סאגת מ"מ הפרקליט יתדלק עוד יותר את קמפיין הרדיפה של נתניהו

וגם: אז מה אם גדעון סער הוא תל אביבי ממושקף, על האמירה האומללה של אבי דיכטר, על בצלאל סמוטריץ' בדרכים ופרידה מגאולה כהן הלוחמת

אבי בניהו 20/12/2019 

1.

אחד הדברים הטובים שיכולים לנחות מהשמיים על ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא שבג"ץ יפסול באופן מוחלט את מינויה של עו"ד אורלי בן ארי גינזברג לתפקיד מ"מ פרקליט המדינה. זה עלול לקרות מן הסתם לאחר הבחירות הפנימיות בליכוד, כאשר מרצו של נתניהו יופנה (אם ינצח את גדעון סער) לניצחון בבחירות ולהקמת גוש חסינות של 61 מנדטים. או אז יתמקד הקמפיין במאבק בין "העם" לבין "כנופיית שלטון החוק", בין "שלטון הפקידים" לבין שלטון "נבחרי הציבור".

עד שזה יקרה (אם יקרה), ימשיכו נתניהו ושליחיו לרמוס את אמון הציבור בפרקליטות, שהעזה להגיש נגדו כתב אישום, ולפגוע באופן קשה במעמדה ובתפקידה כלבנה חשובה ומרכזית בחומת אכיפת החוק במדינה דמוקרטית. שי ניצן נתפס כבר כ"עבריין נמלט", ליאת בן ארי כ"פושעת" ואביחי מנדלבליט כ"ראש כנופיה". גם נציב שירות המדינה הצטרף לחבורה, ובקרוב זה יגיע גם להרכב השופטים שייקבע למשפט נתניהו. בוודאי ימצאו איכשהו שבן אחותה של השופטת היה מדריך בנוער העובד, ושאחד השופטים קרא בילדותו את "דבר לילדים".

המטרה של נתניהו תהיה "לאחד את העם" לטובתו ונגד המשטרה, הפרקליטות, בית המשפט, התקשורת, השמאל, ואם אפשר גם נגד הנשיא ועוד כמה פקידי מדינה. ההישג הנדרש מבחינתו הוא ניצחון שיקבע כי "העם לא מקבל את החלטות הפרקליטות להעמידו לדין".

בימים אלה, באופן מעורר השתאות, נתניהו חורך את השטח, עובר מכנס לכנס, פוגש קהלים, נואם, לוחץ ידיים, נאבק עם מאבטחי השב"כ על הקרבה לציבור ומדליק את השטח בססמאות ובאמירות שהוא יודע לתת הכי טוב ושתומכיו הכי אוהבים לשמוע, כמו "אתם תחליטו – לא הם". גם בגיל 70, טרוד בשלושה כתבי אישום חמורים, בתוך מערכת בחירות פנימית, עם נטישה של ח"כים, שרים, ראשי ערים וסניפים – מצליח נתניהו להצית אש, להלהיב, לשלהב כמו מאומה לא קרה.

בהקשר הזה, הסדרה "ימי בנימין" של עמית סגל בחדשות 12 היא רלוונטית, נכונה ומשקפת נכונה את האיש ואת אישיותו המורכבת, את דרך החשיבה והפעולה, את הקונפליקטים, האובססיות והפרנויות של אחד האנשים המוכשרים והמרתקים שפועל כאן כבר שנים רבות, לטוב ולרע.

2.

יכול מאוד להיות שמה שאני כותב כאן ישרת את גדעון סער בקמפיין שלו מול נתניהו, אבל הדברים צריכים להיכתב: סער הוא אכן תל אביבי מגניב, עיתונאי לשעבר, מתקלט במועדונים ידועים, נשוי לגאולה אבן, צעיר, מוכשר ורהוט, אבל בהיבט האידיאולוגי הוא איש ימין של ממש, והוא יהיה עבור השמאל־מרכז יריב הרבה יותר נחוש וחריף מאשר נתניהו.

אל תתבלבלו מהרוח "הקולית" וגם לא מהחברים העיתונאים שהחזיקו את חופתו. הוא אכן איש אמיץ שמעז להתייצב ראשון מול נתניהו ולקרוא תיגר על מנהיגותו, שמצליח לגייס אליו ח"כים וראשי ערים ושמספק לכאורה לשמאל ולמרכז ולעיתונות קרב עם נתניהו – אבל אני אומר לכם שסער הוא רוויזיוניסט אדוק, איש ימין מובהק, שספק אם היה מחזיר את חברון, את אחמד יאסין, את אלפי המחבלים בעסקאות שבויים וכן הלאה.

הוא מנהיג פוליטי ראוי ומוכשר שהצמיחה המדינה, אבל אנא דעו אתם מימין, משמאל ומהמרכז בפני מי אתם עומדים. לא כל תל אביבי ממושקף שהולך בכפכפים בשדרות רוטשילד הוא אכן "תל אביבי ממושקף בכפכפים". זה נכון שאם ינצח, הוא יגלה "שאת מה שרואים מכאן לא רואים משם", אבל לך תבנה על זה… בהצלחה.

3.

וכה אמר השבוע ראש השב"כ לשעבר וסגן שר הביטחון היום אבי דיכטר בראיון לאסתי פרז ברשת ב': "אני מעדיף ראש ממשלה עם כתבי אישום וניסיון עשיר, מאשר ראש ממשלה ללא כתבי אישום וללא ניסיון". הקשבתי פעמיים וחשתי בושה גדולה ומבוכה שכך מתבטא אדם מוערך שהיה ראש השב"כ, יו"ר ועדת החוץ והביטחון והשר האחראי  למערכת אכיפת החוק.

האם גם בשב"כ ובמשרד לביטחון הפנים הוא העדיף לקדם אנשים שסרחו והואשמו בפלילים רק בגלל הניסיון? האם דיכטר לא זוכר שנתניהו עצמו קיים דיון ממשלה מיוחד וביטל את מינויו של יואב גלנט לרמטכ"לות בגלל הרבה פחות מזה (טיוטת דוח המבקר בנושא קרקעות)?

אני מנסה לשכנע את עצמי שדיכטר לא באמת חושב ככה ושהוא אומר את הדברים משיקולים פוליטיים של חנופה והישרדות. וגם אם אשתכנע, אני רואה בכך פסול, דבר חמור ודוגמה אישית רעה. זו הייתה אמירה אומללה וחבל שנאמרה.

4.

שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' לא תכנן להיות כל כך הרבה חודשים בתפקיד, אך בזכות הכאוס הפוליטי יתכן שיצליח להשלים קדנציה. בינתיים הוא פועל ועובד במרץ, מקדם ומקבל החלטות – בהן גם החלטות אמיצות שלא בטוח ששרים אחרים היו מקבלים, כמו נתיבי ה"קאר פול" או סגירת מסילת רכבת באיילון לטובת שדרוגה ועוד.

במשך שעתיים ישבתי בשבוע שעבר מול ידידי מנכ"ל נתיבי ישראל (מע"צ של פעם), תא"ל (במיל') ניסים פרץ, ובקושי הצלחתי לעצור את שטף סקירתו על הפרויקטים. הוא פרש בפניי מפות ותוכניות ולוחות זמנים המלמדים על עשייה נרחבת בתחום התשתיות והתחבורה, שנועדו לחלץ את המדינה ההולכת ונסתמת מפקקים, ליצור חלופות ולעודד נסיעה בתחבורה ציבורית או בנסיעה שיתופית. מיליארדים מושקעים בימים אלה בנתיבי תחבורה ציבוריים ועוד יותר מכך בסלילת מסילות רכבת שייתנו מענה חלקי לגודש המכוניות.

הבשורה הטובה שגיליתי היא שבקרוב מאוד אוכל לנסוע מהקיבוץ לים המלח ללא אף רמזור, ושליד הקיבוץ תהיה תחנת רכבת שתהיה סוג של חלופה לנסיעה בכביש 6 ובכביש 4.

הבשורה הרעה היא שגם אם ישקיעו עשרות מיליארדים וימשיכו לעבוד במרץ – יעברו עוד חמש־שבע שנים עד שנתגבר על האתגר שגורם לנו עצבים, אובדן שעות עבודה ותאונות.

5.

בביתם של ענבר ודני האזנתי השבוע לחזרה הגנרלית שערכו שם "המדרסה" – ההרכב המוזיקלי האנדלוסי שיוצא בימים אלה בקונצרט מעודכן. המדרסה היא תזמורת של 15 נגנים מהאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים שהתארגנו עצמאית ומקדישים עצמם לביצוע מוזיקה קלאסית ועממית אנדלוסית. אחת לשבוע הם מתכנסים תחת שרביטו של חגי בליצקי, מרצה באקדמיה, מומחה למוזיקה מן המזרח ותלמידם של מאסטרים גדולים.

אנשי התזמורת מפליאים בנגינה בכלים (כולל עוּד, קאנון, דרבוקה, כינור וחליל כמובן) ובשירה. ובמציאות שבה התזמורת האנדלוסית של אשדוד הפכה לתזמורת בהרכב רוסי מלא שהחליף את ההרכב הצפון־אפריקאי – המדרסה היא משב רוח מרענן של צברים שמשמרים מורשת ומסורת מזרח. עקבו אחריהם ולכו להקשיב להם.

6.

בלהט שלא פגשתי דומה לו, בחזון, באמונה ובכושר ביצוע, רתמה אותי גאולה כהן ז״ל כמפקד גלי צה״ל לשורת הפקות מופת במחווה לשירתו של רבי שלום שבזי, ליצירתו של אצ״ג ולשירת ירושלים. כל אלה מפארים את ארכיון גל"צ והמדינה.

אהבתי והערכתי אותה מאוד. ערב אחד מצאתי עצמי באירוע מצומצם שנערך בבית אחיה, לרגל קבלתה את פרס ישראל. היו שם שמעון פרס, אריק שרון, חיים גורי ז"ל, יוסי בן חנן, דודו אלהרר ועוד, ואנו מצאנו עצמנו חבוקים ושרים יחד את ״שיר הרעות". שם התבוננתי בגאולה ובפרס החבוקים ולמדתי שאפשר להיות גם יריב פוליטי מר וגם להתחבק ולשיר – כי יש לנו רק מדינה אחת.

נוחי בשלום, לוחמת.

שבת שלום.