מערכת הבחירות הנוכחית היא הקרב האחרון במלחמת העולם של נתניהו

עם ישראל זקוק להנהגה מאחדת, מחברת, שתעבוד עבורו ולא הוא עבורה. אני מייחל לניצחון גוש השינוי, אך אעדיף ממשלה פריטטית על פני ממשלת ימין קיצונית הניקוב האחרון בכרטיסייה הפוליטית של נתניהו

אבי בניהו 28/10/2022

1. 

אתחיל מהסוף, מהשורה התחתונה. אני נמנה עם אותם מיליונים שסבורים שבנימין נתניהו צריך לפנות את הזירה הפוליטית ושהוא איננו יכול עוד לחבר, ללכד, לאחד ולהיות ראש הממשלה של כולם. זה לא רק בגלל המשפט וכתבי האישום, אלא גם בגלל אורך הקדנציה שעשה בלשכת ראש הממשלה. וקדנציה ארוכה, כידוע, גורמת לאדם להיות מאוהב בעצמו, במעשיו, במחדליו, באמירותיו, במינויו, בשגיאותיו ובמעונו הרשמי, וגם בגלל ההתנהלות הלקויה, הפייק ניוז שהוא מפיץ ועוד.

ובאותה נשימה ממש אני מבקש לומר שאם נתניהו יקבל את אמון העם ביום שלישי בלילה – הוא יהיה ראש הממשלה שלי על מלא, ללא כחל ושרק. השמש תזרח מעליי ומעליכם ואתן אמוני בממשלה, באיזונים ובבלמים, בכנסת, בראשי מערכת הביטחון, ברשתות החברתיות ובתקשורת. לא אלמן ישראל.

גם לא אבקש להחליף את העם. זהו עם נפלא שאני גאה להימנות עמו. אני באמת מרגיש ככה, בעיקר בשעות משבר ביטחוני, רפואי או אחר. כשמישהו נזקק לעזרה, הוויכוחים הפוליטיים שחותכים ומצלקים אותנו – נעלמים כלא היו. זהו עם נהדר, שזקוק להנהגה חומלת, מאחדת, מחברת, ממלכתית, שתעבוד עבורו ולא הוא עבורה. עד כמה שזה נשמע לכם לא נורמלי, מגיעה לנו נורמליות. אנחנו זקוקים לזה כמו אוויר לנשימה.

2. 

החיים הם בחירה בין החלופות והקלפים שיש לך ביד ולא בין החלומות שחלמת. ביום שלאחר הבחירות, יידרשו כולם לבחון את החלופות ולחשב מסלול מחדש… גם נתניהו, גם יאיר לפיד, גם בני גנץ ובעקבותיהם יתר המפלגות. נשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג ייתן את הכיוון הכללי, ואז יזוזו החלומות ויתבררו החלופות להרכבת ממשלה יציבה וסבירה.

רוצה לומר, אם למחרת הבחירות ישיג נתניהו ממשלת 61 עם איתמר בן גביר – אמנה כנראה עם אלה שיתמכו בכניסת לפיד או גנץ (או שניהם) לממשלה פריטטית, כדי לאזן את הממשלה, לשמור על מערכת המשפט והדמוקרטיה, לקיים רוטציה ולחזק את האיזונים והבלמים מבפנים. אדע אז שלא אני ולא אתם מחליטים אם נתניהו יהיה או לא יהיה ראש הממשלה, אלא הציבור שאמר את דברו בקלפי ובית המשפט העליון שאפשר לו להתמודד.

כשגדי איזנקוט, למשל, איש שאני מעריך מאוד, מציב שלושה ערכים מרכזיים: יציבות, אחדות וממלכתיות – למה הוא מתכוון אם לא להקמת ממשלה יציבה, ליצירת אחדות בעם ולממלכתיות מחברת ומלכדת את כלל הממלכה שגוברת על כל מלך? יהיה זה איזנקוט שיצטרך לקחת מ"הבוטקה" את המפתח של הימ"ח, לפתוח אותו, להוציא ממנו את הסולמות והחבלים ולאפשר לכולם לרדת מהעצים ולשרת את העם. כל אחד מהם עם חצי תאוותו בידו, והעם והמדינה עם רובה.

3. 

אני מייחל כמובן לניצחונו של "גוש השינוי". אני חושב שהשנה האחרונה הייתה משב רוח רענן של גישה ממלכתית (היו גם תקלות), של עשייה ושרים ושרות שבאים לעבוד, של התמודדות נכונה עם הקורונה, של שיא בנשים שרות ומנכ"ליות, של כינון תקציב שהוא המנוע להמשך תפקוד ועוד, של ניהול מוצלח של מבצע צבאי בעזה, של ניהול נכון של ענייני הביטחון והשלום ושל שיקום יחסי אמון עם מנהיגי ירדן, מצרים ונוספים. לא הכל היה מושלם, היו שגיאות ותקלות, אבל הכיוון היה נכון וטוב.

לפיד התברר כאדריכל פוליטי מוצלח בבניית הממשלה היוצאת וגם כראש ממשלה לא רע. גם בני גנץ עושה עבודה מצוינת במשרד הביטחון. הוא ראש הרשימה היחידה שאין לו מתנגדים וגם גדי איזנקוט, גדעון סער ונוספים ברשימה שאיתו מוצאים חן בעיניי ומתפקדים היטב. ולמרות זאת, גוש המרכז והשמאל שהוא מוביל מגיע לישורת האחרונה בבחירות הללו כשהוא פחות מאורגן מאי־פעם, עם שני מועמדים לראשות הממשלה, ללא הסכמי עודפים של חלק מהמפלגות, ועם שלוש־ארבע רשימות שמתהלכות על המצוק של אחוז החסימה.

הרשלנות והאגו כל כך גדולים, עד כדי כך שחוק "בדר־עופר" יכול להעניק לנתניהו ניצחון, כשם שיכולה לעשות זאת העובדה שמפלגה אחת בגוש לא עוברת את אחוז החסימה. העבודה ומרצ, שהתנגדו לאיחוד ביניהן, עלולות לשלם מחיר, ולפיכך, ניצחון של הגוש ייחשב לנס חנוכה מוקדם.

4.

עבור נתניהו, אחד המנהיגים החשובים שהיו כאן בעשורים האחרונים, לטוב ולרע – לא רק בשל אורך הקדנציה, אלא גם בשל תכונות רבות אחרות וגם לא מעט הישגים בעבר – תהא מערכת הבחירות השבוע "הניקוב האחרון" בכרטיסייה הפוליטית שלו. לא תהיה עוד הזדמנות.

בארבע מערכות הבחירות האחרונות הוא לא סיפק את הסחורה לגוש שלו ולתנועתו, לא הצליח להרכיב ממשלה, וכשגנץ וגבי אשכנזי נתנו בו אמון לטובת המדינה והעניקו לו את ראשות הממשלה, הוא התפנה מיד למעול באמונם לקול תרועתו של אריה דרעי, שנתן "התחייבות וערבות".

נתניהו יימצא ביממות הקרובות עם גבו לקיר. זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם. מעבר לפינה ממתינים חברי סיעתו, שטינתם אליו גוברת על זו של יריביו הפוליטיים, וגם ראשי מפלגות הגוש שלו, שיבשו באופוזיציה. וגם אם ינצח, האמינו לי שממשלת 61 עם בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מצוידים ב־13 מנדטים זה חלום הבלהות של נתניהו, שיהפוך לנסחט בתיקים ותפקידים וקווי יסוד, ויתקשה לצאת כראש ממשלה כזאת אל בירות המזרח התיכון והעולם.

זו תהיה ממשלה קיצונית, לא יציבה ולא יעילה, ולכן לא אתפלא אם הטלפון הראשון של נתניהו, אם ינצח, לא יהיה לסמוטריץ' (וזו לא תהיה הפרת ההבטחה הראשונה שלו מאז ומעולם). אם לא יביא 61, התהליך יהיה קצר יותר.

5. 

מבחינה ציבורית ותקשורתית, בן גביר הוא "המרענן הרשמי" של מערכת הבחירות. בלעדיו, התרדמת הייתה עמוקה והליהוק שבעתיים. הוא מצליח "להתנרמל", להפעיל, לכבוש את התקשורת ואת הרשתות החברתיות ולעשות בהן כבשלו, לשלוף אקדח מול ערבים ולבקש למחרת את אמונם. הוא הקוסם החדש.

לפני חודשיים הוא ביקש לפגוש אותי, וכעס שאמרתי באולפן שהוא המצית של שומר החומות. בדרך למשרדי במגדל בתל אביב הוא התקשה לעבור במסדרונות. עורכי דין ורואי חשבון עמדו בתור לסלפי עם הכוכב התורן. בן גביר הסביר שהשתנה, שהתמתן, שהוא אוהב את המדינה ואת חיילי צה"ל, ושאינו שונא ערבים. סיכמנו שלא אצביע עבורו ושחובת ההוכחה עליו. אם אני צריך לסכם בשורה אחת את המסר שביקש להעביר אליי: "את כוחי אני קונה בקיצוניות ואת מדיניותי איישם במתינות גדולה".

נסיקתו של בן גביר היא למעשה כתב אישום נגד ממשלות ישראל האחרונות, בעיקר אלו של נתניהו, שזנחו את תחום המשילות, את הטיפול בפרוטקשן בנגב ובגליל, את הפגיעה במרחב הערבי, את הביטחון האישי. כתב אישום נגד אלו שפגעו במשטרה, ייבשו אותה, שלא מינו מפכ"ל שנתיים וחצי ופגעו באמון הציבור בה. אל תוך החלל הזה שהותירו הממשלות מחליקים בן גביר וחבריו, וראו נא את גודל ועומק הפער הזה.

6. 

אם ערביי ישראל לא יתייצבו בשיעורים גבוהים בקלפיות, הם גוזרים את עתידם וקוברים את מגמת ההשתלבות והחיים בכבוד ובדו־קיום.
אם הם לא מתייצבים, הם סוגרים את השביל שפרץ עבורם בדשא, בחזון ובאומץ גדול מנסור עבאס, שיירשם בהיסטוריה הפוליטית שלנו כמרטין לותר קינג של ערביי ישראל (גם הוא בא מהכיוון הדתי והפך למנהיג פוליטי מוערך).

אם ערביי ישראל לא מתייצבים להצביע, הם בוחרים בבן גביר ובסמוטריץ', בנתניהו ובגלית דיסטל אטבריאן. במקום לשרוף חולצות של זארה בחוצות הכפרים, לכו להצביע! קחו את עתידכם בקצות האצבעות שלכם ובנו את הגשר.

7. 

צו השעה הוא ממלכתיות, נורמליות, דוגמה אישית, ערכיות, השאת ערך של נבחרי הציבור לבוחרים; צו השעה הוא שילוב ידיים וחתירה לנורמליות – כן נורמליות, עד כמה שזה נשמע לכם לא נורמלי. זה אפשרי. ההשתתפות בבחירות היא זכות גדולה אבל גם חובה ערכית ומוסרית ואקט של עיצוב פני החברה והמדינה לשנים הבאות. אתם ואנחנו שיודעים הכי טוב להעיר, לבקר, להציע – זהו היום שלנו לעשות במקום לדבר.

לכן, ביום שלישי הקרוב, לבשו חולצה לבנה וחגיגית, זהו היום שלנו. קחו את בני המשפחה, קחו את מצביעי הפעם הראשונה שבוודאי מתרגשים מאוד, קחו את סבא וסבתא ולכו אל הקלפי לקחת את גורלכם בידיכם. תעשו זאת במשך דקה אחת ובקצות האצבעות. קומו מהכורסאות, מהמסכים ומבתי הקפה ולכו להצביע. אל תגידו יום יבוא – הביאו אותו אתם. חג דמוקרטיה שמח ושבת שלום.