אם נתניהו היה מתחקר את עצמו, הוא היה מבין למה נראה שהוא קרוב לסוף דרכו

ראש הממשלה לא הצליח השבוע לספק את הסחורה למפלגתו ונכשל במשימתו להשיג קואליציית חסינות שמבוססת על מפלגות הימין בלבד. נותרה לו רק תקוות הרוטציה הראשונה

אבי בניהו 20/09/2019

1.

אלו החדשות ועיקרן תחילה: ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הצליח השבוע לספק את הסחורה למפלגתו ונכשל במשימתו להשיג קואליציית חסינות שמבוססת על מפלגות הימין בלבד. "הימים הנוראים" של נתניהו יתאפיינו כעת בניסיון לשמר את מפלגתו ושותפיו איתו, להיות ראש ממשלה ראשון ברוטציה, וכל זאת תוך מסכת של שימועים ולקראת החלטות על כתב אישום ללא חוקי חסינות, התגברות וכדומה.

מנגד, הסטארט־אפ שנקרא כחול לבן, שזה עתה הוקם, הפך למוצר פופולרי שעומד לעשות אקזיט מלא או חלקי. לכל מרכיבי התנועה הזו אין כעת אינטרס פוליטי להתפצל, וכחול לבן יכולה להפוך לתנועה ישראלית חדשה שתכה שורשים ותישאר כאן שנים.

חדשות נוספות: מפלגתו של דוד בן־גוריון ויצחק רבין יצאה מכלל סכנה, והיא חיה ונושמת באופן עצמוני. זאת כאשר מפלגתו של כהנא נקברה בחיק המשפחה. את הימים הקרובים ינצלו ראשי המפלגות כדי להצטייד בסולמות וחבלים על מנת להיחלץ מכל השבועות, ההצהרות וההתחייבויות, ולחשב מסלול מחדש.

בבית הנשיא בירושלים, יושב יהודי מנוסה, שעל כתפיו מוטלת כעת אחריות כבדה ואשר יידרש לפעול הפעם באופן יצירתי כדי להבטיח שיימנע מישראל סיבוב בחירות נוסף.

ביחידה 730 של השב"כ נערכים לאבטח את יו"ר האופוזיציה החדש, ח"כ איימן עודה, בביתו ובתנועותיו.
בבית הלבן בוושינגטון מכינים לנשיא דונלד טראמפ "תיקי אישים" – על אנשים חדשים בישראל שהוא צריך להכיר, לצד ידידו נתניהו.

2.

וכעת, לחדשות בהרחבה: אם נתניהו היה יוצא חיל האוויר, האמון על תרבות של תחקירי אמת, הוא היה מתכנס בשבת הקרובה עם עצמו כדי לתחקר כיצד איבד כחמישית מכוחו (32 מנדטים אל מול 41 שהיו לו בלי כולנו). או אז היה חוזר נתניהו להתנהלותו, לציוציו ולסרטוניו הבוטים, למסעות ההסתה והפלגנות, לחוק המצלמות, להכרזה המהירה והמבולבלת על סיפוח הבקעה והסכם הגנה עם ארה"ב, ולא פחות מכך, להתנהלות האישית נוכח כתב החשדות שמונח לפתחו, ומאיים להפוך לכתבי אישום, כמו גם להתקפות הבוטות נגד המשטרה, הפרקליטות, התקשורת, בית המשפט העליון וכך הלאה.

עוד היה מגלה נתניהו, כי הוא באופן אישי וללא אסטרטגיה, בלחץ וללא שיקול דעת, הבעיר את המגזר הערבי והוציא אותו אל הקלפיות. נתניהו שכח שהשגרה היא האויב הכי גדול, וכמו שמלמדים בחיל האוויר – זה שאינך רואה אותו, הוא שיפיל אותך. ואלו הם אביגדור ליברמן, לצד 20% מתומכיו לשעבר, שגילו מיאוס מההתנהלות ומפולחן האישיות, והבינו לפתע, שהליכוד זו לא אותה הגברת – זה אדון.

3.

בקרב מעוזי השמאל־מרכז ואצל הישראלים הנמנים עם הרוב הדומם ושוחר הדמוקרטיה, כמו גם בקרב גורמי אכיפת החוק, במערכת הביטחון ובתקשורת – משולות תוצאות הבחירות האחרונות לפעולה של כוח צבאי מיוחד, שהצליח להחדיר צינור חמצן אל תוך חדר אטום ענק שבו שוהים רבבות בני ערובה ללא כל חלון וללא טיפת אוויר. התחושה היא של שחרור סתימה. הידיעה היא שמה שהיה לא יהיה עוד.

גם אם נתניהו יהיה ראש ממשלה, שותפיו מחוץ לגוש שלו יתנו זאת בביטול כל החוקים הפרסונליים, בתיקוני חקיקה ובהתנהלות אחרת שתחזיר אותנו ממלוכה לממשלה. בהקשר הזה, צריך לציין את כחול לבן, שזה עתה קמה כנגד כל ההערכות, שרצה כנגד לכל ההערכות, צלחה את כל המשברים ושחזרה את ההצלחה מהבחירות הקודמות. ואל יהא הדבר קל בעיניכם – מדובר בשני מפקדים של גנץ, שפועלים תחת הנהגתו, וביאיר לפיד, שיש עתיד, מפעל חייו, נטמעת בתוך הגוף הגדול.

אני זוכר את הלילה ההוא של נאום הבתולין של גנץ בגני התערוכה. מיד כשסיים, תהו בכירי צה"ל בהווה ובעבר, בטלפונים ובקבוצות הוואטסאפ: "הזהו בני שלנו?". אין כל ספק שגנץ גילה כושר הישרדות, עקומת למידה מרשימה ויכולת הובלה ושיתוף פעולה. הוא כבר לא "בני חותא".

4.

הפיצול בימינה וההיפרדות של שקד ובנט מהרב רפי וסמוטריץ', תאפשר לשניים להתמקם קרוב יותר לירושת נתניהו. קרב הירושה כבר החל השבוע. אל תלכו שולל אחר מופעי הנאמנות וההצהרות. בכלל, ככל שפוליטיקאים מצהירים שוב ושוב על נאמנות, ככה הם פחות ופחות נאמנים. ברור לכל שנתניהו קרוב מאוד לסוף דרכו הפוליטית, וההתארגנות לקרב הירושה אינה רק בליכוד פנימה, אלא גם אצל בנט ושקד ואולי נוספים.

השאלה היא מי יהיה הראשון שיניף את נס המרד, כדי לאפשר ממשלה יציבה ונקייה, שתעסוק בקידום האינטרס הציבורי. זה ייקח קצת זמן, אבל כשיבשיל – זה יהיה חד ומהיר.

5.

ביום שלאחר הבחירות דיברנו בפאנל של חדשות הבוקר בקשת על "המותגים הפוליטיים". טענתי, מתוקף ניסיוני, כי מותגים צריך לנהל בתבונה, אך לא ניתן לנהל מותג שאין אחריו מוצר מהותי. דיברנו על זה בהקשר של משה כחלון, בתצורה החדשה שלו בליכוד. כחלון הוא אכן מותג, אך המוצר שנשא שנים על כתפיים – לא קיים כרגע. כך גם אהוד ברק, משה פייגלין, איתמר בן גביר ונוספים, שהם מותגים בעוצמה כזו או אחרת בפוליטיקה הישראלית, שהציבור זיהה כי בעת הנוכחית אין מאחוריהם מוצר של ממש.

כשאתה לוחץ בחוזקה על הבלמים של סמיטריילר בירידות של סדום, הוא אכן ממשיך לנסוע ולהידרדר במורד הכביש – אבל בסוף הוא נעצר.

6.

בן משפחה קרוב מאוד שלי, חילוני כמעט לחלוטין, הצביע לש"ס. הוא טען כי בת קול נגלתה אליו, ואני אמרתי לו שזו לא בת קול, אלא הניגון הספרדי של "עננו", שפגע לו חזק בבטן וברגש. גם בי זה פגע, אבל התגברתי. ש"ס ניהלה קמפיין טוב, שניצל לחלוטין את חודש אלול, חודש הסליחות והרחמים.

אני מקווה שממשלת האחדות, לכשתקום, תצרף אליה את המפלגות החרדיות במחירים שווים לכל נפש, לא רק בגלל הצורך באחדות רחבה, אלא גם מפני שיש שם חברי כנסת מצוינים. האג'נדה של "בלי חרדים" יכולה אולי להיות של ליברמן, אבל בשום פנים ואופן לא של כחול לבן, ולו בגלל שאני מכיר מקרוב חלק ממנהיגיה ואת קשריהם עם גורמים ביהדות החרדית.

רוצה לומר – לא אהבתי את הקמפיין "ממשלת אחדות חילונית", אבל אולי היו סקרים. הקמפיין הסתיים.

7.

לפני מספר שבועות הושיט ח"כ איימן עודה יד למפלגות הציוניות בכלל ולכחול לבן בפרט, והציע שותפות. כעת, כשהבחירות נסתיימו, אני מציע לבחון זאת ברצינות. עודה מבין, שבוחריו לא מתעניינים רק בכיבוש, אלא רוצים תעסוקה, דיור, השתלבות, השכלה, רפואה מתקדמת, תרבות וכו'. אני לא בטוח שהוא מייצג את כל חברי רשימתו, אבל כדאי לנסות ולהעמיד זאת במבחן. אנחנו מספיק חזקים כדי לעמוד בניסוי הזה.

8.

הצורך הלאומי הדחוף הוא אחדות, הסכמה, פיוס ושפיות. אולי זה ייקח קצת זמן, אבל זה יבשיל, כי אין לנו כל דרך אחרת ואין לנו מדינה ספייר.

שבת שלום.