הסכנה של המפלגות הקטנות – משאבות המנדטים של הליכוד וכחול לבן

וגם: המוח היהודי והכסף האמריקאי שמאחורי החץ והגיע הזמן שהתנועה הקיבוצית תחזור לעמדת השפעה בחברה הישראלית

אבי בניהו 02/08/2019 

1.

"משאבות המנדטים" של הליכוד וכחול לבן, שיתחילו לחמם את המנועים בחודש הקרוב, הם הסכנה הגדולה ביותר לאיחוד מפלגות הימין, לאביגדור ליברמן, למחנה הדמוקרטי ולמפלגת העבודה. על פי הסקרים האחרונים, מאבדת כחול לבן 5 מנדטים ועומדת על 30, ואילו הליכוד־כולנו מאבדים 9 מנדטים, ואולי אף יותר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מודע לאתגרים שמאיימים על המשך כהונתו משמאל, ממרכז ובמידה מסוימת גם מימין, ולכן לא חסך במאמצים להקים ממשלה עם חלקים מהעבודה או מכחול לבן ולבטל את הבחירות. נתניהו הוא קמפיינר מעולה, פוליטיקאי מחונן וגם מדינאי מנוסה: הוא יגייס אליו את ולדימיר פוטין, דונלד טראמפ, חלק ממדינות המפרץ ונוספים, תוך שהוא נאבק בליברמן, באיילת שקד ובשמאל (שליברמן כבר חלק ממנו).

בעיניים כלות צופים כעת נתניהו ובני ביתו בשקד, שרק לפני חודשיים לא עברה את אחוז החסימה, ניצבת בראש רשימה שמובילה את הימין החדש והציונות הדתית, ושלמעשה הגיעה דרך מועד ב' של הבחירות בחזרה לראשות הבית היהודי שהקימה עם נפתלי בנט.

שקד ובנט מכירים את נתניהו, שיטות עבודתו ועוצמת המשאבה שהוא עומד להפעיל מולם (ליכוד אחד גדול מול כל השמאל וליברמן בן בריתם). אין לי ספק שלאתגר הזה הם נערכים במחשבה רבה, בתשובות מוחצות ואולי גם ביצירת מאזן אימה מולו.

בשמאל־מרכז המצב דומה, רק שבראשות כחול לבן לא עומדים בינתיים פוליטיקאים מנוסים וערמומיים, ולכן הם יצטרכו להסביר בעברית פשוטה שעל מנת להחליף את נתניהו צריך מפלגה אחת גדולה שתסכים, אם יהיה צורך, לממשלת אחדות לאומית (ללא נתניהו) ושעליה יצטרך נשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה, לאחר המלצה של ליברמן.

בענייני המניפולציה הפוליטית, אהוד ברק בתפקיד אדמו"ר השמאל מנוסה ובקיא הרבה יותר. את פעולת "הפיילוט" של המשאבה שמולו הוא חש כבר השבוע, כשרשימתו עם מרצ ירדה מ־10 ל־7 מנדטים לטובת כחול לבן. גם ללא "המשאבות", בכנסת הבאה יהיה ממילא מספר הסיעות הקטן ביותר בתולדות הבית, פרי האיחודים והחיבורים. האם זה טוב לדמוקרטיה הישראלית או רע? כנראה שרע. האם זה מחדד או מעמעם את המסרים וההתחייבויות לבוחרים? כנראה שמעמעם, אבל זה מה שיש.

2.

ה"סטארט־אפ" הפוליטי הגדול והמקורי שמשתלט על מערכת הבחירות שייך לאישים ולגופים הקטנים שמכריזים על ריצה לכנסת, מאיימים ללכת עד הסוף ומשדרים שלא אכפת להם אם יביאו לאובדן קולות לגוש הפוליטי שאליו הם משתייכים. הם רושמים מפלגה, אוספים אנשים לרשימה, עולים לבמה הפוליטית ולתקשורת ומחכים להזמנה לחיבור ולאיחוד עם רשימת דרישות, משל באו עם 5־6 מנדטים מהבית.

כך עשו משה יעלון, אהוד ברק, אורלי לוי־אבקסיס, עוצמה יהודית ובמידה מסוימת גם שקד, ואולי בסוף יצטרף גם משה פייגלין. כשהם מכריזים שהם רצים עד הסוף בכל מקרה ובכל מחיר, הם ישנים טוב, וראשי הגוש הפוליטי מוצאים עצמם מתקשים להירדם. אז מתחיל הלחץ לאיחודים ושריונים. התופעה הזו רק תלך ותתרחב, כמו כל סטארט־אפ שהופך למוצר מוצלח.

3.

הניסוי המוצלח השבוע של מערכת הנשק חץ באלסקה הוא שלב נוסף בדור החדש של מערכת הטילים נגד טילים בליסטיים, שהוקמה אצלנו עם המוח היהודי במיטבו ועם הכסף האמריקאי הנדיב המושקע בפרויקט. הניסוי המוצלח מותיר את ישראל כמדינה היחידה בעולם שברשותה טיל כה יעיל לגובה רב ליירוט טילים בליסטיים במעופם "Head on" ובעזרת מערכת מכ"ם גילוי ועקיבה מהטובים בעולם.

מערכת הנשק חץ, שעברה גלגולים רבים והוקמה בשותפות עם ארה"ב, הוקצתה לישראל במסגרת היחסים האסטרטגיים בתוכנית "מלחמת הכוכבים" של הנשיא רונלד רייגן. משה ארנס היה שר הביטחון, ודוד עברי, מנכ"ל משרד הביטחון דאז, קידם את הפרויקט עם עמיתיו האמריקאים. במשך שנים ניסו האמריקאים לפתח לבדם מערכת נשק שתתחרה בחץ, אך נכשלו ונצמדו למערכת שלנו.

המערכת הזו, שנועדה להתמודד עם טילים ממערב עיראק ומסוריה ואמורה להגן כעת מפני טילים מאיראן ואולי מצפון, מתווספת ליכולות אחרות בתחום הגנת העורף שבהן הושקעו מיליארדי שקלים שמניבים גם הרתעה, גם פוליסת ביטוח והגנה לאזרחים וגם טכנולוגיות חדשות ופורצות דרך.

לפני שלושה חודשים הרצאתי בפני 300 מנהלי פרויקטים במפעל מל"מ של התעשייה האווירית, המופקד גם הוא על פיתוח וייצור החץ. ישבו מולי מנהלות ומנהלים ותיקים וצעירים, עולים וילידי הארץ, כולם ממוקדים בפרויקטים מסווגים שאמורים להבקיע את קצה מעטפת הביצועים ולקדם את חזית הטכנולוגיה. כולנו חבים להם תודה גדולה מאוד.

4.

כידוע לכם אני חבר קיבוץ, ועוקב מקרוב אחר תהליכים בתנועה הקיבוצית ומיקומה והשפעתה בחברה הישראלית, אחר המשברים הרבים, הכלכליים והחברתיים שפקדו אותה עקב הבעיות בחקלאות, עזיבת הבנים, אורח החיים השיתופי שלא כולם אהבו ועוד.

בשנים האחרונות חווה התנועה הקיבוצית פריחה מחודשת, משמחת ומעודדת. רוב הקיבוצים שינו את אורח החיים באופן שגרם לחזרת בנים ובנות הביתה לתבנית נוף מולדתם ולקליטת אלפי משפחות מהעיר, שחיפשו חיים במרחב הכפרי, עם קהילות תומכות, חינוך איכותי ועוד. אגב, רוב הקיבוצים החזקים והעשירים נותרו עדיין במודל השיתופי, לשביעות רצון החברים.

וכך, קיבוצים רבים (כולל הקיבוץ שלי) מתרחבים, פורחים, מקדשים ערבות הדדית בסיסית וחיי תרבות, וכל חבר וחברת קיבוץ אחראים על פרנסתם.

כעת, לאחר היציאה מהמשברים הקשים ועם ההתייצבות, פרוסה התנועה הקיבוצית לתפארה משניר, דן ומרום גולן בצפון, דרך הבקעה ועוטף עזה ועד לדרום הערבה הרחוקה, רוויה בתעשיות, חקלאות והון אנושי מדהים שמרוכז בקהילות חמות וחזקות.

עכשיו הגיע זמנה של התנועה הקיבוצית לחזור לעמדות תרומה והשפעה גוברת בחברה הישראלית, כפי שעשתה בעבר. עליה לעשות זאת ביישובים הסמוכים בגובה העיניים וללא פטרונות, תוך לימוד לקחי העבר. לתנועה הקיבוצית יש מה להציע לחברה ולמדינה, הרבה מעבר למה שמוצע כיום. זה הזמן לפרוץ את הגדרות ולחזור למרכז. נכון שהממשלה לא הכי אוהדת ונכון שיש פגיעה קשה בחקלאות ובפריפריה, אבל זהו חלק מהאתגר.

זה מתחיל בעידוד ושידול בנות ובנים ללכת יותר ויותר למסלולי פיקוד ולשירות ארוך בקבע; נמשך בעידוד חברות וחברים להתמודד על משרות ומכרזים בשירות הציבורי; להצטרף לקורסים השונים של נציבות שירות המדינה ולקורסי צוערים של משרד החוץ ומשרד הכלכלה; לחזק את ההשתלבות בכל מעגלי העשייה בתקשורת, בפוליטיקה, בכלכלה ובפיננסים, ותוך כדי כך להגיע גם לעמדות השפעה בפוליטיקה.

הנה לכם, בכנסת הבאה על פי הסקרים לא יהיה אף חבר כנסת קיבוצניק, חוץ מאלון שוסטר בכחול לבן. את המצב הזה צריך לשנות דרך מסע ארוך ויסודי שיובילו מנהיגות התנועה הקיבוצית, ראשי המועצות האזוריות, מזכירי הקיבוצים, המחנכים ו"סוכני השינוי" בקיבוצים ובקהילות עצמן.

תנועה ארצית, ערכית ותאבת חיים חייבת לעשות זאת גם במישור הציבורי וגם במישור הפוליטי ולא חשוב באיזו מפלגה. שם המשחק הוא מעורבות, שקיפות, שיתוף ואחריות לאומית גוברת, וזוהי השעה לעשות זאת.

5.

השבוע פורסם שהשם הנפוץ ביותר לבנות שנולדו ב־2018 בישראל הוא תמר. טפחתי לעצמי על השכם על שזיהיתי זאת כבר לפני 26 שנה, כשקראנו לבתנו תמר.

השבוע שוחחתי בטלפון עם מישהי בשם מלכית. היא אילתית ואני חשבתי ששמה מלכה ששונה למלכית. היא העמידה אותי על טעותי וסיפרה שנולדה באילת ונקראה על שם אבן מקורית מהאזור. כשהבעתי התרשמות, היא אמרה לי שקראה לבת שלה "אוהב". "היא נולדה ביום האהבה", אמרה. שתכירו גם אתם.

שבת שלום