המדינה נעטפה בעצב: ערפל הקרב קשה, אך הכרחי | אבי בניהו

מה כבר יכולתי לומר לאם הלוחם. בעוטף צריכה להישאר אנדרטה לכישלון, להרס ולטבח. נגמרו השאלות בדבר מעמדן של נשים בצבא וגם: על הקהילה המדהימה של ניר עוז

אבי בניהו 03/11/2023

1.

אל המעלית ב"מגדל השחר" בגבעתיים מצטרפת באחת הקומות אישה דומעת. היא מבחינה בי, מזהה ובקול חלש ושבור היא שואלת אם אני יכול להבטיח לה ולעזור לה שהבן שלה, שנכנס עם חטיבת גבעתי לתוך עזה, ייצא מהר ובחיים.

אמרתי כמה מילות הרגעה לאישה הזאת שאינני מכיר, והתפזרנו בקומת הלובי. שעות אחר כך הגיעו הדיווחים על החללים מחטיבת גבעתי – והמדינה נעטפה בעצב.

בבוקר שלמחרת נזכרתי בנאומו האלמותי של משה דיין ב־1956 על קברו של רבש"צ נחל עוז רועי רוטברג ז"ל: "לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה באבלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? בלי כובע הפלדה ולוע התותח, לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית, לילדינו לא יהיו חיים אם לא נחפור מקלטים ובלי גדר ותיל – לא נסלול דרך. ארוכה המלחמה וכבדת דמים".

דיבר דיין וסביב שאלתו הרטורית "הלנצח תאכל חרב?". אנו ניצבים אז ועתה, כואבים, שכולים, מדממים ולוחמים על ביסוס עצמאותנו באזור הזה.
הרבה שואלים אותי בימים הללו מה שלומי. "כמו כולם", אני משיב להם. ואתם? איך אתם משיבים?

2.

צה"ל פועל ברצועת עזה בעוצמה רבה עם כוח אש חסר תקדים מהאוויר, מהים ומהיבשה. הוא רושם לא מעט הישגים המתקשרים עם היעד להשמיד את התשתיות של חמאס – הצבאי, המדיני והפוליטי.

התמרון היבשתי הוא ממלכת אי־הוודאות מזמן, והוא יזמן הפתעות, מלכודות, תעתועים וסיכונים בתווך התת־קרקעי ומעליו – כך שימים קשים כנראה לפנינו, מדרום וייתכן שגם מצפון.

צה"ל פועל כעת במקצועיות, בזהירות, בנחישות, בשילוביות מרשימה עם השב"כ וכוחות אוויר, ים ומודיעין, שנותנים מעטפת תומכת לרמת מ"פ ומעלה, עם תחושת מסוגלות גבוהה לעמוד במשימה ומחויבות עמוקה למשפחות השכולות ולמשפחות החטופות והחטופים. לכוחות צה"ל הסדירים והמרוכזים סביב ובתוך רצועת עזה היו שבועיים־שלושה להתארגן, בעוד חיל האוויר הפציץ וריכך את היעדים והמטרות, אולם גם לחמאס הייתה יכולת להיערך, להסתתר ולהטעות.

ככל שיעמיק המהלך הקרקעי, יגבר כנראה ערפל הקרב, ובצדק. השימוש המכוון ביצירת ערפול הוא מכשיר חשוב מאוד בארגז הכלים של צה"ל ודובר צה"ל, והוא נועד להקשות על השגת מידע ושליטה של חמאס בכוחותיו ולא לאפשר לו להבין מה קורה ולקבל תמונת מצב שלמה.
הערפל אינו מכוון לישראלים, אבל הם נתונים בתוכו באופן שמייצר גלים קשים של שמועות אל תוך חברה שבורה, עם סף עצבים נמוך. ביצרני השמועות ומוליכיהם צריך לטפל בקשיחות וביעילות, לעשות להם שיימינג, לא לשתף ולא להוליך מידע לא מוסמך. זה קשה אך הכרחי.
העסק הזה עוד לפנינו.

3.

ישראל צריכה להודיע על "משטר תשלומים" חדש ומעודכן כתוצאה מהמלחמה הבין־זירתית הזו. למשל, אין ספק שהחות'ים בתימן עוכרי ישראל ויהודים, שמקבלים טילים ונשק מתקדם מאיראן כדי לפגוע כעת בישראל. הם סיכנו את תושבי אילת והדרום בשיגור טילי שיוט וכלי טיס, שיורטו בהצלחה. הם יצטרכו לשלם על כך. החשבונית הוגשה, ושוטף פלוס 90 נראה לי תשלום טוב וסביר.

זה לא איום משמעותי על ישראל, אבל זהו ניסיון לרתק כוחות ותשומת לב מעזה לאזורים אחרים בלבנון, בים סוף ואולי בהמשך לאזורים אחרים. נעניש אותם בזמן הנכון.

זאת ועוד, בימים האחרונים הולכת ונחשפת אורכה וחדותה של הסכין שנעץ ולדימיר פוטין בגבם של נתניהו ומדינת ישראל. פוטין ורוסיה מעורבים באופן שלילי באירוע בעזה, שמשרת את העתקת תשומת הלב העולמית מאוקראינה למזרח התיכון.

רוסיה לא גינתה את הטבח; בקרמלין התארחו ברוב עם והדר מנהיגי חמאס; הרוסים הטילו וטו במועצת הביטחון של האו"ם נגד גינוי חמאס; והם מנהלים משא ומתן לשחרור תשעה חטופים אזרחי רוסיה תמורת נשק לחמאס. בגולן הסורי הם קידמו יחידות צבא לאזור קוניטרה, והניפו את דגלי רוסיה. גם איתם עשינו טעויות בעבר – וצריך להפיק לקחים.

גם הטורקים לא חברים שלנו, ושמנהיגם הקיצוני ושונא ישראל ילך לעזאזל עם "הכל כלול" שלו ועם העגבניות הקמחיות שלו. וגם אילון מאסק, שנתניהו בזבז עליו יומיים והרבה כסף כדי לפגוש אותו בסן פרנסיסקו. אנחנו יודעים עכשיו בדיוק מי החברים שלנו ומי לא.

4.

לחרפה, לכישלון, להפתעה המודיעינית, לקריסת הקונספציה ולחוסר היכולת לתת מענה הגנתי לתושבים – לכל אלה צריכה להיות אנדרטה חזקה אותנטית. לכן, בתוך כל הכוונות ותוכניות השיקום של הקיבוצים והיישובים בעוטף, צריך להשאיר שכונה אחת בקיבוץ אחד כמו שהיא הרוסה, שרופה, מלאה בדם.

זה חשוב גם כדי לזכור ולא לשכוח, וזו צריכה להיות "המדרשה לביטחון שוטף" שדרכה יעברו כל שנה קציני צה"ל, חניכי הקורסים הצבאיים, השוטרים, הסטודנטים ועוד.

המקום שבו יבינו שוב את תפיסת הגנת הגבולות שלנו, של ההתיישבות והביטחון של המגל והחרב של יישובים עם קהילות תוססות, בתי ילדים הומים עם גגות רעפים אדומים המוגנים על ידי יחידות צבאיות דרוכות.

עוד ידובר רבות על העוצמה ועומק הכישלון הרב־שכבתי של הדרגים השונים, אולם צה"ל צריך לחזור ולעדכן את תפיסת הביטחון השוטף שלו. ללא צבא חזק הפרוס בגבולות עם יכולת למתן מענה מהיר ויעיל – לא תהיה התיישבות.

5.

זוהי מלחמת הנשים. הרשב"ציות וחברות כיתת הכוננות שלחמו. של האמהות, הנערות והסבתות שנאבקו בחיות של חמאס בפתח בתיהן ובממ"דים, שנרצחו, נאנסו ונבזזו. של המפקדות שמובילות חיילות וחיילים של הטייסות באוויר. של השייטות בחיל הים. של קצינות המודיעין, הרפואה והלוגיסטיקה שבתוך עזה, ושל השבויות והחטופות שמוחזקות בעזה.

אחרי המלחמה הזו לא תהיה עוד שאלה על מיקומן, מעמדן ויכולותיהן של נשים בצה"ל, בכל תפקיד ובכל זמן. הן הוכיחו זאת בעת גבורתן ובנפילתן ובחייהן ובלחימתן. בגלי צה"ל עדכנו השבוע את הג'ינגל המוכר, והוא כעת "גלי צה"ל – הבית של החיילות". בצדק מוחלט.

6.

ובינתיים, כמעט מדי יום, שולח אליי ידידי האלוף (במיל') רוני נומה "בוסטרים" של ציונות מחקלאי העוטף. נומה, פרויקטור של משרד הביטחון, מסייע לחקלאות ולחקלאים, הוא מדווח לי על איסוף הגזר באור הנר, על זריעת החיטה בנירים ותפוחי האדמה במגן ועל פריסת טפטפות בעלומים

חקלאות ישראלית עד לתלם האחרון היא תמצית הציונות, והאנשים הנהדרים מהקהילות החרבות והמוכות קום יקומו, ויוודאו שגם אחרי השבר הגדול החיטה תצמח שוב.

ביקרתי השבוע בבית האריזה של חקלאי "גרנות" בקיבוץ ניצנים, בית אריזה אזורי גדול שהעסיק עשרות עזתים במשך שנים. פיני המנהל לקח אותי לסיור, וראיתי את עם ישראל בתפארתו: הרבה מתנדבות ומתנדבים מניצן, מקבוצת יבנה ומגוש עציון שפשוט מגיעים ואורזים. אלו ורבים אחרים בחברה הישראלית הם הוכחה ניצחת שאת העם הזה אי אפשר יהיה לנצח.

7.

ניר עוז, קהילה שספגה עשרות הרוגים וחטופים, שלחה השבוע מ"מחנה הפליטים" שבו משתכנים הניצולים, מכתב אל הספקים של הקיבוץ – ובו התנצלות על כך שהתשלומים מתעכבים עקב ההתקפה על הקיבוץ. איילת, מנהלת החשבונות, ביקשה מהספקים חשבוניות חלופיות לאלו שנשרפו "למרות המצב הקשה שאליו נקלענו בלשון המעטה, אנו שמים לנגד עינינו את חשיבות התשלומים, שיעברו אליכם בהקדם".

אתמול הם שלחו מכתב לאלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן, בו כתבו: "למרות מה שעברנו, אנחנו מבקשים לחזק אותך, לאחל לך בהצלחה ובסוף מזמינים אותך גם לבקר". ואני שואל: איפה ישנם עוד אנשים כאלה? תראו לי איפה? שמאלנים פריבילגיים קראתם להם?

8.

כולם בלחץ, כולם בחרדה, כולם מתעוררים בלילות, המבוגרים והילדים, הגברים והנשים. אל תנסו לשקר ולומר לי שאתם לא. רבים מאיתנו יזדקקו לסעד, לסיוע, לעזרה או לטיפול נפשי. יכול להיות שגם אני, שיושב שעות באולפן עם חבריי ונחשף לעדויות מצמררות של ניצולים, משפחות שכולות ומשפחות חטופים, שרואה את הסרטונים ומקבל את הדיווחים.

כמוני רבים וטובים, כולל אלה שיש להם "שם" קרובי משפחה ביישובים או בצבא וכאלו שמרותקים לטלוויזיה. לא נתבייש להיעזר ולהסתייע ולשמור על הנפש ועל השפיות.

ובינתיים, קופות החולים ומשרדי הממשלה נקראים להיערך, להוסיף תקנים, להרחיב מרפאות, להכשיר אנשים, לסבסד. אנחנו מדינה שכולה וחברה בטראומה.

שבת שלום.

המדינה נעטפה בעצב: ערפל הקרב קשה, אך הכרחי | אבי בניהו

מה כבר יכולתי לומר לאם הלוחם. בעוטף צריכה להישאר אנדרטה לכישלון, להרס ולטבח. נגמרו השאלות בדבר מעמדן של נשים בצבא וגם: על הקהילה המדהימה של ניר עוז

1.

2.

3.

4.

5.

6.

7.

8.

0 תגובות

אני רוצה להאמין לנתניהו במלחמה, אבל מתקשה | אבי בניהו

מלחמה נגד השעון: צה"ל מנהל לחימה יסודית, אך הוא זקוק לזמן | בניהו