גזרו ושמרו: אם נתניהו יבחר שוב – דרכו לבית הנשיא סלולה | אבי בניהו

ישראל מקבלת כעת את ההזדמנות להיוולד מחדש; טראמפ משתלט על המזה״ת; הפוליטיקה חודרת לקודשי הקודשים; האם נתניהו יקדים בחירות; ועל תקשורת זקופה ומתנת יום הולדת

אבי בניהו 17/10/2025

1. עבור בני הדור שלי, שהסתפקו בסיפורים מההורים, הסבים והסבות על השמחה האדירה שהייתה כאן בתאריך ה' באייר תש"ח, היה יום "השיבה באוקטובר" הזדמנות לחוות משהו דומה וקרוב. נדמה שמדינת ישראל והחברה הישראלית קיבלו באותו היום שבו הסתיימה המלחמה והוחזרו לישראל כל החטופים החיים מעזה – הזדמנות להיוולד מחדש.

לאחר האסון הגדול ביותר בן זמננו, לאחר הטבח הנורא, השכול הכבד, המלחמה הארוכה, שיירת הנופלים והטראומה, עלינו לפנות כעת לשיקום, לריפוי, לבנייה ולהתמודדות עם האתגרים הרבים והגדולים שעוד נכונו לנו.

את היום השמח והמאושר הזה שנחת עלינו בהתראה קצרה, יש לזקוף לשני גורמים עיקריים תחילה: בראש ובראשונה לגבורתם ולמסירותם של מפקדי ולוחמי צה"ל, שלנגד עיניהם עמד כל העת שחרור החטופים. וגם ל"רוח הישראלית" המיוחדת שנתגלתה במלוא תפארתה, עם מאות אלפים ויותר שיצאו לרחובות ולכיכרות, גילו ערבות הדדית, אכפתיות ואחריות – ועטפו את בני המשפחות ולא הרפו.

העם זועק כעת לאחדות. לפחות רובו. רוצים לשלב ידיים, לנשום, לתקן ביחד, לפעול ביחד, לחלום ביחד ולהגשים ביחד. הנוער הנפלא שלנו רוצה להעתיק את הרעות בתוך הנגמ"ש אל החיים האזרחיים: יחד. אבל הפוליטיקאים לא יאפשרו זאת, פלגנותם אומנותם. הם מדברים אחדות ופועלים פילוג. הם תאבי חיים פוליטיים, תאבי שררה וכוח, כבוד ותקציבים. אנחנו האמצעי שלהם ולא המטרה. נצטרך לגבור עליהם, כי העם הזה עולה באיכותו אלף מונים על מנהיגיו (ככל שניתן לכנותם ככאלה). לפנינו הזדמנות אדירה שנרכשה במחיר דמים כבד. הנשכיל להיות לעם? אני מתפלל שכן.

2. נוסף על גבורת הלוחמים ועל הרוח הישראלית, זה לא היה קורה ללא הנשיא דונלד טראמפ. אני מודה שטעיתי בו בעבר כשהקשתי משפתו הגסה, מעמדותיו הגזעניות ומשיסוי תומכיו לפרוץ לבית הנבחרים – על מדינת ישראל. יכול להיות שאת אמריקה, לדעת מתנגדיו, הוא הורס, אבל איתנו הוא בסדר גמור, ויותר. הוא באמת אוהב את ישראל וחרד לביטחונה, והוא הוכיח זאת בהכרה בירושלים המאוחדת, בביקור בכותל כנשיא, בהעתקת השגרירות, בתקיפה באיראן, בגיבוי במלחמה ובהחלטה על הפסקתה והשבת החטופים.

בנאומו השבוע בכנסת הוא הציג חזון שאפתני ורלוונטי למזרח תיכון חדש, שבמרכזו ביטחון, כלכלה ועסקים. מקיפים אותו סטיב וויטקוף וחתנו ג'ארד קושנר, שניהם אנשי עסקים ממולחים עם אחיזה במדינות המפרץ, וגם טראמפ עצמו סופר ארנקים וממון ואינו מסתיר זאת.
מעבר למחויבות לביטחון ישראל ולהנעתה (גם אם קצת בכוח) לתהליכים אזוריים, טראמפ עושה עוד דבר חשוב למזה"ת: הוא דוחק החוצה את סין ורוסיה – שניצלו את הוואקום שיצרה כאן ארה"ב בשנים האחרונות וביקשו לרשת את מקומה כמעצמות־על, כספקיות נשק וכבנות ברית. זה מהלך חשוב.

הדבר השני הוא הכנסת טורקיה הקיצונית למעגל השלום והאחריות באזור, והצבת יעד לשלום ולהסכם עם איראן. מה שנשמע כרגע דמיוני.
טראמפ, אדם כוחני ובוטה, הכריז בכנסת על קבירת ה"פוליטיקלי קורקט". אצלנו יאמצו את זה במהירות. בכלל, בנימין נתניהו מאוהב במודל של נשיא ארה"ב, הוא מעוניין לקחת מהחוקה האמריקאית את מה שמתאים לו, כמו החלפת כל הפקידות וצווים נשיאותיים. הוא לא מעוניין ביתר חלקי החוקה.

3. שואלים אותי מדוע אני מגדיר את עצמי בימים הללו כ"אופטימי עם ניסיון", ואני מסביר שאנחנו צריכים לשמוח, לקוות ולחתור לשלום ולהסכמים. מותר גם להתרגש ולהיכנס לאופוריה קצרה, אבל אנחנו חייבים להיות עם רגליים על הקרקע. השבוע, בעודי מול המסך ברגעים המרגשים, עברתי על האלבום האישי שלי. הייתי שם בטאבה ב־1993 כחבר במשלחת הראשונה לשיחות עם אש"ף על "עזה ויריחו תחילה". היינו נרגשים, חולמים, מקווים ומתאמצים. ישבנו מול אויבינו הגדולים ודיברנו שלום.

אחר כך, ב־1994, הייתי חבר ודובר במשלחת לשיחות עם ירדן, ושם קיווינו לשלום חם, תוסס ומועיל לשני העמים. הייתי ראש ענף תקשורת בצה"ל שנסוג ממרכזי הערים בגדה, ב־1995. הייתי בהסכם חברון כבר בממשלת נתניהו, וב־1998 כחבר במשלחת לשיחות עם אש"ף בוואי פלנטיישן, באירוח הנשיא ביל קלינטון. אין־ספור פגישות עם יאסר ערפאת בעזה, עם אבו מאזן בגדה, עם חוסני מובארק והמלך חוסיין, בתקופת ההתנתקות, וכך הלאה.

בכך אני רוצה לומר שאנחנו צריכים להיות עם רגליים על הקרקע, מפוכחים ולמודי ניסיון, לקחת שולי ביטחון רחבים, ולעבוד עקב בצד אגודל. גם בשנים הקרובות תתקיים סביבנו מציאות ביטחונית מורכבת מאוד. אנחנו צריכים להיות חזקים, מאוחדים, להתפלל ולחתור לטוב – אבל להתכונן לרע כמו שלימדו אותנו בצבא.

נדב גולדשטיין ז"ל, שנרצח עם בתו בכפר עזה, נהג לומר ש"התקווה מתה אחרונה". הוא צודק וכך צריך להיות. לקוות כל הזמן ולפעול למימוש התקווה, אבל עם עין פקוחה ונעליים גבוהות. ייקח עוד שנים עד שנרבוץ תחת הגפן והתאנה.

4. בלב "הליכודיאדה" שנטתה השבוע את אוהלה בכנסת ישראל, נשא ראש האופוזיציה בפני הנשיא טראמפ, בפני הממשלה ובפני העם, נאום ממלכתי, ראוי, ענייני וממוקד. ככה בדיוק צריך להישמע ראש אופוזיציה שמבין את המעמד ומאתר נכונה את גודל השעה. יאיר לפיד הוקיע את העולם המתחסד שמתעלם מהטובים ותומך ברעים, שיבח את מדינת ישראל, והציע להשקיע בה כל סנט ויורו ודינר.

בעודו עושה זאת – כשביציעים חברי מרכז הליכוד, ראשי סניפים, ראשי ערים מהליכוד וח"כים לשעבר מהליכוד (יכלו להזמין לפחות את הח"כ לשעבר חיים ילין או את האלוף ניצן אלון, אבל המקומות מוגבלים) – התברר שיו"ר הכנסת אמיר אוחנה שומר על מעמדו בליכוד יותר מאשר על מעמדה של הכנסת, ולא הזמין את נשיא בית המשפט העליון ואת היועצת המשפטית לממשלה. "זה לא אירוע ממלכתי", אמרו בלשכתו. לך תדבר על אחדות ועל ציפוף השורות ועל עמידה באתגרים. הפוליטיקה חודרת פה גם לקודשי הקודשים שלנו.

5. אעריך בזהירות, לנתניהו ישנן כל הסיבות להקדים את הבחירות לאביב 2026. הוא מחזיק ביד תמיכה אדירה של טראמפ, הוא יוכל להסביר שרק הוא יכול לעבוד מולו בהרמוניה ולעמוד על האינטרסים הביטחוניים של ישראל, הוא ידגיש שהחזיר את החטופים הביתה, ששינה את פני המזה"ת, שהסיר איום קיומי מצד איראן, ושהכלכלה פורחת, נתב"ג מלא, ובמסעדות אין מקום. יש לזה הרבה קונים.

אם יוסיף אמירה שזו תהיה קדנציה אחרונה שלו, שהוא זקוק לאמון העם כדי להתקדם מול סעודיה, אם יספק אמירה עתידית על שתי מדינות בתנאים כאלו ואחרים, ואם יבטיח ועדת חקירה ממלכתית – סיכוייו להיבחר גבוהים, במיוחד כשבצד השני באופוזיציה לא מאורגנים, לא מאוחדים ומתהלכים עם חמישה ראשי ממשלה פוטנציאליים.

לרשות ראש הממשלה תעמוד מכונת התעמולה שבנה בעמל רב, הבוטים מכל העולם, צבא קמיקזות שלא יוותר על שליטה, כוח, כבוד וג'ובים, וגם מכונת הממשל מהבית הלבן. טראמפ יודע לעבוד עם נתניהו, הוא למד להתנחל לו על בלוטת החרדה ולבצע בו כיפוף.

אם נתניהו יחליט להקנות לעצמו מורשת שתאזן את 7 באוקטובר (יהיה קשה), נקבל "נתניהו חדש", שאיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' דוחקים אותו לכיוון המרכז – שם הוא פוגש את הקהל של בני גנץ ונפתלי בנט, ו"זולל" אותו לטובת השלום והביטחון. הוא יכול לצרף אליו את גנץ כ"משה דיין בן זמננו" למען השלום, ואז אם ייבחר שוב ב־2026, תהא דרכו לבית הנשיא ב־2028 סלולה לחלוטין. תומכיו יתמכו, ומתנגדיו ישמחו גם הם. תסריט דמיוני? גזרו ושמרו.

6. למרות כל המאמצים לפגוע בה, לחוקק נגדה, לסגור אותה, להסית נגדה – למדינת ישראל יש עדיין תקשורת חזקה, לוחמת, חופשית, נאבקת. תקשורת שעושה מאמצים אדירים לממש את שליחותה – לדווח, לסקר, לחקור, לחשוף, לבקר, להיאבק ולפרגן כשאפשר. זה לא מובן מאליו בימים הללו, וזה נגד כל הסיכויים ומול ההתנגדות, ההתנכלות וההסתה. אזרחי ישראל יכולים להיות גאים בתקשורת שלנו. זה הוכח בשנתיים האחרונות עד לקצה בשעות הקשות ובשעות המרגשות.

7. סהדי במרומים שלא ביקשתי ולא יכולתי לבקש מתנה גדולה יותר ליום הולדתי שחל השבוע ביום שיבת החטופים. אני כל כך שמח עם סילביה קוניו ועם לישי ודני מירן ועם מכבית של גילי וזיו ברמן ועם רוחמה בוחבוט ואחרים שנפשי נקשרה בנפשם. אין מתנה גדולה וחשובה מזו.
חגגתי בחיק משפחתי, ואלו היו רגעים מרגשים עד מאוד.

שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.

גזרו ושמרו: אם נתניהו יבחר שוב – דרכו לבית הנשיא סלולה | אבי בניהו

ישראל מקבלת כעת את ההזדמנות להיוולד מחדש; טראמפ משתלט על המזה״ת; הפוליטיקה חודרת לקודשי הקודשים; האם נתניהו יקדים בחירות; ועל תקשורת זקופה ומתנת יום הולדת

0 תגובות

טראומה ארוכת שנים: השיקום הפנימי של ישראל מתחיל | אבי בניהו