שומר הסף: זו תהיה השנה של הנשיא הרצוג, שעליו החובה לשמור על הממלכה

זו צפויה להיות השנה של הנשיא הרצוג, שעליו האחריות והחובה לשמור על הממלכתיות ועל הממלכה. וגם: הטרור לא מבחין בין ממשלות, צפירת הרגעה מידידי ארז וינר, הגיעה שעת הנגב, ותודה מיוחדת לתנועת חב"ד

אבי בניהו 25/11/2022

1

בימים הקרובים יציג בנימין נתניהו את ממשלתו החדשה, ובזה אחר זה יעלו אריה דרעי, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר ונוספים אל בימת הכנסת, ויישבעו פעם נוספת אמונים למדינת ישראל ולחוקיה (כן, לחוק).

כשיירדו, כך על פי פרסומים גלויים, הם מתכוונים "לחזק את המשילות" באמצעות שורת צעדים: צמצום סמכויות בג"ץ ובעצם הכפפתו לדרג הפוליטי, מינוי יועצים משפטיים שיהיו כפופים לשר ולא ליועץ המשפטי, העתקת סמכויות מהמפכ"ל לשר באמצעות שינוי "פקודת המשטרה" והפיכת בן גביר למפכ"ל־על, ביטול "נבחרת הדירקטורים" שאמורה לשמור על "השמנת" בחברות הממשלתיות, העברת אגף התקציבים ורשות החברות מהאוצר, ומדברים גם על פיטורי היועצת המשפטית לממשלה ואפילו על ביטול מינוי הרמטכ"ל הנבחר.

לצד כל אלה, שעניינם בהחלשת שומרי הסף לטובת הפוליטיקאים, ישנה שורת צעדים מתוכננים בתחום ההלכה והמרחב הציבורי, בתחום ההתיישבות ביהודה ובשומרון ועוד.

נתניהו מבהיר כי הוא נחוש "לממש את המנדט שקיבל מהעם", וח"כ טלי גוטליב (שמסתמנת כמותירת אבק לחברותיה בליכוד) מסבירה בפירוט יחסי למה הוא מתכוון. כמובן שהניסיון, בעיקר עם נתניהו, מלמד שהמציאות חזקה מכל חלום, ושאמירות בתקופת מו"מ אינן מתכנסות תמיד להסכמים, ושהסכמים לא תמיד מתקיימים, אבל התחושה היא של מבואה למחנק.

כבר כתבתי כאן, ואני חוזר ומבטיח לכם, שהממשלה המסתמנת היא הסיוט הפוליטי וחלום הבלהות של נתניהו. הוא יודע היטב מה תהא תדמיתה בעולם, הוא מבין כמה שעות ביום יידרש להקדיש ל"ניהול משברים" בין שרים ומשרדים, אבל זה מה שיש לו בשלב הזה, ועם זה הוא ייצא לדרך.

2

זו צפויה להיות השנה של נשיא המדינה יצחק הרצוג, והיא תהיה קשה. עליו מונחות החובה והאחריות לשמירת הממלכה והממלכתיות. הוא האיש וראש המוסד העליון שלנו, שיידרש להצביע בזמן לממשלה ולנו היכן עובר הקו האדום. וזוהי אחריות כבדה מאוד.

האוזניים יהיו כרויות למוצא פיו גם בישראל וגם בעולם. הוא האיש שיצטרך לומר מה עובר ומה לא עובר, מה מותר ומה אסור לממשלה לעשות לפני שנהפוך חלילה לטורקיה. על כתפיו ועל אחריותו מונחת האחריות לביצור מעמדו של שלטון החוק. על כתפיו ואחריותו מונח צביונה של ישראל כמדינה יהודית, אבל עם מרחב ציבורי שבו איש באמונתו יחיה, ללא כפייה וללא הפרדה.

החובה והאחריות מוטלות כעת על הרצוג, מדינאי מוערך בעולם וגם פוליטיקאי מהמנומסים שיש לנו. זוהי אחריות הנובעת מהיותו המצפן והמצפון הערכי, המוסרי והממלכתי של מדינת ישראל. אני מניח שהרצוג עצמו מודע לאחריות הזו, והוא יצטרך לשרטט לעצמו בסודיות את "הקווים האדומים", וברגע שיראה שהם עומדים להיחצות – עליו יהיה להרתיע ולומר את דברו, ובעצם להוציא אותנו לרחובות.

למעשה, הרצוג נדרש, כמו כולנו, להתפלל ולקוות לטוב, אולם להתכונן לרע. אז תהיה לנו בריא, אדוני הנשיא, וגם חזק, כי כשהגלים מתחזקים – צריכים החזקים להתגלות.

3

הפיגועים הנפשעים בירושלים ומעשה ידיהם וראשם המעוות של חיות האדם בג'נין הזכירו את המציאות העגומה שאיננה מבחינה בין ממשלות, שכל תכליתה היא לפגוע ביהודים ובישראלים באשר הם.

גל הטרור הזה תופס את ישראל בתפר בין שתי ממשלות שנאלצו וייאלצו להתמודד עם רשות פלסטינית קורסת, עם טרור מתגבר ועם היעדר אופק או פתרון. מלחמת חורמה בטרור בצפון השומרון, לשם צמצום התשתיות שהתפתחו שם ולצורך השבת ההרתעה, היא פעולה מתחייבת וחיונית שמתדפקת לפתחה של הממשלה החדשה, אולם כפי שבנימין נתניהו, יואב גלנט, אבי דיכטר ואחרים מבינים ויודעים היטב, אין בה די.

לצד מלחמה בטרור, תצטרך הממשלה לחזק את הרשות, להבטיח מעבר הגאים מאבו מאזן למחליפו בצורה בטוחה וטובה, ולהציב אופק ותקווה. נראה אכן בלתי אפשרי עם הממשלה הבאה, אך היא הרבה יותר חופשית מקודמתה לקבל החלטות. בל תתפלאו אם יהיה זה שר הביטחון גלנט שיישלח ראשון לפגישה עם אבו מאזן ומנגנוני הביטחון. זו תהיה חובתו המקצועית כשר ביטחון, כמו של קודמו.

פעילות צבאית אינטנסיבית, מוגדרת ומוסברת, תתקבל בתמיכה ציבורית רחבה וחוצת מחנות פוליטיים. כך היה תמיד וכך יהיה הלאה. הקושי יהיה לבצע לאורך זמן, בתוך שטח אורבני צפוף, ללא תמיכה אמריקאית וללא הבנה ירדנית ומצרית. הימים אינם ימי חומת מגן. זה יצטרך להיות חזק, אבל מושכל ואחר, עם הרבה הפללה והסברה.

ועכשיו, לאחר שהושבה גופתו של טיראן פרו למשפחתו, אחרי שנחטפה בג'נין, תארו לעצמכם מה היה קורה ללא אותו תיאום ביטחוני מושמץ ומקולס בין בכירי ישראל לרשות, או דמיינו לכם את יחידת המינהל האזרחי ומתאם הפעולות בשטחים כפופים לשר האוצר ולא לשר הביטחון. הבדיחה הזו של סמוטריץ' איננה במקום.

4

תא"ל (במיל') ארז וינר הוא חברי כאח לי. אדם דתי, תושב בית חורון, ימני בדעותיו ומשמש כיום כמנכ"ל חברת המזון וילי פוד. אנחנו משוחחים כמעט כל יום, וארז מנסה כל הזמן להרגיע ש"השד" של הממשלה החדשה לא כל כך נורא, ושעליי להסביר זאת לחבריי ולקוראים שלי. אז אמרתי לו: "ארז, תסביר להם אתה, על אחריותך", והנה מה שהוא ביקש למסור לכם:

"קבלו צפירת הרגעה: הדמוקרטיה לא מתה. לא יוקמו מחנות מעצר המוניים ולא יהיה גירוש מסיבי של אזרחים ערבים. נראה, בע"ה, ממשלה שתיתן דגש חזק יותר על הזהות היהודית של המדינה (יהודית ודמוקרטית – כחזון המייסדים). ממשלה שתפעל בתחום המשילות, בדגש על הנגב והגליל, ואולי גם בחלק מהערים המעורבות שהולכות לנו לאיבוד. ממשלה שאולי והלוואי שתשכיל לעסוק בהסדרת מערכת היחסים בין הרשויות, ובראש ובראשונה – תפקידה והתנהלותה של הרשות השופטת.

"ממשלה שתשכיל לפעול בשיתוף עם ארה"ב ואירופה, מבלי להיכנע לתכתיבים וליישר קו עם כל גחמה. ממשלה שתמשיך לחזק את הכלכלה מבלי לגזור גזירות מגזריות. ממשלה שתעמיק שיתוף פעולה ותרחיב הסכמי שלום עם מדינות ערביות שכנות, מבלי לדקלם את חזון 'שתי המדינות' הלא רלוונטי. ממשלה שתהיה טובה יותר עבור אזרחיה הלא יהודים, ואולי תעז ותטפל באמת בבעיית השורש של האלימות והנשק הבלתי חוקי במגזר.

"קבלו מסר של אופטימיות. אני יכול להבטיח בוודאות דבר אחד – הממשלה הנכנסת תדרוס פחות את זכויות מתנגדיה מכפי שעשתה הממשלה היוצאת… ובסוף, הכי חשוב שנזכור – אנשים אחים אנחנו, ניתן ואפשר להתווכח תוך שמירה על כבוד הדדי וחופש דיבור ודעה!".

5

הממשלה הבאה חייבת להישבע אמונים לנגב, להשקיע בו, לחזק אותו ולהפנות אליו עוד ועוד משאבים ותשתיות. בסוף החודש, יום האזכרה הממלכתי לדוד ופולה בן־גוריון, יירדו הממשלה (לא ידוע עדיין איזו) ופורום המטה הכללי והמשטרה לטקס בשדה בוקר. כמדי שנה, ישמיעו נאומים יפים וייבלעו חזרה במסוקים.

נתניהו כבר עקף את בן־גוריון במשך הכהונה, ואפילו הוביל בהצלחה את חזון באר שבע כבירת הסייבר. כעת מוטלות עליו ועל הממשלה, הכנסת והמדינה הזכות והחובה לטפל בבעיות בנגב מחד (משילות, פרוטקשן, כפרים בדואיים לא מוכרים ועוד), ולטפח ולחזק מאידך. הגיעה שעת הנגב כמשימה לאומית.

6

כבר מספר שבתות שאני מחפש בפינת המִחזור ליד הבית שלי בלהבות חביבה את הכלוב הכתום שאליו הייתי משליך את בקבוקי הפלסטיק. הוא נעלם, והתברר לי שאספו את כל הכלובים, היות שצריך להחזיר את הבקבוקים לסופרמרקטים ולקבל את דמי הפיקדון.

הבעיה היא שאני פחות ופחות הולך לסופר, היות שפנינה, אשתי, החלה להזמין באונליין, והשליח רק מביא, אבל לא לוקח בקבוקים ולא מזכה. וכך נוצר מצב שבקבוקים שאמורים להיות ממוחזרים הולכים לפח הרגיל, וזה אומר שצריך לשנות את החוק ולהתאים אותו לעידן האונליין והנוחות. לטובת כולנו.

7

אני אוהב ומעריך מאוד את תנועת חב"ד ואת שליחותה ושליחיה בישראל ובעולם. במשך שנים, בכל תפקידיי, בביקוריי בחו"ל הקדשתי מספר שעות להיוודע לעשייה המבורכת. פגשתי את שליח חב"ד שמנהל בתי תמחוי ובתי יתומים בבואנוס איירס, הכרתי את השליחים בסינגפור ובהונגריה, בפריז ובבנגקוק.

רק לפני חודש, בניו יורק, הוזמנתי ובאתי לסוכה של חב"ד להתארח. "המנוע הדוחף" שלי להכרת ואהבת חב"ד הוא חברי חיים יענקל ליבוביץ', חסיד חב"ד ותיק. אבל אני לא פראייר, וכדובר צה"ל גייסתי את חב"ד ואת מערכת הקשר והמיילים שלהם, ודרכם את 5,000 השליחים ורשימות המייל שלהם, ל"מכונת ההסברה" של צה"ל בחירום. והאמינו לי שזו חתיכת מכונה משומנת ויעילה.

לכן השבוע, כשראיתי את התמונה הקבוצתית האדירה שצולמה כמדי שנה בכנס השליחים בניו יורק – התרגשתי מעוצמת השליחות ומחוזק האנשים ומיופייה של התנועה הזו, שנוגעת בלב של כל יהודי וישראלי. תודה לכם ושבת שלום.