שתי השיירות שמטרידות את הרמטכ"ל וצריכות להטריד אותנו | אבי בניהו

השיירה הגדולה לשירות נוסף בעזה והשיירה הארוכה בדרך לאומן; על 50 שנה לעפרה, עמוס עוז ותופעת ההומלסיות הפוליטית בציונות הדתית; הצצה קלה למפלגות האופוזיציה

אבי בניהו 
1. ישנן, כפי שכתבתי כאן בעבר, רק שתי דרכים שבהן יכול שר ביטחון להשפיע באופן משמעותי ועמוק על המערכת שבאחריותו: מינוי רמטכ"ל וגיבוש תוכנית רב־שנתית להתעצמות, לאופי ולבניין הכוח ויכולות הצבא.
את הדרך הראשונה להשפעה, צלח כידוע השר ישראל כ"ץ בצורה מצוינת. הוא ניהל תהליך קצר ונכון למיון מועמדים ובחר להמליץ לממשלה על הרמטכ"ל הנכון, הבשל והמתאים ביותר לעת הזאת, רב אלוף אייל זמיר, שנהנה גם מאמונו של בנימין נתניהו (כך גם במינוי מנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם).
כמה חודשים חלפו מאז שכ"ץ וזמיר חולקים יחד את הקומה ה־14 במחנה על שם יצחק רבין ז"ל בקריה, וכבר ברור שזמיר הוא מינוי מעולה של קצין ומפקד חסר פניות, בלתי לחיץ, עם חוט שדרה מוצק, ראש חושב, אמיץ והתקפי.
רב אלוף זמיר הוא בהחלט מודל חדש של רמטכ"ל, מודל שמושפע בעל כורחו מתרבות פוליטית קלוקלת שסביבו בדרג הפוליטי וברשתות החברתיות, משפה ירודה ומחיצים רעילים שמפנים אליו חברות וחברי ממשלה, ומניסיון בלתי פוסק לפגוע בצבא וברמטכ"ל כדי להטיל עליהם כל כישלון וליטול מהם כל הצלחה. רב אלוף זמיר נאלץ כמפקד הצבא להתאים עצמו למציאות המשתנה, לא לאפשר לשרים לחמוק מאחריות ולא לאפשר לפגוע בצבא ובמפקדיו.
בשבוע הקרוב נצפה כולנו בשתי שיירות גדולות שיוצאות לדרכן. האחת, של רבבות אנשי מילואים שעוזבים בפעם השישית או השביעית בית, משפחה, ילדים, עסק, מקום עבודה או לימודים בדרך למלחמה שאף פעם לא די לה בעזה.
השיירה השנייה, של רבבות אברכים, שנעה לכיוון נתב"ג בדרכה לאומן, נהנית מ"כיפת ברזל" ממשלתית למשתמטי הגיוס. ושתי השיירות הללו מטרידות מאוד את הרמטכ"ל וצריכות להטריד גם אתכם.
2. כמו רבים בציבור ובצה"ל, קרוב לוודאי שגם הרמטכ"ל מזהה היטב את "יעד המלחמה" החבוי והמוסתר, לצד היעדים המוכרים של שחרור החטופים ומיטוט חמאס. מדובר ב"יעד המלחמה" שבעיני חלק מהשרים הוא יעד ראשון – כיבוש עזה, גירוש תושביה, כינון ממשל צבאי והקמת התיישבות יהודית ברצועה.
הרמטכ"ל דורש בהירות בנוגע ליעדים, ובצדק הוא דורש. זאת ביודעו כי מאז ומעולם הצבא והרמטכ"לים היו קטנים בקבלת החלטות וגדולים בקבלת אחריות.
ביודעו שתחת נתניהו המודל הזה "שודרג" באופן דרמטי, חייב מפקד הצבא, רמטכ"ל צה"ל – כמי ששולח חיילים ומילואימניקים בעלי משפחות לשדה קרב מסוכן, כמי שדופק על דלתות המשפחות ומביא להן בשורת איוב, כמי שניצב למרגלות תלוליות עפר ומספיד בני 18 ו־19 או בני 40 שנפלו – לוודא היטב, בנחישות ובתקיפות, שכל שר וכל שרה בממשלה ובקבינט יידעו היטב מהי המשמעות של החלטתם ומהו המחיר בדמים, בחיי החטופים, בכלכלה, בריתוק הכוחות לעזה על חשבון זירות אחרות, בשחיקת הצבא הסדיר וצבא המילואים, בזירת הלגיטימציה בעולם, בהשפעה על מצרים, ירדן ועוד. שלא יגידו חלילה לא ידענו, לא הבנו, לא הסבירו לנו, לא ענו לנו, ולא משכו בדש מעילנו.
הניסיון ליצור מצב שלפיו כאילו יש לנו ממשלה וקבינט התקפיים, שרוצים לחסל את חמאס ולמוטט אותו, ומולם רמטכ"ל רופס שמתנהג כמו מלכת היופי שדורשת שלום עולמי – הוא הונאה גדולה (במיוחד כשלהערכתי נתניהו לא הולך לכיבוש הרצועה וממשל צבאי, והוא כן ילך על עסקת חטופים חלקית בהיעדר ברירה אחרת).
ההפך הוא הנכון, כפי שהוכיח אותם הרמטכ"ל עצמו אחרי שעלבו בו שוב ושוב, כשהפטיר כלפי השרים והשרות: "אתם הקבינט של אוקטובר שנת 2023, איפה הייתם עד עכשיו? למה לא מוטטתם את חמאס?". כרוצה לומר להם: אתם המפקד העליון של הצבא, אתם כשלתם בניהול המערכה בעזה, אתם דירקטוריון גרוע, שכל בעלי מניות אחרים לא היו נותנים לכם יום אחד נוסף.
3. היישוב עפרה שבשומרון חגג השבוע 50 שנה לעלייתו על הקרקע עם גרעין של בני קיבוץ עין חרוד בהובלת חנן פורת וגוש אמונים, ובהסכמה שבשתיקה של שמעון פרס ויצחק רבין ז"ל (גם אהוד ברק כראש ממשלה התחייב שעפרה לא הולכת לשום מקום).
השבוע חגג היישוב יובל ביחד עם בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק ונתניהו, אבל לו היו מניחים קלפי מדגמית בערב החגיגי, היו להערכתי אורחי הכבוד מהממשלה מבינים שיש שינויים מאז הבחירות האחרונות, שבהן הלכו רוב הקולות לסמוטריץ'. רבים ביישוב הזה, כמו בחלקים רחבים בציונות הדתית, חשים כ"הומלסים פוליטיים". דרכם איננה דרכם של סמוטריץ', איתמר בן גביר וסטרוק. הם דורשים שוויון בנטל, רוצים אחדות בעם, ורוצים ראש ממשלה מהימין, ערכי ומוסרי.
הרבה תהפוכות עבר היישוב הזה. חלק מחבריו היו חברים במחתרת היהודית, מתוכו יצאו גם הרבה עיתונאים ואנשי תקשורת, חלקם חברים שלי, שאני בטוח שניתן לבנות עימם הסכמות לאומיות רבות. ואפרופו עפרה, חבר ותיק חילוני ממרכז הארץ, שהתפנה לאחרונה לקריאת ספרים, שלח לי קטע מהספר החדש בהוצאת כתר, "דברים בעל פה", המביא דברים שנאמרו בעל פה על ידי עמוס עוז ז"ל (הרצאות, ראיונות וכו').
באחד הפרקים משחזר עוז, שזכה כאן לכינוי "נביא", את המפגש שהיה לו ב־1982 עם תושבי עפרה, וכה אמר: "מארחיי אלה, הנלבבים, מושחזי הביטוי וסעורי האידיאלים, אם תצלח דרכם, הם עלולים לגרור אותי ואת ילדיי, להרוג ולמות במלחמת נצח מיותרת, או להפוך את ישראל למפלצת נוסח בלפסט, רודזיה או דרום אפריקה". כך התנבא עמוס עוז.
אני חושב ומשוכנע שתושבי עפרה כיום מפוכחים יותר ואחראים יותר, ושהם נוטים לזרם המרכזי של הציונות הדתית ולא לקיצונים; שהם שותפים לביטחון, לאחדות, לשיקום, להסכמות, לתיקון ולהחזרת המדינה למסילה של שפיות וערכים.
4. כשנתניהו מעט מבוהל מסקרי העומק שהוא מיטיב לערוך ולהעמיק בהם, בנוגע ליכולתו להבטיח גוש קואליציוני שיבטיח לו ממשלה תומכת, מנסה מקורבו נתן אשל לשכנע עיתונאים וחברי אופוזיציה לתמוך בשינוי החוק ולכונן בחירה ישירה שתאפשר אולי לנתניהו להיבחר שוב בלי ליטול סיכונים.
אם יצליח להשיג עסקת חטופים טובה (הלוואי), סביר שנתניהו ינסה להקדים את מועד הבחירות לפני שחמשת המועמדים לראשות הממשלה מקרב האופוזיציה יצליחו להתארגן, ובטרם יצוצו מפלגות חדשות ויבנו כוח פוליטי וארגוני ואחיזה בציבור.
מנגד, החליט יאיר לפיד להפסיק להיות מוצג כראש האופוזיציה, שכן בעידן של קץ הממלכתיות, זה ממילא לא משהו שמניב דיבידנד פוליטי משמעותי. מנגד, הוא ודאי יישמר שלא להיקרא "ראש הממשלה הבא", כי אין לזה כרגע ביטוי בסקרים, וגם זה נתפס לא צנוע.
הרקורד של לפיד הוא יכולתו לבלוע רוק ואגו ולשמש כמתכנן וכמרכיב של הקואליציה הבאה, ולהציג עצמו כאחראי לפלטפורמה להחזרת האחריות והשפיות.
מול הנסיקה של אביגדור ליברמן ושל יאיר גולן, ומול הדעיכה של המחנה הממלכתי (שמחכה ומייחלת לשחקני חיזוק דוגמת משה כחלון ואחרים), ניצב "בפינה לשיפוטכם" גדי איזנקוט, שמוערך בציבור כאדם ישר, אחראי והגון, ובטרם הקים מפלגה יש במגרש החניה שלו כמות מנדטים מכובדת. אם יחבור איזנקוט לנפתלי בנט, הוא יחזק אצלו את הצד הביטחוני וישבור אולי את "השמאל־ימין" הנצחי והמזויף, אבל מנגד הוא עלול לפגוע כבעל עמדות מרכז ושמאלה במאמץ של בנט לגרוף קולות מימין. ייתכן שעדיף שיחבור בהקשר זה ללפיד או לליברמן.
בינתיים, למיטיבי לכת נספר כי ישנו סכסוך לא פשוט בין הנהגת התנועה הקיבוצית לבין "הדמוקרטים" על רקע "ניקוי" הקיבוצניקים, ובראשם יעקב בכר, מהנהלת קק"ל – אדם שעשה רבות לטובת שיקום יישובי העוטף ולתנועה הקיבוצית, ועל רקע ויכוחים על תרומות, סיוע כלכלי וכו'.
זה לא שחברי הקיבוצים מחכים להנחיות מ"הסובייט העליון" למי להצביע, אבל יש לזה משמעות, ובתנועה הקיבוצית מבטיחים שבכר עוד יהיה בהנהלת קק"ל, ואם לא דרך "הדמוקרטים" – אז דרך מפלגה־אחות אחרת.
5. כידוע, אני אוהב לפרגן לאנשים טובים באמצע הדרך, והפעם ידידי השחקן אייל גפן סיפר לי על ספי צביאלי – יזם ובעל מלונות, שהעמיד את אחד המלונות שלו לחיילים שמגיעים מהמלחמה ואין להם היכן לישון בתל אביב, או שחשקה נפשם בחופשה קטנה. כל זאת ללא יחסי ציבור וללא פרסום. כך צביאלי, כך רבים וטובים שחיים בתוכנו, שרוצים ישראל טובה, ערכית, חומלת ותומכת. תודה ספי.
6. ההורים שלי הטעו אותי כשסיפרו לי ולאחיי שבית הספר והאוניברסיטה הם "הכנה לחיים". אלו החיים עצמם, וצריך ליהנות בהם מכל רגע. אז אל תטעו אתם את ילדיכם בעניין הזה. בהצלחה לכל הלומדים והלומדות. שנהיה טובים וראויים ושבת שלום.

0 תגובות

קצת עלינו

החברה מציעה חבילת שירותים כוללת ומתקדמת בתחומי הייעוץ האסטרטגי האישי, המערכתי והעסקי, ייעוץ תקשורתי לכלל סוגי המדיה המסורתית והחדשה ובתחום ניהול המשברים ברמות הממשל, הרשויות, התאגידים והחברות.

פרטי קשר

דרך בגין 156 ת"א
מגדל חג'ג

טלפון  072-2155333
פקס 072-2155334
מייל office@bnayahu.com

אנחנו בטוויטר
אנחנו בפייסבוק

‎אבי בניהו – Avi Bnayahu‎