לא מטפלת ביוקר המחיה ומחפשת אשמים: כמה הממשלה יכולה להיות רעה לאזרחיה?

הממשלה לא מטפלת ביוקר המחיה, מחפשת אשמים ודורסת גם את ההחלטות הטובות שקיבלה קודמתה. וגם: כניעה לאיש הזוי, צמרת צה"ל היא שומרת הסף האחרונה מפני כאוס בשטחים והתקווה שהותיר אחריו הרב אדלשטיין

אבי בניהו 02/06/2023

1.

את ישיבתה השבועית הקדישה ממשלת הימין מלא־מלא ל"חיזוק המרכיב הציוני בעבודת הממשלה". שזה שם מכובס להעדפת אזרחים יהודים על פני ערבים. בתוך כך, הם פגעו בדרוזים שיש לנו איתם ברית דמים ושטרם התאוששו מחוק הלאום, ובנוספים.

הממשלה הציונית הזו, שציוניותה מנוסחת כעת מחדש על ידי בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, גם קיטרה על תמונת המצב בגליל ובעמק, אבל קיבלה כמה החלטות משמעותיות: במהלך נקמני והזוי, ביטלה בהמלצת שר החינוך את החלטת הממשלה הקודמת שהובילה השרה יפעת שאשא ביטון להקמת "אוניברסיטת הגליל" על בסיס פועלה האקדמי והמחקרי של מכללת תל־חי. העיקר שהם יעלו בי"א באדר לקבר יוסף טרומפלדור ויישבעו אמונים לזאב ז'בוטינסקי ולבית"ר.

למה ביטלו? ככה! כי זו החלטה של הממשלה הקודמת. וכך מענישה "הממשלה הציונית" הזו את תושבי וצעירי הגליל ורמת הגולן. אחר כך הם התפנו לשנות לרעה את הסיווג של יישובים בעמק יזרעאל, בעמק המעיינות ובאזורים נוספים, באופן שיפגע בכלכלת היישובים ובמשיכת תושבים ממרכז הארץ לאזורי עדיפות לאומיים. ומה זה אזורי עדיפות לאומיים? כנראה שיהודה ושומרון הרבה יותר מהנגב, מהערבה, מהעמק ומהגליל.

נהרות של מלל ודיו נשפכו בימים האחרונים על סדרי העדיפויות ההזויים של הממשלה בחלוקת תקציבים וכספים קואליציוניים, ובכל ים המיליארדים הללו לא נמצאו 6 מיליון שקל בודדים לטובת חדר מיון ממוגן ירי בשדרות המותקפת בטילים שנה אחר שנה. אגב, אני מאוד מקווה ששר הבריאות משה ארבל, שמסתמן כשר הפעיל, המשימתי והמצטיין של הממשלה הזאת, ימצא מתקציב משרדו את הסכום הנדרש לתיקון העיוות. אבל במקביל, כן נמצאו 6 מיליון שקל לטובת ייעוץ והדרכה בתחום "טהרת המשפחה".

זוהי ממשלה רעה, שפיה ולבה אינם שווים ושיש בה הרבה יותר מראש אחד. ממשלה שמתאכזרת לאזרחיה וגם לבוחריה בשדרות, בקריית שמונה ובכלל. פניה לא אליהם, פניה אל המתנחלים, אל הקיצונים וההזויים, אל המשוחים ואל משחיתי היהדות הטובה ומאירת הפנים.

2.

תרשמו לפניכם שאם הממשלה הזאת תיפול במעלה הדרך, לא יהיה הדבר קשור לרפורמה המשפטית, אלא ליוקר המחיה, לאינפלציה הדוהרת, להאמרת המשכנתאות ולהרס הכלכלה באמצעות מעשים רעים ואמירות אומללות.

ואת המהלך הזה לא תוביל האופוזיציה (אין לה כוח ויכולת לזה), אלא דווקא בוחרי הליכוד וראשי העיריות של הליכוד, שכבר מתריעים בעניין בפני נתניהו ושרי הממשלה. ראשי העיריות הם בדרך כלל גם ראשי סניפי הליכוד, והם קוראים היטב את המפה, את המציאות ואת התסכול והאכזבה. לא בכדי, רק פעם אחת כינס נתניהו את הקבינט הכלכלי־חברתי. הישיבה הייתה קצרה ומלאה בקיטורים של שרים שהביאו את "דבר השטח" לראש הממשלה.

כעת מצא נתניהו פטנט חדש־ישן. הוא הציב עצמו בראש "ועדת השרים למאבק ביוקר המחיה" והכניס לפעולה את הנוסחה שהמציא הוגה הדעות האיטלקי ניקולו מקיאוולי למנהיגים המבקשים לשרוד – "מנה לך אויב ופרנס את איבתו".

וכך צצו לאחרונה האויבים והאשמים בטור אופקי. הראשון, נגיד בנק ישראל, שהואשם במניעים פוליטיים ובניסיון להפיל את הממשלה דרך העלאת הריבית. אחריו הממונה על התחרות בגין "אוזלת ידה במאבק בטייקונים", אחר כך הכלכלנית הראשית באוצר ויתר כותבי הדוחות על משמעות ההפיכה המשטרית על הכלכלה. אחר כך היו אלו התעשיינים, ששר הכלכלה מאיים עליהם בעונש של עד שנת מאסר אם לא יחשפו את דוחות הרווח שלהם, אף על פי שמדובר בחברות פרטיות. וכמובן הבנקים.

כולם חוץ מהממשלה, שעד עכשיו לא נקטה שום צעד ולא קיבלה שום החלטה בעניין. ולממשלה יש חלק נכבד ביוקר המחיה, היא יכולה למשל להפחית מע"מ על מוצרי מזון בסיסיים שהם בלב המצוקה של משפחות רבות בישראל. היא יכולה להפחית עמלות והיטלים וארנונה ולדרוש שזה יגיע לציבור, ועוד ועוד. אבל הממשלה מרוכזת באמירות על "הבאנו את קרפור", "נסיר חסמי יבוא" (שחוק וישן) ובניסיון לסמן את "אויבי הכלכלה" – כולם חוץ מהממשלה.

3.

כמעט 300 מיליון שקל עלה למשלם המסים "המהלך האסטרטגי" להשבתו של ח"כ אבי מעוז אל שולחן הממשלה ואל תפקידו כסגן שר.
הכסף שיקבל יוקדש למעקבים ולדיווחים אחר תוכניות לימוד בבתי ספר, במטרה לנטר תכנים שאינם מתיישבים עם תפיסת העולם והמצע ההומופובי והגזעני של מפלגת נעם. התקציבים הללו ילכו, כך נראה, לשנאה, לניכור, לפגיעה בחלשים, בקהילת הלהט"ב ובמיעוטים.

ושרי הליכוד ונבחריו מתבוננים במופע האימים הזה ומחרישים. שום יהדות טובה אין בהחלטה ובתקציב ההזוי הזה, שום ציונות. רק כניעה לאיש הזוי, משיחי, עם מנדט אחד ושליחות גדולה. ראשי העיריות הם המחסום בפני הפלצות הזו.

4.

זה לקח קצת זמן, אבל חלוקת משרד הביטחון, לראשונה בתולדותיו, בין שני השרים יואב גלנט וסמוטריץ', מתחילה לתת את אותותיה לרעה.
סמוטריץ' דרש וקיבל את האחריות על המנהל האזרחי, על תיאום הפעולות בשטחים ועל היהודים שחיים ביהודה ובשומרון. הוא מתקצב אותם בנדיבות כשר אוצר ומרחיב את אחיזתם בשטח כשר במשרד הביטחון, מול עיניהם הכלות והמבוהלות של גלנט ובנימין נתניהו, שזקוקים לו לקיום הקואליציה.

בדרך גם מחריבים עוד יותר את היחסים עם ארה"ב הפגועה מהפרת התחייבות ישראלית, ובמקביל הם עוד מודיעים לנו ש"היחסים עם ארה"ב טובים מאי־פעם". בעקבות החוק ההזוי של ביטול ההתנתקות מצפון השומרון, נמצאה נוסחה בעייתית להשבת ישיבת חומש למקומה. אבל ב"ארץ הקומבינה" הכל עובד והכל כשר, כי מי שמנפיקים כעת את תעודות הכשרות הם בן גביר וסמוטריץ'.

והאירוע הזה של החזרה לחומש על "אדמות מדינה", העמיד את הפיקוד העליון של צה"ל במבוכה רבה. האירוע מתוח בין שר הביטחון גלנט לבין סמוטריץ' (שלא מזמן טען בראיון ל"ישראל היום" שאלוף הפיקוד יהודה פוקס "לא בסדר"). הרמטכ"ל הרצי הלוי צריך כעת להחליט על מה הוא יוצא למאבק מול הדרג המדיני ועל מה הוא מתפשר. אני מציע לו לא להתפשר על הפרות חוק ביהודה ובשומרון, כי הוא שם הריבון והוא נושא באחריות, ואם הוא ימצמץ ויעגל פינות – הוא יהיה אחראי לסחף שעוד מתכננים שם סמוטריץ', בן גביר ויוסי דגן, בהעלמת עין של נתניהו לטובת הישרדות הקואליציה.

אני זוכר היטב את הלילה בשנת 1991, שבו נרצחה רחל דרוק ז"ל, תושבת שילה, בדרך להפגנה של הימין בתל אביב. בו בלילה הקימו מתנחלים את המאחז רחלים, ליד צומת תפוח, וביקשו לשהות בו במהלך השבעה. לאחר מכן סירבו להתפנות. שר הביטחון משה ארנס, בגיבוי ראש הממשלה יצחק שמיר, נענה לבקשתם. הרמטכ"ל אהוד ברק ניסה להתעקש ולעמוד על פינוי המאחז, ואף טען שרק מליאת הממשלה נותנת פקודות לשר הביטחון ולא השר עצמו.

גם הרמטכ"ל וגם אלוף הפיקוד הם כעת שומרי הסף מפני כאוס בשטחים. ישנם בתוך הממשלה מרכיבים מסוכנים מאוד שלא סופרים את צה"ל, לא את ארה"ב ובטח לא את הפלסטינים. מבחינתם בורא עולם פתח להם "חלון הזדמנויות" למימוש חזון ארץ ישראל הגדולה ולביטול כל סיכוי לפשרה עתידית עם העם הפלסטיני. לכן על הרמטכ"ל, אלוף הפיקוד וצמרת צה"ל "לסייע" לנתניהו ולגלנט מול הקיצונים והמשיחיים הללו, מהר וחזק.

5.

לא הכרתי ולא פגשתי מעולם את הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל, אבל שנת הקורונה שבה פעלתי בבני ברק גרמה לי להבין את גדולתו, מרכזיותו והשפעתו של אחד מגדולי ישראל, שהלך השבוע לעולמו בשיבה טובה. הרב אדלשטיין היה דמות מחברת, והוא כיוון את צאן מרעיתו לכיוונים הנכונים, ולעתים בניגוד לדעת אדמו"רים גדולים אחרים. תמונתו בשיעור האחרון שנתן לתלמידיו ממיטתו בבית החולים ביום שני האחרון ריגשה אותי מאוד, כמו גם השטח והזמן שהקדישו בתקשורת החילונית לדמותו, לאישיותו ולפועלו. כל אלה מעוררים בי תקווה ואמונה, שבסוף נדע להתחבר, להוריד מחיצות, חסמים ודעות קדומות, לחיות יחד ולשדר שותפות אמת ואהבת חינם.

יהי זכרו ברוך. שבת שלום.