פחות משלושה חודשים נותרו עד לבחירות והמפה הפוליטית מטושטשת מתמיד

תאריך התפוגה של נתניהו, מה רוצה כחלון והדנ"א שדבק באחותה הקטנה של העבודה. וגם: תנו הזדמנות לרב פרץ ומה למדתי מהקואוצ'ר שלי

אבי בניהו  21/06/2019

1.

פחות משלושה חודשים נותרו עד לבחירות, והמפה הפוליטית רחוקה מלהיות שלמה וברורה, כך שקשה לנבא את התוצאות ואת מפת הגושים. איננו יודעים עדיין אם גוש הציונות הדתית ירוץ מאוחד (הימין החדש, פייגלין, הבית היהודי, תקומה, אלי ישי ונוספים), האם והיכן תרוץ איילת שקד, והאם בנימין נתניהו, שחפץ בה ברשימתו ישכנע את יושבי הבית בבלפור בנחיצותה. איננו יודעים אם והיכן תרוץ אורלי לוי־אבקסיס, אם תצטרף כמפלגה רביעית לקונסטרוקציה הפוליטית של כחול לבן, או שתרוץ באופן אחר. מי יעמוד בראשות העבודה? מי יהיה בראשות מרצ?

האם ייתכן שרון קובי, "חיית האולפנים" מעיריית טבריה, יהיה מס' 2 של אביגדור ליברמן כדי לחזק את מרכיב החילוניות, או שירוץ באופן עצמאי? וגם, באיזו רשימה יתמודד האלוף (במיל') יאיר גולן ומה בדיוק מתכנן אהוד ברק? האם ירוץ בראשות רשימה עם גולן, ציפי לבני, דן מרידור, עדינה בר שלום ונוספים? ועוד: האם על רקע חילוקי הדעות בין חוסן לישראל ותל"ם לבין יש עתיד, תגיע כחול לבן לבחירות בחתיכה אחת או שתתפצל לשני ראשים?

וישנה עוד שאלה אחת חשובה: האם נתניהו יסמן יורש וימנה אותו לממלא מקום ראש הממשלה? עד כה הוא נמנע מלעשות זאת, אבל כעת המצב שונה. נתניהו מחזיק בסקרים מעודכנים המלמדים על כך שנכון לרגע זה הליכוד וכחול לבן עתידות לאבד מנדטים לטובת מפלגות הלוויין, שמצביעיהן נטשו אותן (זמנית?) לטובת "הצבעה אסטרטגית" למפלגות הגדולות.

כל התשובות לשאלות הללו יתבררו בתוך חודש ימים עד להגשת הרשומות, ורק אז ניתן יהיה להעריך באמת את מפת הגושים ואולי גם את תוצאות הבחירות.

2.

הבעיה של נתניהו בבחירות הקרובות מורכבת: מצד אחד, יש לו תומכים רבים ברחבי המדינה, אך מצד שני, יש לו "תאריך תפוגה פוליטי". כתבי האישום, אם יוגשו כאלה לאחר השימוע, יקבעו שהוא בשולי הקדנציה ולקראת פרישה. בנוסף, חומרי החקירה, שבוודאי יודלפו בחלקם, לא ייטיבו עמו בקרב חלקים בציבור וגם בחלק ממרכיבי הקואליציה הטבעית שלו וגם פנימה בליכוד.

הוסיפו לכך את הסדק בתדמיתו ככל־יכול, לאחר שלא הצליח להרכיב ממשלה ולאחר שהרבי מגור וליברמן שלחו אותו לבחירות נוספות – ונתניהו מצוי כיום במרדף הישרדותי, עם קדנציה מתכלה מאליה, ובמצב שבו הוא סחוט כמעט לכל דרישה קואליציונית. לכן מנסה כעת נתניהו, בצדק מבחינתו, להקדים את הרכבת הקואליציה לבחירות גם עם הציונות הדתית, שאת ראשיה הוא מינה השבוע לשרים, גם עם החרדים, שחלקם בפוטנציאל מבחינתו "לערוק" ולעבור צד, וכך הלאה. וכמובן, "הבוגד השמאלן" החדש ליברמן, שמאתגר את ביבי מימין וטוען שאין כל חובה להמליך אותו פעם נוספת.

לכן אפשר להעריך כי כדי לשמר את הליכודניקים בבית, ימנה נתניהו אישיות מוערכת בשטח ובציבור לתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה, אם יפרוש או ייצא לנבצרות, על מנת לשדר לליכודניקים כי "כבוד הליכוד קודם לכבוד יו"ר הליכוד" – גם אם אין לו ממש כוונה שכזו.

3.

שר האוצר משה כחלון משדר שהוא רוצה הביתה. אני יודע שזה לא בדיוק ככה ושהעסק קצת יותר מורכב, אבל עיכול תוצאות הבחירות והפנמת המצב החדש היו צריכים להיות מהירים ונחושים יותר אצל אדם תאב פוליטיקה.

ישנם הסבורים כי כחלון, שעשה לא מעט דברים טובים באוצר והחזיק ממשלה שלמה לאורך קדנציה, מאוכזב מאוד מהציבור שהפנה לו עורף. יש הסבורים כי גם אם ייקח את האוצר לקדנציה נוספת, יעשה זאת כמי שכפאו שד וללא חדווה, וכי ייתכן שיוותר בתוך שנה על התיק לטובת חברו השר אלי כהן, שמוטמע בתוך הליכוד טוב וחזק מראש רשימתו.

אם ההערכות שגויות, ואם הנער מגבעת אולגה שהגיע לתפקיד שר האוצר וחבר בקבינט תאב חיים פוליטיים – עליו להתאושש, לזקוף קומה, להפיק לקחים ולשעוט קדימה בצורה כזו או אחרת. אם המצב איננו כזה – יאמר נא לעצמו: "הגעתי לאן שהגעתי, אני בן 60, כבר סבא, עכשיו אעשה דברים אחרים, ובעתיד אולי אשוב".

מצב הביניים, הענשת הבוחרים והתבטאויות כמו "לא אגן עוד על בג"ץ" וכו', לא משרתות אותו ולא את הציבור. במישור האישי מאוד, אני מכיר את כחלון שנים רבות וגם מעריך אותו, ואני סבור שהוא שגה גם בהרכבת רשימתו וגם בכמה נושאים אחרים. יש לקוות שיתעשת, יחשב מסלול מחדש וימשיך לשרת את הציבור, מנוסה יותר ולמוד לקחי אמת.

4.

כששמעתי את ח"כ מיכל רוזין "נפרעת" מראש מפלגתה תמר זנדברג ואומרת שהיא הביאה את מרצ לתחתית, הבנתי סופית שמרצ צריכה להתחבר לעבודה וכי הדנ"א הנוראי של מפלגת השלטון לשעבר דבק באחות הקטנה משמאל.

לפני 30 שנה, כחבר קיבוץ להבות חביבה, נבחרתי להיות "חבר מרכז מפ"ם" (היה דבר כזה). מפ"ם נטמעה ביחד עם ר"צ ושל"י לתוך מרצ ונעלמה. אבל כשאני קורא מדי פעם על ועידת מרצ שהתכנסה בצוותא, אני נזכר בישיבות מרכז ועידת מפ"ם בקולנוע שביט, בקולנוע תל אביב ובאולם אהל שם ז"ל. היו ימים.

לא הצבעתי למרצ, אבל יש לה מקום חשוב בחיינו הציבוריים. אינני יודע מי יעמוד בראשה ואם תתחבר עם אהוד ברק, עם העבודה או עם שניהם. מה שאני יודע זה שהיא צריכה לשמור על תרבות פנימית אחרת. נקייה יותר וטובה יותר.

5.

אם לא ידעתם, אז תכירו: קרוב ל־50% מבני הנוער שמתגייסים לצה"ל לא ביקרו מעולם בירושלים! ממש כך. לא ערכו להם טקס בר מצווה בכותל, אין להם דודה בעיר, וטיול בית הספר הוסט מירושלים ליעדים אחרים משיקולי ביטחון.

ולו רק על הרקע הזה, אני תומך נלהב בתוכניתו של שר החינוך (הזמני?) הרב רפי פרץ, לחלק לכל תלמיד בישראל ספר תנ"ך בטקס מיוחד ברחבת הכותל. אני ממליץ שיעשו זאת לאחר ביקור בעיר דוד, כדי להבין את הקשר העמוק והארוך שלנו לבירת ישראל.

כיום, הפעם הראשונה שבה המדינה מעניקה תנ"ך היא במעמד ההשבעה של החיילים המתגייסים. היות שלא כולם מתגייסים, והיות שדעתו של אדם מתעצבת מחוויות נעורים – לא יקרה כלום אם זה יקרה בגיל 14 בכותל. ובכלל, את הרב פרץ אני מכיר שנים רבות. הכרנו כשניהל את מכינת עצמונה בגוש קטיף, ראיתיו מפנה בעין דומעת ובכאב את חניכיו מגוש קטיף "כי ככה החליטה הממשלה", והכרתי אותו מקרוב יותר עת היה רב ראשי לצה"ל (הרב הראשון ללא זקן). וחוץ מזה, הוא טייס בחיל האוויר ומחובר למדינה, לנופיה ולאזרחיה. תנו לו קרדיט.

אני קורא את התגובות עליו ברשתות ומציע לכולנו קצת סבלנות, קצת קרדיט. ידברו מעשיו ופועלו.

6.

אגלה לכם סוד: מאז שהשתחררתי מצה"ל לפני שמונה שנים ופניתי לעולם האזרחי־עסקי, אני נעזר בקואוצ'ר. הצורך במאמן אישי שיסייע לי בתובנות ובהתנהלות עורר אצלי בהתחלה התנגדות קשה – מה כבר אני יכול ללמוד? מהר מאוד גיליתי שיש הרבה.

בחרתי באפי לנדאו, שהיה בעבר כתב כלכלי מוביל בעיתונות ועשה הסבה מקצועית. לא מעט ראשי משק ואחרים המליצו לי עליו. למדתי מאפי שרוב הדברים שאני חושב לגבי אחרים אינם נכונים, שאסור להשתעבד ולהתנהג בהתאם למחשבות מידיות, שצריך לספק לבן שיחך "חוויית הקשבה", לא להיות מאוהב בדעתך ואפילו לחכות עד שכולם ייצאו מהמעלית ורק אז להיכנס, ועוד עצות טובות – כלליות וספציפיות. לי זה היה יעיל מאוד, וזה גם מוכר במס – ואני ממליץ גם לכם לנסות.

שבת שלום.