יתכן שגם חוק הצינון הוא שגרם לבכירי מערכת הביטחון להתייצב מול נתניהו

כשרה"מ לא מתייעץ עם שר הביטחון ועם הרמטכ"ל, סימן שהוא לא רוצה לשמוע את תשובתם. ואם אין תשובה לבעיית העזתים, אפשר בינתיים לפחות לטפל בתושבי העוטף

אבי בניהו 29/03/2019

1. 

כמו להקה של ברבורים שחורים נחתו שלושת הרמטכ"לים והתמקמו על כתפיו של בנימין נתניהו, והם מאתגרים אותו לא משמאל כפי שהוא טוען, ולא מימין כפי שטוענת העבודה, אלא מהמרכז – מול העיניים. עבור נתניהו אין זה עניין של מה בכך. כבר שנים שהוא לוקה באלרגיה לרמטכ"לים, לא חלילה בשל תרומתם לביטחון המדינה, אלא מההילה המתלווה לתפקידם, מהקונצנזוס סביבם ומהתרגום שיכול להיות לכל אלה לעתידם הפוליטי.

בתחילת דרכו כראש ממשלה בשנת 1996 הוא ראה ברמטכ"לים "אליטות ישנות" – וכמוהם גם ראשי השב"כ והמוסד. אחר כך, ברצותו לבסס את שלטונו ומעמדו, ראה בצה"ל "משפך מסוכן" לפוליטיקה, וביחד עם אהוד ברק, מפקדו בסיירת, רמטכ"ל לשעבר שנטל ממנו (זמנית) את הבית בבלפור בבחירות 99', יזם את חוק הצינון. היו אלה ח"כ יובל שטייניץ, בשליחותו של נתניהו, וח"כ אבשלום וילן, בשליחותו של ברק, שחתומים על החוק שנועד לסגור את הדלת לפוליטיקה עבור ראשי צה"ל וקהילת המודיעין ולהנציח את הדו־קרב בין ברק לנתניהו. זה החזיק מעמד למשך עשור, והנה כעת, כשהבשילו התנאים, מתייצבים שלושה רמטכ"לים עם יאיר לפיד מול נתניהו.

אינני יודע כמובן מי ינצח בבחירות, אבל אם מישהו יחקור פעם את סוגיית חוק הצינון, הוא יגלה בוודאי שדווקא החוק הזה הביא רבים במערכת הביטחון, שחשו שנתניהו "כלא אותם" – להתייצב נגדו ומולו (דיסקין, דגן ז"ל ואחרים). גם באלו שהתייצבו בעבר לצדו – יצחק מרדכי, שאול מופז ובוגי יעלון – הוא חשד מבוקר עד לילה, ערך עליהם סקרים ופעל נגדם עד שנואשו ונטשו או ננטשו.

23 שנים חלפו מאז שנבחר נתניהו בפעם הראשונה לראשות הממשלה, וחשדנותו כלפי רמטכ"לים ואלופים פופולריים לא השתנתה (גם כאלו שמינה בעצמו). אולי אם היה מכהן זמן סביר כשר ביטחון, היה מצליח להתאהב בהם קצת יותר. ולא דיברנו על גדי איזנקוט, שביטל את חופשת הפרישה שלו ויהיה רלוונטי כבר בבחירות הבאות, שאולי ייערכו עוד בטרם יגיע האביב הבא.

2.

נגיד שלמדינת ישראל יש שר בממשלת איראן, או מפקד חיל אוויר בסוריה שהוא סוכן ישראלי יקר מפז. ונניח שלישראל יש יכולת גרעינית או אחרת, שהיא בבחינת שובר שוויון אזורי – האם תעלו על דעתכם ששר הביטחון והרמטכ"ל לא יידעו עליה ולא יכירו אותה? איך ימנעו מראש אמ"ן, הכפוף בעצמו לרמטכ"ל ולשר הביטחון ולא לראש הממשלה (שהוא מפקדם של ראש המוסד וראש השב"כ), להתנגש חלילה בגיוס סוכנים עם המוסד? ועוד ועוד.

אני כותב את זה בהמשך להצהרתו של נתניהו שהוא אכן אישר מכירת צוללת גרמנית מתקדמת למצרים מסיבה "סודית", ושהוא אכן לא שאל, לא התייעץ ולא עדכן את שר הביטחון ואת הרמטכ"ל. ואני, ששרפתי כמה שנים בלשכות של ראשי ממשלה, שרי ביטחון ובצבא, אגיד לכם בדיוק מתי ראש הממשלה לא שואל ולא מתייעץ עם שר הביטחון ועם הרמטכ"ל: כשהוא לא רוצה לשמוע את תשובתם! אצל נתניהו זה לא מקרי ולא חד־פעמי, והנה כמה דוגמאות.

בבוקר אחד בשנת 1998 הגעתי ללשכת שר הביטחון מרדכי ומצאתי את המזכיר הצבאי יעקב עמידרור מתהלך בעצבנות במסדרון, ושואל אותי: "מתי מגיע השר?", והנה השר הגיע. עמידרור נכנס אליו עם הקלסר האדום, ושר הביטחון קורא בחומר ופניו מלבינות ומאדימות חליפות. הוא לוגם מכוס התה שלפניו ואומר למזכירה: "תני לי את נתניהו באדום". ואז באו הצעקות: "אדוני מר נתניהו, איך אתה מעז לוותר באישון לילה על רמת הגולן בלי לדבר, לשאול ולהתייעץ עם שר הביטחון ועם הרמטכ"ל? מה הולך פה?".

דבר הדיאלוג בין נתניהו לחאפז אל־אסד (דרך רון לאודר) נודע למרדכי ולרמטכ"ל אמנון ליפקין־שחק ז"ל רק מהמעקב השגרתי באחר הערבים. ונתניהו השיב, למיטב זיכרוני: "חשבתי לעדכן אותך בהמשך, אבל אתה לא היחידי שמבין בביטחון… השארתי לך תחנת התרעה בחרמון". מרדכי, שקולו קרע את הקריה כולה, השיב לו: "כן, אתה מומחה גדול – ולסוריה הסכמת לתת תחנת התרעה במנרה". זה לא קרה בסוף, והשבוע נתניהו דווקא הביא מדונלד טראמפ חותמת על כשרות סיפוח הגולן.

גם על פתיחת מנהרת הכותל החליט נתניהו בלי להיוועץ בדבר המועד וההשלכות עם שר הביטחון והרמטכ"ל שלו, ונסע לחו"ל, מותיר אותם להתמודד עם המהומות שפרצו, עם ההרוגים הפלסטינים ומפקדי וחיילי צה"ל שנפלו בקרבות. וכך גם היה כשהחליט לחסל את חאלד משעל מבלי ששר הביטחון והרמטכ"ל יהיו מעודכנים במועד וייערכו למהומות שעלולות היו לפרוץ בעזה ובגדה, ינקטו צעדים, יפרסו כוחות ועוד. עד היום אני זוכר את פניהם האדומות מכעס של מרדכי וליפקין־שחק מכך שראש הממשלה לא מצא לנכון לשאול, להתייעץ או לעדכן. או ששכח, או שלא רצה לשמוע את תשובתם.

3. 

השבוע, בימי המתיחות בעזה, ביקשו ממני ברדיו 103FM להגיב על דבריו של אל"ם (במיל') מתן כהנא, מפקד טייסת, לוחם סיירת מטכ"ל לשעבר והרכש החדש של הימין החדש. כמו ראש סיעתו, תקף כהנא בתקשורת את משה (בוגי) יעלון ובני גנץ, כשאמר: "אם היו נותנים לנו בטייסת לפעול בשג'אעייה יום קודם בצוק איתן – לא היו נהרגים כל כך הרבה חיילים למחרת". ממש כך, האשמה ישירה של שר הביטחון והרמטכ"ל בשיקול דעת מוטעה שהביא לנפילת חיילי גולני.

לא פלא. יום קודם תקף נפתלי בנט את גנץ ויעלון (שלמבקר המדינה בדוח שפרסם היו הערות גם כלפיהם) וטען שאלמלא הוראתם לתקוף את המנהרות מבלי לפתוח באש, לא היו נהרגים הדר גולדין ובניה שראל ז"ל. ממש כך. הכל כשר והכל מותר לקראת הבחירות. בשביל הפוליטיקה המסריחה שלנו שמתנהלת כאן לאחרונה אפשר לומר את הדברים הללו מול המשפחות השכולות ומול המפקדים והלוחמים ולהישאר בחיים.

ואני שומע את בנט שמדבר כפרשן וכיועץ לביטחון וכמבקר הקבינט, כאילו לא היה בעצמו שותף בכיר ומלא לאחריות השילוחית של הממשלה והקבינט בצוק איתן, הן כשר בכיר והן כראש מפלגה. ואז, כשכהנא סיים "להשפריץ" רפש, פנו המגישים ינון מגל וענת דוידוב אלי לתגובה, ובמקום לכעוס, פשוט ציטטתי מתוך ראיון שהעניק כהנא רק לפני מספר שבועות ל"מקור ראשון" לרגל הצטרפותו לפוליטיקה, וכך אמר: "אנחנו כחיילי צה"ל נלחמים באופן מוסרי. כמפקד טייסת מעולם לא הרגשתי חשש מהפרקליטות הצבאית, אין לי סתירה בין היותי איש ימין לבין טוהר הנשק. לפעמים, במקום שגיחה תיקח 25 דקות, היא לקחה שעה עד שהמטרות התפנו מאזרחים". כשנשאל כהנא על גנץ ועל ההאשמה כי סיכן חיילי גולני כדי לוודא שאין פגיעה באזרחים, השיב: "ביצענו את המשימות תוך שמירה על רמת מוסר גבוהה. כמפקד טייסת לא נתקלתי בסיטואציה כזו, אני מעריך את גנץ כרמטכ"ל".

רק חודש עבר מאז, עד שעבר אצל בנט "חינוך מחדש", והוא כבר מדבר לגמרי אחרת. וזה חבל.

4. 

שאלתי חבר "מה עוד אני יכול לכתוב על מה שקורה בעזה", והוא הציע לי שאם לא מצליחים בממשלה לפתור את העניין עם חמאס, אז שיפתרו את העניין עם היהודים בעוטף, באופן שיעורר הסכמה רחבה: שנתניהו יחליט על פטור חלקי ממס לתושבי העוטף, מי שהפסיד ימי עבודה שיקבל החזר ופיצוי ושמס רכוש ייתן כפליים, וכך נעזור לפחות לאחינו עד שנוכל לעשות הסדרים עם שכנינו. אימצתי.

5.

בשבת האחרונה, כשנסעתי לי בקיבוץ ובסביבתו ולהקות של פרפרים התדפקו אל חלוני, התאכזבתי קצת שהעניין הקסום הזה לא נמהל בריח המשכר של פריחת ההדרים שמבושש להגיע משום מה. וכששדות החיטה מסביב מוריקים ולוקחים את העיניים אל האופק הירוק שמתחבר אל כחול השמיים וכשהאביב כבר כאן – נמלאתי אושר והבטחתי לעצמי שלעולם לא אזוז מכאן.

שבת שלום.