פערי האינטרסים בין ישראל וארה"ב: ייתכן כי בשלב קרוב במלחמה – נצטרך להתפצל | אבי בניהו

המניעים המשותפים לארה"ב ולישראל במלחמה באיראן יגיעו בשלב מסוים למיצוי ולהיפרדות, ולכן יש לחשוב כבר עתה על "היום שאחרי" | וגם: אין מלבדו של מפקד פיקוד העורף, תודה על טרפוד חוק ההשתמטות ורפורמת החלב

אבי בניהו 13/03/2026

1 בשלב הזה של שאגת הארי ישנה חשיבות לומר כמה מילים על יעדי המלחמה ועל פערים אפשריים שעלולים להיווצר בין ישראל לארה"ב. בעוד נשיא ארה"ב הציב את הפלת המשטר באיראן כיעד, ואף התבטא כי בכוונתו להיות מעורב בבחירת המנהיג הבא, ממשלת ישראל מתחילה לשדר לתקשורת הבינלאומית כי המטרה אינה בהכרח בת-השגה, ובנימין נתניהו אף הטיל את המשימה על העם האיראני.

לישראל יש אינטרסים ביטחוניים בלבד באיראן, בעוד לטראמפ כלכליים. כך למשל עוד יש בישראל מי שהיו שמחים להמשיך לתקוף את מאגרי הנפט ואולי חלק משדות הנפט באיראן – בשעה שהאינטרס של ארה"ב הוא לחתור לשמר אותם ולהצמיד אותם לאלו של ונצואלה בשיקול כלכלי קר.

אבל גם לאמריקאים יש תוכנית חלופית, ועל פי גורמים ישראליים יסתפקו בצבא ארה"ב, להבדיל מהנשיא, במציאות שבה איראן תהפוך לסוג של סוריה – מדינה ללא חילות אוויר וים, עם צבא הרוס ותשתיות ייצור שהושמדו, ובעיקר עם תוכנית גרעין שנלקחה שנים לאחור. בהחלט ייתכן כי בשלב מסוים וקרוב נצטרך להתפצל, בחברות ובידידות גדולה, לנטוש את איראן ולהתפנות יותר לזירה שמצפון.

וכמה מילים על קווים אדומים, על שחץ, יוהרה, ביטחון עצמי והונאת הציבור: כפי ששמתם לב, אנחנו רחוקים ממה שקראו כאן נתניהו, שריו ושופרותיו "הניצחון המוחלט". לא הרסנו את איראן ויכולותיה בעם כלביא, ואפילו חיזבאללה תוקף את הצפון ללא הרף. אנחנו נדרשים בעצמנו – ועלינו לדרוש מהפיקוד הבכיר ומהממשלה והעומד בראשה – לשקיפות, אמינות, צניעות ורגליים על הקרקע. הדיבורים על ניצחון מוחלט היו מוקדמים ומוגזמים מאוד. הם היו בעיקר אחיזת עיניים שביצעה הממשלה באזרחיה.

2 באיראן ההישגים הצבאיים הולכים ונערמים ומביאים לידי ביטוי עוצמה מודיעינית אדירה של ישראל, יכולת פנומנלית של חיל האוויר, חוסן בעורף, וכמובן שיתוף פעולה חסר תקדים ואינטימי עם צבא ארה"ב, שלא היה כמותו מאז קום המדינה. רבים שואלים: מדוע דווקא עכשיו? למה לא חיכינו? מה התחדש מאז עם כלביא?

התשובה היא זו: המודיעין הישראלי למד שמאז עם כלביא האיראנים לא ויתרו על פרויקט הגרעין, פעלו בקצב מואץ מאוד לשיקום היכולות בתחום הגרעין והטילים, ואף עמדו עד סוף 2026 לטמון חלק מהן עמוק באדמה, באופן שהיה מאתגר את צה"ל ביכולת ההשמדה. המאיץ השני היה "חלון ההזדמנויות" עם ארה"ב, השותפות, ההסכמה והפוטנציאל לשיתוף פעולה חסר תקדים, ממש כתף אל כתף בחמ"לים משותפים.

והסיבה השלישית – במודיעין לא זיהו שום רצון איראני לפתרון דיפלומטי, אלא משיכת זמן לטובת קידום ושיקום הגרעין ותוכנית הטילים. כרגע ההישגים הצבאיים משמעותיים, הפגיעה באדני השלטון קיימת אף היא. אבל כמו בכל מלחמה, אתה יודע איך ומתי אתה מתחיל, ולעולם לא תדע איך ומתי תסיים.

3 בלבנון, שם מרחיב צה"ל את פעילותו הקרקעית נגד חיזבאללה, האינטרס הישראלי ברור ומובהק ואפילו משותף לזה של ממשלת לבנון, צבא לבנון ואזרחי לבנון – לפרק את יכולות חיזבאללה, לקדם את פירוקו מנשק כגורם כוח בלבנון, ולצמצם עד למינימום את האיום על גבולנו.
לישראל אין תביעות טריטוריאליות בלבנון, וישנה אף הסכמה ישראלית ואמריקאית על שילובה העתידי של לבנון בהסכמי אברהם. ולכן ישראל תימנע ככל יכולתה מלפגוע בתשתיות אזרחיות בלבנון, בשדה התעופה ובבתי זיקוק, ותתמקד רק ביעדי חיזבאללה.

ובינתיים, בגרון ניחר ובעין דומעת, צפיתי השבוע בכתבה של יגאל מוסקו על משה וינשטיין ממטולה, ששכל את בנו עומר, חקלאי בן חקלאי במטע התפוחים לפני שנה. וינשטיין, דור רביעי במטולה, חש מופקר כמו יניב יעקב ממרגליות, שטען השבוע שמס רכוש עדיין לא שיפה אותם על הנזקים מהמלחמה הקודמת, ושהוא חש מושפל לרדוף אחריהם.

וככה, תוך כדי המלחמה, באישון לילה, כשמיליונים בעורף במקלטים, התכנסה ממשלת ישראל וכייסה את אזרחיה ב-5 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים, וכדי שזה יתאפשר עשו קיצוץ רוחבי בחינוך, בבריאות וברווחה. וכן, קיצצו גם 150 מיליון שקל מתקציב השיקום המיועד לצפון ההרוס והנהרס. ככה, כמו גנבים בלילה, בחסות המלחמה. הממשלה הזאת לא ראויה לאזרחיה. היא לא מבינה בציונות, לא באחריות, לא בביטחון המזון, לא בחוסן בגבולות. היא משרתת את עצמה ואת שולחיה, שלום הקואליציה קודם לשלום העם.

4 השבוע נקלעתי לוויכוח לגיטימי על כמות ההתרעות אל מול כמות השיגורים, ועל השאלה אם זהו "בלבול מוח" שמלחיץ את הציבור, או לוקסוס שמוענק לנו בחסות פיקוד העורף. דעתי היא שאני מעדיף ארבע התרעות מוקדמות שלא מתממשות לבסוף, על פני התרעה אחת שחלילה לא תגיע. ההתרעות מקנות זמן יקר ליקיצה, להתלבשות, מאפשרות להעיר את הילדים, להירגע ולהיערך. לא לכולם יש ממ"ד, רבים יורדים למקלט או לחדר המדרגות.

עוד דבר שהיה צריך לציין השבוע, לצערי, הוא שלא שר החינוך קובע אם חוזרים ללימודים, ולא שר האוצר קובע אם פותחים את המשק או לא. הסמכות היחידה והבלעדית היא מפקד פיקוד העורף, שאמור לאזן ככל שניתן בין צורכי הביטחון ושלום הציבור לבין צורכי המשק, עם עדיפות לביטחון. כולם כפופים אליו, משרה ובנימין נתניהו בירושלים, דרך נעמה ביבנה ורנית במודיעין ועד אלמה, יהב ועתי בלהבות חביבה. אין מלבדו.

5 רוצה לומר כאן תודה ולהביע הערכה לכמה שרים וח"כים שטרפדו את חוק ההשתמטות מגיוס ואת רפורמת החלב של בצלאל סמוטריץ'. לא אנקוב בשמותיהם כדי לא להסב להם נזק, יעשו זאת ודאי אחרים. החוק הנפשע הזה והרפורמה ההזויה הזו הובאו לקבורה בתוך המשפחה, וטוב שלא זיהמו את מליאת הכנסת כולה.

מה שכן קרה הוא שביזו והשפילו פה את החקלאים ואת הרפתנים ואת משרתי המילואים ללא כל צורך. והכל תוך כדי ובחסות מלחמה קשה, ארוכה ותובענית, ובשבוע שבו ירדן מודיעה שלא תייצא מלפפונים ועגבניות לישראל. ואנחנו לא למדנו כלום, לא בחקלאות ובביטחון המזון, לא בתעופה ולא בספנות.

6 המלחמה האזורית הענפה הזו, שבה משתתפות מדינות רבות, תניב בריתות והסכמים רבים וחדשים ותפרק קיימים. טורקיה, למשל, תצטרך לחשב מסלול מחדש, כך גם קטאר ונוספות, אבל גם ישראל צריכה שלא לשקוע באופוריה ולחשוב על "היום שאחרי" (מונח שהפך למגונה). כך, למשל, בהיעדר אויב משותף וחזק כמו איראן, שעמד בבסיס הצורך לכונן את הסכמי אברהם, תעמוד השאלה אילו תכנים חלופיים יש ליצוק לתוך ההסכמים הללו.

אם לא נתכנן ונכוון ביוזמתנו, המדינות הללו – ללא האיום האיראני – יכולות לדחוף את ארה"ב ואותנו לכיוונים שאנחנו לא ששים אליהם, כמו מדינה פלסטינית ועוד. ולכן הדיון ב"יום שאחרי" איננו מילה גסה, אלא ציווי לאומי חיוני.

7 לא בקלות אני מפרגן לממשלות, אבל כשאפשר לעשות זאת, לו רק יש הזדמנות – אני כאן. הפעם זה מגיע למשרד התחבורה על הירתמות מהירה ונכונה בתנאים לא פשוטים ובמציאות של שדות תעופה סגורים ומאוימים כאן ובאזור, להחזיר את הישראלים הביתה. מי שמכיר את התנאים והמגבלות של ביטחון, אבטחה ופוליטיקה, יבין עד כמה זה סבוך ומאתגר.

אז מילה טובה לשרת התחבורה מירי רגב, למנכ"ל משרדה משה בן זקן, לראש תחום התעופה האזרחית שמואל זכאי ולראש רשות שדות התעופה שרון קדמי, וכמובן לחברות התעופה, לצוותי האוויר והקרקע ולמאבטחים באשר הם. תודה.

8 קיבלתי בימים האחרונים לא מעט פניות בנוגע לאנשים עם מוגבלויות, נכים על כיסאות גלגלים ומבוגרים ללא עורף משפחתי, שאין לגביהם פתרון ראוי בימים הללו. בישראל פועל מכון ירושלים לצדק, שהגיש במלחמה האחרונה שתי עתירות לבג"ץ בנושא הזה. והנה, עם או בלי קשר, הודיע השבוע משרד הרווחה על פתיחת מרכזים מיוחדים וממוגנים ללינת מבוגרים או אנשים עם מוגבלויות. טוב שזה נעשה, חבל שמאוחר, ועדיף מאשר אף פעם לא.

ובינתיים אנחנו, כל אחת ואחד מאיתנו, נדרשים לפקוח עין מטה, מעלה ולצדדים, ולוודא שאין בקרבתנו אדם קשיש, ערירי, מוגבל או אחר שזקוק לעזרה. שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.

פערי האינטרסים בין ישראל וארה"ב: ייתכן כי בשלב קרוב במלחמה – נצטרך להתפצל | אבי בניהו

0 תגובות

בעוד צה"ל מנהל מלחמה נגד אויב האנושות - בישראל יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה