עם כל הכבוד לעימות בין אייל זמיר לישראל כ"ץ – יש דברים שהם "חובת הציבור לדעת" | אבי בניהו

האם שר הביטחון והרמטכ"ל מתעמתים רק על המינויים, או גם על מידת הצייתנות? | האתגר העצום של ההתמודדות עם הנפשות המצולקות של ילדינו | וגם: אני שייך למרחב הכפרי, מה לי ול"כוורת", ועל מי אני חושב בדרכים?

אבי בניהו 
1.
זה היה נתן אלתרמן שקבע במילותיו "לא בונים מדינה בכפפות", כרוצה לומר שבמצבים מורכבים וטעונים, לא ניתן להסתפק בפעולות עדינות ומדודות בלבד, ונדרשת לעיתים נחישות ופעולה תקיפה יותר. עם כל הכבוד לעימותים בין שר הביטחון לרמטכ"ל, את הטור הזה אני רוצה לפתוח במה שאני רואה כ"חובת הציבור לדעת", באותן פעולות לא עדינות ותקיפות שלוחמינו עדים להם ברצועת עזה, ושהמראות והקולות שהם חווים ילוו את חלקם כנראה לעדי עד.
רוב היחידות הלוחמות שיוצאות מסבב לחימה בעזה עוברות תהליך של "עיבוד חוויות", ובמסגרתו הם מדברים על דברים שחוו בתוך שטח הלחימה המורכב. התמונות קשות מנשוא, והחוויות אימתניות ודרמטיות עבור נפשות צעירות. אחדים לא יכלו להשתחרר מהן ושמו קץ לחייהם, לא יכלו להתהלך עוד עם ריח המוות שלא מש מאפם או עם התמונות שנחרטו במוחם – ונפשם וכוחם לא עמדו להם.
בתהליך ה"עיבוד" של אחת היחידות סיפרו הלוחמים על מראה של כלב המשוטט בין ההריסות ואוכל גופת אדם, סיפרו על ההמתנה לחסל מחבל שהיה בטבח בנובה, כשהם במשך שעות ארוכות עם הכוונת עליו, עד שילדיו ורעייתו יצאו מהחדר – ואז נכנסים לחדר הילדים ועולות מתוכו זעקות שבר ותמונות של אמא וילדיה הפעוטים על גופת אביהם. אלו מראות וקולות קשים.
החיילים שלנו לוחמים במלחמה צודקת נגד ארגון נאצי מודרני ומסוכן, כמהים למצוא ולשחרר חטופים. אנחנו לא אשמים במה שקורה שם, אבל הנפשות המצולקות הן של ילדינו. וזה מחייב את המפקדים, את ההורים והחברים ואת הסביבה לגלות בשנים הקרובות ערנות, מודעות ואחריות לפוסט־טראומה, שתפקוד רבים וטובים מבנינו. זה הולך להיות אתגר גדול.
2.
כשהרמטכ"ל רא"ל אמנון ליפקין שחק ז"ל היה מסמן לראש חטיבת הסגל תא"ל מתי הררי להתחיל ברשימת המינויים הבכירים המחייבים באישור משרד הביטחון, היה ראש הממשלה ושר הביטחון שמעון פרס ז"ל עוצם את עיניו ומנמנם. ככל שהרשימה התארכה, כך הפכה הנמנמת לעמוקה. בסופה היה ראש הסגל עוצר, והרמטכ"ל היה פונה לפרס ואומר לו: "אדוני?", ושר הביטחון היה פוקח את עיניו ואומר "מאושר".
פעם אחת הוא שאל שאלה: האם סא"ל טל אלוני, שיועד להיות יועץ לענייני ערבים במתפ"ש ולעלות לדרגת אל"ם, יודע ערבית? בדקו מיד ואמרו שלא יודע. "אז איך ימלא התפקיד?", תהה פרס – והרמטכ"ל הבטיח שקודם ילך לקורס, ילמד ערבית ואחר כך יתמנה. את פרס ז"ל החליף שר הביטחון איציק מרדכי. גם שם ישבתי לצידו בפגישות העבודה בענייני מינויים. כשהרמטכ"ל היה מציג מינוי, מרדכי – שהכיר את צה"ל מקרוב – הִרבה להתערב, לשאול, להתווכח, לברר ולאשר, או לא.
על פי חוק יסוד "הצבא והוראות הפיקוד העליון", סמכות מינוי הקצינים הינה בידי ראש המטה הכללי. מינויים מדרגת אל"ם ומעלה מובאים לאישור שר הביטחון, שיכול לאשר או לא לאשר, אבל לא להביא מועמדים משלו (למעט מספר קטן של תפקידים). בשלב שלפני השר, הרמטכ"ל מקיים תהליך – דן במועמדים ברקורד, בסוציומטריה, בהכשרה ובהתאמה – ומחליט על השם המובא לאישור השר. מינוי אלופים מתבצע אחרת, ומסוכם בדיאלוג בארבע עיניים בין השר לרמטכ"ל.
ככל שאני יודע ומכיר מתוך החדרים – מעולם לא העביר צה"ל לשר הביטחון את אשכול המועמדים לכל תפקיד, אלא את החלטת הרמטכ"ל על מועמדו לאישור. כל מצב אחר עלול חלילה להביא קצינים בכירים להתחנף לשר הביטחון, או חלילה להביא ללחצים על השר ולשכתו למינוי כזה או אחר. שר הביטחון בוודאי איננו חותמת גומי. הוא רשאי לשאול, לתהות, לבקש עוד שם, לבקש להיפגש עם הקצין, אבל ההליך הוא ברור. ואם רוצים לשנות אותו, יש דרך וצורה. לא באמצעות הודעות לעיתונות.
3.
הבעיה בין השר ישראל כ"ץ לרמטכ"ל אייל זמיר איננה כמובן עניין המינויים. "סדרת החינוך" האחרונה באה לאחר שהרמטכ"ל הותקף על ידי "גורמים מדיניים", על ידי רעיית ראש הממשלה ובנו בכורו, על ידי השר בצלאל סמוטריץ' והשר איתמר בן גביר שקרא לפיטוריו, ועל ידי דחפורים של "מכונת הרעל", אשר רא"ל זמיר לא בא להם טוב בעיניים.
אפשר להבין אותם. הרמטכ"ל זמיר הוא בהחלט לא "רמטכ"ל מאפשר". הוא לא מאפשר להפקיר חטופים, לא מאפשר להכניס את צה"ל למלכודות מוות, לא מאפשר להתכנס למתווה הרבנים בחוק גיוס, לא מאפשר לקבל החלטות מבלי שישמיע את עמדתו בבירור ובנחרצות בכל פורום, והוא גם לא מאפשר לתקוף אותו ואת צה"ל ללא תגובה. וזה קשה לפוליטיקאים, מאוד קשה. צייתנות הם דורשים, לא משילות. "רגלי", "ארצה" – לכל "פקיד", מראש מחלקה במשרד לשוויון חברתי ועד לרמטכ"ל.
אבל כשמדובר במלחמה וברמטכ"ל שזה עתה מונה, נשואות עיניהם של מאות אלפי לוחמים ומפקדים בסדיר ובמילואים ושל בני משפחותיהם לקומה ה־14 של הקריה, שבה לשכותיהם של שר הביטחון והרמטכ"ל – ומה שהם רואים ושומעים מביש ומתסכל. האחריות מוטלת על בנימין נתניהו וכ"ץ בראש ובראשונה.
שבו עם רא"ל זמיר, לבנו איתו את הנושאים ונסו להגיע להסכמות, שכן אתם רוצים לכבוש את עזה, ואני מתחיל לחשוד בכם שאתם רוצים לכבוש כותרות. כ"ץ הוא שר ותיק, 25 שנה בקבינט. הוא יודע להפעיל מערכות ולנהל גופים. אם אין לו ולראש הממשלה כוונה נסתרת לפטר או להיפטר מהרמטכ"ל, אז הוא צריך לוודא במהירות הבנות, הסכמות – ודרך לניהול אי־ הסכמות עם הרמטכ"ל עוד בסוף השבוע הזה.
4.
"הואשמתי" השבוע בכתבה בערוץ כאן 11 שאני חבר ב"כוורת יועצים סודית" של הרמטכ"ל זמיר ביחד עם רא"ל (במיל') גבי אשכנזי, אלוף (במיל')ישראל זיו ועוד. אז אני נשבע לכם בשבועת הקצין ובשבועת השומר הצעיר שאני לא. לא הייתי ואינני בשום "כוורת" ואינני יועץ לרמטכ"ל.
בבוקר למחרת כבר הואשמתי עם יתר חברי ה"כוורת" שלא קיימת, בהודעה לעיתונות מטעם השר כ"ץ, ובה כינו אותנו "גורמים אנטי־ממשלתיים"…
שתדעו: אני מעריך את הרמטכ"ל ואפילו אוהב אותו, נפגשתי איתו פעם אחת במהלך כהונתו ואולי אפגש שוב (אל תפחד, הרמטכ"ל). אינני מייעץ לו. וכשם שנפגשתי עימו, נפגשתי גם עם שר הביטחון כ"ץ, שיודע שליוויתי שלושה שרי ביטחון ואחרים. וגם עם בנימין נתניהו נפגשתי. זה לגיטימי, מקובל וראוי.
עם מי יכול הרמטכ"ל זמיר להתייעץ, אם לא עם גבי אשכנזי, שהוגדר אף הוא כ"אנטי־ממשלתי"? בני גנץ וגדי איזנקוט בפוליטיקה, דן חלוץ ואהוד ברק במחאה. זו תהיה טעות שלא להיוועץ באשכנזי ובשכמותו, כשם שעשה נתניהו עצמו ערב התמרון בעזה. הוא התייעץ ארבע פעמים עם אשכנזי כדי להיות בטוח, לאחר שהופחד על ידי האלוף (במיל') יצחק בריק. החום הכבד השבוע שיגע את כולם. החובה היא להירגע, להסדיר עניינים ולקבל החלטות נכונות. השאלה היא, האם במצבנו זה עדיין אפשרי? אני תמיד אופטימי.
5.
בנסיעות ברחבי הארץ אני מהרהר ביני לבין עצמי את מי הייתי רוצה לראות בחזרה בחיים הפוליטיים שלנו, והרשימה שהתגבשה לי היא זו: חיים ביבס, משה כחלון, איילת שקד, גבי אשכנזי, ציפי לבני, רוני אלשיך, יועז הנדל, אלון דוידי משדרות – ואפילו לקדנציה אחת את דן מרידור ושאול מופז. אלה, ביחד עם הצעירים, יוכלו לסייע לנו לשוב למסילה, לשפיות ולנורמליות. אם יבוא לי עוד שם או שניים – אעדכן.
6.
אני מאוד אוהב את גלי צה"ל. שש שנים הייתי מפקדה וחוללתי בה שינויים רבים, כמו אלה שבאו אחריי. התחנה מחויבת להתאים עצמה למציאות המשתנה, וזכותו של שר הביטחון לבחון מפעם לפעם את ההתאמה ליעדיה – ולתקן. אלא שנראה שהוועדה שמינה כעת שר הביטחון, ללא נציג צה"ל והרמטכ"ל וללא איש תקשורת בכיר, איננה מלאה ואולי מכוונת מטרה.
רק לפני שנתיים נבחנה התחנה עד דק על ידי ועדת זמיר, בראשות מנכ"ל משרד הביטחון דאז וכיום הרמטכ"ל. התחנה הרחיבה את העיסוק בענייני צבא וביטחון וצמצמה פרשנות פוליטית. יש לה זכות קיום, כל עוד יש לה מאות אלפי מאזינים שמצביעים באוזניים כל יום, וכל עוד היא מקנה ערך מוסף לצה"ל ולמערכת הביטחון. אני מקווה שהתחנה הזאת, שהיא בעיניי פנינה, תשרוד גם הפעם, גם אם יהיו בה שינויים כאלה או אחרים.
לסיום, לא צריך להחליף מנעול ליועמ"שית ולא דלת לרמטכ"ל. מה שצריך כנראה זה להחליף את המזוזות של המדינה שלנו. משהו בה לא עובד טוב. שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.

0 תגובות

קצת עלינו

החברה מציעה חבילת שירותים כוללת ומתקדמת בתחומי הייעוץ האסטרטגי האישי, המערכתי והעסקי, ייעוץ תקשורתי לכלל סוגי המדיה המסורתית והחדשה ובתחום ניהול המשברים ברמות הממשל, הרשויות, התאגידים והחברות.

פרטי קשר

דרך בגין 156 ת"א
מגדל חג'ג

טלפון  072-2155333
פקס 072-2155334
מייל office@bnayahu.com

אנחנו בטוויטר
אנחנו בפייסבוק

‎אבי בניהו – Avi Bnayahu‎