משבר הקורונה מנפק ארבע הזדמנויות גדולות למדינת ישראל

ביקור בחמ"ל הלאומי למאבק במגיפה הראה היכן מרוכזים מיטב המוחות והידע, וגם: יום העצמאות הוא הזדמנות להתגאות מהבית ומול המסך ממה שיצרנו כאן למרות כל הקשיים והביקורת

אבי בניהו 24/04/2020 

1.

האתגר הגדול בתחום ניהול משברים איננו רק להתגבר על המשבר במינימום זמן, במינימום נזק ונפגעים ובמינימום עלות, אלא גם לנסות לאתר את ההזדמנויות הנובעות ממנו לארגון, לחברה או לעסק.

במשבר הקורונה העמוק, הקשה והמתמשך, אני מזהה לפחות ארבע הזדמנויות למדינת ישראל:
ההזדמנות הראשונה היא של התעשיות הביטחוניות וגופי המחקר והפיתוח ושל חברות ההייטק, הביומד והפארמה, והיא קשורה ליכולת המיוחדת שלנו לאתר, לייצר ולספק פתרונות לעולם החדש שיחיה בצל הקורונה. זה יכול להיות בתחום הרפואה והרובוטיקה או בתחום הטכנולוגי – תוכנות ואפליקציות שייתנו מענה לענפי התרבות, ההסעדה, התעופה, מעברי הגבול, זיהוי חולים והגנה על מתחמים ציבוריים, ועוד ועוד. יש אצלנו המון ידע וטכנולוגיה – במערכת הביטחון, בתעשיות הביטחוניות ובחברות פרטיות – שיכולים להנביט יכולות דואליות לצורכי העולם החדש.

ההזדמנות השנייה היא חברתית ופוליטית וקשורה לצורך, לחובה וליכולת לממש מהר ככל שניתן את השפעות המשבר כדי לקדם פיילוט רחב לשירות אזרחי לכל. אלו ימים שבהם נופלות החומות בין חרדים לבין חילונים, בין יהודים לערבים ובין כולנו לכולנו. כולם נדבקים, כולם בבידוד והסגר, כולם מטפלים בכולם. האתגר של ממשלת האחדות יהיה לנצל את האווירה הציבורית ואת שעת הכושר שנוצרה לקידום היעד שכל בן ובת 18 יתייצבו לשירות אזרחי בתחומים שייקבעו בהסכמה. זה יכול להיות במוסדות רפואה, חינוך, רווחה, קהילה ועוד.

ההזדמנות השלישית היא בתחום עידוד וקליטת עלייה. עיני יהדות התפוצות בכלל ובארה"ב בפרט מופנות בימים אלו אל ישראל, אל הרפואה המתקדמת, אל השוויון ביחס הרפואי ואל הערבות ההדדית. אחדים כבר קיבלו החלטה, ואחרים נמצאים בשלב ההבשלה.

השבוע שלחו אליי מכתב שרץ ברשת (בתקווה שלא מפוברק), שכתב רב אמריקאי לקהילתו: "השבועות האחרונים עזרו לי להבין את שתמיד ידעתי עמוק בפנים. נמנעתי מלהטיף לכם מוסר קשוח, כי פחדתי לסכן את עבודתי, ריפיתי ידי הצעירים מלעלות לארץ, כי חששתי שהקהילה שלנו תתבגר ותמות, מנעתי זאת ממבוגרים כדי לא לאבד את כספם ויציבותם. כעת, בתי הכנסת שלנו, הישיבות והארגונים סגורים, תפקיד הרב פחת והשם רוצה שנחזור הביתה. השירות האחרון שאעשה כרב בכיר הוא לשמש מנהיג אמיתי ולהקל על חזרתנו לארץ. משפחתי כבר החלה להתכונן לעלייה ואני מעודד אתכם להצטרף, בואו נתאחד בירושלים ונצעד לעתיד נפלא".

ממשלת ישראל והסוכנות היהודית צריכות לזהות את ההזדמנות ולהיערך אליה בהתאם, עם תקציבים, תוכניות קליטה ועוד. ההזדמנות הרביעית לא תלויה בממשלה, אלא בי, בכם ובכולנו ועיקרה לשמר את הסולידריות, את קירוב הלבבות ואת ההזדהות והעזרה ההדדית של כל חלקי החברה הישראלית. זה תלוי בנו, בתקשורת שלנו, במחנכים, ועלינו לעשות הכל על מנת שלא לתת לחומות להיבנות שוב.

2.

ביקרתי השבוע בחמ"ל הלאומי למאבק בקורונה שמתארח בבית חולים שיבא ומכליל תחת קורת גג אחת את משרד הבריאות, צה"ל, המוסד, המשטרה, משרד הביטחון ופיקוד העורף. באתר הזה מרוכזים מיטב המוחות ומיטב היכולות, וככל שהתרשמתי, "מחלות הילדות" של "האגו הארגוני" חלפו, וכולם מרוכזים בבלימת הנגיף, בפתרונות לחיים עם הקורונה, בבנייה ובמימוש מערכות שליטה, בקרה, ניהול ואיסוף מידע, ועוד.
בחמ"ל המשותף פגשתי את ראש המוסד יוסי כהן, את האלוף אהרון חליוה, שמרכז את פעולות צה"ל ואת פרופ' איתמר גרוטו ממשרד הבריאות, שנמצאים שם שעות רבות ביממה ומפקחים על התקדמות בלימת הנגיף.

אשתף אתכם בחלק ממה שעושה צה"ל: חטיבת המחקר של אמ"ן ריכזה גוף מיוחד שמונה 400 קצינים וחיילים וקראה לו "המרכז לידע ומידע". הם מנטרים, עוקבים ואוספים מידע מכל מדינה, בתי חולים, מכוני מחקר, חברות תרופות, ממשלות ותאגידים ברחבי העולם, כדי לצבור ניסיון, ידע ומודיעין. הם מפיקים דוחות יומיים וסקירות מיוחדות שמפרות את תהליך הלמידה והערכת המצב. מפקד סיירת מטכ"ל עומד בראש מאמץ הבדיקות (כן…): הוא מסייע למשרד הבריאות, מרכז את קצב הבדיקות, את עבודת המעבדות, והיעד שהציב לו הרמטכ"ל אביב כוכבי הוא להגיע בהקדם לקצב של 20 אלף בדיקות ביום ולתוצאות בתוך 36 שעות. זהו תחום שסיירת מטכ"ל לא עסקה בו מעולם, אבל היחידה נכנסה אליו בגאווה ובנחישות וגם בהתרגשות.

עשרות קצינים וחיילים ב־8200 בונים מערכות מידע ייחודיות למערכת הבריאות, עם הבטחה לתמיכה של שנתיים באופן שיקדם את יכולות השליטה והניהול בשגרה ובחירום. יחידות טכנולוגיות מייצרות מכונות הנשמה, מסיכות, ערכות בדיקה ועוד. לצד כל אלה מבצע פיקוד העורף את פעילות הבט"ש שלו במגזר היהודי והערבי, ויש לו הצלחות לא מבוטלות, לצד הפעלת מלונות החולים והמבודדים. משרד הביטחון יחד עם המוסד ומשרד הבריאות עוסקים ברכש ובפיתוח פתרונות ייעודיים, וכן הלאה.

לקראת השעה 10:00 התרכזו ברחבה המרכזית במתקן עשרות רבות של אנשים מכלל הארגונים על מנת לציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, עם מסיכות ובריחוק מתחייב. התבוננתי בהם, בבכירים ובצעירים, ממוקדים כולם בדבר אחד – הצלת חיים, טיוב קבלת החלטות ומציאת פתרונות. תודה לכם שם מכולנו.

3.

מתי נחזור לטוס? האם נחזור להיקפים שהכרנו מעידן השמיים הפתוחים? התשובות אינן ברורות, אך ברור שבשנתיים־שלוש הקרובות המצב יהיה שונה מזה שהכרנו בעבר.

אנדי רקובר, כלכלן בינלאומי בתחום התעופה, העריך השבוע בפניי בשיחת זום כי הענף יחזור לבייסיק. קרי, טיסות ליעדים מרכזיים ולא לשדות וליעדי משנה שהביאו חברות הלואו־קוסט. לדעתו, קיים חשש שלא מעט חברות לא יעמדו בלחץ, חלקן יתמזגו, חלקן יימכרו וחלקן יולאמו. הבדיקות הבריאותיות בשדות התעופה, בשרוולים ובמטוסים, ביציאות ובכניסות למדינות, יהיו מורכבות מהבדיקות הביטחוניות (מדידת חום, תחקיר, שאלון, הצהרה וכו'), שכן האויב החדש בטרמינל ובמטוס איננו מחבל אלא וירוס.

פרופיל הטיסה ישתנה: אדם אחד בשלישיית מושבים במקום שלושה (מחיר הכרטיס בהתאם), מסיכה על הפנים, ללא מגשי אוכל, עם כיבוד מצומצם וארוז ומגע מינימלי בין הצוות לנוסעים. יטוסו בעיקר סטודנטים להמשך לימודים, חולים לטיפולים, אנשי עסקים, ביקורי משפחה ואולי גם מהמרים בבתי קזינו (כשייפתחו). גם למדינות ולרשויות יהיה קשה: אין מספיק טיסות ואין הכנסה מאגרות, אין נוסעים ואין תמלוגים מהדיוטי פרי. עולם חדש שיקשה מאוד על הפעלת שדות תעופה בטווח הקצר והבינוני לפחות.

התעופה, כמו כל ענפי התיירות, הייתה הראשונה שנכנסה למשבר ותהיה האחרונה שתצא ממנו. החברות והגורמים יצטרכו לחשוב כיצד מתמודדים עם המצב החדש, וכיצד משווקים אותו על מנת להמשיך לחיות (גילוי נאות: אני מייעץ לאיגוד הטייסים).

4.

אורנה שמעוני מאשדות יעקב היא אם שכולה שהקימה את "בית אייל" בקיבוץ. זהו מרכז ספורט, קהילה ושיקום על שם בנה שנפל בלבנון. אתם מכירים אותה גם מהאתר שהקימה לזכר שבע הבנות שנרצחו על ידי חייל ירדני בנהריים. המוסד החשוב הזה בעמק הירדן, שמשרת חיילי ונכי צה"ל, הוא עמותה שלא נתמכת על ידי המדינה, אבל לא ישרוד ללא עזרתה. אני מפנה את פנייתי ופניית העמותה למשרד הביטחון ולמשרד האוצר – אל תיתנו למפעל חייה של אורנה שמעוני לקרוס.

5.

אלו יהיו ימי זיכרון ועצמאות אחרים שלא הכרנו מעולם. גם יום של חשבון נפש, התבוננות פנימה ושאלה אם אנו עושים הכל כדי להיות ראויים לקורבן. וגם יום עצמאות להתגאות מהבית ומול המסך ממה שיצרנו כאן למרות כל הקשיים והביקורת. מדינת ישראל היא נס גלוי.
בפעם הראשונה, לא הפטישים, לא האומנים על הבמות ולא הסטייקים והשיפודים הם שיובילו, אלא הבית האישי, המשפחתי והלאומי, עם המחשבות והתהיות איפה היינו ומה עשינו ומה עלינו לעשות יותר כדי להיות ראויים יותר, חזקים יותר וטובים יותר, למען הדורות הבאים ולמען מי ששילמו את המחיר היקר מכל. שבת שלום.