צה"ל נשחק, המדינה מתפוררת – והשרים עושים פוליטיקה במקום לנהל | אבי בניהו
בזמן שישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים קשים וצבר החטופים, המנהיגות הישראלית טובעת בפוליטיקה קטנה – משתקת את התעשייה האווירית, מזניחה הסברה ומבזבזת משאבי מילואים במקום לנהל את המדינה
אבי בניהו1. הזרוע הארוכה של צה"ל, שאין עבורה מקום רחוק מדי, מקטאר ועד אנטבה ומתוניסיה ועד צנעא וטהרן, היא מושא לגאווה לצבא, לפוליטיקאים ולנו. אבל לא תמיד היא גם חכמה.הנטייה המיידית שלי היא כמובן להתלהב מהתקיפה בדוחא, מהמודיעין האיכותי, מההחלטה האמיצה ומחיסולם האפשרי של בני המוות שהיו יעד התקיפה. המזרח התיכון, ללא ספק, עשוי להיות מקום טוב יותר ונקי יותר בלעדיהם. חיסולם הוא גם חובתנו המוסרית.אבל אני מנסה לאתר גם את התבונה שבעיתוי, לנוכח העובדה שמי שמחזיק את חטופינו במנהרות זהו חמאס, ומי שאמור לקבל החלטה – ביקשה ישראל לאוספו אל אבותיו. מבחינתי, החזרת החטופים הביתה היא חשובה, ערכית ודחופה יותר מחיסולם, שגם אם ימתין לעדיפות שנייה לא יקרה דבר. ואולי מישהו חושב שזה דווקא יקדם את החזרת החטופים? המבחן הוא בתוצאה – והיא מתבוששת וגוזרת את גורלם.2. צבר האירועים הביטחוניים בשבוע שעבר היה גדול וקטלני: הפיגוע הקשה בירושלים, נפילת החיילים בעזה, הירי של החות'ים על שדה התעופה רמון, התקיפה בדוחא, נפילת שוטר בקרב עם עבריינים באום אל־פחם, האתגר המתדפק של הטרור מיהודה ושומרון ועוד.כל אלה מלמדים בכאב גדול שאנו רחוקים מאוד מהתממשות חזון הנביאים של "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", וכי כנראה אנו צפויים לחיות על חרבנו בתוך סביבה קשה ועוינת עוד שנים רבות. זוהי המציאות, יש להתבונן אליה בפיכחון ולהיערך לקראתה כראוי.ובמציאות הקשה הזאת, שבה צבא הסדיר והמילואים נשחק, שהמחלוקת הפוליטית קורעת את ישראל, כשהצונמי המדיני והחרמות והסנקציות מאיימים על מדינת ישראל, על אזרחיה ועל לוחמיה כלכלית, תרבותית, מסחרית, משפטית וביטחונית, אנחנו זקוקים למשהו אחר.יותר מאי פעם נדרשת לישראל מנהיגות אחראית, ממלכתית, סמכותית ובוטחת, שתדע ללכד ולאחד ולממש את העוצמות והכוחות האדירים שיש בעם הזה להתמודדות ארוכה, לניצחון, לשפיות ולשיקום, ולא מנהיגות שמרוכזת בעצמה, שכל חבריה עושים פוליטיקה לקראת פריימריז, שמרוכזת במקלדת ובמצלמה, שמפלגת, שמסכסכת ושמסיתה, ושבאמתחתה כנראה פחות פתרונות ויותר מניפולציות, זריקת אחריות על ממשלות קודמות, על מנהיגים שמתו, על בג"ץ, על הפרקליטות ועל התקשורת. מגיע לנו יותר ואנחנו זקוקים ליותר.מיום ליום זה נראה כאילו ראש הממשלה שומר על הקבינט, הקבינט על הממשלה, הממשלה על הקואליציה, והקואליציה על הבייס ועל השלטון. כשישראל נאנקת, שכולה, מדממת ומתמודדת, שרי הממשלה מדלגים בשיירות מנתב"ג לברית מילה לנכדו או לבנו של פעיל פוליטי ולהכנסת ספר תורה אצל פעיל אחר בקצה השני של המדינה. הם לא הולכים להלוויות, לא למשפחות השכולות. הם עושים פוליטיקה ומבטיחים את המחר. שלהם. לא שלנו.3. קחו למשל את התעשיות הביטחוניות בישראל, שהתוצאות המדהימות של חלק מההישגים חוצי הדמיון בשדה הקרב וההגנה בעורף שייכות בהחלט גם להן. צוותי המחקר והפיתוח והאסטרטגיה שלהן נמצאים במרוץ נגד הזמן בהערכה כי העסק מול איראן לא הסתיים, וכי ישראל צריכה להיות ערוכה לתפניות אפשריות נוספות ומסוכנות במזרח התיכון.הנחת העבודה במשרד הביטחון, בצה"ל ובתעשיות הביטחוניות היא שכל ה"הפתעות" שהחזיק צה"ל, שהן פיתוח ישראלי כחול־לבן, כבר נחשפו בפעילות בכלל הגזרות, ושהאויב לומד אותן ונערך לתת להן מענה, באופן שמחייב אותם להאיץ מחקר ופיתוח של הפתעות חדשות בתחום המודיעין, השליטה והבקרה, החימוש לתקיפה ומערכות ההגנה, וכל זאת בלוח זמנים קצר.הדור הבא של האמצעים חייב להיוולד במהרה, הואיל ותחרות הלמידה היא משמעותית. לאחרונה למשל שיגרה רוסיה 300 טילי שיהאב לאוקראינה, אלו טילים שצריך ללמוד לגלות אותם בזמן, לעקוב אחריהם וליירט אותם.בואו נפתח לרגע פריים על התעשייה האווירית, חברת ההייטק הגדולה והחשובה בישראל, שתרומתה להצלחות האחרונות בתקיפה ובהגנה דרמטית. זוהי חברה ביטחונית, אבל לא פחות מכך עסקית, עם היקף מכירות של יותר מ־6 מיליארד דולר בשנת 2024, עם צבר הזמנות של 25 מיליארד דולר שעוד הולך ותופח, עם רווח נקי של 493 מיליון דולר ועם הוצאות מחקר ופיתוח של 333 מיליון דולר ודירוג אשראי AAA.ותעשיית הענק הביטחונית הזאת תבעה השבוע את השר הממונה מעליה, שר הביטחון ישראל כ"ץ, ואת השר הממונה דודי אמסלם, לאחר שבמשך חודשים ארוכים מסרב השר ישראל כ"ץ למנות ליו"ר החברה את גלעד ארדן מחשש שיצבור שם כוח פוליטי ויתמודד מולו על הנהגת הליכוד.השר אמסלם תומך בארדן ולא מתפשר – ונתניהו יושב ביציע ולא מתערב, רשות שוק ההון מטילה מגבלות, רשות החברות עומדת לחתוך ורידים, אין מינוי גם של דירקטורים במקום אלה שסיימו קדנציה, אי אפשר לחתום על דוחות, ואנשי התעשייה האווירית בארץ ועמיתיהם בעולם משפשפים עיניים בתדהמה ולא מאמינים לאיזה עומק הגיעה הפוליטיקה בתחום הביטחוני הקדוש.גם בצה"ל מתקשים להבין את מה שקורה מעליהם, את בליל הציוצים של שר הביטחון, את סגנון האיומים, את מה שהם מכנים "מנהיגות הטוויטר", ואת הכוחנות שמפגין שר הביטחון בכיפוף הרמטכ"ל ובאי־אישור מינויים בכירים של קצינים מצוינים שהרמטכ"ל ביקש לקדם אותם. השר לא מאשר כי חשוב לו "לא להיות חותמת גומי", וחשוב לו שבצבא יידעו שיש בעל בית וזהו לא הרמטכ"ל.ומול המציאות הפוליטית ה"חדשנית" הזאת, נאלץ הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר לפתח ולאמץ אסטרטגיה, ולפיה הוא יהיה נכון "להיהרג" על החיוני, להיאבק על החשוב, ולנצח ולהתפשר על היתר, במיוחד אם זה חשוב לשר שמולו.4. רוצים עוד דוגמה כיצד הפוליטיקה מטביעה אותנו? תזרמו איתי: כשישראל ניצבת בפני גל החרמות, הנידויים, ההתנכלויות וההפגנות הגדול ביותר בתולדותינו, וכשזירת ההסברה מוזנחת באופן פושע בכל רחבי העולם, כשאירופה הופכת כמעט לאויבת, וכשהאנטישמיות מרימה ראש ומפתחת אפליקציית משנה של "אנטי־ישראלית", שוכבים בתקציב משרד החוץ מאות מיליוני שקלים שחילץ גדעון סער בהסכם חזרתו לממשלה ולליכוד – ואינם ממומשים, מטה ההסברה בלשכת ראש הממשלה נטול יו"ר מטה, מנכ"ל וצוות, באופן שלא מעניין את ראש הממשלה, ודובר צה"ל קיבל הנחיה מוצדקת ממפקדו לרדת למדרון אחורי בהסברה ולהסתפק בדברור מהלכים צבאיים בלבד.במשרד החוץ ישנו אגף שלם לאסטרטגיה ולהסברה עם מנגנון פקידותי ופק"ל, אבל כנראה בצמרת המשרד לא מרוצים מהפרסונות ומבקשים לשים מעליהם ראש חדש וחיצוני שינהל את העסק ואת התקציב. על פי מה שלמדתי השבוע, בעקבות העימות בנושא בישיבת הממשלה בין נתניהו לסער, שהראשון מבקש זכות וטו על המועמד לעמוד בראש גוף ההסברה במשרד החוץ, ואילו סער מתנגד.עוד למדתי שגדעון סער מבקש להציב בתפקיד את הדיפלומט המנוסה נאור גילאון, שהיה שגריר בהודו, באיטליה, בהולנד ומילא תפקידים בכירים במשרד החוץ ואפילו יועץ מדיני של נתניהו היה. אלא מה? כבר שנים שהוא מסומן בבלפור כ"איש של איווט". למה? כי איווט קידם אותו כשהיה שר חוץ ועבד איתו בעבר בלשכת נתניהו.כבר כתבתי בעבר שההסברה איננה תחליף למדיניות, ושהבעיה שלנו כעת היא היעדר מדיניות נכונה בעזה ולא היעדר הסברה, אבל כשיש תקציב וצורך ומועמד טוב וראוי ומקצועי – גם לכאן חודרת הפוליטיקה הקטנה והנקמנית ופוגעת בנו, בי, בכם, בילדינו ובנכדינו. כי את המחיר נשלם אנחנו, ואולי כבר בקרוב מאוד.5. הברדק והבלבול בתחום המילואים גדל והולך משבוע לשבוע. יחידות, ולאו דווקא קדמיות ולוחמות, נוהגות בזבוז שגובל בפלילים, ואנשי מילואים מנצלים את המצב לרעה – וצה"ל מתקשה להתמודד.באחת מהמנהלות החשובות, המעסיקה גם אזרחים וגם אנשי מילואים והעוסקת בתחום רגיש וקדוש, משרתים חלק מאנשי המילואים כבר שנתיים. כולם עם צווי 8 פתוחים, רובם לא ב"משרה" מלאה בצבא, חלק עושים שבוע־שבוע, חלק יום פה ויום שם, חלק גם משרתים ומקבלים שכר דרך ביטוח לאומי, ובמקביל עובדים בעבודתם הרגילה או בעבודה אחרת.השבוע סיפרו לי שבאותה מנהלת, ולא רק בה, התפתחו "שיטות התייעלות", ואם אתה בא לכמה שעות בלילה, זה נחשב ליומיים של מילואים בלב תל אביב. ישנם קצינים וקצינות במילואים שמשרתים כבר שנתיים במערכות מנהלה ותומכי לחימה, תוך בזבוז אדיר של כספי ציבור ובאופן שהולך ומשחית את הצבא מבלי שהתכוון לכך.בלא מעט בסיסים שאליהם אני מזומן, מוצבים בשער אנשי מילואים בתפקיד ש"ג במקום סדירים. זה לא תקין. מנגד, ניצבים מעסיקים, אנשים טובים שמתקשים להתמודד.שניים מהם, שאיתם שוחחתי השבוע, מספרים לי שעובדים שלהם שבמילואים ושאת שכרם משלם הביטוח הלאומי, ממשיכים להחזיק על פי חוזה ההעסקה ברכב של החברה, בדלקן, במינוי לחדר כושר ובכרטיס "תן ביס" על חשבון המעסיק, בהיקף של מאות אלפי שקלים לעובד בשנה. זאת מבלי שאף אחד משפה אותו ומבלי שיוכל לפטר את העובד, שכן זה מנוגד לחוק (וגם אינם רוצים בכך).זהו מצב בלתי נסבל, שמחייב את צה"ל ומשרד הביטחון לסרוק ב"מסרקות פלדה" את מערך המילואים ולתקף אותו לצרכים האמיתיים, ולסיים את החגיגה ביחידות העורפיות ובמנהלות.6. את הזכות לבקר, המוקנית לאוחז במקלדת, צריך לרכוש בדרך שבה אם ניתן ואפשר – צריך גם לפרגן. יש לי ויכוח קשה עם השר אבי דיכטר על שתיקתו בישיבות ממשלה בנושאים שבהם הוא יכול להביא ערך מוסף, ועל ההצבעות "פה אחד" שלהן הוא שותף בשלל הדחות של ראש השב"כ והיועמ"שית ועוד, אבל השבוע למדתי ממקור ראשון שהוא לפחות נכנס בעובי הקורה במשרדו, בקיא מאוד בענייני חקלאות, עובד שם קשה ומביא תוצאות.דיכטר למד את הנושא מהר, איתר את הבעיות ופועל לפתור אותן: הביא עשרות אלפי תקנים לעובדים זרים, תחום קריטי לענף, ופתר את הבעיה לחלוטין, הוריד באופן דרמטי את מחיר המים המושבים לחקלאים, הוא מנסה להתמודד עם הנגיסה והגריעה המשמעותית מדי שנה בשטחי חקלאות (300 אלף דונם נגרעו בעשור האחרון) לטובת פיתוח אורבני, ומשקיע במחקר ופיתוח. הוא חותם על הסכמים חשובים עם מדינות להבטחת ביטחון מזון ואספקה רציפה של חיטה.השתתפתי השבוע בכנס גדול של חקלאים מאזור גרנות שבפניהם דיבר השר דיכטר. אני מכיר את האנשים ואת עמדותיהם הפוליטיות. כשראיתי את הכימיה ביניהם בנושא המקצועי, להבדיל מהפוליטי, ואת מחיאות הכפיים לעשייה במשרד – החלטתי לשתף אתכם.7. בין אירוע לאירוע, אני קורא את ספרה של הסופרת שני הדר, אשת הגליל, "שדות גולדברג", שני ל"חג המשק" – ספרה שעשה חיל ותיאר את החיים בקיבוץ שממנו באה. ב"שדות גולדברג" הכתיבה כבר היא על המושב שבו היא חיה.השפה עשירה ואמיצה, ריח הזבל, ניחוח החציר, השדות, הרומנים, סכסוכי המושבניקים ועוד עולים מתוך דפי הספר, גם אם הוא עשוי נייר. הרשו לי להמר בזהירות ובצניעות, שלאט־לאט מתפתחת יורשת לכותב המיתולוגי של המרחב הכפרי מאיר שלו ז"ל. וקחו המלצה קטנה ממני, הצטיידו בו לקראת ימי ראש השנה.שנהיה טובים וראויים ושבת שלום.
0 תגובות