על ספסל בפראג הבנתי: מדינת ישראל נמצאת במכירת חיסול | אבי בניהו
דווקא מול היופי של פראג הבנתי כמה הכל מתרסק: את התקשורת נותנים לקרעי, את בג"ץ לגוטליב, את מח"ש לסעדה ועוד רעות חולות – על הכל מנצח נתניהו
1
בבתי הכלבו ובחנויות במרכזי הקניות בפראג החלה מכירת החיסול לקראת הכריסמס, ובעודי יושב על הספסל מול החנות וממתין לרוכשת, תוך שאני מנסה לצוד קרן שמש מלטפת, סיכמתי לעצמי את "מכירת החיסול" עד הלום אצלנו בבית בארץ הקודש.
את התעופה שלנו במדינת האי מוטת המלחמות והבידודים אנחנו מוכרים להונגרים, את תשתית הרפתות הקטנות ומשק החלב מעניקים על מגש של כסף לטורקים, ליוונים ולהולנדים, את מח"ש לח"כ משה סעדה אחוז הנקם, את אולם בג"ץ לטלי גוטליב, השועטת לחמישייה הראשונה בליכוד, את הקמעונות הישראלית אנחנו מוכרים לאתרים הסיניים, ובעוד כאן בעלי העסקים נדרשים לשלם מע"מ, הממשלה שולחת את הציבור לרכוש ברשת ללא מע"מ. "מכירת חיסול" אמיתית.
את התקשורת שלנו אנחנו מוכרים לשלמה קרעי, לגלית דיסטל־אטבריאן ולפטרון של שניהם, המנהיג הגולה במיאמי; את גלי צה"ל רוצים להעביר לידיים של יעקב ברדוגו ועוד כמה בעלי אינטרס; את המינויים בצה"ל – למרכז הליכוד; את הביטחון והשוויון בנטל – לחרדים; ואת המשטרה לכהניסטים. את סדר העדיפות הלאומי שלנו ואת התקציב שאמור לבטא אותו מכרו למרכיבי הקואליציה אשר על הקופה.
ו"מכירת החיסול" הזו במסווה של "סדר עדיפות לאומי" ו"הורדת יוקר המחיה", גם מכרסמת ביסודות הדמוקרטיה שלנו, גם שולחת אצבע משולשת לציבור המשרתים והנושאים בנטל, וגם פוגעת בתשתיות יקרות ערך שנבנו כאן בעמל רב ובמשך שנים. אבל "לשלטון בחרתנו" – אז אנחנו על ההגה והגז ולא על הבלמים; הקופה אצלנו, הבופה פתוח, וכל מי שסביב השולחן מוזמן לאכול ולבזוז ולמכור. ואת מה שקורה עכשיו יהיה ניתן לתקן בחלקו, אם בכלל, בעתיד, אבל זה יהיה קשה וייקח שנים רבות.
2
מהלך של חנינה או ביטול המשפט ללא קבלת אחריות, הודאה, קלון או לחלופין פרישה מהחיים הציבוריים – לא יעבור את המערכת המשפטית ולא את הציבור, שרובו זועק לחנינה לעם ולמדינה ורוצה לראות פתרון סביר למשפט שקורע את העם והורס את הדמוקרטיה – אבל לא בכל מחיר.
נתניהו, שטוען ושותל לנו בתודעה באמצעות שופרותיו ש"כל התיקים קורסים", יודע את האמת, מכיר את הראיות ומעריך את התוצאה של המשפט. והוא מפחד. ממש כשם שאני ואתם היינו מפחדים במקומו. ראש הממשלה ופרקליטיו הניחו בידיו של יצחק הרצוג מטען חבלה רב־עוצמה במטרה שיתפוצץ ויהפוך את בית הנשיא ל"בית חנינה".
הרצוג צריך לדעת לפרק את הפצצה ברגישות ובעדינות, או להעתיק אותה בזהירות ממשכנו שלו בחזרה אל מערכת המשפט, בקריאה להגעה להסדר. כל דבר אחר ייגמר בבכי מר – גם אצל הרצוג, גם אצל נתניהו, ובעיקר אצלנו, אזרחי ישראל, שמבקשים להבטיח את עליונות שלטון החוק ואת השוויון בעיני החוק.
3
אבל, וזה אבל גדול, נתניהו גם יודע שהמחנה מולו לא מאורגן, חסרה מנהיגות מוסכמת, ובעיקר הוא ללא מסר חד וברור. "רק לא ביבי" לא יספיק הפעם. וכשנתניהו ממשיך להיות ראש המפלגה הגדולה למרות הכל, וכשהוא משחק נכון לעכשיו מול שער ריק – המחנה שמנגד צריך להתכנס ולקבל החלטות.
ההחלטה הראשונה היא מיהו המועמד המוסכם לראשות הממשלה שירכז ויוביל. ההיגיון אומר שזהו נפתלי בנט, שמוביל בסקרים במחנה המציע חלופה לנתניהו, שכבר היה כאן ראש ממשלה – אדם צעיר ומוכשר שיוכל להוביל אנשים עתירי ידע וניסיון. לדעתי, האיש שצריך להוביל את האירוע ואת הקמת "גוש התקומה" ולהציב את הלבנים לכך הוא יאיר לפיד.
הוא מנוסה בזה, הוכיח את עצמו שהמדינה קודמת לאגו שלו, וזהו תפקידו כעת: לשמש לבנה מרכזית וחשובה ביחד עם בנט, אביגדור ליברמן, יאיר גולן, גדי איזנקוט, גנץ ומנסור עבאס (כן, כן) ואולי נוספים – להציג חלופה, לקבל אמון להתיישב ליד ההגאים עם תוכניות סדורות, להוביל ולתקן.
ההחלטה השנייה היא להציג כוורת של גברים ונשים מתוך המערכת הקיימת ומחוצה לה, שיישאו בתפקידי שרים, ראשי ועדות ומנכ"לים בכירים בממשלה, והצגת כל אחד ואחת בשמו ובשמה, בתפקיד המיועד שבו ישרתו את העם על פי מודל של "חברת ניהול" שבאה לנהל, לשקם, לרפא ולתת שירות.
וגם צריך לסכם על קווי יסוד ל"גוש התקומה" בעיקרו: ביטחון חסר פשרות, ללא החמצת הזדמנויות מדיניות, ועדת חקירה ממלכתית, חוק לקביעת הגבלת קדנציה לראש ממשלה, טיפול שורש ביוקר המחיה, תיקון במעמדה של ישראל בעולם ואיחוד העם. כל דבר שידרוש חריגה מקווי היסוד המוסכמים, יובא למשאל עם.
ההתנהלות הנוכחית של הגוש שאמור להיות מופקד על התקומה, לא רציני, לא ראוי ולא קורץ לבוחר. הוא לא רואה, לא מרגיש ולא מבין את החלופה שלפניו, את הרלוונטיות שלה ואת הערך המוסף שהיא אמורה לספק לציבור מעבר ל"רק לא ביבי".
4
כתבתי כאן בשבוע שעבר על תפקידה החשוב של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בכל הקשור לחקיקה הביטחונית ובעיקר לפיקוח על פעולות והחלטות הרשות המבצעת בתחומי הביטחון והחוץ.
בוועדה הזו, שדנה כעת בחוק ההשתמטות מהשירות הצבאי ומנוהלת על ידי "הפרויקטור" ח"כ בועז ביסמוט, עושה רושם שהפיקוח הזה לקוי, ושהממשלה הצליחה להשתלט לחלוטין גם על הוועדה החשובה הזאת באופן שעלול להסב חלילה את שמה ל"ועדת חוץ מביטחון".
בפני הוועדה הופיעו השבוע הרמטכ"ל והשר לשעבר איזנקוט, שהניח בפניה התרעה אסטרטגית ולפיה החוק המוצע, אם חלילה יעבור, יפגע בביטחון המדינה ואינו משרת את צורכי צה"ל. אז אמר. כבוד הקואליציה קודם לכבוד המדינה והצבא.
5
כבר שנים שאני מלווה באהבה ובהערכה את איגוד הטייסים בישראל, והשבוע נשאתי דברים בכנס מיוחד לתחקור עם כלביא בהשתתפות נשיא איגוד הטייסים הבינלאומי שהגיע במיוחד ארצה.
אבל אני רוצה לספר לכם על הרצאתו של רופא התעופה האזרחית ד"ר ערן שנקר, ולחשוף אתכם בזעיר אנפין למתח המובנה בין "הטיסה הקרבית", שאותה מבצע טייס במילואים בבוקר בטהרן או בלבנון, לבין "הטיסה האזרחית" שהוא מבצע שעות אחר כך כקברניט או כקצין ראשון באחת מחברות התעופה שלנו: המתח הנובע מהפער שבין "המשימה מעל לכל" בטיסה המבצעית מול מטרת אויב לבין "הבטיחות מעל לכל" בטיסה האזרחית המתבצעת בהפרש של כמה שעות.
ההתמודדות של ד"ר שנקר וצוותו, ביחד עם איגוד הטייסים, היא לאתר את אותה "אופוריה קרבית" ולטפל בה. היא מתבטאת בהתרוממות רוח קיצונית לאחר הצלחה מבצעית משמעותית ומקנה לטייס המבצע תחושה מדומה של אל־כשל, שלא תואמת סביבה אזרחית.
הטייסים עצמם מודעים לסיכון, משתפים פעולה, מגיעים לטיפול ומדווחים על מצוקות, אבל האתגר במלחמה הבאה כבר רשום על הלוח: הטייס יצטרך לחזור ולהטיס עם כל המיומנויות, מבלי לסמוך על המערכות הממוחשבות.
במלחמה הבאה, שתהיה גם מלחמת סייבר, האורות במסלול הנחיתה עלולים להיכבות, מחשב הטיסה ישבות, מגדלי הפיקוח והבקרה לא יענו, והטייס יחזור לתפוס את ההגאים ושיקול הדעת. ואתם, היושבים בגוף המטוס, אל תחששו. אתם צריכים לדעת שיש על מי לסמוך, ושבישראל הנושא מטופל במקצועיות וביסודיות.
6
זוהי הפעם החמישית שלי בפראג, חשבתי שאני כבר מכיר אותה, אבל סיור נוסף שלקחנו עם דור בן ארי, מדריך ותיק, ידען ומיומן, גילה לנו שאנחנו ממש לא מכירים הכל. דור, שהיה חייל שלי בדובר צה"ל, מעניק טיפים, עצות ומסלולים באתר שלו "פראג בצבעים עם דור". איתו למדתי ללכת בפראג בראש מורם כדי לא לפספס אדריכלות, אומנות וחלונות מדהימים.
פראג יפה כעת, מקושטת ומלאה בשוקי כריסמס, ואף שאינני מדריך תיירים מוסמך, אני רוצה להמליץ לכם על מלון Bookquet שבו לנתי בפעם השנייה ושבו נפתחה לאחרונה מסעדה משובחת של השף הישראלי גל בן משה, וגם על המסעדות מרינה וקוגו האיטלקיות וסיא האסיאתית.
וגם על הפסקת ארבע קטנה בקפה לובר בן מאה השנים. אבל הכי חשוב, מגיע לעם הצ'כי שנבוא לטייל, לבלות, לנוח ולקנות אצלם. הם הוכיחו שוב ושוב את אהבתם אלינו. שנהיה טובים וראויים. שבת שלום וחג חנוכה שמח

0 תגובות