המלחמה על השמיים הפתוחים: מדינות העולם חייבות להיערך נגד הטרור

הפיגועים נגד בתי מלון ומקומות תפילה, שתוכננו היטב (ככל הנראה על ידי דאע"ש) וקדמו להם פעולות של הכנה, הדרכה, תצפיות, איסוף מודיעין והסלקה, הם תמצית מימוש חלום הבלהות של מדינות, ערים ויעדי תיירות ברחבי העולם, שמבינים שהטרור המתפתח לסוגיו מבקש לייצר את "הבמות" הטובות והאפקטיביות ביותר כדי לגרום לדרמה, פחד, דם, חרדות והרבה מאוד תקשורת בהרבה מאוד שפות.

יעדי התיירות הם כנראה היעדים המועדפים, ולכן אין להתפלא על כך שמחלקת המדינה בארה"ב פרסמה יממה לאחר הפיגוע התרעה על כך ששדות התעופה, אטרקציות תיירותיות ובתי מלון בינלאומיים הם יעד לטרור ויש להתכונן לכך.

במשך שנים ארוכות תעשיית התיירות בעולם, חברות התעופה ורשתות בתי המלון נמנעו מלהניח את המילה "טרור" על השולחן ולהיערך. החשש מ"עין הרע" ומביטול הזמנות מתעמת עם הצורך להכיר, להתמקצע, לסכל, לנהל נכון ובכלל.

גם בעניין הזה ישראל, "הארץ המאובטחת" ולמודת הטרור, הייתה הראשונה שיזמה את הדיון הבינלאומי על תיירות וטרור, הניחה את הנושא על השולחן ו"הסתכלה לטרור בעיניים".

לפני מספר חודשים התקיימה בירושלים ועידה בינלאומית ביוזמת משרד התיירות ועיריית ירושלים (שמנהלת תיירות ענפה של מיליוני בני אדם מרחבי העולם, עם מחסור במקומות לינה ועודף אטרקציות ויעדים בתוך מציאות של גלי טרור). לוועידה הזו, ראשונה מסוגה בעולם, הגיעו אך לא הסכימו להתבלט יתר על המידה יושבת ראש רשות התיירות הפדרלית של ארה"ב, הממונה על התיירות באו"ם, מנהלי הביטחון של פסטיבל קאן, מנהל הביטחון של לאס וגאס ועוד רבים. ישראל הציעה בוועידה (גילוי נאות: הייתי שותף להכנתה ונשאתי את נאום הפתיחה) שיתוף פעולה בידע ובטכנולוגיה וסיוע במשברים – החל מהתכוננות ועד לניהול האירוע ושיקום היעד לאחר משבר.

כעת, לאחר סדרת הפיגועים בסרי לנקה ולאחר הודעתה הרשמית של ארה"ב, מחויבות כל מדינה, כל עיר וכל הנהלת יעד תיירותי ואטרקציה להיות מודעות, מוכנות ומתואמות כדי שלא לאפשר לטרור לנצח את השמיים הפתוחים, את מגמת הלואו־קוסט ואת תעשיית המלונאות, התיירות וה־Airbnb הצומחת בעולם.

נכון שהמקום מקסים וקרוב וזול ומרגיע, ומזכיר את הימים של פעם, ואתה מתמכר מהר לחול הרך, לאופק הכחול, להרים, לרחש הגלים ולבדואים שיודעים לתת שירות, אבל סיני שורצת טרור! גם מצרים וגם ישראל מנסות להתמודד איתו ועושות זאת בהצלחה יחסית, אבל האיום קיים.

ישראל מזהירה ומזהירה, אך בשל היחסים עם מצרים היא איננה סוגרת את הגבול. הנחת העבודה היא שהאנשים מפוכחים ואחראים לגורלם.

אני מתפלל שלא יקרה שם כלום ושכולם יחזרו הביתה בשלום, אבל כמותכם אני יודע שאם חס וחלילה יקרה שם אסון, נתחיל לשמוע את הצעקות: למה לקח לצה"ל כל כך הרבה זמן להגיע? למה המסוקים איחרו? איפה היה מד"א? איפה הקונסול ומשרד החוץ?

מה שאני מבקש לומר הוא שהישראלים שנסעו לסיני הם אנשים לא אחראיים, שבעצם חציית הגבול פטרו את מדינת ישראל מכל אחריות לשלומם וביטחונם, אבל גם אני, גם אתם וגם הם יודעים שישראל תהיה ערבה להם בכל מקום – וזו תמצית התסבוכת.

"אזהרת המסע" לסיני איננה "כיסוי תחת" של הממשלה – היא ביטוי לתמונת מודיעין של מפת הטרור, וכשהיא נאמרת לציבור במקביל ליחסים המצוינים שלנו עם מצרים, צריך להקשיב וליישם.

ייתכן ואלו דברים עלומים שנעשו בלבנון לאחרונה ושאותם הוא מייחס לישראל, ייתכן וזוהי חשיפת "תיק הגולן" של חיזבאללה בידי צה"ל. אינני יודע. מה שאני כן יודע הוא שנסראללה צודק מאוד, לא כדאי ליזום או לקדם או להתגרות בישראל. גם לנו לא כדאי מלחמה. יש מספיק גם בלי זה. אבל משהו קרה שחייב את נסראללה לצאת בהכרזה ייחודית שכזו – כנראה שלעולם לא נדע.

זהו תיקון עיוות היסטורי. אני נרגש מהאישה הזו מעפולה, שבנה נפצע בקרב ולאחר שהשתקם ביקש מאמא לאמץ ילד אומנה, והאמא הפכה את בקשתו למפעל חסד. ואני נרגש נוכח המחשבה שישנם עוד כאלו, רבים וטובים וצנועים ברחבי ישראל, יהודים וערבים, דתיים, חרדים וחילונים, עירוניים וקיבוצניקים, שפועלים מתוך אמונה ושליחות פנימית למען העם והחברה בלי לבקש לעצמם דבר.

ואנחנו? אנחנו לא יודעים עליהם כלום. הפוליטיקה הקטנה והמגעילה שלנו מכסה על כל היופי, ההוד, הערבות ההדדית והלבבות הגדולים שחיים בתוכנו.
אני מודה לך מארי נחמיאס. תודה שזכינו להכיר אותך ולזכות אותך במעט תודה, הוקרה ומופת. ואת? את לא ביקשת דבר לעצמך.

ופנייה לשרת התרבות, מירי רגב: שווה להתאמץ ולמלא את רצון משפחתה של נחמיאס ולאפשר לכל בניה ובנותיה – הביולוגיים והמאומצים – לבוא ולהשתתף בטקס. לא יהיה להם עוד רגע שכזה, לשאוף בו אוויר פסגות. אפשר לקצץ מעט במוזמנים הקבועים לטובתם. אני בטוח שלא מעט מהח"כים שקוראים טור זה ייוותרו על מקומם לטובת העניין.

האחרון הוא ח"כ מוכשר וחרוץ שהצליח לתפוס את ראשות מפלגתו הבית היהודי בעזרת עבודה קשה ובעקבות נטישת נפתלי בנט ואיילת שקד, ובגין לחצו של ראש הממשלה חבר לרב רפי פרץ ולאיתמר בן גביר.

השבוע, בימי החג המשעממים ונטולי החדשות ("עונת המלפפונים"), פרץ סמוטריץ' עם "תפילת הבקשות" הקואליציוניות שלו אל כלי התקשורת והשתלט על הכותרות. הוא ידע שאין כעת משא ומתן קואליציוני, שכחלון "מנותק קשר" ושליברמן אורב בפינה – ושיגר את הדרישות באופן שהוציא מהכלים את הרב פרץ, שהוא בינתיים פחות פוליטיקאי, פחות מתוקשר ומיוחצן והרבה יותר ממלכתי.

הם רבו השבוע בבוקר וחזרו לאהוב בערב, אבל אין לי ספק שהתצרף הזה של הימין עם הכיפה הסרוגה יספק לנו הרבה עניין גם במשא ומתן ואחר כך בממשלה, בכנסת וביכולת להישאר דבוקה אחת. דבר אחד אני יכול להבטיח לכם, מי מבין קוראי המודאגים, גם בתום הקדנציה הבאה בית המשפט העליון יישאר שלם ומתפקד, כך גם הפרקליטות וכך העיתונות. לא לפחד.

זה נכון שנתניהו בונה קואליציות, מקלט וחסינות, וזה נכון שסמוטריץ' מכוון למשפטים, אבל כבר למדנו שדברים שרואים מכאן לא רואים משם, ולמדנו שכאשר אתה מתמנה לשר, אתה נוהג לרוב אחרת. ובכלל, אני נמנה עם אלה שסומכים על מערך האיזונים והבלמים, על העיתונות וגורמי אכיפת החוק ועל הציבור הדומם בחברה הישראלית, שלא יאפשרו לרמוס את הדמוקרטיה – דיבורים לחוד ומעשים לחוד. קודם שיספחו את השטחים. אני מחכה…

הנגב ירוק לחלוטין, אסם התבואה של ישראל נערך לקציר חיטים, והמרחבים האינסופיים מרוממים את הלב. כל הדרך הלוך וחזור נשאתי תפילה שהירוק והזהוב לא יהפכו שוב לשחור ושהחקלאים ותושבי העוטף לא יצטרכו שוב לראות את יבולם ועמל כפיהם עולה באש.

נסעתי לי במרחבי הנגב כמו שיכור, מוקסם מהיופי, מתמכר לשקט האינסופי ומאווירת החג. בדרך חזרה נדבקתי ולא חדלתי מלזמזם (קרה לכם?) את "שירת העשבים" של רבי נחמן מברסלב. "דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו, דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה". לו יהי.

חג שמח ושבת שלום.