גם במחיר של פירוק הממשלה: חייבים להשיב את המשילות לנגב

הפיגוע בבאר שבע חייב להוות זרז לתוכנית לאומית להשבת החוק והסדר לנגב. הברית החדשה של המזרח התיכון. הנבזות של נתניהו. והמלחמה שאיש לא יערוך עצרת לכבודה

אבי בניהו 24/03/2022

1

אירוע הטרור בבאר שבע הוא מהחמורים שידענו בשנים האחרונות, קל וחומר כאשר הרוצח הנתעב נמנה עם אזרחי ישראל. זה מתסכל, היות שהרצח מתבצע על רקע ניסיון ראשון בתולדות המדינה לשלב את האוכלוסייה הערבית בממשלה וליצור דיאלוג אחר של שותפות וכבוד הדדי. זה מתסכל, אבל זהו אירוע בודד שאסור שישליך על הכלל – לא כולם מחבלים, לא כולם לאומנים.

מספר תובנות שעולות מהאירוע:
• אם לא גורש מהארץ, אזרח ישראלי שהיה אסיר ביטחוני, תומך דאע"ש, שניסה להקים תשתית טרור ולעבור לסוריה – חייב להיות יעד למעקב מודיעיני של השב"כ והמשטרה. אני נזהר מלומר "מחדל", אבל חייב להיות כאן לקח שנכתב בדם יקר מאוד.

• בעידן האופנועים וכלי השטח המהירים, הדריכות, הכוננות והתגובה של המשטרה חייבות להיות מהירות ויעילות יותר. אזרחים אמיצים שגילו תושייה ואחריות והיו בידיהם האמצעים – הם שהביאו לסיום מסע ההרג.

• לקיחת האקדחים מהאזרחים שביצעו ירי מחויבת לצורך בדיקה בליסטית, אבל היא הייתה צריכה להיעשות ביותר תשומת לב, ברגישות, בהכרת תודה. לפעמים, לצד הנהלים, מותר ואפשר להפעיל שכל ישר.

• ככל שאני זוכר, זוהי הפעם הראשונה שבה הגינוי הינו מקיר לקיר, כולל רע"ם, בל"ד, הרשימה המשותפת, ראשי הכפר ובני משפחתו של הרוצח. ללא מכבסת מילים, ללא התניות, איזונים והקבלות. גינוי מלא באותו הנוסח בעברית ובערבית. זה חשוב.

• במשך שנים הזניחו ממשלות ישראל ובעיקר ממשלות נתניהו את הנגב, העלימו עין מהפלישות, מלקיחת החוק לידיים, מכמויות הנשק שנאגר, מהטלת האימה והפרוטקשן על תושבי הדרום, מהנהיגה הפרועה ועוד.

האירוע המזעזע חייב להיות זרז לתוכנית לאומית מהירה להחזרת המשילות לנגב, לאכיפת חוק וסדר, לאיסוף נשק ולהחזרת ההרתעה, השקט והרגיעה. זה מגיע לאוכלוסייה הבדואית, וזה מגיע לתושבים היהודים. זה ייתכן, אפשרי ודחוף. ואם פעילות שכזו עלולה לפרק את הממשלה – אז שתתפרק.

2 

כמה שעות לפני הפיגוע הופיעה התמונה המרגשת של נשיא מצרים בפגישת פסגה עם ראש הממשלה נפתלי בנט ואמיר האמירויות מוחמד בן זאיד. אם יש אמירה שתמונה אחת שווה אלף מילים, התמונה הזאת שווה אלפיים. היא מכוונת בעיקר לוושינגטון ובאה לומר: איננו מרוצים מהרפיסות של הממשל בשיחות הגרעין בווינה, איננו מרוצים מהחולשה האמריקאית באירופה, איננו יכולים להסכים להוצאת משמרות המהפכה מרשימת הטרור, ואנחנו מרגישים די לבד.

תוסיפו לכך את הצילום שהופיע שבוע קודם לכן, של בשאר אסד עם בן זאיד באבו דאבי, ותבינו שגם הנשיא הסורי נמצא בשילוב אינטרסים אד־הוק עם רוסיה ועם ישראל לסילוקם של האיראנים מאדמתו. ואם תוסיפו לכך עוד שני צילומים, האחד של הנשיא הרצוג בטורקיה עם רג'פ טאיפ ארדואן, והשני של הרמטכ"ל אביב כוכבי עם רמטכ"ל בחריין – תקבלו תמונת לוויין די ברורה של התחושה במזרח התיכון: אם לא נהיה תלויים אלו באלו – נהיה תלויים אלו לצד אלו.

אנחנו נמצאים במבואה לסוג של ברית אזורית אסטרטגית שתכליתה מלחמה באיראן גרעינית ובארגוני טרור אסלאמיסטיים: מצרים, ירדן ומדינות המפרץ בפנים, גם טורקיה כבר שם, גם סעודיה ועוד. אם תרצו שם מקביל ל"ברית נאט"ו" או ל"ברית ורשה" לשעבר, אפשר לדון בשם "ברית אברהם" לשמירת היציבות האזורית.

3

מבלי שנשים לב, חורכים הנשיא יצחק הרצוג וראש הממשלה בנט יותר שטיחים אדומים ומדשאות ברחבי העולם מאשר מדרכות בירושלים וברעננה. זה מלמד על סדר יום ופעילות ענפה ומבורכת ועל מרכזיותה של ישראל באזור, ולא רק בו. אבל אוויר פסגות לחוד ומציאות פוליטית לחוד. הסיוט הגדול של בנט ויאיר לפיד הוא מושב הכנסת שיתחדש בקרוב. הוא צפוי להיות קשה, אלים ותוקפני יותר מקודמיו, עם פוטנציאל לסדיקת ואולי פירוק הקואליציה.

יש כבר כמה קנדידטים למהלך כזה, והברגים של מרכיבי הקואליציה רופפים מאי־פעם. מצד אחד בנט ולפיד, מצד שני בני גנץ, שלא מרגיש מספיק "בבית". בחממה נפרדת וחזקה יושב אביגדור ליברמן, וישנו גם גדעון סער שלא מצליח לדעתו לספק את הסחורה לאנשי הימין, ומרב מיכאלי וניצן הורוביץ שלא מספקים אותה לשמאל.

חיזוק הברגים ותחזוק הקואליציה הם משימתם המרכזית של בנט ולפיד, יותר משל האחרים, והיא מורכבת ומסובכת. כל עוד בנימין נתניהו בסביבה, הוא ממשיך להיות הסיבה, המסובב, המאחד והמלכד של הקואליציה, אבל גם לזה יש חיי מדף קצובים.

4 

אגב נתניהו, תגובתו לפיגוע בבאר שבע הייתה נבזית, חריפה ונטולת כל סממן ממלכתי. הוא הטיל את האחריות על בנט ולפיד ורקד מעל שלולית הדם, ממש כשם שעשה בעבר בפיגועים הגדולים בדיזנגוף סנטר, בקו 5 ועוד. זה כנראה גדול ממנו, אין מי שיעצור אותו ואין מי שיאזן.
אני מניח שנתניהו עובר ימים קשים.

בעוד הוא נפגש עם עורכי דינו – נפגש בנט עם מנהיגי האזור והעולם. אני מבין שהתהליך קשה וכואב. לקחו ממנו את הכיסא, את הלשכה, את המעון הרשמי, את האבטחה, את הרכב מהאישה והילדים, לקחו את העיתון, את העורך, את הפרשן וגם את ולדימיר פוטין ואת בן זאיד.
אבל את התהליך הכואב הזה חוו רבים וטובים לפניו והצליחו לשמור על ארשת פנים ולשון ממלכתיות. נתניהו מתקשה לעשות זאת, וחבל מאוד שכך. מגיע היה לו ולנו שינהג לשון אחרת.

5 

הלווייתו של "שר התורה", מנהיג הליטאים, הרב חיים קנייבסקי ז"ל, הייתה בעיניי הפגנה של אחדות לאומית ראויה. העיתונות דיווחה בהרחבה, המשטרה נערכה כראוי, והציבור הגיב באיפוק ובסבלנות לסגירת צירי התנועה. בתקופת הקורונה הייתי יועץ לראש העיר בני ברק, ואז הבנתי לראשונה את עוצמתו של האיש המיוחד הזה, שצאן מרעיתו מחפש את עיניו הטובות ואת מוצא פיו.

הרב קנייבסקי היה אדם צנוע שהתגורר בדירת שני חדרים, נטול אגו ותאוות פרסום, עסוק כולו מבוקר עד לילה בלימוד תורה וביתו פתוח לכל אדם. זר לא יבין זאת. הקורונה הנמיכה את החומות בין חילונים לחרדים ובין יהודים לערבים. ראינו את זה גם השבוע בלוויית הרב, ונקווה שכך יימשך.

6 

ביום שני הקרוב יקיים צה"ל עצרת מרכזית לציון 20 שנה למבצע חומת מגן בהשתתפות שר הביטחון גנץ והרמטכ"ל כוכבי, שניהם בעלי תפקידים מרכזיים בתקופת המבצע. תהיה ארוחת ערב, יתקיים אירוע ומצגות ויישאו נאומים. חומת מגן היה אכן מבצע חשוב, אבל היו עוד מבצעים ועוד מלחמות, גדולים וחשובים יותר, שאין להם לובינג במשרד הביטחון ובמטה הכללי. קחו למשל את מלחמת לבנון הראשונה, שהותירה 600 חללים ו־600 משפחות שכולות. בחודש יוני הקרוב נציין 40 שנה למבצע שלום הגליל, ומי יפיק עצרת למבצע הזה שהפך למלחמה?

מסקנה: צה"ל ומשרד הביטחון חייבים לקבוע כללים ונהלים מתי עושים, למי עושים, כל כמה שנים וכו'. זאת כדי שלא לפגוע בלוחמים, במשפחות שכולות ולא להכפיף את המורשת והזיכרון לפוליטיקה פנים־ארגונית או ללובינג תורן כזה או אחר.

7 

בשבוע שבו חגגנו בחיק המשפחה ובצניעות ובאהבה את יום הולדתה של אמי לאה, שהיא גם סבתא וגם סבתא רבתא, נולד לה נין ראשון אחרי ארבע נינות (כן ירבו). בנאום שלה הודתה לבורא עולם על הזכות לגדל וליהנות ממשפחה, מילדים, כלות, נכדים ונינות, וביקשה רק דבר אחד: שנישאר תמיד מלוכדים ומאוחדים.

וכעת יש לה נין ראשון, ונכון שאצלנו בעדות המזרח אומרים "כל מה שבא ברוך הבא", אבל נין שנושא את שם משפחתנו לדורות הבאים הוא נכס חשוב. שבת שלום.