אין לדעת איפה היינו היום לולא הסכם אוסלו | אבי בניהו

ההסכם עם הפלסטינים אכן לא התקדם ולא התנהל כפי שציפה רבין וכמו שציפינו וקיווינו אנחנו. לא רק בגללם ובגלל הטרור, שהם האשמים העיקריים, אלא גם משום שרבין נרצח וגם משום שבנימין נתניהו ירש אותו

אבי בניהו 01/09/2023 

1

ימים ספורים לפני שנשוב אל זעקות השבר, אל ההפתעה והמראות הקשים של הטראומה הלאומית הגדולה, במלאת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, נחשפים כאן הפרוטוקולים של ישיבת ממשלת רבין במלאת 30 שנה להסכמי אוסלו – ומוצגים בחלק מהמקרים כאסון שאיננו נופל מזה של אוקטובר 73'.

אז לפני שינסו ״לרצוח" כאן את רבין פעם נוספת על "שהביא עלינו את אסון אוסלו", אשים נפשי בכפי וכמי שהיה שם, אפילו די קרוב, אומר את הדברים הבאים: יצחק רבין ז"ל (שנרצח על ידי מתנקש פוליטי מהימין כדי לעצור את תהליך אוסלו) לא היה מאוהב לא בערפאת, לא בפלסטינים ולא בהסכם. הוא הבין שצריך להעז, לנסות, לצאת מהקיבעון שמאיים על ישראל ושניתן וצריך לעשות את זה כשאנחנו מדינה חזקה עם צבא וכוחות ביטחון.

הוא ורוב ממשלתו ניגשו להסכם מפוכחים, מהוססים, ומה שעשה רבין ז"ל זו מנהיגות של ניהול סיכונים אל מול החלופות הגרועות יותר. ההסכם עם הפלסטינים אכן לא התקדם ולא התנהל כפי שציפה רבין וכמו שציפינו וקיווינו אנחנו. לא רק בגללם ובגלל הטרור, שהם האשמים העיקריים, אלא גם משום שרבין נרצח וגם משום שבנימין נתניהו ירש אותו.

הציטוט מפיו של רבין בישיבת הממשלה שנחשפה השבוע הוא זה שצריך לשנן: "לו היינו מנהלים משא ומתן עם עצמנו, הניסוחים בהסכם היו אחרים, אבל אנחנו מנהלים משא ומתן עם אויבינו". וצריך לחשוב 30 שנה אחרי, מה הייתה החלופה? איפה היינו נמצאים היום ללא ההסכם? האם היינו עדיין מנהלים את החינוך, הבריאות והרווחה של הזקנים והילדים בשכם, ברמאללה ובעזה? האם תמונת הטרור הייתה קשה יותר, או שהטרור היה נעלם? האם היינו מספחים את יהודה ושומרון ועזה עם 4 מיליון פלסטינים? ובכלל, מה היה קורה אלמלא נרצח רבין?

הסכמי אוסלו יצרו סוג של גבולות זמניים – יש לנו הסכם כלשהו עם הרשות הפלסטינית, יש דיאלוג, גם אם מלווה במשברים, יש שיתוף פעולה ביטחוני, ועובדה היא שב־25 שנות שלטון של הימין ונתניהו לא שינו דבר בהסכם המושמץ הזה.

"הסכמי אוסלו" לא הניבו את שרצינו וקיווינו, אבל הם הציבו כיוון, חזון, תעוזה, מבוא לפתרון קבע ותקווה לעתיד אחר לצעירי האזור המיוסר הזה. נכון, היו אלפי פיגועים ומאות הרוגים לנו ולהם. לא תמיד הרשות הפלסטינית רצתה או הצליחה לספק את הסחורה, ולמען האמת גם אנחנו בצד הישראלי לא תמיד סיפקנו את חלקנו לחיזוק ההסכם, והחלשנו את הרשות.

החיים הם בחירה בין החלופות הקיימות, והשאלה היא – מה הייתה יכולה להיות החלופה? לאן היה לוקח אותנו נתניהו לולא ההסכם הזה (שהוא לא שינה בו פסיק). אין לדעת.

בימים ההם שימשתי כראש ענף עיתונות בדובר צה"ל ועבדתי בצמוד לאיתן הבר ז"ל. עמדתי אז איתו ועם נח כנרתי ז"ל, מתרגשים ליד מכשיר הפקס כדי לקבל את הנייר שיצא אט־אט, ושעליו חתום יו"ר אש"ף יאסר ערפאת על כך שהוא מכיר במדינת ישראל.

אבל כאיש צבא הייתי כפוף אז לרמטכ"ל אהוד ברק, שגם לא התלהב מההסכם, לא היה שותף לו, ושם את יהבו על ההסכם עם סוריה (שלא הגיע) ורצה להיות מזוהה יותר איתו.

ברק הכתיב לי אז שני מסרים עיקריים מטעם צה"ל לציבור, ואת שניהם אני זוכר בעל פה. המסר הראשון: מדינת ישראל ניגשת למימוש ההסכם תוך שהיא נשענת על צה"ל גדול וחזק, שיידע להתמודד עם כל אתגר. המסר השני: גם לאחר חתימת ההסכם ומימושו, תתקיים ביהודה ושומרון מציאות ביטחונית מורכבת. אהוד ברק (שיצחק רבין לא התלהב ממנו ולא כל כך אהב אותו. הוא אהב את אמנון ליפקין־שחק) – צדק בשניהם.

על הקיר במשרד שלי בתל אביב, בין היתר תלויה גם תעודה עם סמל המדינה בראשה, ועליה חתום האלוף אמנון ליפקין־שחק ז"ל, אז ראש המשלחת הישראלית לשיחות הראשונות על עזה ויריחו. קיבלתי אותה מידי יצחק רבין ואמנון ליפקין־שחק כמי שהיה חבר באותה המשלחת, והיא מעידה שתרמתי למשא ומתן עם אש"ף.

לא אחת הציעו לי חברים ובני משפחה להעלים אותה פן יתנכלו לי, אבל אני רואה בה חלק ממסלול חיי ועדות לכך שעשיתי כמיטב יכולתי ובתום לב לצד רבים אחרים בניסיון לגבש כאן עתיד אחר וטוב יותר, וגם כתזכורת לכך שאסור לאבד אופטימיות ושלבסוף נצטרך לחיות פה יחד בשלום ובביטחון. אני אפילו די גאה בתעודה הזאת שניצבת לה מולי, לצד תמונתו של יצחק רבין ז"ל, שהעז, נגע באש ושילם בחייו על חזונו ותעוזתו.

2

שתי מטרות עיקריות לוועדת החקירה הממשלתית שהקים יריב לוין לחקירת השימוש ברוגלות – "ממשלתית" ולא "ממלכתית" מסיבה פשוטה: את היו"ר של ועדת חקירה ממלכתית ממנה נשיאת בית המשפט העליון ולא הממשלה. שתי המטרות העיקריות הן להערכתי ולהבנתי: החלשת היכולת של המשטרה וגורמי אכיפת החוק, וניסיון לשבש את משפט נתניהו ככל שרק ניתן. את שתי המטרות הללו עוטפים באריזת צלופן מרשרשת של "הגנה על זכויות הפרט" וכיוב'.

אילו זו הייתה המטרה, היה על השר לוין להניע מהלך של חקיקה שקובעת סייגים ומגבלות לשימוש ברוגלות בעידן הטכנולוגיה והפשיעה המתוחכמת. לא בכדי, גם השב"כ, גם המל"ל שכפוף לנתניהו וגם המשטרה מתנגדים לוועדת החקירה הזו, שחבריה מזוהים רובם ככולם (תבדקו אותי בגוגל), עם תמיכה ברפורמה המשפטית.

וכך הולכת ממשלת נתניהו, שנועדה בעיקר לחלץ אותו מאימת הדין, "לחגוג" באמצעות ועדת החקירה שמינתה ולייצר "תמונות ניצחון", ובהן אביחי מנדלבליט, רוני אלשיך, שי ניצן, גלי בהרב מיארה ואחרים נחקרים באזהרה בוועדת חקירה. כשנתניהו אמר אז שצריך לחקור את החוקרים – הוא התכוון לכל מילה. ואם מישהו חושד בי שאני לא דובר אמת כשאני טוען שהוועדה הולכת לעסוק במשפט נתניהו ולשבש אותו – שיסביר לי מדוע החליט נתניהו לצאת מהחדר ולא להשתתף בהצבעה על אישור ועדת החקירה המיותרת והמסוכנת הזאת.

3

היות שלא קל לעקוב אחר קצב הדברים המהיר, קבלו סיכום קצר ותמציתי של פעילות הממשלה לשבוע החולף. השר החרדי מאיר פרוש, יחד עם מנכ"ל משרדו אסף יזדי, מאשרים בממשלה תוכנית חומש תקדימית לפיתוח מזרח ירושלים בהיקף של 3.2 מיליארד שקל בתחומי תעסוקה, תחבורה, תשתיות, בריאות, תרבות וקהילה, זאת כדי לחזק את "ירושלים המאוחדת".

דקה אחר כך מודיע שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על הקפאת העברת התקציבים לרשויות מקומיות ולמוסדות אקדמיים במגזר הערבי, כדי לוודא שזה לא עובר לפשע וטרור – ומטריף את ראש השב"כ ואת ראשי השלטון המקומי. אחרי שסיים עם מזרח ירושלים, פנה השר פרוש לממשלת אוקראינה שתתיר לעבריין המין, הרב אליעזר ברלנד, להגיע לתפילות לאומן – ודקה אחר כך מתנער נתניהו עצמו מבקשתו של פרוש.

שרת ההסברה פיטרה את מנכ"לית משרדה לאחר שהחליפה שלושה ראשי מטה, בטענה שהם נכשלו במימוש החזון שלה בהסברה והפכו אותה לבדיחה. שר החוץ אלי כהן הצליח, בלי לשים לב, לחסל יחסים עם מדינה שלא היו לנו איתה בכלל יחסים – וראש הממשלה מנחה לא לקיים עוד "פגישות חשאיות" ללא אישורו.

נמשיך. השר איתמר בן גביר הרחיק עד לנגב כדי להצטלם עם דחפור שהורס יישוב בדואי לא חוקי וכדי לומר ולצייץ משם למוחמד מג'אדלה "סליחה מוחמד, אבל זוהי ממשלת ימין מלא מלא". ואילו שר הביטחון יואב גלנט הרחיק לניו יורק ונועד עם השגריר גלעד ארדן, עם מזכיר האו"ם ועם ארגון ידידי צה"ל, אבל נאסר עליו להגיע לוושינגטון לפגוש את עמיתיו ולתאם עמם מדיניות, עד שיואילו אלה לפגוש קודם את נתניהו.

שר החינוך שלנו, יואב קיש, יממה לפני פתיחת שנת הלימודים, עסוק בלהדיח את יו"ר "יד ושם" ולמנות תחתיו חברה מהליכוד; שר המשפטים מקים ועדת חקירה; השר ניר ברקת מסכם "ביקור היסטורי" בווייטנאם ובסינגפור. ובכלל כל הממשלה הזאת עושה היסטוריה – היא הממשלה הרעה והחמורה בתולדות המדינה.

4

עברתי השבוע ליד "צומת הפיל", בואכה צהלה, והנה על הקרקע שבה שכנה "סטייקיית הפיל" עומד בניין גדול וחדש. נזכרתי כיצד כאן, במקום הזה, אכלתי לראשונה בחיי סטייק אמיתי שלא עמוס במים ובכימיקלים (בבית ביד אליהו ובקיבוץ של אז – לא אכלנו סטייקים).

היו אז בתל אביב שלוש סטייקיות: "הפיל", "לויקו מושיקו" בגלילות ו"המי ומי". כשהיה כסף אכלנו סטייק. כשהיה פחות, אכלנו חומוס ובוואריה. נזכרתי בערגה בריח, בטעם ובתקופה – ואז הרמזור הפך לירוק. ואתם, אכלו רק דברים טובים ובריאים.

שנת לימודים פורייה וטובה ושבת שלום.