מי שחושב שהפשיעה תיעצר בחברה הערבית – משלה את עצמו | אבי בניהו

בן גביר כנראה לא מתרגש יתר על המידה מרצח אזרחים ערבים. על חוסר המדיניות, על חוסר הפעילות המונעת ועל חוסר האכפתיות אנחנו נשלם בריבית דריבית. הכתובת על הקיר והיא רשומה בדם

אבי בניהו 25/08/2023

1

צריך להודות באמת המרה – אין בישראל שר לביטחון פנים, אין בישראל ביטחון פנים ברמה שמדינה אמורה להעניק לאזרחיה. השר הממונה זנח את משמרתו (אם בכלל התייצב בה אי־פעם). הוא נפקד מגזרתו, ביטחון הפנים קורס, המשטרה בבוקה ומבולקה בין ציות לחוק לבין "מדיניות השר". ערב מינוי מפכ"ל חדש למשטרה, השר עוסק ביהודה ושומרון יותר מאשר בנגב, בגליל, במגזר הערבי ובארץ הפרוטקשן והגניבות.

בתוך כך הפשיעה גואה, הגופות נערמות מול עינינו בקצב מסחרר, מנכ"ל עירייה נרצח, מועמד לראשות מועצה נטבח עם עוד שלושה. ישראל בכלל, ואיתמר בן גביר בפרט, כנראה לא מתרגשים יתר על המידה מרציחות של אזרחים ערבים. תארו לעצמכם שהנרצח חלילה היה מנכ"ל עיריית גבעתיים או חדרה, והטבח הפוליטי היה במועמד לראשות רחובות או קריית שמונה. אין צורך לתאר את ההבדל.

מי שסבור שהטרור הזה ייעצר בחברה הערבית, משלה את עצמו. על חוסר המדיניות, על חוסר הפעילות המונעת ועל חוסר האכפתיות אנחנו נשלם בריבית דריבית. הכתובת על הקיר והיא רשומה בדם.

כשאין מדיניות וכשאין שר לביטחון לאומי, וכשהמשטרה קטנה מדי לנוכח הצרכים, מתוחה עד לקצה, מוכה וחבולה וגם נתונה בין "מדיניות השר" למדיניות החוק והשכל הישר, יתחילו בקרוב לצוץ בתוכנו "משטרות פרטיות" וחמושות בחוצות הכפרים הערביים, בערים המעורבות וביישובים היהודיים. הציבור יעשה אקזיט משירותי המדינה.

סיפרתי לכם בשבוע שעבר על חוויות טובות שחוויתי ביישובי רמת הנגב, אבל הציגו לי שם גם את תמונת המצב העגומה של ה"משילות" בנגב. הנתונים שקיבלתי הם הנתונים הרשמיים של משמר הגבול וימ"ר דקל והם עוסקים בכמה תחומים: בחלק מהותי מהיישובים נרשמה בחצי השנה האחרונה של ממשלת הימין מלא־מלא, עם השר בן גביר והבטחותיו, עלייה של 150%־200% בהיקפי הפריצות והגניבות.

אבל בן גביר עסוק בלעשות כותרות נגד שר הביטחון, עסוק בלגבות את נערי הגבעות ובלהטמיע את "מדיניותו" ברחבי המשטרה. בסוף, כשנגיע לקופה – המחיר יהיה כבד.

2

למעט מספר קטן של ערים גדולות, הבחירות לרשויות המקומיות עדיין רדומות ולא מקבלות בולטות ארצית, ורק הרציחות הפוליטיות במגזר הערבי העלו את הנושא לסדר היום. אבל הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות אמורות להיות מגה־אירוע בישראל. לא רק בגלל שירותי הניקיון, החינוך והגינות שאמורים לספק לנו ראשי העיריות והמועצות, אלא בעיקר בגלל מה שקורה בשלטון המרכזי.

ראשי העיריות והמועצות שנבחרים לקדנציה יציבה של חמש שנים הופכים ל"שומרי הסף" של הדמוקרטיה במרחב שלהם, של אבטחת המרחב הציבורי מפני שינויים בסטטוס קוו, של שמירת המפתן של מוסדות החינוך מפני "תוכניות חינוך" של אבי מעוז ועוד שורה ארוכה של נושאים לאומיים שהופכים בחסות ממשלת נתניהו לעקומים מאוד.

זוכרים את התורים שהיו לא מזמן בבחירות ללשכת עורכי הדין? הם חשו סכנה לשלטון החוק יותר מאשר לפרנסתם והתייצבו להצביע.
כך צריך להיות השנה בבחירות לרשויות המקומיות: מודעות, אחריות, התייצבות, תורים ארוכים, החלטה והשפעה.

ראש עיריית מודיעין ויו"ר השלטון המקומי חיים ביבס, איש הליכוד ותיק, מבין זאת היטב. הוא הוביל השבוע את השלטון המקומי לשביתה בגלל עצירת התקציבים לרשויות ערביות, הוא יודע איך זה מתחיל ואיך זה יתפתח. הוא מבין בדיוק מה התהליך כששר התרבות מיקי זוהר מממן מופעי תרבות ובידור לקיץ רק בערים בשליטה ליכודית בשנת בחירות, הוא מבין בדיוק למה מתכוננים בנימין נתניהו ומירי רגב כשחגיגות הרכבת הקלה מתקיימות בבת ים ובפתח תקווה, ערים בראשות הליכוד, ולא בתל אביב או ברמת גן.

וכך הלאה: באזור עמק חפר ומנשה (שם אני גר) לא תהיה תחנת רכבת של המסילה המזרחית. אין שם בוחרי הליכוד ו"חבל על הכסף". לבית שאן, למשל, יש מסילה ותחנה (ואני מאוד בעד).

בעידן של ממשלה של "כדאיניקים" עם חגיגה סקטוריאלית ובופה פתוח בשיטת "אכול כפי יכולתך" מהקופה הציבורית – השלטון המקומי הוא שומר סף משמעותי עבור האזרחים. לא בכדי הדיח נתניהו את ביבס מתפקידו כיו"ר הבחירות המוניציפליות בליכוד. הוא איננו משתף פעולה עם נתניהו, אלא עם ראשי הרשויות, עם האזרחים ועם האינטרס הציבורי.

ובכלל, רמתם, רצינותם, מסירותם ואיכותם של המנהיגים המוניציפליים בשלטון המקומי, עולה אלף מונים על אלו של מי שנמצאים בשלטון המרכזי. לכן הבחירות המקומיות באוקטובר השנה הן מגה־אירוע לאומי. בל ייעדר מקומכם.

3

הרצח הנפשע והאכזרי של בת שבע ניגרי ז"ל לעיני בתה בת ה־12 ושורת הרציחות הנפשעות בחודשים האחרונים מביאים לשיא את מספר הקורבנות מהטרור הפלסטיני מאז האינתיפאדה השנייה.

כבר עשרות שנים הטרור מכה בנו בכל מקום ותחת כל ממשלה, ולכן אני בז לניסיונות הפוליטיים מכאן ומשם לספור גופות ולשייך אותן לזהותה של ממשלה כזו או אחרת.

אבל צריך להודות באמת: ישראל מנהלת כבר עשרות שנים ביהודה ובשומרון "אחזקת שבר", משגרת נערים בני 18 בשירות צבאי לטבול ידיים בחרא של הכיבוש ולשים אצבע בסכר, כדי לאפשר לממשלה דרגות חופש לקבל החלטות – אבל החלטות אין. אנחנו טומנים את הראש בחול, מקווים שהכל "יהיה בסדר", ואני אומר לכם ששום דבר לא יהיה בסדר.

הגרעין האיראני הוא אכן איום כבד על ישראל וכמוהו החשש להתלקחות צבאית משמעותית לאורך גבול הצפון, אבל הגדה המערבית היא פצצה מתקתקת: לא פחות מ־23 גדודים של צה"ל שוהים שם כעת, בצדק מבחינה ביטחונית ובאופן שפוגע להם ב־30% מתוכניות האימונים למלחמה אמיתית בצפון. בקרוב, בחירות בארה"ב, חילופי שלטון ברשות הפלסטינית ואולי הסכם עם סעודיה – ולבצלאל סמוטריץ' ולשותפיו לחזון "ישראל הגדולה" זה נראה חלון הזמן הנכון להקים עוד 155 התנחלויות חדשות. לא פחות.

בתוך כך, רצף המבצעים ברצועת עזה ואחריותו של חמאס על תושבי הרצועה האומללה גורמים ליחיא סנוואר לנווט פיגועים ליהודה ושומרון. שם, זה "מגרש משחקים" נוח יותר מבחינתו. ולאחר שצה"ל "טיפל" בגזרה הצפונית של אזור ג'נין, יש שם שקט זמני ואפילו אפקט על שכם, שבה התחילו טרוריסטים להסגיר עצמם, אבל הטרור יורד דרומה אל חברון.

ולטרור הגואה אין פתרונות קסם. הדור הפלסטיני הצעיר לא מכיר את חומת מגן. זהו דור בית וגן, המבצע הנקודתי בג'נין. מה שאנחנו צריכים לעשות כעת זה לקבור בכאב את המתים, להילחם בטרור בנחישות ובכל הכוח ובמקביל לחזק בחזרה את הרשות הפלסטינית ואת מנגנוני הביטחון שלה (לטובתנו) ולהתחיל לחשוב ולתכנן חזון אחר ומבטיח לצעירים שלנו ולצעירים הפלסטינים. זה ייתכן וזה אפשרי, זה ארוך וקשה, אבל הכרחי.

4

השבוע נטמן בשיבה טובה איש הסוד והסחר אל"ם (במיל') יעקב נמרודי ז"ל. איש ההגנה והפלמ"ח, ממייסדי יחידת המסתערבים ואיש מודיעין מוערך ברמ"ח איבריו, נספח צה"ל בטהרן, איש עסקים מצליח ואיש משפחה למופת. לא מעט שיחות היו לי איתו, כולן מרתקות, לרבות בסוגיות בהן היה נתון במחלוקת, וכולן בבחינת חוויה מעצימה.

אני זוכר את עצמי ככתב צבאי ב"על המשמר" כה גאה ונרגש על שמישהו "משלנו" (מעדות המזרח) הצליח להכניס רגל לתוך עולם העיתונות בישראל. עבור אחרים בענף זה היה אירוע טקטוני ובלתי נסלח.

נמרודי הגשים את רוב חלומותיו, אבל לא סלח למשה דיין, שלא מימש את הבטחתו לתת לו דרגות אלוף ולמנותו למתאם הפעילות בשטחים. "הוא הכריח אותי לפרוש מצה"ל ולהיות איש עשיר", סיפר לי.

יהי זכרו ברוך. שבת שלום.