סוגיית החטופים מדגישה: החברה הישראלית במשבר ערכי חסר תקדים |אבי בניהו
ככל ששואלים "כמה חיילים עוד תרצה שימותו בעזה בשביל החטופים?", כך אני מבין שמשהו ערכי רע מאיים עלינו. סמוטריץ' רוצה לייהד את עזה, לא נעים להיות ישראלי בחו״ל ופרידה משומר הקופה. וגם, לאן ברחתי ולמה?
שר המגזר
חבר הקבינט הבכיר, שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', הציב השבוע בנאום פומבי יעד חדש של המלחמה הבלתי נגמרת בעזה: "לא שילמנו מחיר דמים כה כבד כדי להעביר את עזה מערבי אחד לערבי אחר. אני לא רוצה לחזור לגוש קטיף, זה קטן מדי. אני רוצה עזה יהודית", אמר וחשף לציבור וללוחמים בסדיר ובמילואים על מה נלחמים ומהו היעד. גם המשפחות השכולות הקשיבו ולמדו משהו.
מוקצים מחמת מיאוס
בימים הללו לא נעים להיות ישראלי בחו"ל ולצפות בטלוויזיה בחדר במלון. זה לא משנה אם זה ערוץ מקומי אירופי או רשת אמריקאית. המילים "ישראל" ו"עזה" כמעט לא יורדות מהמסך, והתמונות הן של הרס, חורבן ונשים וילדים בתורים אינסופיים לפת לחם ומעט סוכר.
אף אחד לא קונה את הסיפורים הישראליים על שפע מזון ואת הסרטונים על מחבלי חמאס שמנמנים שמחייכים ואוכלים ענבים. שאלה אותי השבוע אלמז מנגיסטו בריאיון טלוויזיה "לאן נעלמה ההסברה הישראלית?".שאלתי אותה מיד: "תסבירי לי קודם לאן נעלמה המדיניות, ואשיב לך לאן נעלמה ההסברה".
אבל מעבר לחוסר תכלית ומדיניות, הממשלה זנחה באופן פושע את חזית ההסברה. אין משרד הסברה, נתניהו לא מאייש את מטה ההסברה הלאומי במשרדו, ובחזית מול אזרחי ישראל והעולם נותר איש אחד, תא"ל אפי דפרין עם יחידתו הצבאית, והוא מנסה לתמרן בין דוברות צבאית טהורה, שזה תפקידו, לבין החזית המדינית המופקרת לחלוטין.
דפרין לא יקבל צל"ש. הוא בסך הכל מנסה לשרת צבא ומדינה ולחזור הביתה בשלום. זה לא קל. תודה לכם, אפי ואנשי היחידה. אתם בחזית חשובה, בתנאים כמעט בלתי אפשריים. אגב, אם מישהו שמע או יודע על דיון אסטרטגי בין־משרדי שערך לאחרונה מי שהיה פעם "מר הסברה", אנא עדכנו אותי במייל.
המבצר נופל
ביחד עם היועצת המשפטית לממשלה, ראש השב"כ, הרמטכ"ל ועוד כמה שומרי סף, ניצב בשנים האחרונות בחזית של "מפקדי המוצבים" הקדמיים שלנו גם יוגב גרדוס, ראש אגף התקציבים הפורש. גרדוס הוביל את האגף בשנים האחרונות בים גבה גלי של קורונה, מחאות על הפיכה משטרתית, כמה מערכות בחירות, טבח חסר תקדים, הרס בנגב ובגליל ומלחמה בלתי נגמרת ששואבת משאבים רבים.
לא אחת ציפה שר האוצר שגרדוס, שלא התכופף ולא השתחווה (אלא לשליחותו ונאמנותו למדינה), יתפטר – אבל גרדוס לא נטש את המוצב עד לתום כהונתו. אני מודה לו כאן גם בשמכם.
מחליפו הוא חברי תא"ל (במיל') מהרן פרוזנפר, כלכלן ותיק מוכשר ומוערך, שניאות לעצור פעילות עסקית פרטית משגשגת לטובת צורכי המדינה. הוא לא מתוך האגף, אבל הוא ילמד אותו כשם שהאגף ילמד את מהרן – והם ישלימו זה את זה.
מהרן ואני התחלנו ביחד את תפקידנו במטכ"ל: הוא כיועץ כספי ואני כדובר צה"ל. יחד הקמנו מדור לתקשורת כלכלית כדי להתמודד מול אגף התקציבים, יחד השתחררנו מצה"ל, ויחד פתחנו משרד משותף במגדלי עזריאלי. אני מכיר אותו ויכול להבטיח שהוא ממלכתי, מקצועי ולא הולך לשרת שום אג’נדה, אלא את האג’נדה של מדינת ישראל, ביטחונה ועתידה בימים קשים ומאתגרים. בהצלחה.
קצת לברוח
לא על מסע תענוגות אני עומד לכתוב לכם, אלא על מהלך בריאותי גרידא. סהדי במרומים שאני לא אוהב חופשות. לא רגיל. לא חונכתי בבית הוריי לחופשות ולא יצאנו מעולם לחופשה. אולי רק אבא ז"ל, שיצא להבראה מטעם סולל בונה. בחופשה של ממש, לא הייתי.
הגעתי למצב שבו גם אם אני משול למשאית מרצדס שנוסעת על הכביש יותר מ־60 שנה, וגם אם אני עושה טיפולים במוסך מורשה ובזמן, ומקפיד על חלפים מקוריים ועל צמיגים איכותיים – מגיע הזמן שבו המשאית הישנה והטובה מבקשת קצת מנוחה בשער הגיא, לפני העליות לירושלים. וזה מה שהרגשתי לראשונה בחיי. ואם תוסיפו לזה את העומס הנפשי והרגשי של השנתיים האחרונות, אז החופשה הפכה למוצר צריכה בסיסי.
אז ארזתי הכי פחות שארזתי אי פעם, ונסעתי עם חבר לאחד האיים במזרח הרחוק – ואני כותב לכם משם. לא עושה כלום. נח. שומע מוזיקה, קורא ספרים אוכל כזית וטובל בים ובבריכה. מטעין את עצמי, וזה נראה לי כהוראת קבע חדשה.
וכשאני מקטר בשפת הבריכה או במסז' על מה שכתבתי למעלה, החבר שלי אמיר אומר לי שכאשר קשה – מרימים ראש ולא ידיים. כך יהיה.
שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.
0 תגובות