פיגוע נגד הדמוקרטיה: לפי הפרסומים המשטרה איבדה את הבלמים

ישראל רועשת ובצדק: פרשת פגסוס מוכיחה שלא רק הקורונה ויוקר המחיה מכים בנו. וגם ועל יהודי אוקראינה, שיעור בפרופורציות בנגב, והרומן שלי עם ירושלים

אבי בניהו 11/02/2022

1.

"את טובי אנשינו ביחידות העילית בצה"ל לימדנו לעשות את הדברים הנוראיים ביותר מבלי להותיר עקבות, אבל התכוונו שיעשו זאת נגד אויבינו ולא נגדנו". הדובר, תנ"צ אפרים ברכה ז"ל, באחת השיחות איתי בחקירות פרשת הרפז. הוא ניסה לתאר באוזניי כיצד לדעתו קם הגולם על יוצרו (הוא התכוון דווקא לצד של מומחי המודיעין והלוחמה הזעירה באירוע ההזוי ההוא, ולא לגולנצ'יקים או לדובר צה"ל). נזכרתי בדבריו השבוע, בעקבות החשיפות המטלטלות של תומר גנון ב"כלכליסט", על מה שנראה על פניו כפרשת ווטרגייט ישראלית כפולה ומכופלת.

אני זוכר היטב את תחושתם של חלק ממפקדי צה"ל, שחשו לפתע שאנשי 504 "מפעילים" אותם מבלי שישימו לב. אני זוכר שמפקדים ביחידות המיוחדות של אמ"ן השתמשו "בכל האמצעים" לטובת מימוש המשימות שלהם, והפעילו את אותם "אמצעים" גם נגד גורמי המטה הכללי ומשרד הביטחון, עד שהעניין התפוצץ והוסדר.

פרשת פגסוס היא פיגוע חמור נגד הדמוקרטיה הישראלית, גם אם רק חלק מהפרסומים יתבררו כנכונים. זוהי טלטלה המלמדת על ריסוק האיזונים והבלמים, על שימוש בכוח לרעה ועל איבוד כיוון והפיכת הנגישות לטכנולוגיה הפולשנית והקטלנית הזו למתקן ב"לונה פארק" של מידע.

האירוע הזה איננו עניין של שמאל וימין, "כן ביבי או לא ביבי". בדיקת האירוע, אישושו או הפרכתו, היא אינטרס ממלכתי בהסכמה לאומית רחבה. לא ועדת חקירה פרלמנטרית תועיל כאן וגם לא ממשלתית. רק ועדת חקירה ממלכתית שתחקור, תאיר עובדות, תצביע על אשמים ומפירי חוק – באם יימצאו כאלה – ותקבע מגבלות וסייגים מעוגנים בחוק ורלוונטיים לטכנולוגיות החדשות.

אבל לא על המשטרה לבדה – גם שופטי ישראל צריכים לעבור השתלמות והיכרות דחופה עם הטכנולוגיות החדשות והחודרניות, כדי שידם לא תהא קלה על ההדק באישורים למשטרה. שכן אין דין האזנה לשיחה בטלפון כדין השתלת "פגסוס".

ובינתיים, כמוצאי שלל רב, ממשיכים בחוגי הימין לפגוע במערכת המשפט ומתנגדים להקמתה של ועדת חקירה בראשות שופט של העליון, כי השופטים הם כידוע "אויבים". יש כבר המציעים ועדה בראשות נשיא המדינה או בראשות שופטים מחו"ל. לא פחות. ישראל רועשת ובצדק. לא רק הקורונה ויוקר המחיה מכים בנו. החירות האישית היא מוצר צריכה בסיסי שיש לוודא את שימורו.

2.

מדינת ה"סטארט־אפ ניישן", שהביאה לעולם את תוכנת פגסוס של NSO, השתמשה גם בטכנולוגיה הזו כדי לקדם אינטרסים דיפלומטיים או ביטחוניים בעולם. על פי הפרסומים, ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו וראש המוסד לשעבר יוסי כהן תמכו בייצוא הטכנולוגיה הזו לממשלות ומשטרים שישראל חפצה ביקרם, ואלה עשו בה כרצונם.

וכשהדברים מתבררים, כשראשי מדינות ונשיא ארה"ב מתפוצצים וכשהעיתונות הבינלאומית מזדעקת, מוצאת עצמה NSO חשופה ומתמודדת כמעט לבדה מול העולם, כשממשלת ישראל משמרת את "מרחב ההכחשה". זה מציב את החברה בגבה אל הקיר, ואת זה בדיוק ממשלת ישראל הייתה צריכה למנוע. כעת, כשהיא בעצמה עמוק בתוך הסיפור הזה, כבר קצת מאוחר.

3.

לצה"ל הייתה זו מלחמת יום הכיפורים שזעזעה, צילקה, הכתה בהלם ותדהמה והביאה לחקירה ולמסקנות. לשב"כ היו אלה פרשת קו 300 ורצח רבין שגרמו לארגון להשתנות. למוסד היו אלה הלקחים מכישלון ההתנקשות בח'אלד משעל ועוד שורת תקלות, ובעיקר "שחיטת הפרה הקדושה" שהייתה בעבר חסינה מתקשורת וביקורת. לשב"ס יהיה זה אירוע בריחת האסירים מכלא גלבוע, שהביא לטלטלה בארגון.

אבל אלו לא רק גופי הביטחון והמודיעין – כמעט כל חברה מסחרית ותאגיד גדול בישראל חוו אירוע מטלטל שהביא אותם לתחקר, להסיק מסקנות, להפיק לקחים ולבצע שינוי עמוק. כעת זוהי ההזדמנות של המשטרה ושל מפקדה להשתמש באירוע הזה כבמנוף לתחקיר, להארת כשלים, לתיקון תקנות ולקביעת נורמות מבצעיות ומוסריות. שעתה הקשה יכולה להפוך לשעתה היפה, כי אין לנו משטרה אחרת, ואין לה הזדמנות לקחת שבוע אחד של חופש.

ובנימה אישית אומר: אני מאמין למפכ"ל קובי שבתאי ולראש אגף החקירות כי לא היו מודעים לכל זה, ככל שהתרחש.

4.

אינני יודע אם ומתי תפלוש רוסיה לאוקראינה, אבל אם להאמין לבית הלבן, זה יהיה בקרוב ובגדול. ואם כך יהיה, אזי ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית וגופים נוספים צריכים להיערך לסיוע בחילוץ יהודים מקייב, אודסה וערים נוספות. הקהילות היהודיות מודאגות מאוד, מגייסות יועצים לענייני ביטחון ואבטחה, ומקוות שממשלת ישראל והסוכנות יסייעו להן אם ייווצר הצורך, כי כל ישראל ערבים זה לזה.

5.

בקרוב נתרגש, מאוחדים וביחד, מטקס הדלקת המשואות. הפעם שר התרבות הוא חילי טרופר ויו"ר הכנסת הוא מיקי לוי, ולא צפויות שערוריות מיוחדות. השנה נרשמה הכפלת מספר הממליצים על משיאי משואות ראויים. על פי מרכז ההסברה הלאומי המארגן את הטקס – 5,400 המלצות נתקבלו במשרד התרבות, לעומת 2,650 אשתקד ו־667 בשנת 2014. מתוכם ייבחרו 12 משיאי המשואות. ומה אפשר ללמוד מהעלייה הדרמטית של מעורבות הציבור והמלצותיו? שאנחנו רוצים להבליט גם את הטוב, היפה והמאחד, ושהאירוע הזה הוא אוויר הפסגות שלנו בתוך ים הבעיות והאתגרים.

6.

ועד ליום העצמאות וכדי לשחרר את עצמי לכמה שעות מהבלי העולם הזה, מהשערוריות והצרות, הלכתי אל הכפר השיקומי "עדי נגב", אל חברי דורון אלמוג, שהקים את המקום, הנקרא גם "נחלת ערן", על שם בנו ז"ל. שם אתה מקבל פרופורציות על מה חשוב ומה פחות, וגם לומד עד כמה גדולים ועוצמתיים החזון, האמונה והנחישות.

כבר ב־2003 שמעתי את דורון ורעייתו דידי מספרים על החזון, אך המציאות עולה על כל דמיון. הכפר מתפתח והולך והופך למרכז לאומי לשיקום ולמחקר, למעון לדיירים, לגן ילדים ועוד ועוד. 170 דיירים קבועים בכפר, 600 עובדים, 800 מתנדבים ובית ספר יום לחינוך מיוחד. בקרוב יוצמד לכפר יישוב חדש, "מרחבי דניאל", ע"ש דניאל טרגרמן בן ה־4, שנהרג בצוק איתן. 500 יחידות דיור יכיל היישוב, 100 מתוכן מוקצות למפקדים בצה"ל והיתר לתושבים חדשים, שבהם עובדים בכפר ומשפחות שקשורות לפעילות.

אבל אי אפשר ללא בעיות ובירוקרטיה. קופות החולים משלמות ליום שיקום במרכז הארץ 2,000 שקל, לבית לוינשטיין 1,700 שקל, ולמרכז השיקום רעות 1,600 שקל. וכמה הן משלמות עבור יום טיפול איכותי ב"עדי נגב"? רק 800 שקל. למה? ככה. פריפריה. אף על פי שלהביא רופאים ומטפלים לנגב זה יקר יותר. עד שתהיה רגולציה.

בביקור הוצג בפנינו סרטון ובו הילה, נערה השקועה חודשים בתרדמת מלאה, מעלה חיוך על שפתיה כשהתזמורת הפילהרמונית שירדה לנגב מופיעה בפניה. היא הגיבה, הבינה וחייכה. ועבור דורון אלמוג והצוות, אין שכר גדול וחשוב מהחיוך הזה.

7.

אולי זה הגיל והרגשנות, אבל אני מתאהב בירושלים. שנים הגעתי אליה לעבודה בממשלה או בכנסת ומיד שבתי הביתה. עכשיו אני מסייר ברחובות, בגינות ובפינות החמדה. כמעט אחת לשבוע אני עולה לעיר ומתלהב מיופייה ומהייחודיות שלה. תגידו לי "בוקר טוב, אליהו". אתם צודקים.

ביום ראשון בערב הגעתי לעיר להרצאה שלי בכנס "בשבע". הסתובבתי ברחובות וספרתי מנופים, העיר מתפתחת, נבנית (לגובה), הכבישים משוקמים, והניקיון בולט. למחרת בצהריים, עם חברים טובים, במרפסת לשכתו המשקיפה אל הנוף היפה בעולם, מספר לנו ראש העיר משה ליאון שבעיר כבר אושרו מיליון ו־600 אלף מ"ר של משרדים ועוד 20 אלף יחידות דיור חדשות. האתגר הוא בתחומי הסעות ההמונים והתעסוקה.

ואני ממליץ לכם בחום: קחו יום־יומיים וסעו לירושלים. פעם אמרו – ואני ביניהם, שהדבר הטוב ביותר בירושלים הוא הכביש לתל אביב. זה כבר לא נכון. לפחות מבחינתי. בריאות ושבת שלום.