הקואליציה שוד ברוטלי לטובת המשתמטים החרדים | תזכורת: במלחמה יש מפסידים יותר ומפסידים פחות | שאפו לרמטכ"ל ששלח את המילואימניקים של נצח יהודה לבער מתוכם חמץ

בסיומו של השוד הברוטלי בכספי הציבור הנאנק ממאות ימי לחימה, תועד חיוכו של אריה דרעי, שבקיא וצבר ידע וניסיון בתחום ובזירה, שמעיד יותר מכל על סדר העדיפויות שלו ועל שליטתו ביחד עם משה גפני בראש הממשלה ובממשלתו. גורמים פוליטיים בירושלים הבהירו שהנוסחה היא פשוטה: תנו לי שלטון – ואתן לכם חצי המלכות.

וליתר החשדות: יו"ר ועדת הכל־חוץ־מביטחון, ח"כ בועז ביסמוט, גינה השבוע את הרמטכ"ל ודרש ממנו לחזור בו מהחלטתו להשעות מפעילות גדוד מילואים שחרג מהפקודות, מהנהלים ומרוח צה"ל בפעילותו בשטחים. ביסמוט, במכתבו לרא"ל זמיר, ניסה ללמד אותו מהו פיקוד ומהי אחריות.

במסגרת היחסים המצוינים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא הונגריה ויקטור אורבן, שהיה לראש המדינה היחידי באירופה שהסכים שלא לעצור את נתניהו (ואירח אותו ואת רעייתו כיד המלך), הורה ראש הממשלה לשר החוץ לרכוש להונגריה מתנה – מכשיר CT בעלות של מיליון וחצי דולר, מכספי הציבור בישראל, וזאת בשעה שבקריית שמונה "מתים" למכשיר אחד שכזה.

ולחשדות נוספים: הרמטכ"ל זמיר הודיע לקבינט שללא גיוס חרדים בהקדם, הצבא יקרוס לתוך עצמו אל מול היעדים והמשימות הרבות. בתגובה, נהפך רא"ל זמיר באחת לחשוד כקפלניסט, שמאלן ועוכר ישראל.

במעלה יוסף שבגליל, מהיישובים המופגזים ללא הרף ושבחלקם יש פערי מיגון חמורים, ישנן טענות קשות כלפי חבר מרכז הליכוד יאיר נתניהו, שנבחר שם ממכסתם ושאינו בא לבקר ואינו נוקף אצבע למענם. ראש המועצה ניסה להרגיע את התושבים, וטען כי יאיר נתניהו בשליחות הסברה מדינתית בהונגריה, ושהוא צפוי לבקר בעתיד באזור.

השבוע, בשעה שאדמת לבנון סופגת לתוכה את דמם של ארבעת לוחמי חטיבת הנח"ל, פתח השר איתמר בן גביר בקבוק שמפניה בכנסת, וצהל ושמח לכבוד קבלת חוק עונש מוות למחבלים.

ולסיום החשדות: יש לנו עם נהדר, שעולה אלף מונים על מנהיגיו המנותקים והמנוכרים, יש לנו נוער נהדר ופריפריה חזקה, וחוסן שאין כמוהו בעולם, ותקווה גדולה בלב, ועוד נכונו לנו עלילות. ערך את החשדות: ראש הממשלה נתניהו, שאחראי כאן על הכל – מטוב ועד רע.

2.

ישנו פער גדול בין צבירת כוח צבאי־יבשתי גדול בידי מעצמה כמו ארה"ב לבין הפעלתו, בעיקר כשמדובר באמריקה למודת הטראומות מווייטנאם, אפגניסטן ועיראק, ובוודאי כשלאלו מתלווים ספקות מתוך הבית הלבן ומהמפלגה הרפובליקנית. דבר אחד כבר ברור מהמלחמה המשותפת לארה"ב ולישראל מול איראן: היעדים שהוצבו בפומבי לא היו צנועים דיים, היוהרה ושכרון הכוח והאיומים בלטו לעומת הניסיון והאחריות ותיאום הציפיות, והייתה כנראה הערכת חסד לגבי המנטליות האיראנית והיכולת להפיל שלטון בקלות.

ההישגים הצבאיים של ארה"ב וישראל במלחמה הזאת הם אדירים. באיראן (וגם אצלנו) עדיין לא מבינים את עוצמתם ואת פניה של איראן הצבאית אחר המכות שספגה ולאור התשתיות שחוסלו או נפגעו קשה. נכון, יכולת השיקום האיראנית תמיד קיימת, יצר הנקם בשיאו והמוטיבציה תהיה. והשאלות כעת מכל הצדדים הן איך ומתי מסיימים?

באולפן הטלוויזיה עלו השאלות מי ייצא מנצח, וכיצד נראה ניצחון. שני הסנט שלי הם שבמלחמות מהסוג הזה, בעידן הזה, אין מנצחים ואין מנוצחים. יש מפסידים יותר ויש מפסידים פחות. המפסידה העיקרית בכל היבט היא איראן. אחריה בתור ארה"ב, בעיקר בהיבט של מעמד הנשיא בארה"ב ובמפלגתו שלו, והמפסידה הקטנה ביותר היא מדינת ישראל, שאומנם שילמה ומשלמת מחיר בנפגעים, נזק וכלכלה, אבל הסיגה לאחור איום דרמטי על ביטחונה.

כרגע, הדבר הבולט הוא שגם איראן וגם ארה"ב חותרות להסכם. דונלד טראמפ מאיים, צובר כוח צבאי, כשהוא מודע לנזקים בארה"ב ובעולם, אבל רוצה ומעדיף הסכם. האיראנים מלקקים פצעים, מופיעים בתקשורת מסודרים, מגולחים ונחושים, אבל חייבים הסכם. והסכם כזה, לכשיושג, יהיה חייב לכלול את פינוי האורניום משטח איראן והבנות לגבי ייצור טילים בליסטיים. וגם אם יחזיק כמה שנים בודדות – דיינו.

3.

הרמטכ"ל אייל זמיר מבין מצוין שהוא מנהל בימים הללו, בנוסף למלחמה תובענית, רב־זירתית ורב־שנתית, גם את המאבק על השליטה בצה"ל. הוא מודע לחלוטין שמולו ניצבים כוחות לא מבוטלים שמעוניינים להפקיע מידיו את הפיקוד על הצבא בכל הקשור למינויים, נורמות, ערכים, רוח הצבא ומערכת המשפט של צה"ל, כמו גם את תחום החינוך, כוח האדם ועוד. הוא מבין מצוין שפועלת מולו מכונה משמעותית של דה־לגיטימציה להחלטותיו, למעמדו ולאמירותיו, שתכליתה להטיל עליו מורא, פחד משתק וחשש מעימותים.

"המכונה" הזאת כוללת חלק מחברי הקבינט וחברי הכנסת, שמבקשים לראות ברמטכ"ל צה"ל "קבלן פיצוצים" ותו לא. אלו מופעלים לרוב על ידי מחזיקי השידור בערוצים כמו ערוץ 14 וגלי ישראל, על ידי עמותות שונות ומשונות כמו "תורת לחימה", רבנים וראשי ישיבות ועוד. זהו קרב על השליטה בצה"ל, ויש המבקשים לשנות את המשוואה ואת ההיררכיה – להטיל על הרמטכ"ל את האחריות וליטול ממנו את הסמכות.

זה לא רק מינויים בכירים בצבא, ולא רק שליטה ביחידות המנהל האזרחי בשטחים, ולא רק גיבוי לפשעים לכאורה שנעשים שם על ידי טרוריסטים יהודים, שמעשיהם עלולים לפתוח חזית נוספת – זהו גם קרב על פניו של הצבא, על תדמיתו ועל ערכיו.

השבוע החליט רא"ל זמיר להשעות משירות מבצעי גדוד של נצח יהודה, שחרג מהפקודות ומהמשמעת, שחייליו התבטאו באופן לא ראוי מול תקשורת בינלאומית, ושחלק מהמשרתים בו מתהלכים עם תג יחידה של "המשיח". רא"ל זמיר יודע ומבין שאם אתה משייך את עצמך ליחידת "המשיח", אתה עלול גם לקבל ממנו פקודות. זמיר לא יוותר בקרב הזה. אסור לו – ואסור לנו.

החלטת הרמטכ"ל היא חריגה, אמיצה וחשובה. הוא מוציא את הגדוד כדי לבער מתוכו חמץ, כדי להעביר אותו מחדש טירונות ערכית וחינוכית, וכדי לחזק בו את הברגים של צה"ל ולהרחיק ברגים אחרים שננעצו בו. ואם איתמר בן גביר, אלמוג כהן ובועז ביסמוט ופרשני ערוץ 14 נוזפים ברא"ל זמיר על החלטתו, זהו הסימן שהם מבינים בדיוק כמוהו על מה המאבק.

4.