עבריינים בנתב"ג וחגיגות במסעדה: כך נראית ממשלה שנה לפני בחירות | אבי בניהו

כשהממשלה מסבסדת טיסות של חרדים לאומן, מונעת מעצר עריקים, נמנעת משיקום סורוקה וחוגגת על הראש של משפחות החטופים – חבריה כנראה יודעים משהו שאנחנו לא. ביקשתם גם פרגון וקרדיטים לנתניהו? קבלו

אבי בניהו 
1. ישנו דבר מה הנשגב מבינתי, שמתחיל להטריד את מנוחתי והייתי רוצה לשתף אתכם בו. בעיניי זה לא נורמלי שממשלה חפצת חיים, שיודעת שבעוד שנה ישנן בחירות לכנסת, תנהג באופן שבו מתנהגת הממשלה, זה לא אמור להתנהל כך.
ממשלה נורמלית, שנה לפני בחירות, לא מממנת במיליוני שקלים חרדים ואחרים שנוסעים לאומן, כשם שאינה מממנת נוסעים לסקי או לטיפולי מרפא. ממשלה נורמלית לפני בחירות לא פועלת באמצע מלחמה קשה למנוע מעצר עבריינים ועריקים מצה"ל בנתב"ג בדרכם לחו"ל, בשעה שהיא מאשרת שליחת רבבות צווי 8 לחיילי מילואים שקורסים תחת נטל השירות.
ממשלה וקואליציה שאמורות לעמוד בקרוב לדין הבוחר, לא משקיעות מיליונים באיתור ובשלייה של השלד של אלטלנה, במקום לשקם את בית החולים סורוקה או את מכון ויצמן (צריך את שניהם). ממשלה תאבת חיים ושלטון לא הולכת לחגוג במסעדה בערב ההזדהות עם משפחות החטופים, כשזעקתה של האם סילביה קוניו "דייי!!!" מהכיכר שוברת לנו את הלב. וישנם עוד סימנים מעידים לכך שהם מתנהגים כאילו הם יודעים משהו שאני ואתם לא יודעים.
ואני מתחיל לחשוב שהם חושבים, או יודעים, או מקווים, שלא יהיו בחירות, שהם לא צפויים לעמוד לדין הבוחר. אולי הם יגידו ש"לא יעלה על הדעת שתהיה ועדת בחירות מרכזית בראשות שופט עליון", ושצריך לקחת זמן ולמצוא מנגנון אחר, ואולי מלחמה כלשהי.
ואולי הם בכלל מנותקים ברמה חדשנית ולא מבינים שגם הציבור שבחר בהם שולח ילדים לצבא ולא מוכן להמשך ההשתמטות בחסות ממשלתית; שגם הציבור שלהם רוצה את החטופים בבית ומתחיל להבין את המניפולציות; ושגם הציבור שלהם מכבד ומעריך את הרמטכ"ל ולא מוכן שיפגעו בו. 
זאת אחת משלוש האפשרויות: או שהם התנתקו מחללית האם ומרחפים בפלנטה אחרת; או שהם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים על הבחירות; או שהם הגיעו למסקנה סופית שאנחנו כולנו, בוחריהם ומתנגדיהם, מטומטמים לחלוטין. אני לא מפסיק לשבור את הראש בעניין הזה.
2. לא רק ברמזורים ובבתי הקפה בארץ, אלא גם ברחוב בבנגקוק ובבריכה בקו סמוי פנו אליי אנשים ואמרו לי: "בניהו, אתה כותב יפה, ואנחנו אוהבים לקרוא, אבל תנסה מדי פעם לפרגן לנתניהו". אז הנה, אני הולך לעשות את זה, תעקבו אחריי, זה הולך להיות קצר.
אז מבלי לגרוע כהוא זה מאחריותם, כישלונם ואשמתם היחסית והעליונה לאסון 7 באוקטובר, אני מפרגן לנתניהו ולקבינט על דרך ניהול המערכה בלבנון, שבה הכֵּינו בחיזבאללה, חיסלנו את ראשיו, פגענו ביכולותיו האסטרטגיות, הפגנו עליונות מודיעינית, טכנולוגית ומבצעית, וסיימנו את המערכה בהסכם מדיני שאותו אנו אוכפים בקפדנות. כפיים (באמת).
אני גם מפרגן לנתניהו ולקבינט על דרך ניהול המערכה בזירה הסורית, על ההחלטה לגבי השמדת יכולות הצבא הסורי כדי למנוע העברתן לחיזבאללה, על שמירת חופש הטיסה ואיסוף המודיעין בסוריה, על מניעת התבססות איראנית שם, כמו גם על המשא ומתן להסכם ביטחוני עם שלטון ג'ולאני, במקביל לאחיזתנו במובלעת סורית בגולן ועזרתנו הגלויה לבני העדה הדרוזית. ההסכם ייחתם בקרוב. כפיים.
אני מפרגן כמובן על ניהול עם כלביא, על קבלת החלטה היסטורית ועל דרך ניהול המערכה הקצרה, על התיאום עם ארה"ב, על השיח בין הדרג הצבאי למדיני, על היעדר ההדלפות, על העמידה ביעדים, על שיתוף האופוזיציה, על ההתחלה בזמן הנכון והסיום בזמן הנכון (היה יכול להיות טוב יותר אם טראמפ לא היה עוצר את מטוסינו בדרך לגל תקיפה נוסף, אבל מילא). על כל אלה אני מפרגן בנדיבות ובתוך סוגריים – מכל תחלואיה של הממשלה המנותקת הזו.
אבל את כל ההישגים הללו, שזכו לקונצנזוס רחב בישראל ולאהדה בינלאומית, מבזבז נתניהו באופן חסר אחריות בהתנהלות במלחמה הבלתי נגמרת בעזה. ההבדל הוא פשוט: בניגוד לסוריה, לבנון ואיראן, בעזה יש לשרים בממשלה תביעות טריטוריאליות לגירוש, כיבוש והתיישבות, והם הקביים של ממשלת נתניהו. והמחיר כבד – הלאומי שלנו, והאישי של נתניהו.
אנחנו משלמים בדמים של בנינו, בפצועים רבים בגוף ובנפש, ובמיליארדי שקלים שנכדינו עוד ישלמו אותם. הדה־לגיטימציה נערמת והולכת נגד ישראל וצה"ל, בחרמות ונידויים, בסכנה ליהודים וישראלים בעולם, בירידת קרנה של ישראל בקרב העמים, בפספוס הזדמנויות אזוריות, וכמובן בחטופינו שכבר שנתיים במנהרות חמאס ונמצאים בסכנת חיים.
נוסף על הנזק הלאומי, שייקח שנים לתקן אותו, מבצע נתניהו השמדת ערך להישגיו שלו, ובראשם הפעולה באיראן. הוא הולך שבי אחר הקיצונים ולוקח את כולנו לטיול אל הגיהינום, וכך מאפילה ההזיה המתמשכת והפוליטית בעזה על כל הישגי המלחמה, וממשיכה בהפקרת החטופים ובתשלום כבד בדם חיילינו. 
נתניהו לא מטומטם. הוא מבין את כל זה מצוין. זוהי תקופה שבה הוא אמור לעצב גם את הלגאסי שלו לדפי ההיסטוריה, והוא נותן בינתיים לאחרים לרשום אותה במקומו.
3. ככל שחולפים הימים, מעמיק הקרע בין מבקר המדינה, שמתעקש לחקור נושאי ליבה הקשורים לטבח 7 באוקטובר, לבין צמרת צה"ל ומערכת הביטחון. המתח הזה גובר ככל שחולף הזמן וממשלת ישראל בורחת מאחריותה ומסרבת למנות ועדת חקירה ממלכתית כנזעק לשמיים ("מה זה ממלכתית ומי צריך את זה?", שאלה השבוע עידית סילמן – וקיבלה עוד קול לפריימריז בסניף החזק בנתיבות).
על פי הטענות, אנשי מבקר המדינה, שמקצועיותם בתחומים הנדרשים היא מועטה, כותבים דוחות ומוציאים מכתבי אזהרה מבלי לקבל גרסה מהנבדקים. החשש הוא לא מדוח מבקר המדינה (שהציבור ממילא יצמיד לו כוכבית של חוסר מקצועיות וחוסר הוגנות), אלא מההתחמקות מוועדת חקירה ממלכתית.
נתניהו אומן בזה: את דוח ועדת החקירה על האסון במירון הוא העיף מהחלון עוד טרם מהדורת החדשות של הערב, והפטיר "זו ועדה פוליטית". אל מכתב האזהרה החמור שקיבל מוועדת החקירה של הצוללות הוא אפילו לא התייחס, ועם סיום עבודתה הוא בטח יקבע שלבן אחותו של אחד מחברי הוועדה יש בן בנוער העובד והלומד, תנועת הנוער של השמאל הקיצוני, וכך הלאה.
הבעיה איננה נתניהו. הבעיה היא שאנחנו לא מבינים עדיין איך ומה קרה לנו בבוקר 7 באוקטובר. גם מפקדים בכירים בצבא לא מבינים ולא יודעים, בטח לא הציבור, המשפחות השכולות, הקהילות, משפחות החטופים ועוד. אנחנו חייבים לעצמנו תשובות חדות וברורות – למה קרה, ואיך קרה, ומדוע קרה – כדי ללמוד ולהפיק לקחים, לשנות ולמנוע בעתיד.
לכן אני מבקש להציע את ההצעה הבאה: תוקם ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון, שזהותו תיקבע בתיאום של נשיא בית המשפט העליון, נשיא המדינה, ראש הממשלה ויו"ר האופוזיציה. הוועדה תתבקש לחקור את אירועי בוקר 7 באוקטובר, את הרקע שקדם לו, את מהות הקונספציה, את תפקוד הכוחות, את הכשל המודיעיני והמבצעי ואת דרך ניהול המערכה. הוועדה תתבקש במנדט שתקבל לקבוע מסקנות, לקחים והמלצות. היא לא תוציא מכתבי אזהרה ולא תציג מסקנות אישיות.
אני מעריך שתחושת הכישלון כה כבדה, ושהנושאים באחריות בדרג הביטחוני כבר התפטרו כולם מתפקידיהם, ורובם הגדול מתייסרים ויישאו את אחריותם לכישלונם ואולי לקלונם עד יומם האחרון. עם הפוליטיקאים החומקים מאחריות נוכל לבוא חשבון בקלפי, כמו עם ממשלת גולדה אחרי יום הכיפורים. שרק נדע מה קרה ולמה, מבלי לדרוש ראשים. זה אפשרי.  
4. "אם אנחנו לא נטוס, אף אחד לא יטוס", הבטיח פרוש הנכד, נוכח הכוונה לעצור עריקים חרדים מבוקשים בנתב"ג בדרך לאומן. ח"כ גולדקנופף אף פנה לראש הממשלה וביקש לפרוס את רשת הביטחון הממשלתית על העריקים המשתמטים גם על נסיעות לארה"ב ולכל העולם ולכל החסידויות. למה רק לאומן?
"אם אני לא טס, אף אחד לא יטוס", נהגו לומר פעם מודחי קורס טיס שהלכו לשרת בסוללות הנ"מ, ואני שמעתי את פרוש הנכד אומר זאת, ואמרתי: "אוי, זה מצוין, שילכו לשרת בהגנה האווירית". אבל זה לא יקרה. "החזית השמינית" עוברת כנראה לנתב"ג.
5. געגועים לבית שתמיד אהבנו. אני מוצא אותם בנהירה של הציבור – מבוגרים, צעירים, דתיים וחילונים – תוך כדי המלחמה והמתח לנוכח הבנים בצבא, אל האולמות של האומנים הוותיקים שלנו ששרים את שירת הארץ.
ראו נא את האולמות ואת היכלי התרבות וההופעות בקיסריה, שממלא בלי עין הרע חברי יהורם גאון, ראו נא את הקאמבק של חנן יובל ודורית ראובני, תציצו בלוח המופעים ברחבי הארץ של דודו זכאי האלמותי ובזה של משה להב, הלא הוא "הטיש הגדול", ובשל עינת שרוף ועוד רבים וטובים. 
הציבור צמא לשירת ארצנו, מתגעגע לתקופה שלפני, לעשייה, לאחדות ולערבות ההדדית. ויש בשירים, במילים ובמנגינות לא רק געגועים, אלא בעיקר תפילה ותקווה. תנהרו גם אתם, זה מרפא. שנהיה טובים וראויים ושבת שלום.

 

 

 

0 תגובות

קצת עלינו

החברה מציעה חבילת שירותים כוללת ומתקדמת בתחומי הייעוץ האסטרטגי האישי, המערכתי והעסקי, ייעוץ תקשורתי לכלל סוגי המדיה המסורתית והחדשה ובתחום ניהול המשברים ברמות הממשל, הרשויות, התאגידים והחברות.

פרטי קשר

דרך בגין 156 ת"א
מגדל חג'ג

טלפון  072-2155333
פקס 072-2155334
מייל office@bnayahu.com

אנחנו בטוויטר
אנחנו בפייסבוק

‎אבי בניהו – Avi Bnayahu‎