טראמפ לוקח את המזרח התיכון ואת ישראל לטיול ברכבת הרים

טורקיה היא מדינה חשובה, אבל בראשה עומד רודן עם פייסבוק, ולכן אסור לישראל להבליג. וגם: לאן נעלמו השירים שעליהם גדלנו?

אבי בניהו  18/10/2019

אל תיראו מופתעים: לישראל במצבה במזרח התיכון אין אפשרות להיות מופתעת על ידי ארה״ב. וכדי שזה לא יקרה חלילה, נדרש ראש הממשלה, ביחד עם גורמי הביטחון והקבינט ואולי אפילו בעצה עם כחול לבן, לקיים תהליך של הערכת מצב ולשרטט מקרים ותגובות אפשריות למהלכיה של ארה״ב במזרח התיכון בעידן טראמפ.

נכון, זה דורש הרבה אומץ, זה שובר מוסכמות יסוד שהיו מונחות איתן בבסיס הביטחון הלאומי שלנו, אבל ארה״ב משתנה וטראמפ בלתי צפוי. ושלא תבינו אותי לא נכון: ארה"ב הייתה ועודנה הידידה הגדולה והחשובה ביותר שלנו. היא מעניקה לנו גיבוי פוליטי ומדיני, סיוע כלכלי וביטחוני שלא יסולא בפז ועוד ועוד. היחסים רבי השנים, שידעו עליות ומורדות מול חלק מהנשיאים והממשלים, בעיקר סביב הסוגיה הפלסטינית, נשענים על שתי כלונסאות עיקריות: ״היחסים האסטרטגיים" של שתי דמוקרטיות מיודדות החולקות ערכים אוניברסליים וכיו"ב, ו״היחסים המיוחדים״ הנובעים ממעמדם ומשקלם הציבורי של יהודי ארה״ב בקונגרס ובסנאט, בבתי המשפט, במכוני המחקר, באוניברסיטאות, בכלכלה ובתקשורת.

לפיכך, איני מציע חלילה לוותר על ארה״ב, אלא רק לנהל תהליך של מחשבה, הערכת מצב ומוכנות לאפשרויות שעלול להביא עלינו הנשיא הבלתי צפוי הזה.

עם כל הכבוד שאני רוחש להכרה במעמדה של ירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות אליה – אני מוטרד יותר מהתנהלותו של טראמפ: האיש הזה באמת אוהד ישראל, אבל הוא אינו יודע בדיוק מה לעשות עם האהדה הזאת.

הוא מפטר בטוויטר את מזכיר המדינה, שולח הביתה את ראש המועצה לביטחון לאומי ג׳ון בולטון, ידיד ותיק של ישראל ואחד המומחים לעניין איראן והגרעין, יוצא מסוריה ומאפשר לארדואן לטבוח בכורדים, מפעיל חצי ממנהיגי העולם כדי שישכנעו את האיראנים להיפגש איתו לאחר שביטל את ההסכם איתם וכך הלאה. הוא אפלו שיגר לאנקרה את מזכיר המדינה מייק פומפאו, גם לאחר שארדואן מודיע פומבית שלא יפגוש אותו. אף אחד בעולם לא חזה אפשרות שארה״ב תזנח את הכורדים לגורלם. זו החלטה נשיאותית אשר גורמת אי־נחת לדמוקרטים ולרפובליקנים גם יחד.

ישראל, בעת חירום ומלחמה, זקוקה מאוד לארה״ב, לא רק באו״ם אלא בשורה ארוכה של תמיכות צבאיות וביטחוניות כמו רכבת אווירית, מחסני חירום, צי שישי, שירותי לוויינות והגנה ועוד. נכון שהיחסים המודיעיניים והצבאיים בינינו לבין ארה״ב חזקים ועמוקים מאי פעם, אבל תהליך הערכת המצב וההיערכות הוא חובתו של ראש הממשלה ושר הביטחון.

תארו לכם מה יכולה להיות תגובתו של טראמפ אם תוכנית המאה שלו לא תהיה מקובלת על ישראל. הוא עלול להיעלב ואז גם העברת השגרירות לירושלים עלולה להפוך לפארסה. בינתיים, הן בהחלטותיו והן באי החלטותיו, הוא מעצב מחדש את המזרח התיכון: הוא מחזק את האיראנים, את דאע״ש ואת טורקיה. הוא הופך את פוטין לבעל הבית באזור ומרע את מצבה האסטרטגי של ישראל.

אם תוסיפו לזה את התחושות הרעות בקרב יהדות ארה״ב, בעיקר בקרב 70 האחוזים התומכים במפלגה הדמוקרטית, שעברו בשנים האחרונות ״זובור״ קשה מצד ממשלת נתניהו שהפכה אותם ל״שמאלנים״, ואת הרפורמים שהפכו בעיני ממשלת ישראל ללא שייכים וללא ״שווים השקעה״, תבינו טוב יותר את האמירה של גדי איזנקוט, ש"ישראל מאבדת את העומק האסטרטגי שלה, את יהדות ארה״ב״. הלוואי שכל זה היה חלום.

רודן עם פייסבוק

אני נמנה עם אלה שסבורים שלישראל אסור לוותר על עתיד אחר עם טורקיה, וכי עלינו לשמור ״רגל בדלת״ לימים אחרים וטובים יותר. טורקיה היא מדינה גדולה וחשובה, מיני־מעצמה אזורית הגובלת עם מדינות אסטרטגיות בהיבט הישראלי. יש לה נוכחות גדולה בים התיכון, בסיסים אמריקאיים על אדמתה, אחוזי צמיחה מרשימים, והיא על התפר בין המזרח התיכון, אסיה ואירופה, שלא לדבר על מקורות המים שלה והשפעתם על המזרח התיכון.

זוהי הסיבה שתמיד התבטאתי לטובת ויתור כזה או אחר, כמו פיצויים על המרמרה ועוד – לטובת העניין האסטרטגי הגדול. אבל באנקרה שולט כיום סוג של היטלר מודרני עם פייסבוק וטוויטר. הוא חותר להגמוניה במזרח התיכון ויושב על השיבר של הפליטים מאזורנו לאירופה. הוא התחבר לפוטין, לרוסיה ולאיראן, ואפילו ״קיבל אישור״ מטראמפ להיכנס לסוריה, לשחרר חבלי מולדת ותוך כדי כך לטבוח בכורדים, שסובלים עשרות שנים מרדיפות ומרציחות. הוא מחק את מורשת אטאטורק, חיסל את מעמדו של הצבא כשומר הדמוקרטיה והחילוניות, וכמובן לא חובב ישראל גדול.

אבל כל העניין הזה מתרחש כל כך קרוב אלינו, השבויים ב״הכל כלול״ הטורקי, ב״הכלה מאיסטנבול״ ובנוחות הכיסאות והמחיר בטורקיש איירליינס. בעוד כמה שנים, ביום הזיכרון הבינלאומי לשואת העם הכורדי, כשהדובר על הבמה יאמר ש״הכתובת הייתה על הקיר״ וש״העולם ידע ושתק״, הכל יהיה מדויק.

נכון שלישראל אין הרבה מה לעשות פיזית, אבל חובתנו כיהודים וכשכנים להרעיש עולמות, להפעיל לחץ על טראמפ, על הרשתות החברתיות, על חברי הקונגרס, על התקשורת הבינלאומית – כמו שרק נתניהו יודע לעשות. אנחנו צריכים לדרוש דיון דחוף באו״ם, להחזיר שגריר להתייעצויות ועוד.

וגם לשאול היום: איפה האיחוד האירופי? ואיפה נאט"ו? ואיפה מזכ״ל האו״ם ומועצת הביטחון והוועדה המזופתת שלהם לזכויות האדם בז׳נבה? וגם להיכן נעלמו האפיפיור והרבנים הראשיים והקאדים ויתר נציגי אלוהים על האדמה הזאת? והיכן פורום הג׳י 8 ואיפה פייסבוק, גוגל, אפל וחבריהם כשכל כך צריכים אותם, והעיתונות הבינלאומית ורשתות הטלוויזיה? איפה הם? גם הם בחופשת ״הכל כלול״ בטורקיה?

היכן השירים?

כשתמניתי למפקד ולעורך הראשי של גלי צה״ל ועברתי על תוכנית השידורים בפעם הראשונה והצעתי כמה שינויים, הורמו גבות בחדר מול המפקד החדש. בעוד שכל המבוגרים שתקו, דווקא מפיקה צעירה, מוכשרת ודעתנית אמרה לי: ״בניהו, אתה לא מכיר את הנוער של היום, אתה תקוע בעבר״. ואז השבתי לה שאני בהחלט מקשיב לה ושאני מתכוון לערוך היכרות עם הנוער של היום, אבל שגם הנוער של היום ״יצטרך לערוך היכרות איתי״, שכן למה שמו אותי שם בכלל?

זה נכון שגלי צה״ל ושידור ציבורי בכלל אינם דומים לערוצי טלוויזיה מסחריים בשיקולים, ביעדים ובתוכניות העסקיות, אבל יש להם בכל זאת תפקיד חשוב. יורם רותם, העורך המוזיקלי המיתולוגי של גלי צה״ל (האיש מאחורי "ארבע אחר הצהריים"), הפנה את תשומת לבי לכך שבפעם הראשונה זה שנים לא ניתן מקום של כבוד בערוצים בליל סוכות לזמר העברי. את המופע בפסטיבל עין גב שהוקדש ליצירתו של שייקה פייקוב שידרו בשעה 1:30 בלילה וכולם העדיפו את ״לעוף על המיליון״, את תוכניות הבישול וההישרדות ואת מופעי הסטנד־אפ. לרוב זול ובגדול ובשידור חוזר.

זה נכון שדור העורכים והמפיקים השתנה וששוחרי הזמר העברי הקלאסי ושירי האהבה לארץ ישראל פחות ופחות פופולריים, אבל חגי סוכות ופסח רוויי פסטיבלים עם אלפי משתתפים שנוהרים לשיר את שירת ארצם. אז עורכים יקרים, אל נא תשליכו לעת זקנה, אל תחכו לקאבר של סטטיק ובן אל ל״היו לילות״. תנו כבוד, חנכו את הצעירים ואולי תופתעו גם מהרייטינג. תשאלו את עינת שרוף, את הטיש הגדול ונוספים.

קן לציפור
בימים האחרונים, כשאני שר חרש לאלמה נכדתי החדשה, אני מגלה לפתע שלמרות עשרות השנים שחלפו, אני זוכר בעל פה כל מילה מכל שירי הילדות של ח.נ ביאליק. לא שרתי אותם מאז למדתי בכיתה א׳, לילדים לא יצא לי כל כך לשיר, אבל הזיכרון מיטיב עמי ועם אלמה. מסתבר שיש דברים שלא שוכחים.

מועדים לשמחה ושבת שלום.