נתניהו לא ניצח, אך ממשיך להוביל את האוטובוס שכולנו יושבים בו אל התהום

גם בפעם הרביעית נתניהו לא ניצח, אך ממשיך להוביל את האוטובוס שכולנו יושבים בו אל התהום. המרכז־שמאל חי וקיים. הדילמה של בנט, הטרגדיה של סער, וההישגים של גנץ ועבאס

אבי בניהו 26/03/2021

1.

ישראל ואזרחיה הולכים ומתבוססים בתוך הכאוס הפוליטי החמור והמתמשך בתולדות המדינה, המונהג על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. האיש שלא מצליח להשיג 61 מנדטים שיקנו לו חסינות כבר ארבע מערכות בחירות, אינו מוותר ומנסה פעם אחר פעם להימלט ממשפט על גבו של הציבור המיוסר. נתניהו נלחם בחירוף נפש על חייו על חשבון חיינו שלנו, ואנחנו בדרך לבחירות חמישיות. הוא כבר איננו שייך לתוכנית "הקוסמים" אלא ל"הישרדות", והוא הביא את ישראל לתיקו נוראי שעומד ביחס הפוך למה שצריכה המדינה – ממשלה חזקה שתטפל בבריאות ובשיקום המשק והכלכלה.

קשה אולי לעכל זאת, אבל נתניהו נחל מפלה במערכת הבחירות הזו. או שיתקשה להקים ממשלה, או שייסחט על ידי הקיצונים מכל הצדדים. הוא משול לאוטובוס עמוס שבלמיו לחוצים בירידות והוא ממשיך לנסוע, או אם תרצו – להידרדר. באוטובוס הזה יושבים כולנו.
אלו היו בחירות מוזרות ומיותרות מאוד, מופע אימים שיזם, ערך והגיש נתניהו, שעוד יתגעגע מאוד לשותפים כמו גנץ, אשכנזי ואפילו ניסנקורן. אם יקים ממשלה בתמיכת מנסור עבאס או עם עריקים, הוא מכניס את עצמו לסאונה שעל מד המעלות שלה שולטים נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ', שיודעים בדיוק היכן נמצאות בלוטות החרדה שלו.

2.

על אף ההספדים, גוש המרכז־שמאל חי וקיים, בועט ונושם באופן עצמוני. נכון שהגוש לא הסכים על מועמד לראשות הממשלה, אבל ההישגים של יש עתיד, כחול לבן, מרצ והעבודה נאים מאוד. באירוע הזה תפקד יאיר לפיד כמבוגר אחראי. הוא הקפיד לנהל את הקמפיין המוזר והחמקני שלו מצד אחד, ומנגד לא פעל יתר על המידה לחיסול מתחריו במחנה. הוא הבין את חשיבות הגוש שעתיד להמליץ עליו בפני הנשיא. אם לא הפעם אז בפעם הבאה.

3.

טענתי לא אחת מעל דפים אלה כי מפלגת העבודה איננה מותג מת, שזוהי מפלגה עם מורשת, מסורת ותשתיות רדומות, שמשולה לערימת "גחלים לוחשות" שצריך מישהו לבוא, להפיח בה רוח ולהצית להבה. ואז הגיעה מרב מיכאלי עם חזון ואמונה, נלחמה והצליחה. המפלגה חיה, ואם היא תעשה עבודה טובה בכנסת, ואולי בממשלה, עוד יחזרו אליה רבים וטובים.

4.

עשרות אלופים וקצינים בכירים במילואים קראו לגנץ לפרוש מהמרוץ. אל ייחשב הדבר קל בעיניכם עבור מי שהיה רמטכ"ל. אבל גנץ הפך מלפלף פוליטי ללוחם שמאמין בתרומתו לציבוריות, ביכולתו ובצדקת דרכו. הוא סירב בעקשנות לקבור את עצמו בבית העלמין הפוליטי, לחם כמו אריה, הסביר שהוא היה הפתרון לכאוס מוחלט בממשלה, שנפל קורבן למעשה נוכלות ושהוא חיוני בממשלת מעבר האפשרית. הציבור האמין לו, גמל לו ותמך בו. אם ינהג נכון ויפיק לקחים בהתנהלותו הפוליטית ובליהוק האנשים – עוד נכונו לו עלילות.

5.

גדעון סער הוא הגיבור הטרגי של מערכת הבחירות. כשהכריז על פרישתו מהליכוד והקמת תקווה חדשה הוא ניהל "מגרש חניה פוליטי" של 22 מנדטים מסנוורים, אבל ככל שקרב למועד הבחירות התברר שהוא מפספס משהו בקהלי המטרה שלו. הוא הצטרף ל"רק לא ביבי", ובזה יש לו מתחרים טובים יותר. הוא לא הצליח להתנחל בלבבותיהם של אנשי המרכז ולא אצל אנשי הליכוד, לדתיים היו כמה כתובות הפעם, וחוק הכלים השלובים פגע בו וברשימתו. גם העובדה שלא הצליח לגייס את גדי איזנקוט, הרמטכ"ל המרוקאי הראשון, לא הוסיפה.

ההיסטוריה הפוליטית תזכור אותו כיחיד מבין בכירי הליכוד שקרא תיגר על נתניהו, וכמי ששכב על הגדר עבור גוש "רק לא ביבי". הוא נטל מהליכוד 2־3 מנדטים, ובלעדיהם חג הפסח בבלפור ילווה בלא מעט כאבי ראש.

6.

בנט, שהיה לשון המאזניים עד שהגיע עבאס, עומד להיות מחוזר אף הוא. יותר משהוא יכול לתת ממשלה לנתניהו, הוא יכול לתת אותה למבקשי הדחתו, והם רבים מאוד. הוא ימצא את עצמו קרוע בין רצונו העז לשלוח את נתניהו הביתה ולנקום בו על ההתעללויות שהעביר אותו עד לאחרונה, לבין רצונו שלא לאבד את חברי הליכוד, היות שהוא חותר להנהגת המפלגה בבוא היום. נתניהו ייתן לבנט ושקד כל מה שיבקשו, אבל מהרגע שיתיישבו על כיסאותיהם הוא יתחיל להתעלל בהם, ואת זה בנט מבין היטב. אני סבור שהוא די שמח שעבאס החליף אותו לפי שעה בתפקיד לשון המאזניים.

בנט עשוי מחומרים של מנהיגות, הוא מקפץ מקהל לקהל, מנושא לנושא, מרבה לדבר ולהתראיין. יש לו את זה, ואם לא יעשה טעויות – יגיע ליעד.

7.

"החיבורים" OUT והפיצולים IN. זו אחת המסקנות המתבקשות ממערכות הבחירות. צדק לפיד בכך שסירב לקבל את תל"ם לשורותיו. צדקה מיכאלי בכך שלא צירפה את מרצ, את חולדאי או את עפר שלח, וצדקה מרצ בכך שלא התחברה עם אף אחד. גם ימינה ומפלגת הציונות הדתית הביאו יותר מנדטים כשהם מפוצלים ופונים ליותר קהלים, ולכן חיבורים הם לא תמיד ברכה.

8.

די משעשע שאזרח ערבי ישראלי ינהל פה את השיח והעניין בימים הקרובים. היה זה דווקא נתן אשל שקרא לדיאלוג בין נתניהו והליכוד לבין אזרחי ישראל הערבים. אחר כך פעל מאחורי הקלעים עם נוספים כדי לגייס את הח"כים הערביים לתמיכה במועמדו של נתניהו לתפקיד מבקר המדינה, והצליח.

הצלחתו של עבאס בבחירות נובעת משני גורמים: יכולתו לאגם אליו את אותם רבבות אזרחים ערבים שאוהבים את ישראל, מבקשים להשתלב במוסדותיה ולקדם נושאים של חינוך, סביבה, רפואה ותשתיות, ופחות מתעניינים בשאלה הפלסטינית. עבורם אלו חדשות חוץ. העניין השני הוא "הסכמי אברהם" כמבוא משמעותי לשינוי האווירה נגד ישראל במזרח התיכון, והפיכתה למודל לחיקוי בתחומים רבים וכאבן ראשה בתחום ההייטק, הסייבר, המודיעין והביטחון.

התנגדותה של הרשימה המשותפת להסכמים הייתה בלתי נתפסת ודמתה באווילותה רק להחלטתם שלא להגיע להלווייתו של שמעון פרס. נתניהו חרש כאחוז אמוק בחודשים האחרונים את המגזר הערבי על מנת לקושש שם קולות ולמצוא את האצבע ה־61. כך או כך, הוא תרם תרומה חשובה מאוד במתן לגיטימציה לשיתוף פעולה פוליטי עם אזרחי ישראל הערבים. הגיעה העת – גם לשיתוף כזה וגם לשר ערבי או שניים בממשלת ישראל.

9.

באוויר מרחפים כל חומרי הגלם למלחמת אחים. השנאה קונה אחיזה בין קהלים וציבורים, כאשר התקשורת המפוצלת והרשתות החברתיות הן בבחינת דלק למדורה. בעיניי זהו האתגר החשוב כעת – עלינו לעשות כל מאמץ לשרוד את המשבר הפוליטי בתוך גבולות המותר, הפיזי והמילולי. כי בנפשנו היא.

10. זהו חודש ניסן. החשוב והעוצמתי בלוח השנה העברי. החודש שבו ישראל מרותקת למורשתה ומתחייבת לעתידה. לא על הפסח לבדו, לא רק על יציאת מצרים, היציאה מעבדות לחירות, לא רק על האביב, הריחות המטריפים ותחושת ההתחדשות – זהו החודש של יום הזיכרון לחללי צה"ל וקורבנות הטרור, וכמובן יום העצמאות. עבור ילדיי, ישראל עצמאית, חזקה ודמוקרטית היא עניין מובן מאליו. עבור הוריי זה בכלל לא היה מובן, ועבור בני דורי ישראל היא עדיין פרויקט צעיר, רגיש ושביר, שיש לשמור עליו מכל משמר. ודווקא בחודש המקסים הזה נאלצתי לעסוק שוב בפוליטיקה ובפוליטיקאים.

חג שמח ושבת שלום.