מחיר העצמאות: האיום הגדול יותר על ישראל הוא הפנימי

במלאת לה 73 שנים, מדינת ישראל מאוימת מבפנים יותר מאשר מבחוץ. ביום הזיכרון הזה עלינו להתבונן פנימה, ולשאול אם אנחנו ראויים למורשתם של אלו שחלמו ולחמו וחירפו את נפשם עבור הנס הזה

אבי בניהו 09/04/2021

1

אלו הימים הקדושים והעוצמתיים שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות. ובימים הללו ימתינו הפוליטיקה והקואליציות למקום ולזמן הנכון להן בתחתית העמוד.

המחיר הכבד ששילם העם היהודי, שהיה ללא מולדת, ללא מדינה וללא צבא, והמחיר הכבד ששילמה ישראל הצעירה בדם בניה למען יחיה העם בארץ חופשית ודמוקרטית, כבדים ובלתי נתפסים, ומחייבים כל אחת ואחד מאיתנו בכלל, ואת נציגי ונבחרי הציבור בפרט, לבחון אם אכן הם ואנחנו עושים די כדי להיות ראויים לקורבן הגדול, למחיר הנורא ולחלל העצום שנותר בקרב בתים רבים במדינה. כשלעצמי אינני בטוח שאנחנו ונבחרינו עושים את חשבון הנפש הזה. ההפך הוא הנכון.

במלאת לה 73 שנים מאוימת מדינת ישראל מבפנים יותר מאשר מבחוץ. מדינה יודעת להקים ולהפעיל צבא ושירותי ביטחון כדי שיגנו עליה מפני אויביה הקמים עליה לכלותה. אין היא יודעת ואין בידה כלים להגן על עצמה מפני עצמה, מפני השנאה היוקדת, מפני חילוקי הדעות המאיימים לכלותה, מפני ההסתה, השיסוע והפלגנות.

יקדיש נא כל אחד מאיתנו דקה אחת מתוך שתי דקות הצפירה להתבוננות אל עצמו ואל סביבתו וישאל עצמו אם הוא אישית בפועלו, בהשפעתו, במעשיו או במחדליו ראוי למורשתם של אלו שחלמו ולחמו וחירפו את נפשם, לקורבן הגדול ולמדינה שלנו הקטנה והמיוסרת.

ישראל משגשגת ומתפתחת מצד אחד, שבורה ומיוסרת מנגד. "ערי השיש" של מצבות הנופלים הפזורות ברחבי הארץ מזכירות לנו את מחיר העצמאות ואת המחויבות העצומה שלנו להמשך המפעל המדהים שנבנה כאן בדם, יזע ודמעות, בחזון, בתקומה ובעבודה קשה.

2

עבור הוריי, הורינו שלנו, עבור מייסדי הקיבוץ שלי, אודים מוצלים מאש ועבור לוחמי תש"ח, מייסדי צה"ל והתעשייה והעולים החדשים שהתקבצו ובאו למדינת היהודים שהוקמה – ישראל חופשית ודמוקרטית, עם צבא וחיל אוויר, הייתה ועודנה בבחינת נס גלוי והתגשמות חלום דורות. עבור בני הדור הזה, שחלקם למרבה המזל עודם בקרבנו, מדינה ליהודים איננה ולעולם לא תהיה עניין ברור ומובן מאליו. הם חיים את החלום מדי יום ביומו.

עבור בני דורי, הדור שנלחם כאן בחלק מהמלחמות, שהיה שותף ל"חיזוק הברגים" של המדינה בביטחון, בתעשייה, בהתיישבות, במדע ובטכנולוגיה – מדינת ישראל היא בבחינת סטארט־אפ שהפך למוצר מבטיח, אבל המדינה הזאת עודנה מתמודדת עם איומים מבית ומחוץ, הדמוקרטיה ומוסדות אכיפת החוק מאותגרים, וישראל עודנה צעירה מדי, שסועה מדי, שברירית מדי. המשך קיומה כמדינה חזקה, יהודית ודמוקרטית  איננו עניין מובטח. יש להתמודד עליו, לחזק את היסודות, לא לאפשר לרעפים להישבר בפני הרוח.

עבור ילדיי וילדינו שנולדו לתוך מוצר קיים – מדינת ישראל היא כבר עניין מובן מאליו, יציב וחזק. אני רואה את ילדיי וחבריהם משתובבים, מסוקרנים, מגדלים שיער כשאפשר ומספרים אותו כשצריך, בטרם יתגייסו לצה"ל לשאת את האלונקה בתורם. הם הולכים לשנת שירות ולמכינות קדם־צבאיות, אבל עצמאות המדינה, חוסנה ונצחיותה לא מוטלים בספק בעיניהם. אני רואה אותם, גאה בהם וגם קצת מוטרד: האם נצליח להעביר אליהם את התחושה, את האחריות ואת המפתחות למדינה הזו, שעודנה מיטלטלת כספינה במים סוערים?

אני חושב שכן, גם כי אני סומך עליהם וגם כי הם טובים, חכמים, שקולים וזהירים מאיתנו. נכון, הם לא יגידו "טוב למות בעד ארצנו", כי זה לא טוב למות, אבל הם יעשו את המוטל עליהם. ישראל, לפחות מבחינת אזרחיה, נמצאת בידיים טובות של דור המשך.

3

בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי צה"ל, אני מבקש להקדיש כמה משפטים לדור תש"ח.

אל הדור הזה, ששמו הולך לפניו בסיפורי גבורה, הקרבה ונחישות, אני מבקש לחבר מאות רבות ויותר של ניצולי שואה שהגיעו באוניות העפלה כחושים ועייפים לאחר שנותרו לבדם, כשכל משפחתם נרצחה. רבים מהם ירדו מהאוניות והתגייסו מיד למלחמת העצמאות, כשלפעמים הרובה והתחמושת שקלו יותר מהם. רבים מהם נפלו בקרבות ולא היה מי שקרא קדיש על קברם ואין מי שיעלה אליו מדי שנה.

לפני מספר שנים, כשביקרתי במסגרת פורום מטכ"ל במוזיאון לוחמי הגטאות, סיפרה לנו ד"ר חנה יבלונקה על הקושי של הפלמ"חניקים לקלוט לשורותיהם את "הניצולים הגלותיים". היא הראתה לנו תצלום של מחלקה בפלמ"ח שבו רוטשו המספרים שהיו חרוטים על זרועותיהם של הניצולים, כדי לחזק את האתוס "הקרבי" ולצמצם את "הגלותי". זה היה נורא. לאלמונים הללו אנו חבים שבעתיים.

אני מבקש לצרף את אנשי דור תש"ח, מפקדים בכירים ולוחמים שילדיהם הלכו בדרכם ונפלו בקרב.

סיפר לי לאחרונה ידידי העיתונאי עוזי מחניימי על שיחת זום שבה השתתף עם כמה בנים לפלמ"חניקים שכבר אינם, בנים לדור שלחם לעצמאות וגם לחם לצד ילדיו במלחמת יום הכיפורים. בין היתר היו בשיחה גיבור ישראל יובל נריה, יובל אור שלחם בגולני בחרמון ונוספים. החבורה הזו החליטה להקים אתר הנצחה וירטואלי שינציח את החיבור הערכי בין דור הפלמ"ח – דור האבות – לבין דור הבנים – דור מלחמת יום הכיפורים. במהלך השיחה צפו ועלו שמותיהם של בנים לקצונה הבכירה שנפגעו או נפלו במלחמה ההיא ובכלל.

האמת היא שלא תמיד התעקשו על הנתון הזה גם בגלל צניעות, גם משום שלא היה נהוג וגם כי לא היה זמן. כך למשל, בשיכון הצנחנים ברמת גן, ברחוב אחד של 80 משפחות, נפלו חמישה בנים לקצינים בכירים, בצהלה בשכונת הקצינים נפלו 11 לוחמים דור שני.

הם הזכירו בשיחה את יוסף שריג, בנו של איש הפלמ"ח נחום שריג, שנהרג בקרב; את מיכאל, בנו של האלוף רפאל ורדי; את אייל, בנו של האלוף מוסיק גדרון; את יוחנן, בנו של מאיר זורע, טייס שנפל, והרשימה עוד ארוכה. דור שני ללוחמים, "ילדים" שנשלחו בידי הוריהם לשדה הקרב, ורבים לא שבו ממנו.

4

ביום העצמאות הזה אנו מעט מפולגים ומפוצלים, אך אנו צריכים לומר לכל אויבינו שמסביב, לכל ארגוני הטרור, שלא יוכלו לנו. לכל מוסדות האו"ם, לבית המשפט בהאג, לוועדה לזכויות האדם של האו"ם ולכל ארגוני זכויות האדם שעושים עלינו סיבובים, למדינות שרק מבקרות אותנו ולכל חורשי רעתה של ישראל – לכל אלו אנחנו צריכים לומר בגאווה רק משפט אחד שטבע אפרים קישון: "סליחה שניצחנו".

סליחה שיש לנו מדינה וצבא וחיל אוויר ומוסד ושב"כ ותעשייה אווירית ורפאל, וסליחה שיש לנו כור בדימונה ומכון ויצמן וטכניון, סליחה שיש לנו חקלאות מתקדמת ומדבור וגם מדע וטכנולוגיה ורפואה, שהם מושא קנאה בעולם, וגם לוויין בשמיים וטיל חץ וכיפת ברזל וגם עגבניות בכל מיני צבעים וקיבוצים ומושבים, והתיישבויות בודדים, יקבי יין משובחים, ויש לנו תנובת הפרה הגבוהה בעולם וים המלח והכנרת והחרמון והערבה וירושלים ותל אביב המדהימות, כל אחת בפני עצמה, וגם כמות לא מבוטלת של פרסי נובל. כן, ואנחנו גם מנצחים את הקורונה.
ביום הזה נאמר לעולם כולו: "סליחה שניצחנו. עם ישראל חי". יש לנו לא מעט בעיות – אנחנו נחושים להתמודד עם כולן וננצח.

5

ולפוליטיקאים שלנו שלוקחים אותנו פעם אחר פעם לבחירות ומספרים לנו שהם מוותרים על האגו, להם נאמר – מגיע לעם הזה יותר ממה שאתם מספקים לו. ראינו אתכם בקוצר ידכם, ראינו אתכם מעדיפים שיקולים אישיים וסקטוריאליים. ראינו אתכם מנהלים קמפיינים מבישים מעל במות הזיכרון. אנו רואים ומתביישים.

6

זה טור מיוחד. הוא נכתב מהלב יותר מאשר מהראש, כיאה לאדם שעדיין מאזין לתזמורת צה"ל ומזיל דמעה. ביום הזה אני רוצה להרעיף אהבה על המשפחות השכולות ולחבק אותן חזק. אני רוצה לומר למפקדי וחיילי צה״ל, שאותם אני מלווה שנים, שאני אוהב אותם ומעריך וגאה שהייתי דוברם.

שבת שלום וחג עצמאות שמח.