ראש הממשלה נלקח בשבי; הצעירים נלחמים על העתיד

הצעירים נלחמים על העתיד שלנו. הטייסים כבר היו ב"עזאזל", וחלקם לא שבו משם. מסר אמריקאי מכרסם באינטרסים הביטחוניים של ישראל, ומה מומלץ לעשות בדמי פורים שקיבלתם

אבי בניהו 10/03/2023

1.

אם זה לא היה עצוב, מדכא ובנסיבות טרגיות וגורליות לחיי העם והמדינה, הייתי מתלוצץ וכותב לכם שמצעד המוחים מיחידות צה"ל נראה כמו חזרה כללית למצעד יום העצמאות ה־75 שלנו, שבו חולפות על פנינו יחידות צה"ל מהחילות השונים, צועדות בסך, ואז לקריאת "לימין שור" מצדיעות לבימת הכבוד אל נשיא המדינה והרמטכ"ל ודורשות דמוקרטיה. אבל זה לא צחוק, והמצב שאליו הגענו מדאיג ומסוכן.

אינני מתפלא שאל המחאה מצטרפים במלוא התעוזה, האומץ והמסירות מפקדי ולוחמי צבא המילואים שלנו, ובראשם הטייסים. הם הכי ישראלים שיש, הכי אכפתיים, הכי תורמים, הכי מקריבים, הכי מעורבים, הכי נהרגים, הכי נפצעים והכי יוצאים מצולקים. הם כל שנה באזכרות בבתי הקברות הצבאיים. הם רואים איך שורות המשרתים מצטופפות, ואיך הם נותרים מעטים שמסכנים, עם עשרות ימי מילואים בשנה, את מקומות העבודה ואת הפרנסה, הלימודים והמשפחה.

כבר שנים שהם רואים כיצד הנטל איננו מתחלק באופן שווה, כיצד הממשלות מגבות את הפטור הכמעט גורף לחרדים ונמלטות מחקיקה והסדרה. הם רואים את המתח בין הפוליטיקאים לבית המשפט בעניין הזה, ולמרות הכל הם מתייצבים ומוכנים לסכן את חייהם למען יחיה העם – והם זועקים. רגע לפני שיהיה מאוחר, אף אחד מהם לא סירב עד עכשיו.

הם מתבוננים במפקדיהם לשעבר, רמטכ"לים ואלופים במילואים, ראשי השב"כ והמוסד, מפכ"לים, מנהלי אוניברסיטאות וכלכלנים – מזהירים ומתריעים ברחובות ועל הגשרים, והם לא יכולים לעמוד מנגד. הם מבקשים להתריע, להזהיר, לעורר שיח, להבהיר גבולות גזרה, להסביר שהם ישרתו דמוקרטיה ולא דיקטטורה, שהם יתקשו להכריע בין הנחיית הממשלה לפסיקה של בית משפט העליון.

שנים היה לי הכבוד הגדול להיות להם לפה. אני מכיר אותם היטב, אוהב ומעריך מאוד – ואיש מהם עד עכשיו לא סירב. אני מתנגד בתוקף לסרבנות. גם אז, בימי טרום ההתנתקות, ידעתי שיהיו יותר כותרות מאיימות על סרבנות מאשר סרבנות בפועל. הציונות הדתית עמדה אז במבחן באופן מרשים ומעורר הערכה. אולם אין להשוות בין ההתנתקות, שהייתה מהלך מדיני ופוליטי – שנוי במחלוקת, ככל שיהיה – שאושר בממשלה, בכנסת ועל ידי בית המשפט העליון, לבין מה שמתרחש כעת לנגד עינינו. עבור הטייסים, המפקדים והלוחמים במילואים, "האלוהים" הוא מפקד החיל והרמטכ"ל. לא פוליטיקאים. לכן האתגר של הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר הוא עצום. עליהם לעמוד על המשמר, לנהל דיאלוג רציף, להביא את דבר הלוחמים לממשלה ולעשות כל שלאל ידם כדי לעצור את הטירוף.

2.

קשה לראות איך ראש ממשלה בישראל נלקח בשבי על ידי חלק משריו, שנטלו ממנו את המפתחות ומבטיחים לו שייתנו לו את מה שהוא מבקש, תמורת מימוש המאוויים האידיאולוגיים שלהם.

קשה לראות ראש ממשלה, שעשה כאן גם דברים גדולים וחשובים, מתנהל באופן שכזה – שלא קורא ונוזף בשר בכיר שמבקש למחוק את חווארה וגורם לנו להסתכסך עם חצי עולם, שלא יכול לפטר שר או שרה שמחרפים ומגדפים את טייסי חיל האוויר שלנו. קשה לראות ראש ממשלה שממלטים אותו ממדינתו במסוקים, תוך עקיפת מחאת ההמונים. קשה לראות את ראש הממשלה ששם את עצמו ויעדיו לפני המדינה, לפני אזרחיה, שמרחיק את עצמו בינלאומית מפרס נובל לשלום, מרישום מזהיר בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל והאזור, כדי להימלט מאימת הדין. והאמינו לי שזה קשה וכואב, גם אם לא בחרתי בנתניהו.

החברה הישראלית, במלאת לה 75, מנהלת בעצמה בימים הללו פעולה קשה וכואבת אך כנראה הכרחית, המשולה ל"נשל הנחש" – אותה פעולה תקופתית שבה משיל מעליו הנחש בייסורי תופת את עורו, כדי להתחדש ולשרוד. אני מתפלל שנצא ממשבר זה לצמיחה. אינני רוצה לחשוב על אפשרות אחרת.

לא מעט מחבריי וחברותיי ומבני משפחתי מפחדים מאוד. הם רואים את היוהרה והכוחניות, את אזהרות הכלכלנים, את הפגיעה בביטחון הלאומי, ומפחדים. גם אני קצת, מודה. הרגילו אותנו לדמוקרטיה על מלא, לא בסגנון של הונגריה.

אין זה מקרי שבניגוד להפגנות בלפור, את המחאה היום מובילים הצעירים יותר, ההייטקיסטים, הלוחמים. הם ממלאים את הרחובות והרכבות, את הכיכרות והגשרים. זהו "האביב הישראלי״. בימים הללו אנו נלחמים על הבית, על תעודת הזהות שלנו, על הדור הבא, על העתיד, התקווה והחלום. ואל תקפצו לי. זה טור אישי, לא עיתונות קלאסית מחויבת.

3.

בעוד הודיע לנו זה מכבר שאין לו יכולת לשלוט על מוצא פיו ועל מקלדתו של בנו יאיר, בהיותו בוגר ועצמאי, הרי שעל שרי ממשלתו נתניהו כן יכול לשלוט. השר שלמה קרעי שלח השבוע את טייסי חיל האוויר "לעזאזל", וראש הממשלה שתק או שפלט משהו רפה. במקום לקרוא לשר ולפטר אותו (גם אם יאיר יכעס מאוד), או להזהיר אותו פומבית – הוא השמיע אמירה רפה.

בניגוד לקרעי, טייסי חיל האוויר כבר היו ב"עזאזל". חלקם עדיין שם, מאות רבות, מתחת לפרחים, הם היו ב"עזאזל" ואפילו למעלה מזה – בגיהינום עצמו, בכלא אל־מאזה הידוע לשמצה בדמשק – תחת עינויי תופת, וחלק לא החזיקו מעמד  – ובכלא בקהיר. חלקם ב"עזאזל" ולא ברור בדיוק היכן, במעמקי הים התיכון או בדלתה של הנילוס. אחד מהם ב"עזאזל" לא ידוע – רון ארד. הם היו ב"עזאזל" או בגיהינום כשראו את חבריהם מופלים ממטוסים בוערים ומתרסקים אל האדמה. הם היו ב"עזאזל" כשנפרדו מהאישה ולא ידעו אם ישובו – וחלקם אכן לא שבו.

את מי אתה שולח לעזאזל, השר שלמה קרעי, ולמה לעזאזל אתה לא מתנצל ומרכין ראש? אילן רמון "הלך לעזאזל" וגם בנו אסף ז"ל – הם כבר שם ואתה כאן, חבר ממשלה. חשבתי השבוע את מי רצית לשלוח לעזאזל, וחשבתי על רוני צוקרמן, טייסת הקרב הראשונה שלנו, שסיימה את הקורס בהצטיינות לאחר שבג"ץ כופף את הממשלה. צוקרמן היא בת לוחמי הגיטאות מהגליל המערבי, נכדתם של מנהיגי ולוחמי מרד גטו ורשה, אנטק צוקרמן וצביה לובטקין ז"ל. את רוני, שחצתה קווים לתקיפה בשטח אוויר גם כשהייתה אם לילדים – אותה ואת חבריה שלחת לעזאזל? לך אתה ותהיה חלוץ שם, ותתבייש.

4.

לא במקרה הזעיקו עצמם לישראל מזכיר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין ויו"ר המטות המשולבים של צבא ארה"ב, שנחתו כאן במפתיע. האמריקאים מוטרדים מאוד מהמתרחש בישראל, מהליך החקיקה ומשינוי המשטר. הם מודאגים מבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, וחוששים מאוזלת היד של נתניהו, מהמצב בגדה ובירושלים ומשינוי הסטטוס קוו בהר הבית. הממסד הביטחוני האמריקאי מבקש לסמן את השר יואב גלנט ואת הרמטכ"ל הרצי הלוי כ"מבוגרים האחראים", ולרתום אותם לעצירת הטרפת.

ובינתיים האמריקאים יודעים להעביר מסר באופן שמכרסם גם באינטרסים הביטחוניים של ישראל. בינתיים "צעד רך": שגרירות ארה"ב, וכמוה שגרירויות נוספות בברית נאט"ו, הודיעו לאחרונה למפקדת חיל הים על הקפאה "עד להודעה חדשה" של תרגילים, ביקורים ועגינות של ספינות הציים הצבאיים שלהן בנמל חיפה וכנראה גם באילת, לשם מגיעות מעת לעת לצורכי תחזוקה ספינות הצי השביעי הפועלות במפרץ. הסיבה כמובן לא נמסרה בצינור הצבאי כדי לא לערב פוליטיקה ומדים, אבל בצינורות מקבילים היא בהחלט נרמזה.

למשל, בימים האחרונים היו אמורות לעגון בחיפה ארבע אוניות מלחמה ספרדיות, ובפועל הגיעו רק שתיים, שנתבקשו למחרת לעבור מיידית לטורקיה. עגינה של ספינת קרב קנדית בוטלה, וגם לתרגיל ימי עם האמריקאים שנערך כאן התייצב רק חצי מהכוח המתוכנן, בעקבות החלוץ שהקדים. מדובר בצעד מתואם וחסר תקדים של הציים הימיים הצבאיים, שייתכן כי הוא מבוא לצעדים נוספים, שיבהירו את עמדתן ודאגתן של ארה"ב ושותפותיה.

5.

גיסתי לימור עובדת בחברת יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה, והיא סיפרה לי שלקראת פורים קיבלו כל העובדים מעטפה ובתוכה 400 שקל במזומן. "לכו ותרמו לעניים, לניצולי שואה, לחיילים בודדים, להומלסים, קבצנים, או לכל אחד אחר". חלקם תרמו בנפרד, וחלק מהמחלקות התארגנו לתרומה קבוצתית, ואני חשבתי שכדאי לשתף אתכם, ושאולי תאמצו, או שלפחות תקדישו את המחשבות בשבת לחיי העם הזה ולכמה שטוב שהוא כזה.

שבת שלום.