מי שמבין את גודל האיומים הביטחוניים – אמור להיות עם לב שבור ועיניים דומעות | דעה

אלו הם ימים קשים וכבדים, והממשלה – על התנהלותה הנפשעת ומחדליה – הופכת לאיום על ישראל. בחירות כלליות הן הכרח לאומי וביטחוני לצורך ייצוב מנהיגות שתוכל להתמודד עם המצב ועם תהפוכות אפשריות במזה"ת

1.

מדובר כעת בהתנהלות נוראית, שגובלת בבגידה באינטרסים הביטחוניים והלאומיים של מדינת ישראל ואזרחיה בשעתם הקשה ביותר, לצד ניהול שלומיאלי אם בכלל של המערכה הכבדה הזאת של ממשלה ימנית עם שתי ידיים שמאליות ועם אג'נדות אישיות או משיחיות והזויות במרכזה.

ואני אומר לכם שזה מסוכן. מאוד מסוכן. ואין ברירה אלא לומר זאת בפה מלא: הממשלה הזאת, דרך התנהלותה, סדר יומה המנותק, מעשיה ומחדליה הופכים לאיום כבד על מדינת ישראל. כמעט לאיום קיומי. וכך הולך ועולה מחדל ניהול המלחמה בחומרתו על המחדל הנוראי של 7 באוקטובר, שנדמה היה שאין נורא ממנו.

2.

אלו הם ימים קשים וכבדים. בביטחון, בכלכלה, בלכידות ובמורל. עיקר המערכה עודנו לפנינו בשנה, בשנתיים או בשלוש הבאות. זה יהיה ארוך וקשה, ולנו אין כל ברירה חוץ מלנצח. בכל מחיר. כי אין לנו לאן ללכת, ולפנינו כנראה תוכנית סדורה להשמדת מדינת ישראל. ממש כך (אגב, בעזה אנחנו מתקרבים מאוד למה שיכול להיחשב לניצחון).

ובימים הללו, כל אחת ואחד, מראש הממשלה דרך שריו ושרותיו, דרך חברי הכנסת, משרדי הממשלה, הרשויות, גורמי הביטחון ועד אחרון החפ"שים בשערי הקריה – כולם צריכים לעסוק בדבר אחד – ניהול המערכה וחתירה לניצחון סביר. וראו נא במה מתעסקים ולאן גוררים אותנו "מנהיגינו", ובראשם מי שהיה עד לא מזמן "ראש קבינט המלחמה" בנימין נתניהו, עד שחיסל אותו מאימתו של איתמר בן גביר.

נתניהו עוסק ומעסיק את המדינה בחוק ההשתמטות, שנועד להציל אותו ולהחריב את צה"ל ואותנו; הוא עוסק ב"חוק הרבנים", שאמור להציל אותו ולהכניס אותנו למערבולת; הוא נותן גיבוי לבן גביר, שמחסל את ממלכתיותה של המשטרה ונוטל לעצמו סמכויות, לרבות בתחום החקירות, כי נתניהו עובד אצל בן גביר ובצלאל סמוטריץ' – שני שוביו הפוליטיים באופן שמעורר את זעמם של החרדים, שרוצים את חלקם ב"בופה" בטרם ייסגר. והוא ייסגר.

ונתניהו נותן לממשל האמריקאי נזיפה חמורה בשפה האנגלית ומלמד אותם במנהיגות "צ'רצ'יליאנית", יממה אחרי שמזכיר המדינה האמריקאי מגיע לירושלים בפעם המי יודע כמה כדי לשמוע, לסייע ולתמוך. והנזיפה הזאת הפומבית, החצופה וכפוית הטובה, הלא דיפלומטית ולא חברית ולא חכמה, נועדה רק לתכלית אחת: לשדר לקהלו "אני חזק, אני ליגה אחרת, אני נוזף בממשל האמריקאי". הדבר פוגע בישראל ובביטחונה, גורר גינוי רשמי ומביא לביטול של דיאלוג אסטרטגי ישראלי־אמריקאי בנושא עצירת הגרעין האיראני.

וכך, יום־יום ושעה־שעה, ישראל מסיטה עצמה מניהול המלחמה לניהול ההישרדות הפוליטית של נתניהו. מהאינטרסים הלאומיים והביטחוניים שלנו לאלו שלו ושל שותפיו. מכריתת בריתות והידוק ברגים, לניפוצם ושחרורם על ראשנו שלנו, המצוי ממילא למרגלות המאכלת שכבר ירדה על בתים רבים בישראל והמיתה עליהם שכול ויתמות, ועודנה יורדת מדי יום ביומו.

3.

על רקע אפסותם וחדלונם של נתניהו, של שריו מהליכוד השותקים והמפוחדים ושל שותפיו המשיחיים והקיצוניים, שפיצחו את "הכספומט" הפוליטי שמצוי אצל נתניהו על בלוטת החרדה, בלטו השבוע מספר ראשי רשויות שדיברו בכנסת או בתקשורת באומץ ומדם לבם.

היו אלה ראש עיריית אשקלון תומר גלאם מהליכוד, שעירו ספגה הכי הרבה טילים; ראש עיריית דימונה בני ביטון מהליכוד, שעירו שכלה רבים וטובים; ראש עיריית מודיעין חיים ביבס ואחרים, שלבסוף הכריעו את נתניהו בסיוע מספר ח"כים כמו טלי גוטליב ומשה סעדה, שהפנו עורף למנהיג ולגחמותיו והודיעו שלא יקום ולא יהיה. ואל ייחשב הדבר קל בעיניכם. התנהלות זו מלמדת על כך שנתניהו מאבד אוטוריטה בביתו.

באישון לילה, כשהבין שגם הרעיון שלו להואיל ולהזמין אליו ראשי ערים (בטח כולל ראש עיריית קריית שמונה…) לא יסייע לו וספק אם בכלל ייענו להזמנתו, החליט נתניהו ללכת לקנוסה ולהסיר מסדר היום את הדיון בחוק הרבנים. כמו שליטים אחרים, גם הוא יהיה האחרון להבין שאין לו עוד מרפסת לנאום ממנה להמון.

והיה גם ח"כ אחד מהליכוד, אלי רביבו שמו, שעמד בראש חוצות ואמר את הדבר הכי פשוט והכי נכון: "הממשלה הזאת נטולת הישגים ואולי צריך ללכת לבחירות". בתוך הליכוד מתפתח מרד. בסיעה, ברשויות ובשורות. אנשים מבינים, והשאלה היא מתי יקומו חמשת הללו שיגידו "עד כאן" ויחזירו את המנדט לעם? בחירות כלליות הן צו השעה, הכרח לאומי ואינטרס ביטחוני.

השבוע, ברגע של ייאוש וחרדה, ניסיתי למצוא נחמה אצל אדם שאני מעריך את דעתו ושמילא כאן תפקידים בכירים וחשובים. גם הוא מודאג, אבל הוא הבטיח לי שהמדינה תתגבר לבסוף על מנהיגותה הקלוקלת. וזה תלוי בנו – רק בנו.

4.

כשמדברים במקומותינו על התבוננות מפוכחת בסיכונים סביב, על החשש לאיום קיומי ועל תוכניות איראן ושותפותיה להשמדת ישראל, צריך להביט באחריות ובאומץ רחוק ועמוק אל האזור. וגם אל העולם, על השותפות שלנו ועל השותפות של אויבינו.

לא צריך להיאחז בפאניקה, אבל צריך להתכונן גם לאפשרות חלילה של מהפך פוליטי במצרים ולאפשרות שהאחים המוסלמים ישתלטו עליה שוב. זה יכול לקרות בן לילה, וזה כבר קרה בעבר. מצרים נמצאת כעת במסע רכש צבאי ענק גם בארה"ב, אבל גם באיטליה, גרמניה ורוסיה. ולמה זה נועד בדיוק? במזרח התיכון אין מקום לחלש, ולכן אנחנו חייבים לנצח.

כשמתבוננים עמוק, אפשר להבין שבשדה התעופה ברבת עמון ישנו מטוס עם צוות כונן שנועד חלילה למלט את המלך ובני משפחתו במקרה של הפיכה שיעוררו האיראנים. הללו מסתובבים ברחבי הממלכה עם חשבון פתוח עם המלך ותיאבון להתייצב על הגבול הארוך עם ישראל. המשכה של השושלת ההאשמית בירדן איננו עניין מובטח ומובן מאליו. אנחנו בתקופה הרת גורל ובשעת מבחן לאומית. צריכים להיות מפוכחים, ערניים ונחושים.

5.

יש לי חבר קיבוצניק שהגיע לקיבוץ כמוני מהשכונות, חושב כמו בן שכונה וחי כמו קיבוצניק מופרט. השבוע הוא התקשר להציג לי מחשבה ותוכנית. לא הסכמתי איתו. הוא ביקש – והבטחתי להביא אותה בפניכם בלי שאסכים לה או אקח עליה פרומיל של אחריות: "בניהו יקירי, לא לפני הרבה שנים, ב־1940, היהודים לא הפנימו ולא האמינו שהולכים להשמיד אותם, ובשנת 1942 זה כבר היה מאוחר מדי.

"יש כיום לגיטימציה באזור ובעולם להרוג יהודים, ואנחנו לא רוצים להאמין. לאיראנים יש תוכנית סדורה לכך שהשקיעו בה מאות מיליארדים. יש להם גם בריתות ושותפויות. לנו יש פוליסת ביטוח שבנינו לשמירת הבית השלישי, זה נכון שאנחנו לא אוהבים להפעיל פוליסת ביטוח בגלל מחיר ההשתתפות העצמית, אבל הפעם כבר שילמנו את ההשתתפות העצמית גם ב־7 באוקטובר, גם מאז ועד היום, ועוד נשלם בצפון ובשטחים ובכלל.

"אנחנו באיום קיומי ומשלמים את ההשתתפות העצמית: אנו הולכים והופכים למצורעים בעולם, ואנחנו חייבים להכות מהר בראש התמנון בעוצמה רבה כדי לנתק אותו מזרועותיו הרבות, בכל העוצמה, להפעיל את הפוליסה גם אם באזור מדברי באיראן. כן, כל העולם יהיה בהלם, אבל יבינו שאיתנו לא מתעסקים". הבטחתי לו וקיימתי – אני לא אחראי על הדברים.

6.

נפתלי בנט מתחמם על הקווים, מתואם עם אביגדור ליברמן, גדעון סער ונוספים. יש אחרים שכבר הבינו שהם לא בפנים. בנט בונה על כך שהישראלים יודעים מה הם הולכים לקבל אם הגוש שבו יהיה שותף יקבל מנדט להוביל קואליציה. הוא איננו חידה, ואת עניין כמות המנדטים בואכה הכס – הוא מתכוון להכשיר בבחירות.

הוא לא ממהר להכריז על התייצבות, כדי לעכב ככל הניתן את הפעלת הכפתור של מכונת הרעל נגדו, אלא מפלרטט בראיונות מתוחכמים בפריים טיים כמו על הכרזת הימ"מ כארגון לאומי למלחמה בטרור… אבל הוא מתארגן. השבוע עזב את עבודתו בקבוצת טרגט המנכ"ל ניר נובק, שהולך להיות ראש המטה של בנט. מדובר באדם מוכשר, חילוני, עם יכולות ביצוע וניסיון ארגוני מתכלל. המפה הפוליטית חשה את הצורך הדחוף בבחירות, את רצון העם, ומתארגנת. היא עדיין רחוקה מהתייצבות, אבל זה יקרה. מהר מאוד. עם שחקנים חדשים ומחודשים.

7.

עם של אריות ולביאות אנחנו, ואני אוכיח לכם: אורי גץ, בנו של הרב מאיר יהודה גץ ז"ל, שהיה הרב הראשון של הכותל המערבי, הוא חבר במושב כרם בן זמרה בצפון. אורי, בן ה־75, ששכל את אחיו אבנר ז"ל במלחמת ששת הימים, התעקש והתגייס למילואים כקצין ב"כוח אבשלום" בעוטף עזה בפיקודו וביוזמתו של האלוף יוסי בכר.

רותי רוסו סיפרה לנו השבוע על צביה שלטר, אם לארבעה מהשומרון, אחות במיון ילדים, שלפני שנים הייתה בשירות לאומי וכעת החליטה לשרת בצה"ל, סיימה טירונות וממתינה לשיבוץ. בנתיב העשרה הונף השבוע הדגל הגדול בישראל, 204 מ"ר שטחו, ולמרגלותיו 20 עצי זית ותיקים לזכר נרצחי היישוב וכסמל לאחיזה בקרקע. לך תנצח עם כזה.

8.

בשלישי בערב, כשהייאוש מהנעשה בכנסת ובניהול המלחמה גבר, החלטתי ללכת להיכל התרבות לראות את אלי יצפאן, גדול הקומיקאים שלנו. הוא הזמין אותי, אבל לא היה לי מצב רוח, עד שהחלטתי שדווקא בגלל זה אלך.

לא הייתי לבד, ההיכל היה מלא. "מה קשור" וקטורזה באו לפרגן ליצפאן, שנתן להם הזדמנות ראשונה – והוא גרם לי לצחוק כפי שלא צחקתי מראשית המלחמה. בקטע אחד, כשהוא דיבר על הפגישה בין ולדימיר פוטין לקים ג'ונג־און בקוריאה הצפונית ועל מלחמת העולם הקרובה, שבה בניגוד למונדיאל נהיה משובצים גבוה – לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. אז צחקתי, אבל רק לשעתיים. שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.