בזכות ליברמן, שקד וסמוטריץ': נתניהו מבין שהסכנה לשלטונו מגיעה מימין

חרף התבטאויותיו החריפות, לא היה סיכוי ששר התחבורה יפוטר. וגם: הגזירה שברק לא יעמוד בה, ושעת סיפור עם הרמטכ"ל ובית הכנסת של מנחם הורוביץ

אבי בניהו 16/08/2019

1.

מסביב הומה הסער כפי שלא המה מעולם. את שלוחשים שרי הליכוד לאוזני חברים, עיתונאים וח"כים אחרים – אומרים בימין בקולי קולות: גם אביגדור ליברמן, גם איילת שקד וגם בצלאל סמוטריץ'. זה מלמד שהם מעריכים שבנימין נתניהו לקראת סוף דרכו הפוליטית, שהוא זקוק להם הרבה יותר מאשר הם זקוקים לו, ושהוא מאבד את האוטוריטה.

נתניהו וצוות עוזריו בתחום הניו־מדיה, יונתן אוריך וטופז לוק, ממשיכים לספק לרשתות החברתיות סרטונים משעשעים העשויים ברמה מקצועית וקריאטיבית גבוהה, אבל אלה אינם מתמקדים באיום מהמרכז־שמאל ואף לא באיום מאיראן אלא באיום מימין בדמות ליברמן, שקד וסמוטריץ'. נתניהו חושש שהם מכינים לו תרגיל, שהם מתואמים עם בכירים בליכוד מסביבו, עם בני גנץ וכיו"ב. פרנויה וחרדה הן לחם חוקו של פוליטיקאי, אבל נתניהו הביא את זה לפסגות חדשות. הוא מעריך שהמזימות נגדו מתגברות והולכות ושהאיום האמיתי הוא מימין (שהוא בעיניו סוג של "שמאל חדש").

את זה הוא מעריך, אבל יש דברים שהוא יודע בוודאות. הוא יודע, למשל, שליברמן מנע ממנו הקמת ממשלה ושהרומן ביניהם הסתיים. שקד וסמוטריץ' אומנם ימליצו עליו לבסוף לנשיא להרכבת הממשלה הבאה, אבל קודם לכן (וגם אחרי) ימררו את חייו. זה מטריף את נתניהו, כי הוא מבקש להקים קואליציה של חסינות שתגן עליו מפני כתבי האישום נגדו, והוא כבר מבין שרוב שריו ורוב "שותפיו הטבעיים" – אינם עוד שותפים טבעיים. חלקם רוצים בהחלפתו, חלקם רוצים לסגור חשבון וחלקם פשוט רוצים לרשת אותו.

2.

בדברי כאן, ברשתות החברתיות וגם בהרצאותי ובהופעותי בתקשורת, אינני נוטה להתלהם. אני חושב שאפשר להעביר כל מסר בעוצמה רבה גם מבלי לטנף את הפה או לפגוע בנושאי משרה בכירה. כך, למשל, אני, שאינני איש ימין, לא מסוגל לדבר אל ראש הממשלה כשם שדיבר עליו סמוטריץ' כשכינה אותו "אדם חלש, עם אפס מנהיגות", וזה עוד מפי פוליטיקאי צעיר שזה עתה מונה, באופן חריג, על ידי נתניהו לשר התחבורה.

מוטריץ', המתגלה כאומן תקשורת ויחסי ציבור וכשר שמתקשר אחרת עם הציבור (הוא עונה לפניות בטוויטר ובפייסבוק), הפתיע השבוע גם את החקלאים, כשדרש מחברת נתיבי ישראל להקפיא סלילת כביש באזור לכיש עד שהם יפוצו כהלכה על הפקעת אדמת עידית כנדרש. הוא גם ממתג את עצמו בתקשורת כ"ילד הרע" של הימין, שמאתגר את נתניהו ומוציא אותו משלוותו (בבחינת: "אם כך הוא אומר עלי בפומבי, מה יאמר בשיחות רקע מאחורי גבי?").

למרות זאת לא היה שמץ של סיכוי שנתניהו היה מפטר השבוע את סמוטריץ', שכן האחרון הוא חומר הגלם הבסיסי ביותר שלו זקוק נתניהו לעוגת החסינות שהוא מבקש לאפות לאחר הבחירות. נוסף לכך הוא היה בונה את סמוטריץ' כ"קדוש מעונה" שהעז לצעוק בכיכר העיר שהמלך הוא עירום.

סמוטריץ' משתייך לדור חדש של פוליטיקאים צעירים ונמרצים, בעלי אידיאולוגיות מגובשות, שיודעים לממש באופן מיטבי את המדיות החדשות, לייצר ספינים ולכבוש כותרות. בדרך הוא מאפיל על ראש מפלגתו הרב רפי פרץ, שגדל והתחנך בערוגות של ממלכתיות בישיבה, במכינה הקדם צבאית שניהל, בחיל האוויר וברבנות הצבאית. סמוטריץ' הוא ההפך המוחלט – עורך דין עם דימוי נערי שובבי. אם יהיה שר גם בממשלה הבאה, הוא יקבל זמן שבו יוכל להתבסס במרחב הפוליטי הלגיטימי או להתקבע כמעורר שערוריות סדרתי.

3.

אם יש לו בכלל סוג של אלוהים, אין לי ספק שאהוד ברק אינו מפסיק להתפלל אליו כדי שרשימתו לא תגיע ל־10 מנדטים ולא ייגזר עליו לשבת בכנסת, ולו לשלושה־ארבעה חודשים. זוהי גזירה שלא יוכל לעמוד בה.

אני מתבונן באיש הזה, שיש שיאמרו שהוא אמיץ ונועז ויש שיגידו שהוא מניפולטור שחושב שכולם מטומטמים, ותוהה כיצד הוא לוקח את יתרת הכבוד וההערכה שהוא זכאי לה כמי שהיה רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה – ואינו מותיר ממנה כל זכר. אני נוטה להאמין לו שהוא ביקש להציל את הדמוקרטיה, שהוא מאמין שרק הוא יכול להיאבק ולנצח את נתניהו ושהוא רוצה לתקן כמה דברים שלא עלו יפה בקדנציה הקצרה והמוחמצת שלו כראש ממשלה.

כשהחליט לשוב אל החיים הפוליטיים הייתה לו תוכנית סדורה, מין "אורנים גדול": להשתלט על מפלגת העבודה נטולת המנהיגים האוטוריטריים, לחבר אליה את מרצ ולהתקבע על 15־16 מנדטים, תוך שהוא מוריד את כחול לבן, ואז להתייצב מול שלל פקודיו, הרמטכ"לים לשעבר, לכפות עליהם איחוד באמצעות מסע ציבורי ואז לדרוש רוטציה עם בני גנץ, כשהוא כמובן הראשון.

אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. עמיר פרץ למוד הניסיון סירב להתחבר אליו, ושלושת הרמטכ"לים מכירים את ברק מ"הלבן של העיניים" ולגמו מהכוס הזאת עד תום. כשהשלים עם המצב ונוכח הרקורד של נטישת חבריו ל"עצמאות" בעבר, הבין ברק שהוא מחויב גם ליאיר גולן, לנועה רוטמן וליפעת ביטון – ואז החל השלב הבא. ברק הודיע שהוא מתייצב במקום העשירי וממשיך להלום בנתניהו, ולאחרונה, בבוטות יתרה, גם במבקר המדינה. אם יהיה ניצחון של כחול לבן, ייתכן שימצא את עצמו בתפקיד ביצועי כלשהו – ולא, חימום הספסלים האחוריים של האופוזיציה או חברות בוועדה כלשהי הם עבורו חלום בלהות גדול. אז הוא יפרוש מהכנסת ויחזור לעמדת "האזרח המודאג" מכל נקודה על הגלובוס שבה ישהה. וחבל שכך.

4.

הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי הוא כידוע גם פילוסוף וחובב ספרות זרה ועברית. כעת הוא מנסה לקרב את משרתי הקבע, קצינים ונגדים אל החוויה וההעצמה שבקריאת ספרים. וכשאפשר לתת פקודה, זה קל יותר. הנחיה חדשה של כוכבי היא שכל משרת קבע יקבל שני ספרים בשנה (בתקווה שגם יקרא אותם), אחד שיקבע הרמטכ"ל עצמו והאחר שיקבע מפקד הזרוע, האגף או הפיקוד.

כוכבי יעניק לעשרות אלפי משרתי הקבע את הספר "תקווה איננה שיטה" שכתבו גורדון ר' סליוואן (מפקד לשעבר של צבא היבשה של ארה"ב) ומייקל הרפר (האסטרטג שלו), שראה אור לפני הרבה שנים בתרגום לעברית בהוצאת מערכות. הספר מלמד ממקור ראשון על היערכות מחדש של כוחות היבשה של צבא ארה"ב לאחר המלחמה הקרה, נוכח הצורך לקצץ, להתייעל, לשנות נהלים ולהתאים את הגודל והתקציב למציאות המשתנה.

אינני בטוח שבזרוע היבשה של צה"ל יאהבו את המסר, אבל אולי מפקדיו וחייליו יקראו את הספר בשקיקה כדי להבין מדוע בחר דווקא בו כוכבי עבורם.

5.

בליל שבת נסענו פנינה ואני לקריית שמונה לסעודת ליל שבת אצל מנחם ותחיה הורוביץ. אני אוהב את האיש הזה כבר שנים הרבה, וגם את רעייתו, עוד מימי לבנון העליזים והעצובים. ואז גיליתי שבחדר ביתו ובסלון הקים מנחם בית כנסת שבו מתפללים מדי שישי ושבת עשרות תושבים. לבית הכנסת קרא "חסדי תחיה", על שם האישה שלצדו, והיא גמלה לו במינויו לנשיא בית הכנסת. למנחם יש חלום להיות נשיא המדינה ובינתיים הוא נשיא בית הכנסת – כך הסבירה.

הצטרפתי לסוף התפילה, מול הרי גולן ולמרגלות עמק החולה. בסיומה הצבעתי על כרסו המשתפלת. הוא אישר בהנהון ראש קטן ואז הלכנו מ"חסדי תחיה" ל"מטעמי תחיה". היה נהדר.

שבת שלום.