הצבעה בבחירות דמוקרטיות היא זכות גדולה – אסור לתת לעצלות לעצב את גורלנו

בימים הקרובים תינתן לנו האפשרות להשפיע על עתידנו פעם נוספת – אסור לוותר עליה. וגם, מדוע נתניהו צריך לברך בכל בוקר על שאין מולו ראש אופוזיציה בדמותו

אבי בניהו 28/02/2020

1.

לעולם לא אוכל להבין ולקבל את החלטתם או את עצלותם של אלה שמחליטים להפקיד את גורלם ואת עתיד ילדיהם ואת דמותה של המדינה והחברה שבה הם חיים בידיהם של אחרים. זה באמת נשגב מבינתי. ההחלטה שלא להצביע, או העצלות לקום מהכורסה ולהקדיש שעה קלה לקביעת דמותנו וגורלנו, היא מבחינתי כפירה ובגידה בעיקר, במאבק על הבית ועל הדמוקרטיה.

כבר שנה שבראש מדינת ישראל עומד בנימין נתניהו, שלא נבחר ולא קיבל מנדט מהעם, אבל ממשיך פעם אחר פעם, בין בחירות לבחירות, לכהן כראש ממשלת מעבר, ובתוך כך להנמיך מיום ליום את שפל המדרגה. בעוד שכחול לבן מצהירה ומכוונת לממשלת אחדות לאומית רחבה, נתניהו חותר ל־61 מנדטים שיקנו לו חסינות, התגברות והימלטות מהדין, או לחלופין בחירות רביעיות שיעניקו לו עוד חצי שנה בבית בבלפור.

הצבעה בבחירות דמוקרטיות היא זכות גדולה מאוד, שלא קיימת עבור מיליוני אנשים בעולם. אצלנו זה אפשרי, וכעת, כשצריך להביא להכרעה, זה גם נדרש ומתבקש. במערכת הבחירות בשבוע הבא נידרש להטות את הכף ולקבוע את דמותה, דרכה וערכיה של ממשלת ישראל הבאה, ואת דרכה של המדינה שלנו. הפעם זו לא רק זכות גדולה אלא חובה להצביע, להשפיע ולהכריע.

אני נמנה עם אלה שסבורים שנתניהו, שעשה גם לא מעט דברים טובים, צריך לפנות את מקומו לאחר כל כך הרבה שנים ולנוכח כתבי האישום ומשפטו שאמור להיפתח בקרוב, כמו גם בגלל ההסתה, השיסוע והפלגנות שהוא זרע ונוטע בתוכנו. אבל באותה נשימה אני אומר שכאזרח המדינה, אם הוא ייבחר שוב אתאכזב, אך זו תהיה החלטתו של הבוחר הישראלי, של אחיי ואחיותיי, ואכבד אותה. אני מקווה שכך ינהגו גם מנהיגים ואזרחים שתומכים בנתניהו. כי אין לנו ברירה, אין לנו מדינה ספייר, ויש לנו מספיק אתגרים ומשימות.

2.

כשתושבי הדרום ועוטף עזה ישבו במקלטים ובחדרי הביטחון בפעם המי יודע כמה, תהיתי כיצד היו נראים הדברים אילו בני גנץ היה ראש הממשלה ונתניהו ראש האופוזיציה. הוא לא היה נותן לו גיבוי, הוא היה מתסיס, משמיץ, משסה ומנגח. איך אני יודע? אני זוכר אותו כראש האופוזיציה בימים של מבצע ענבי זעם בשנת 96', כשתושבי הצפון ישבו במקלטים והוא הכה בראש הממשלה פרס ללא רחם, התסיס את התושבים והאשים את הממשלה באוזלת יד.

אני זוכר אותו מרקד על הדם בפיגועים בדיזנגוף סנטר ובקו 5 בתל אביב, מתראיין לכל מיקרופון ומכה את ראש הממשלה ואת הממשלה ש"אינם יודעים להילחם בטרור". דקות אחר כך כבר צבאו המונים על שערי הקריה וזרקו פנימה אבנים וחפצים. אלה היו ימים נוראים. לכן בכל בוקר ובוקר צריך נתניהו לברך ולהודות לבורא עולם על שאין מולו ראש אופוזיציה בדמותו ובצלמו, אלא אנשים ממלכתיים, אחראים ומנומסים, כמו גנץ וחבריו.

3.

היכולת של נתניהו להכתיב סדר יום ולייצר ספין היא פנומנלית ונדירה, וראויה להיחקר ולהילמד בבתי ספר לפוליטיקה ולתקשורת. זהו כנראה כישרון מולד, שהולך ומשתבח לרעה משנה לשנה, ובכל פעם מותר רסן אחר ושפל המדרגה מונמך יותר ויותר, ההמון עומד ומריע ועדת המעריצים מהדהדת את הספין, את ההשמצה או את הסרטון התורן.

תחתית החבית הונמכה שוב השבוע, כשנתניהו חתם והגיש אישית לציבור סרטון נבזי על כשלי לשון של גנץ, תוך שהוא מרמז על מחלה כלשהי או על פגם שלא מאפשר לו לעמוד בראש המדינה (לצערי, כחול לבן לא התאפקו ונתנו קונטרה דבילית). מקורביו של נתניהו הפיצו (בלי להסתתר) "מידע" שלפיו במהלך מבצע צוק איתן, שבו כיהן כרמטכ"ל, הפיץ גנץ סרטוני סקס ל"מאהבות שלו" וזאת "בזמן שאנו קוברים חיילים" (מי זה אנחנו?). רק בגלל הדברים הללו צריך לשחרר את נתניהו מתפקיד המצפן הערכי והמצפון המוסרי שלנו כמדינה וכחברה.

לא הכל כשר, לא הכל פוליטיקה.

4.

כבר שנה שאני זועק ומפציר בראש הממשלה לבקר בקיבוצי עוטף עזה, לפגוש את האנשים והילדים שאין להם שנייה של התרעה מפני הרקטה והטיל, להכיר את החקלאים ששורפים להם את השדות והמטעים, את הרפתנים שבכל מקרה ותחת כל מטח טילים לא יפספסו חליבה. שיבוא לשעה ויטה אוזן וייתן כתף חמה לאנשים הללו, שרובם אולי לא הצביעו עבורו, אבל הם השכפ"ץ של המדינה, הם אלה שחוטפים, הם שמעבדים את האדמה עד לדונם האחרון והם אלה שישנים מדי לילה עם ילדים בני 8־10 שעדיין מרטיבים במיטה.

לא הצלחתי. ביבי לא מגיע לקיבוצים. הוא בא רק לשדרות, נתיבות ואופקים, מחוזות הבחירה שלו. השבוע חיכו לו בקיבוץ בית אלפא שבעמק. הוא היה אמור להגיע עם שר הקליטה יואב גלנט לבקר 40 עולי פלשמורה שהועלו במבצע בחירות מהיר והושמו במרכז קליטה בקיבוץ. ביבי וגלנט לא באו, וכולם התאכזבו. אבל, למחרת הזמין אותם נתניהו ללשכתו לצילום קבוצתי.

דוד עינב הוא חבר הקיבוץ וצלם שתיעד את כל ביקוריו של נתניהו בתנועה הקיבוצית במשך כל הקדנציות שלו – היו בסך הכל ארבעה כאלו, רובם אפילו לא כראש ממשלה: בישיבת ממשלה בדגניה במלאת 100 שנה לתנועה הקיבוצית וחנוכת אתר מורשת, בהלוויית הרמטכ"ל משה לוי ז"ל שהתקיימה במקרה בבית אלפא, בהופעה של הגבעטרון בגבע ובקיבוץ שדה אליהו (הקיבוץ הדתי) בפתיחת שנת הלימודים. זהו. ראש הממשלה של כל העם הוא לא – לא היה ולא יהיה.

5.

סיפור הקורונה הוא על פחד ובהלה יותר מאשר סיפור על נגיף ובריאות. דומה העניין לאירוע טרור שנועד להביא להפחדה, לפגיעה בכלכלה, לכותרות בתקשורת ולבהלת ההמונים, הרבה יותר מאשר לנפגעים.

סיפור הקורונה רק בראשיתו, והאתגר הוא ההתמודדות עם אי־הוודאות: לא ניתן להעריך מה תהיה ההשפעה המתמשכת על הכלכלה העולמית, על המשק המקומי ועל השווקים, שכן משקיעים אינם אוהבים אי־ודאות. את חשש המשקיעים ניתן לאמוד לפי "מדד הפחד" שזינק בימים האחרונים בעשרות אחוזים.

זהו משבר עולמי המתנהל בשתי זירות: הזירה הרפואית, והשנייה, הדרמטית יותר, הציבורית: הפחד, הבהלה, התנודתיות, אי־הוודאות, התקשורת ואנחנו. אחד המשפיעים הגדולים הוא כאמור התקשורת. כותרות ענק ואזהרות מסע לאיטליה הביאו לביטול נשף המסיכות בוונציה, אולם בפועל נתגלה רק מספר זעום של חולים. וכך, כשהכלכלה הסינית נפגעת, האפקט גדול. "כשיורד גשם, כולם נרטבים", ובעיקר תעשיית התעופה, התיירות, המלונאות, המסעדות, חברות האוטובוסים והמוניות. אחריהן תבואנה חברות ביטוח ותעשיות שמקבלות חומרי גלם מסין.

אם הייתי בעל קניון או קולנוע, הייתי נערך כבר לחופשת הפסח. ישראלים שלא יצאו לחו"ל או לנופש – ימצאו מפלט בקניונים ובתיאטראות, אלא אם משרד החינוך יחליט לקצר את החופשה.

בתחום ניהול הסיכונים לוקחים ראש הממשלה ושר הבריאות שולי ביטחון רחבים ובתוך כך גורמים נזקים גם בדימוי ישראל בעולם וגם של מאות מיליוני שקלים. האם הם צודקים? ימים יגידו.

6.

השבוע סיימה תא"ל אריאלה בן אברהם את תפקידה כצנזור הצבאי הראשי. תפקיד חשוב שנעשה מאתגר ומורכב משנה לשנה, בעיקר בשל התפתחות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות. את אריאלה אני מכיר שנים מקרוב, ואני יכול לומר שהיא ביצעה את תפקידה ברגישות הראויה, במקצועיות ובצניעות, ותוך דיאלוג נכון עם כלי התקשורת החתומים על הסכם "צנזורה מרצון" עם המטה הכללי של צה"ל.

בשנות כהונתה האתגרים היו רבים, ובאופן כללי ליבת הסוד נשמרה היטב בהתחשב בכפיפות הצנזורית לא רק לשיקול דעתה אלא גם לפסיקת בג"ץ הקובעת שיש לפסול רק "מידע שיש בפרסומו פגיעה ממשית וקרובה בביטחון המדינה". לא כל מפקדי צה"ל שזועמים פה ושם על פרסומים מכירים את המגבלות – אבל אריאלה עשתה מלאכתה נאמנה. על הצנזורה אמרתי פעם שהיא משולה לשוער כדורגל. לא כל גול היא יכולה לעצור, אבל כל גול שעצרה מהווה תרומה נטו לביטחון ישראל. ותא"ל אריאלה בן אברהם עצרה לא מעט גולים, ועל כך תודתנו לה כאזרחי ישראל.

שבת שלום.