צה"ל שוב זורע מבוכה בחיזבאללה, ושולח את בכיריו לכמה חודשים בקונכייה

באמצעות "דוברות מבצעית מסתערת" מצליח צה"ל פעם נוספת לזרוע מבוכה בצמרת חיזבאללה, נוכח עומק החדירה המודיעינית של ישראל לארגון. פרסום שמותיהם של מפקדי "תיק הגולן" בארגון, שמקדמים תוכניות סודיות להתבססות בנקודות זינוק קדמיות בגבול ישראל לעבר יישובי הגולן, מבהיר להם היטב כי דרכם אל המספרה או אל המכולת וחזרתם הביתה בשלום – איננה עוד עניין מובטח. פרסום שכזה גורם לחיזבאללה ולאיראנים להתכנס בתוך הקונכייה לכמה חודשים, לעכל את גודל הנזק שבפרסום ולחשב מסלול מחדש. זה יכול לסבך אותם כעת גם עם ולדימיר פוטין וגם עם בשאר אסד, שמנסה לבסס מחדש את שלטונו בתנאים לא פשוטים.

וחוץ מכל אלה, פרסום מושכל שכזה, המתבסס על חומרי מודיעין קשים, מעמיק את ההפללה של חיזבאללה במזרח התיכון ובעולם, ואולי גם יוצר תיאום ציפיות ולגיטימציה לתקיפה ישראלית נגד התבססות הארגון בגולן. אם וכאשר זה יקרה – כולם יבינו למה ומדוע. גם סוריה, גם איראן, גם רוסיה וגם אזרחי ישראל.

הטענות ששמעתי השבוע על כך שמדובר בפרסום לקראת הבחירות בהוראת ראש הממשלה הן הבל ורעות רוח. לא הכל כאן פוליטיקה. דווקא בעניין ניהול הביטחון בצפון, בנימין נתניהו, שאני מרבה לבקר אותו, מקבל אצלי ציון גבוה.

יש לי לא מעט ידידים ערבים: רופאים, עצמאים, עורכי דין ואחרים – כולם אוהבים את המדינה מאוד ומזדהים איתה. אחד מהם הכריח את ילדיו לשרת בצה"ל. בכלל, ישנו תהליך חיובי בקרב הצעירים הערבים. יותר ויותר מהם מזדהים עם המדינה, מואסים בפוליטיקה של המפלגות הערביות ורוצים להשתלב, להיות שייכים, לרכוש השכלה, להתקדם ולהרגיש שותפים. הם לעולם יישארו פלסטינים, לא יהיו ציונים, אבל רוצים להיות אזרחים נאמנים למדינה. עלינו לעודד את המגמות הללו באמצעות השקעה בתשתיות, בתעסוקה, בתוכניות מתאר בתחבורה וגם באמצעות הנהגת שירות אזרחי לכל, שיכלול גם את ערביי ישראל, שיוכלו לשרת במד"א, במשטרה, במשמר האזרחי, בבתי החולים, בכיבוי אש ובמוסדות חינוך, רפואה ורווחה.

"צו הפיוס והאחדות הלאומי" – עניין חובה אחרי הבחירות הללו, חייב לכלול גם את אזרחי ישראל הערבים. ובינתיים אין לי מה לומר לנתניהו על המשך ההסתה והפלגנות וההוקעה של ערביי ישראל חוץ מצמד המילים "בוז לך". בהבל פיך, במאמצי ההישרדות שלך, ברצון לשמור על הבייס שלך, אתה הורס כל חלקה טובה, מפרק את מרקם היחסים העדין, מפקיר את האינטרסים החברתיים שלנו ומותיר אותנו עם עיי חורבות.

אני מקווה ובטוח שהחברה הישראלית תתעלם מכל אלה ותדע לשלב ידיים גם תחת אי־הסכמות פוליטיות כדי שנישאר כאן מדינה אחת טובה, עם זכויות, שוויון וחמלה. יותר מזה כרגע אנחנו לא צריכים.

3.

במרכז הקיבוץ שלי תלוי כבר שבוע שלט ענק ומאיר עיניים "חוזרים לעבודה", ואין זה עניין של מה בכך. אנחנו כבר לא קיבוץ הומוגני, קלטנו מאה משפחות של בנים ואחרים שהצטרפו ממקומות שונים עם דעות שונות, ואף אחד לא דרש להוריד את השלט או לתלות לצדו שלטים אחרים.

נזכרתי השבוע בשנים הראשונות שלי בקיבוץ, שהיה נתון אז בקולקטיביות רעיונית נוראית, וכיצד בבוקר שלמחרת הבחירות היינו מסתערים על עיתון "על המשמר" בארוחת הבוקר כדי לראות כמה העזו להצביע שלא למפ"ם. זה היה בין אדם אחד לשניים, והניחושים לא איחרו לבוא, וגם הרצון להעמידם במקומם. זה כבר לא קיים, ברוך השם.

ברשימת העבודה לכנסת יש שני נציגים בולטים להתיישבות ולתנועה הקיבוצית, גברי ברגיל, מזכיר התנועה לשעבר שנבחר במחוז הקיבוצים, וחיים ילין מעוטף עזה, ששוריין במקום העשירי. עבור ההתיישבות בפריפריה ועבור החקלאות הישראלית זו בשורה מעולה, ואם תוסיפו לזה את הרצון של הכוכב החדש וה"אס" של העבודה טל רוסו להיות שר החקלאות הבא – הרי שבינתיים אין שום סיבה להוריד את השלט בקיבוץ שלנו, ולא בקיבוצים אחרים.

4.

כשהגעתי השבוע להלל יפה לביקורת של השבר בכף רגלי, סיפרו לי שם שבקרוב, לאחר בתי החולים רמב"ם ושערי צדק, יעבור גם בית החולים בחדרה ל"אשפוז בית" לחולים במחלות פנימיות. מדובר בפטנט חדש שנועד להקל את העומס במחלקות הפנימיות, באופן שכולם מרוויחים ממנו: חולים שיעמדו בקריטריונים יעברו לשכב בביתם תחת עינה הפקוחה של חברה פרטית שזכתה במכרז, שתעקוב אחר החולה, תנטר מדדים, תחדיר אינפוזיות ותיתן תרופות. בית החולים יהיה עמוס פחות, קופות החולים ישלמו פחות עבור השירות הפרטי בבית מאשר על יום אשפוז בבית חולים, והחולה יהיה בביתו, עם בני משפחתו ובליווי החברה הרפואית, רחוק מחיידקים, סכנות הידבקות וכו'. אלא שזהו פתרון ביניים, מעין "סתימה זמנית". מערכת הבריאות שלנו זקוקה לטיפול שורש דחוף, שיש לקוות שיתחיל לאחר הבחירות.

5.

את עמותת קהילת הלב הקים בן סאסי, בחור בן 28 ממושב רמות נפתלי. סאסי, שנולד עם מום לב קשה מאוד, ניצח את הערכות הרופאים שניבאו שלא ישרוד את הלילה הראשון. בן גדל והתעקש לשרת בצה"ל עם המום, ואפילו שירת ארבע שנים בקבע כסרן בחיל המודיעין. כיום הוא סטודנט לרפואה. מין אדם נפלא שכזה שחי בתוכנו, פועל בצניעות ומקדם נושא ראוי וחשוב.

מומי הלב המולדים הם הנפוצים ביותר בגוף האדם, והסיכוי ללידת תינוק עם מום בלב הוא 8 מתוך 1,000 לידות. התקדמות הרפואה והטכנולוגיה מאפשרת איתור וטיפול, וכך 93% מהתינוקות שנולדו עם מומי לב יגיעו לבגרות, אך עם התמודדות והשלכות לא פשוטות. על מנת לסייע בהתמודדות קמה קהילת הלב. הפעילים הינם בעלי מומים ובני משפחותיהם, והם עוסקים בייעוץ, הכוונה, תמיכה, עידוד ושימור הידע, בהעלאת המודעות ובשיפור איכות חייהם של בעלי המום בוועדות ובכנסים מקצועיים.

העמותה זקוקה לכם ולסיוע שלכם, וניתן ללמוד עליה, ליצור קשר ולסייע באמצעות המייל lev.org@gmail.com, או בחיפוש בפייסבוק "קהילת הלב".

6.

כעת, כשהבחירות אוטוטו מתקרבות, אני מבקש לעדכן אתכם קוראי הנאמנים שהחלטתי להישאר כאן ודחיתי שתי פניות מבטיחות להצטרפות לעשייה הציבורית ולכנסת. השקעתי בכך מחשבה לא פשוטה ובמידה לא מועטה נלחמתי בעצמי, אבל הכרעתי.

קיבלתי עוד החלטה: לא לייעץ ולא ללוות שום מפלגה ושום אישיות פוליטית, וזאת על מנת לשמור לעצמי את החופש לכתוב כאן את מה שאני רוצה, על מי שאני רוצה ומתי שאני רוצה. זו הייתה החלטה שלי להישאר איתכם.

שבת שלום.