בחלון הראווה הלאומי: המציאות הפוליטית הסבוכה מאפשרת ללפיד להציג את יכולותיו

כיצד יתנהל יאיר לפיד כראש ממשלה בתקופת בחירות? הקרב על איזנקוט, נתניהו ממשיך בשריפות המועדון הספר, וחשבון הנפש של איציק מרדכי ומסורת ישראל הגיעה לגן הילדים בקיבוץ

אבי בניהו 01/07/2022

1. 

נפתלי בנט, היית ראש ממשלה מצוין, ממלכתי ומחבר. דרשת טוב ועשית טוב. תודה.

2. יגעת ומצאת – תאמין.

יאיר לפיד נכנס ללשכת ראש הממשלה בירושלים ואל דירתו לשעבר של אבנר נתניהו, הסמוכה למעון הרשמי בבלפור, המצוי – זמן רב מדי – בשיפוצים. בכך יגשים את חלומו ואת היעד שהציב לעצמו לפני למעלה מעשור, כשהחליט לפנות מעיתונות ובידור לפוליטיקה.

המציאות הפוליטית הסבוכה והמיוסרת מאפשרת ללפיד לראשונה להציב בחלון הראווה הלאומי את מרכולתו, יכולותיו, תפקודו וצוותו, את תבונתו המדינית, הביטחונית והכלכלית, את יכולת התמרון, את חלוקת הקשב, את יכולת ההבחנה בין עיקר לטפל, את הממלכתיות, וכל זאת במערכת בחירות שהולכת להיות קשה ומתישה. משהו כמו חנות פופ שופ לארבעה חודשים. יהיו קונים – נמשיך בשדרה המרכזית; לא יהיו – נחזור לרחוב אחורי.

יש יתרון גדול בלהיות ראש ממשלה בתקופת בחירות, מוקף בפמליות, חמוש במזכיר צבאי, נע בשיירות מאובטחות וראשון בין שווים. מנגד, בתקופת בחירות אתה פחות ממלכתי ויותר ראש מפלגה מתמודד, פחות מדינאי ויותר פוליטיקאי. בנימין נתניהו יעשה כמובן כל מאמץ כדי לגרור את לפיד מחוץ לשפה הממלכתית אל קרבות בוץ.

בלשכתו הוותיקה וההדוקה של לפיד מבינים היטב את הזכוכית המגדלת שתונח עליה ואת מחיר השגיאות. כבר שנה שהם מתכננים את הרגע הזה, כל אחד יודע מהו תפקידו, לאיזה חדר הוא נכנס ובמה הוא עוסק. לפיד יודע שישנם במדינה אזרחים שיתקשו להירדם בלילה כשהוא ראש ממשלה, תוצאה של דה־לגיטימציה ומסע הכפשות שהעבירו אותו נתניהו ואחרים, באופן שילך ויגבר בחודשים הקרובים. הוא יצטרך להוכיח את ההפך בתקופה קצרה ומורכבת.

תוך כדי ניהול ענייני המדינה, הביטחון, הכלכלה והבריאות, הוא יידרש להרכיב רשימה מעודכנת, להקים מטה בחירות, לעמוד בראשו ולצאת לרחבי הארץ. וזה עומד להיות קשה ומעניין.

מעניין יהיה לראות כיצד ינהג לפיד כראש הגוש: האם יפעל לאיחוד העבודה ומרצ, האם ישמור את מנסור עבאס קרוב אליו, האם ישכיל לנצל את ההזדמנות ולחזק את הקשר עם החרדים, ובעיקר, מעניין יהיה לראות כיצד תתנהל המערכה בינו לבין בני גנץ על חלוקת הקולות במרכז. כאזרחי המדינה אנו מחויבים לאחל ללפיד הצלחה בתפקיד, ואני עושה זאת כאן בשמכם בשמחה ומכל הלב.

3. בכל הסקרים נתפס שר הביטחון גנץ כמי שנהנה מתמיכה ציבורית רחבה וכ"מבוגר האחראי" בממשלה. הצטרפות אפשרית של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט ליש עתיד תאתגר מאוד את גנץ ואת כחול לבן, שתידרש לאמץ סדר יום מעודכן ולגבש קהלי יעד. זו הסיבה שגנץ מחזר אחר איזנקוט, ואינני פוסל אפשרות שהרעות תנצח, כמו גם הערכתו של גדי שלגנץ סיכוי טוב להקים ממשלה, גם עם פחות מנדטים מלפיד.

לפיד זקוק לאיזנקוט, משום שהוא חייב להציג לצדו סמכות ביטחונית משמעותית. האלופים אורנה ברביבאי ואלעזר שטרן (שניהם חברים ותיקים) לא ממלאים את המשבצת הזאת.

הדבר הנכון ללפיד, לגנץ, לאיזנקוט ואולי לנוספים יהיה לשלב ידיים מחדש ולשחזר את אותם 35 מנדטים של גוש מרכז חזק. אבל היות שאנחנו דנים בחלופות ולא בחזונות, הסיכוי לכך נמוך וסביר שגנץ יעשה מאמץ להתמרכז ולרוץ ברשימה משותפת עם גדעון סער, בתקווה לממש פוטנציאל במקרה של תיקו פוליטי ולקבל מנדט להקמת ממשלה. את החרדים יש לו כנראה, ואם נפתלי בנט יכול היה – גם הוא יכול.

4. יום אחד ילמדו כאן כיצד נאלץ שגריר ארה"ב בישראל להשפיל עצמו ולהתחנן פומבית בפני חברי הכנסת של הליכוד שיסכימו לתמוך בחוק לביטול הוויזות לארה"ב. זהו חלום של דורות שקודם בשנתיים האחרונות על ידי שרת הפנים איילת שקד, על ידי השגריר גלעד ארדן ועל ידי בכירים בבית הלבן ובלשכת ראש הממשלה. אולם נתניהו והליכוד אינם מוכנים שהטבה שכזו תינתן שלא על ידיהם, ומצדם שהחוק ילך לעזאזל.

כך הם נוהגים כלפי חוק המטרו, שיתקע את המדינה ואת גוש דן ומצדם שהכל יישרף, משל אין לגיטימציה לקיומה של ישראל אם נתניהו איננו בראשה. בבחינת "מה שווה המדינה אם אנחנו לא שולטים בה". הליכוד שהייתה אמורה להיות אופוזיציה לקואליציה ולממשלה, הפכה לאופוזיציה למדינה, לאזרחיה, לחיילים ולמתנחלים. מישהו שם התחרפן וחרפן איתו סיעה שלמה ואופוזיציה שלמה, והם נחושים לחרפן מדינה שלמה. יידע זאת כל מי שנקבע לו תור לוויזה לעוד שנה.

אבל אולי נתניהו בונה על הזיכרון הקצר של הציבור והוא משנן את מילות השיר "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם" וממשיך לשרוף את המועדון. מי כבר יזכור?

5. כשעניין מינוי הרמטכ"ל הופך לאירוע פוליטי מסוכן, עם מועמד קואליציה ומועמד אופוזיציה, אשתף אתכם בזיכרון קצר מינואר 1991: שר הביטחון דאז היה אמור להמליץ לממשלה על מועמדו לתפקיד הרמטכ"ל במקומו של דן שומרון. ראש הממשלה יצחק שמיר והשרים דוד לוי ואריק שרון הבינו שקסמו של אהוד ברק קנה אחיזה אצל משה ארנס ואמרו לו: "מישה יקר, אהוד בעל אמביציות פוליטיות חזקות. אינך הולך למנות רמטכ"ל בלבד, אתה ממנה את ראש האופוזיציה הבאה לליכוד. מנה את האלוף יוסי פלד".

ארנס חייך וענה: "עם כל הכבוד לכם ולליכוד, אמנה לרמטכ"ל את האיש שאני סבור שהוא המתאים ביותר לצה"ל"; ומינה את ברק, שלימים היה כפוי טובה אליו כשסירב למנותו ליו"ר התעשייה האווירית (אבל זה כבר סיפור אחר וממלכתי פחות).

6. במשך שנים ארוכות עמל שר הביטחון לשעבר האלוף (בדימוס) יצחק מרדכי על ספרו "בעד עמי ולמען ארצי", שראה אור בהוצאת ידיעות ספרים. הוא שהה חודשים בארכיון צה"ל ועבר על מסמכים, פקודות וסיכומים, ונפגש עם עשרות לוחמים ומפקדים כדי להעמיד ספר מקיף ומדויק (בראייתו כמובן).

אקדים ואומר: אני מעריך ואוהב את מרדכי והייתי יועצו במשך שלוש שנים בלשכת שר הביטחון, ואף הנחיתי את אירוע השקת הספר בשבוע שעבר. הספר, כמו מרדכי וחייו, הוא דף פתוח וסך שנותיו, מעשיו ומחדליו: לוחם ללא חת בעורף האויב ופעולות תגמול, מג"ד 890 בקרב הנורא בחווה הסינית, קורבן למעשה רמייה נוראי של ראשי השב"כ שביקשו לטפול עליו אשמת רצח כדי שישב בכלא במקומם באירוע "קו 300", אלוף שלושת הפיקודים, אינתיפאדה, לבנון ועוד לבנון, שר ביטחון מצוין בממשלת נתניהו הראשונה בקדנציה של התעצמות צה"ל והסדרים אזוריים, נטישת נתניהו עם המשפט האלמותי "תסתכל לי בעיניים", וכמובן החקירה, המשפט וההרשעה בנושא ההטרדות המיניות, שאליהם הוא מתייחס לראשונה ובהרחבה מנקודת מבטו.

כל אלה ועוד הם איציק מרדכי, כפי שבא הדבר לביטוי בספר בפתיחות, שהחקירה וההרשעה ניתקו אותו מהחיים הציבוריים. אינני אובייקטיבי, אבל אני ממליץ לכם לקרוא את הספר, להסכים או להתווכח. לאורך התקופה הקשה ואחריה, גם כשחש שנגרם לו עוול (בעיניו), הוא מעולם, בניגוד לאחרים, לא תקף את המשטרה, את הפרקליטות ואת המתלוננות. ובימינו גם זה משהו.

7. מנהג יפה עשו ב"גן שקד" של להבות חביבה, הגן של אלמה נכדתי. מדי שישי מוזמנים הסבא והסבתא של אחד הילדים לקבלת שבת (ללא ההורים). אז באנו כמובן ושרנו שירי שבת, ואלמה קרנה מאושר וחילקה עוגות וחלות שאפו בגן, ואז הדלקנו נרות, והילדים, עם הגננות ליאת ובלי, שיננו את הברכה "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת".

ככה ממש, לראשונה בלב הקיבוץ של השומר הצעיר. ולא בנוסח הקיבוצי, אלא היהודי. ואני, שגדלתי בבית מסורתי שהיה כה חסר לי עבור ילדיי שגדלו בקיבוץ ושמעו שופר ביום הכיפורים לראשונה רק לפני חמש שנים, קיבלתי את זה אצל נכדתי וחבריה לגן "שקד", שמשלב חילוניות עם יהדות בסיסית, ואני מאושר. שבת שלום.