בשורת הפצ"רית: יום שחור לצה"ל – וקריאת השכמה למערכת שלמה | אבי בניהו
מהדלפת הסרטון ניתן היה עוד לחלץ את הפצ״רית, אך על קשירת הקשר לשקר ולהסתרה אין גיבוי ומחילה. אסור לסגור את המוסדות הלאומיים ואת ההסתדרות – אלא להתאים אותם לצרכים העכשוויים. והחיטה צומחת שוב בניר יצחק
אבי בניהו1. כשהפרקליטה הצבאית הראשית, קצינה בדרגת אלוף וחברה במטה הכללי נעצרת ומובלת לדוכן בבית המשפט – זהו יום שחור משחור לצה"ל ולתדמיתו ולא פחות למערכת אכיפת החוק במדינת ישראל. בושה גדולה.כשמתבררת, על פי החשדות ועל פי הודאתה החלקית, מסכת של דיווחי שקר לבית המשפט, לכנסת ולממונים עליה, מגיעים הדברים לכדי "תת־תרבות עבריינית". כשמעגל שותפי הסוד לדבר השקר מתרחב בקרב בכירי הפרקליטות הצבאית – המשבר קשה ועמוק ומהווה כתם גדול בתולדות הגוף החשוב והקדוש הזה בצה"ל.הפצ"רית דרשה תחילה טוב, נכון וצודק. היא חקרה באמצעות מצ"ח פרשת התעללות קשה של חיילי צה"ל בעצורים מהנוח'בה. היא מילאה את חובתה ונאמנותה לצה"ל, לשלטון החוק, ועשתה זאת גם כדי לעצור ולמנוע מעשים אסורים וגם כדי לשכנע את העולם שצה"ל יודע לחקור את עצמו ולא זקוק לסיוע בחקירות בינלאומיות. אם תרצו, זה לעזור לשמור על צה"ל וחייליו.לחקירה כזו יש גיבוי מלא של צמרת הצבא והביטחון. אלא שאז החל ה"עליהום" הפוליטי על "הפרקליטה השמאלנית", חברי כנסת ואספסוף פרצו לבסיס שדה תימן ולבסיס בתי המשפט בבית ליד, והפרקליטות הואשמה ב"בגידה" בחיילי צה"ל ובסיוע לחמאס.או אז החליטה הפצ"רית לחשוף לציבור את חומרת האירוע הנחקר, כדי שיהיה ברור עם מה היא ומערכת אכיפת החוק נאלצים להתמודד. מכאן החלה מסכת של טעויות מקצועיות בשיקול הדעת ובהמשך עבירות ערכיות חמורות עד פליליות.כדובר צה"ל לשעבר וכיועץ לתקשורת ולניהול משברים, אני יכול לומר שמאירוע הדלפת הסרטון היה אפשר לחלץ את הפצ"רית בקלות יחסית. הדרך הנכונה הייתה לפנות לדובר צה"ל ולבקש את סיועו, ומכאן ישנו "ארגז כלים" דוברותי רחב, שיכול לסייע לסייע בשאלות כמו מה ואיך לעשות: להציג לכתבים את הסרטון בחדר סגור, לעורכים ראשיים, לוועדת החוץ והביטחון, לקבינט, וכך הלאה. בסמכות וברשות. על שיקול דעת לקוי לא מעמידים בצה"ל לדין.אבל מכאן והלאה יש קושי לספק סליחה ומחילה. לא יכול להיות גיבוי וחיפוי למסכת של שקרים ורמייה לרמטכ"ל, לשר, לבית המשפט העליון ולכנסת. הפצ"רית ואנשיה הלכו והסתבכו בתוך הסתרת האמת הפשוטה והיא: "אני הדלפתי את הסרטון, רציתי שהציבור יידע מה אנחנו חוקרים, טעיתי בשיקול הדעת ובדרך שבה עשיתי זאת". את זה היא לא עשתה, וגרמה בכך נזק גדול לצה"ל ולאמון הציבור בו בתקופה קשה וסוערת שבה עושה הפוליטיקה במהירות את דרכה לחדור לצבא.בעוד על מעשיה החמורים של הפצ"רית ישנה הסכמה ציבורית רחבה של הקואליציה, האופוזיציה והתקשורת, עטו הפוליטיקאים מהימין על האירוע ומצאו בו שלל רב. ראש הממשלה בנימין נתניהו הגדיר את האירוע: "הפיגוע ההסברתי הגדול והחמור בתולדות המדינה". לא פחות. זיכרונו שלו לא עומד לו כהלכה.אחריו שר הביטחון ישראל כ"ץ, שהתעקש בפני בוחריו: "אני הדחתי את הפצ"רית, אני דאגתי שהיא תיעצר, אני אדאג שישללו לה את הדרגות", וכך הלאה. בכלל, שר הביטחון "מאוהב" במינויים בצה"ל, באישור שלהם, בעיכוב שלהם, במי ממנה ומי מאשר, ומוצא בזה כר נרחב לעיסוק הציבורי והפוליטי."ליקוי מאורות", זה מה שקרה בצמרת הפרקליטות הצבאית, גוף חשוב שמהווה מגדלור חוק וצדק בצבא, שמופקד על התביעה ועל הסנגוריה ועל הייעוץ המשפטי לכלל הצבא, זרועותיו ויחידותיו.המשבר עמוק, קשה וחמור, ועל הרמטכ"ל והפצ"ר הנכנס לבצע את השיקום, את התיקונים וההתאמות במערכת החשובה הזאת, שאמורה להביא לידי ביטוי את המוטו של הרמטכ"ל: "לנצח ולהישאר בני אדם". קרי, גם לספק למפקדי ולוחמי צה"ל את "ארגז הכלים" המשפטי לניצחון, וגם לשמור על דמותו, צלמו וערכיו של צה"ל ועל עמידתו בחוק הישראלי והבינלאומי. זוהי משימה כבדה מאוד. בטח באווירה של היום, שבה איש חוק הוא עוכר ישראל וששופט הוא דיפ סטייט.2. החלטתו של שר הביטחון למנות את עו"ד איתי אופיר לתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי היא החלטה טובה וראויה. עזבו לרגע את העובדה ששר הביטחון הודיע על המינוי לציבור מבלי לעדכן את הרמטכ"ל או את לשכתו. אני מייחס את זה לרהב של שר הביטחון בבחינת "אני מחליט, לא סופר אף אחד, לא חייב להודיע" וכו'.אבל זו לא המהות, זה הטפל. אני חושב ויודע שהרמטכ"ל די מרוצה מהעובדה שאיתי אופיר ילבש בקרוב מדים ויצטרף כפצ"ר לשולחן במטכ"ל. אופיר היה היועץ המשפטי של משרד הביטחון תחת מנכ"ל המשרד אייל זמיר. הם עבדו צמוד, ליוו דיאלוגים אסטרטגיים, עסקאות נשק גדולות ומהלכים בכל תחומי המשרד. יש ביניהם היכרות, אמון ויכולת עבודה משותפת.אופיר מכיר היטב את מערכת הביטחון, צה"ל, הפרקליטות הצבאית ופרקליטות המדינה. הוא ישרת את עליונות שלטון החוק, את החבות לאמנות בינלאומיות ולא שום צורך פוליטי כזה או אחר. יש לו משימה גדולה וחשובה – לשקם את הפרקליטות. העובדה שהיה בעברו לוחם וקצין קרבי – רק מוסיפה.ויש עוד עניין אחד קטן. אופיר, רחמנא ליצלן, הוא בוגר של "תוכנית וקסנר", וזה כידוע סדין אדום בימין. השבוע סיפרתי בריאיון לספי עובדיהויניר קוזין בגל"צ כי לאיש שביקש מלזלי וקסנר להביא את תוכניות העצמת המנהיגים שלו מארה"ב למדינת ישראל – קוראים בנימין נתניהו.לא רק שהוא שכנע את התוכנית לבוא לישראל, אלא שבקרן יש לא מעט מכתבי המלצה מראש הממשלה נתניהו לידי אנשיו ופקודיו במוסד ובשב"כ, שבהם הוא מבקש לקבל אותם לתוכנית. עד שהחליטו יאיר נתניהו וחבריו לנשק שהקרן מעצימה את השוטרים, הפרקליטים והשופטים – ושזה רע מאוד לישראל ולאבא.3. העיר ניו יורק וארה"ב כולה בעידן של מציאות פוליטית, כלכלית וחברתית חדשה. ניצחונו הסוחף של זוהרן ממדאני, בן למשפחת מהגרים, מלמד על מגמות חדשות ומדאיגות מבחינת ישראל במפלגה הדמוקרטית בארה״ב, על שינויים בדעת הקהל ועל נסיגה דרמטית במעמדה של ישראל ברחוב האמריקאי.אבל לא רק זאת, גם חילופי דורות בארה״ב לרבות בקהילות היהודיות ניכרים, וכך גם השפעת הרשתות החברתיות, המלחמה בעזה והשתקפותה השלילית ברחבי העולם; ולא מעט בגלל מדיניות לא נכונה של ממשלת ישראל, שהזניחה את המפלגה הדמוקרטית ואת ההסברה שם ולא מעט בגלל ההתנגדות בניו יורק (ולא רק) לטראמפ ומדיניותו.וירושלים? אפשר כמובן לשבת ולקטר, ואפשר לשקול כיצד לחשב מסלול מחדש, לתקן, להשפיע, לאזן, להיאבק וללמוד לעבוד עם מנהיגות חדשה וצעירה. ממדאני הוא הראשון. לא בטוח שהאחרון.4. אני זוכר את היום החגיגי ההוא של 1 במאי, היכנשהו בשנות ה־60, את התכנסות ההמונים על המדשאה מול בית ההסתדרות בתל אביב, אז הבניין הגדול והחשוב ברחוב ארלוזורוב, ואת ההמתנה לפתיחת דלת המרפסת בקומה החמישית. אז יצאו ממנה אל הרמקול, אל מול ההמון, גולדה מאיר ויצחק בן אהרון והביאו את דברם לפועלי ישראל ביום חגם, ואחר כך הובילו את מצעד 1 במאי ברחוב אבן גבירול.זה היה המפגש הראשון שלי עם ההסתדרות, שהשבוע נעצרו ראשיה ופעיליה וראשי ועדים בחשדות חמורים לכאורה של שוחד, רמייה ומינויים מושחתים. מאז בגרתי, הלכתי לתנועה, לקיבוץ, הכרתי מקרוב את ההסתדרות ואת "חברת העובדים" שפורקה בידי חיים רמון, שעשה לנו "הסתדרות חדשה" עם עמיר פרץ, וכך הלאה.במשך שנים עשתה הליכוד מאמצים אדירים להשתלט על הארגון הזה, דרך דוד לוי ויעקב שמאי ואחרים, עד שההסתדרות נפלה לידיו כפרי בשל דרך הוועדים הגדולים שרובם ככולם משויכים לליכוד ומחוברים לעטיני השלטון. לא מאידיאולוגיה בהכרח, אלא מרצון לשמור על התעשיות, הארגונים, התאגידים ועל מקומות העבודה.השבוע דיברו הרבה על הצורך לסגור את ההסתדרות, כשם שבשבוע שעבר דיברו על "החובה" לסגור את ההסתדרות הציונית וקרן היסוד בגלל תעשיית הג'ובים. אני לא משתלב בזרם הפופוליסטי הזה. אני חושב שההסתדרות הכללית היא ארגון חברתי חשוב ואיגוד מקצועי חשוב התומך בתנועות נוער ובפעילות רבה בקרב צעירים, עובדים וגמלאים, עם מועדון צרכנות אפקטיבי, פעילות תרבות והשכלה, ועוד. צריך לנקות ממנו ריקבון, לעקור ממנו שחיתות ולהגביר עליו את הפיקוח והבקרה – ולא לשפוך את התינוק עם המים.כך גם לגבי הסוכנות היהודית ויתר המוסדות הלאומיים. צריך לשמור עליהם, לדרוש מהם להיות רלוונטיים לצורכי מדינת ישראל והעם היהודי, להצטייד בתוכניות ובאסטרטגיה נכונים, ולהימנע ככל שניתן ממינויים הזויים.לא צריך לחסל את ההסתדרות הציונית ואת הסוכנות רק מפני שמיקי זוהר זמם למצוא חן בעיני המשפחה ולמנות את יאיר נתניהו ל"שר ההסברה של העם היהודי". צריך להתאים אותם למציאות המשתנה, ליעדים הנכונים ולאתגרים. ואלו רבים ומגוונים.5. נסעתי השבוע לקיבוץ ניר יצחק בדרום עוטף עזה, לספר להם על יצחק רבין ז"ל ועל שראו עיניי בלילה ההוא בכיכר. שמחתי לגלות שהקהילה הזו חזרה ברובה הביתה, לרבות הזוגות הצעירים. לפני ההרצאה במועדון לחבר, התייצבתי עם שמיל מהרפת, שאיבד את חתנו ב־7 באוקטובר בפני לוח השמות על אנדרטה צנועה, שאליה נוספו שישה חברי כיתת הכוננות שנפלו בקרב והצילו את ניר יצחק, ועוד חבר אחד שנרצח.בקיבוץ עדיין ממתינים לחטופים חללים שצריכים לחזור הביתה, אבל עם ישראל חי, גם ניר יצחק. כואבים, שכולים, מדממים, עדיין לא מעכלים – אבל חזקים, נחושים ומאמינים בעתיד טוב יותר. שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.
0 תגובות