ההיסטוריה תשפוט את מי שימכור את הדמוקרטיה בנזיד עדשים פוליטי
על ראשי הסיעות שיחתמו על ההסכמים הקואליציוניים לזכור שהם משרתי הציבור ולא אדוניו, ושבפעם האחרונה זה נגמר בחקירת משטרה. וגם: מי צריך להיות דובר צה"ל
אבי בניהו 17/05/2019
1.
ראשי סיעות הקואליציה שיחתמו קרוב לוודאי בימים הקרובים על ההסכמים הקואליציוניים, צריכים לדעת שהם עושים זאת בתוך תא זכוכית גדול ושקוף במרכזה של כיכר העיר מול הציבור, מול הנוער, מול בוחריהם ומול ההיסטוריה.
הם צריכים לזכור שהם המשרתים של הציבור ולא אדוניו. עליהם לזכור שבקדנציה האחרונה, כשראש הממשלה בנימין נתניהו דרש מהם לחתום שהוא היחיד שיקבע בענייני משרד התקשורת – זה נגמר בכי רע, בחקירות משטרה ובכתב אישום. הפעם צריכות אצבעותיהם לרעוד. הם צריכים לדעת שישנם קווים אדומים וגבולות, שהכנסת איננה עיר מקלט וכי הכוח שניתן בידיהם – אסור לו שיהפוך לכוח להשחית.
בימים האחרונים אנחנו עדים לטיוטות ולספינים תקשורתיים על ההסכמים הקואליציוניים המתגבשים ולעומתם להכחשות של נתניהו ואחרים שאין בדברים ממש.
אני מקווה מאוד שאכן כך, או אם תרצו אני "אופטימי עם ניסיון". אני אופטימי, כי אני מקווה שהשכל הישר יגבר, שמערכת הבלמים והאיזונים תפעל, שהאופוזיציה, התקשורת והציבור ישמיעו קול גדול, ושהקואליציה והכנסת יידעו להבחין בין תיקונים והתאמות ביחס לבג"ץ לבין שמירה על עקרונות הדמוקרטיה ושמירה על מערכות אכיפת החוק בישראל.
ומנגד אני "אופטימי עם ניסיון", כי אנחנו למדים שראש הממשלה עוסק במקביל לניהול המדינה גם בהישרדות אישית ופוליטית, וכי מדברים כאן בקול רם על חוק החסינות וחוק ההתגברות והחוק הצרפתי ועל ריסוק בג"ץ, בהמשך ישיר להתקפות הבוטות של נתניהו ושריו על המשטרה והפרקליטות ובית המשפט בקדנציה הקודמת.
אני מאלה שסבורים שיש מה לתקן במשטרה ובהתנהלותה בתחומים מסוימים, כמו גם בפרקליטות ואולי גם בבג"ץ. ההבדל הוא בין תיקון לבין התלהמות וריסוק וחיסול אמון הציבור במוסדות הדמוקרטיה לצרכים פוליטיים. יידעו נא ראשי הקואליציה, הרבנים ושאינם רבנים, כי יש אלוהים בשמיים שמתבונן ושופט אותם כשם שתשפוט אותם ההיסטוריה וישפטו אותם ילדיהם ונכדיהם, אם ימכרו את המדינה ואת הדמוקרטיה בנזיד עדשים פוליטי.
2.
אני מניח שהרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי מתלבט בסתר לבו בין מינוי מפקד מרקע צבאי לתפקיד דובר צה"ל שיעשה מאמץ ללמוד את תחום התקשורת במהירות, לבין איש תקשורת מיומן, שיש לו הבנה בסיסית בענייני ביטחון וצבא, שימהר ללמוד את צה"ל ומשימותיו. זו הייתה מנת חלקם של כל הרמטכ"לים בעשורים האחרונים.
כישלון המינוי של גיל מסינג לתפקיד בוודאי צורב בכוכבי, שכן מדובר במינוי המתבצע על משטח חיכוך רחב וחלקלק מול התקשורת ומול הציבור. מסינג, איש מקצוע צעיר אך מיומן, מוכשר ומקצועי, נאלץ לוותר על התפקיד מכורח הנסיבות והפרסומים על היותו סוכן משטרתי בתחום המשויך לחקירות של פוליטיקאים ואנשי תקשורת. הוא ויתר על התפקיד למחרת יום העצמאות, כשם שהבין בעצמו וכשם שציפה ממנו חברו הרמטכ"ל. לשניהם לא הייתה כל ברירה. למסינג הצעיר והמוכשר עוד נכונו עלילות, גם בתחום הציבורי והממלכתי אם יחפוץ בכך בעתיד.
דובר צה"ל בישראל של 2019 איננו תפקיד פשוט וטכני. מרכזיותו של הנושא בתפקיד סביב שולחן המטכ"ל בשגרה ובחירום הולכת ומתעצמת ככל שמשתנים אופי שדה המערכה והטכנולוגיה התקשורתית.
לבד מהיותו מפקד יחידה מורכבת עם מאות אנשים דעתניים בשגרה ואלפים במלחמה ובשעת חירום, ומעבר להיותו דוברו של הצבא, מפקדיו וחייליו – הוא גם יועץ התקשורת של הרמטכ"ל והאלופים, ומנהל המשברים של הארגון הענק והחשוב הזה, שמייצר משברים מסוגים שונים מדי יום ביומו. לתפקיד הזה נדרש למעשה אסטרטג בעל ראייה מרחבית וחשיבה נכונה, שיידע גם לפקד ולנהל. עליו להיות בעל ידע בתחום ייעוד הצבא, שיטות העבודה, השפה, המשימות והאתגרים הצבאיים והציבוריים, התקציביים והפוליטיים. עליו להכיר סוגיות של ממשל וכנסת, של תקשורת ישראלית ובינלאומית וכן רשתות חברתיות, סייבר ותודעה.
הנושא בתפקיד החשוב והרגיש הזה צריך להיות האיש שמרכז את המאמץ לגייס את אמון הציבור בצה"ל בשגרה ובשעת מלחמה, לנהל את הקשר עם הארגונים הבינלאומיים, עם הפדרציות היהודיות בחו"ל ועם הגופים היהודיים והישראליים הפועלים בתפוצות. עליו לרכז ולנווט את המאמץ המטכ"לי עם שותפים נוספים במערכת הביטחון ובמשרד החוץ לגיוס הלגיטימציה בעולם להפעלת כוח צבאי כשישראל נדרשת לעשות זאת, ועליו להכין תוכניות הסברה רלוונטיות לכלל אמצעי המדיה והזירה הציבורית לכל פקודת משימה של צה"ל בכל זירה וחזית ובכל עת.
דובר צה"ל למעשה הוא המנהל של אחת הזירות החשובות כיום של צה"ל לצד הזירה המודיעינית, המבצעית והטכנולוגית, והיא הזירה הציבורית וזירת האמון והלגיטימציה.
דובר צה"ל הוא לרוב גם הדמות שעתיד הצבא להעמיד בחזית ההסברה בשעת מלחמה. עליו להיות רהוט, אמין, סמכותי ולנסוך ביטחון בציבור תוך אמירת אמת, קשה ככל שתהיה.
מדובר בזירה ובתפקיד שהולכים ומתעצמים והם קריטיים ליכולת הצבא למלא את ייעודו ומשימותיו, וטוב יעשה הרמטכ"ל אם יקדיש לכך את מלוא תשומת הלב ואת מלוא הזמן כדי להבטיח שלתפקיד ימונה האיש או האישה המתאימים ביותר לגודל האתגרים והמשימות.
3.
השבוע פרסם ידידי אורן הלמן, סמנכ"ל חברת החשמל (ומהמובילים במדינה בתחום מתן הזדמנות שווה למוגבלים) פוסט מרגש ומיוחד בחשבון הטוויטר שלו. אורן סיפר על כך שהוא ובני משפחתו עלו לאחר שנים ארוכות לקברו של הדוד שלהם אלקה (אליהו) הרמן, שנפטר לפני 24 שנים. הוא מספר שהדוד אלקה ז"ל היה סוד במשפחה, והוא הוסתר כי היה חולה נפש. בני משפחתו נהגו בו כשם שהיה נהוג במשך שנים: להחביא את האנשים הללו שלקו בנפשם ויכלו חלילה "לעשות בושות למשפחה" בגלל סטיגמות ובגלל החשש מהשלכות חברתיות.
אורן העלה את הדברים לנוכח השימוש שעושים פוליטיקאים ואחרים במונח "חולה נפש" בכל ויכוח, וכאשר נטילת תרופות פסיכיאטריות לאיזון היא נושא ללעג והכפשה.
אני משתמש בציוץ הטוויטר של אורן כדי לספר לכם שידידתי דפנה בסטר, שהיא גם יו"ר אגודת הידידים של בית חולים גהה, מקדישה זמן רב ומאמצים גדולים להקמה ולתחזוק המרכז לסיוע לבני משפחות החולים והמטופלים בבית החולים. מי שהתנסה בעניין של מחלת נפש יודע כי ההשפעה המיידית היא על המשפחה כולה, ולרוב אין להם ידע או כלים להתמודדות. בבית חולים גהה הקימו מרכז כזה שמבטא צורך לתמוך במשפחות, לחנוך ולסייע להם. הכל נבנה ומופעל מתרומות, שכן מבחינת מערכת הבריאות עדיין מדובר ב"מותרות".
אם תשאלו מה קורה עם משפחות שאינן מטופלות בבית חולים גהה, דפנה בסטר מספרת כי הם החליטו לפתוח את המרכז לכלל המשפחות של המטופלים בתחום הנפש מכל בתי החולים, וכבר ישנה התלהבות, וההצלחה מובטחת. אז אם אתם מחפשים תחום מרכזי לתרום לו בסתר – הנה לכם תחום אחד ראוי שכזה.
4.
בשבוע שעבר כתבתי כאן על ניצולי שואה בודדים שעלו ארצה ישירות למלחמת העצמאות ונפלו בקרב, ועל הצורך לפעול להנצחת זכרם.
ידידי ח"כ אלעזר שטרן ורבים נוספים כתבו לי על מפעלים רבים להנצחת "נצר אחרון", אותם ניצולי שואה שנפלו, ומתברר שישנם אירועים ופעולות הנצחה ברמה הלאומית, ברמה המוניציפלית וגם יוזמות אישיות מרגשות. ישנן אנדרטאות, ישנו יער ועוד. שטרן, שבשבוע הבא יפגוש לשיחה את המשלחת ה־250(!) של קציני צה"ל שיוצאים למסע "עדים במדים", מספר שגם הם למדים על אותם אלו שהבטיחו בגופם את התקומה ואת המשכיות העם היהודי במולדתו. אז איך לומר? אני שמח שלא ידעתי שאלו קיימים, כשם שאני בטוח שאם אני לא ידעתי, רבים אחרים לא יודעים – דבר המלמד שצריך להגביר את המודעות, המחויבות וההנצחה.
5.
צפיתי בחצי הגמר הראשון של האירוויזיון, ותרשו לי לפרגן בגדול לתאגיד השידור כאן, על רמת הפקה בינלאומית מרשימה; ולעיריית תל אביב על הלבשת העיר, קבלת הפנים לתיירים ושלל האירועים – דבר המעיד על הכוחות האדירים שיש לנו במדינה גם בתחום הזה. שאפו.
שבת שלום.
0 תגובות