כששבתי לארץ משוויץ הייתה לי רק תפילה אחת: אלוהים, שמור על ישראל | אבי בניהו

גם על גדות אגמים בשווייץ הירוקה "גנבתי" זמן להתעדכן בסערות בארץ הקודש: התקשורת דיווחה השבוע על הדברים החמורים שהטיח בנו של לוחם הימ"מ נעם רז ז"ל בראש הממשלה שהגיע לנחם את המשפחה האבלה

אבי בניהו 20/05/2022 

1.

החזרה משווייצריה היפה, הירוקה, השלווה והרגועה אל ישראל הסוערת והרותחת, משולה לסיבוב פרסה במהירות 200 קמ"ש. כשאני כותב את הטור הזה, מתברר שחברת כנסת נוספת, הפעם מדופן שמאל, עורקת מהקואליציה ושהממשלה – אותה כיניתי כאן ״ממשלת אין ברירה״ ולמעשה היא כחברת ניהול עם מנכ״ל – מחשבת את קיצה לאחור ואנחנו כנראה בדרך לבחירות.

ברקע מתגברים ההסתה, השנאה והפלגנות. התקשורת דיווחה השבוע על הדברים החמורים שהטיח בנו של לוחם הימ"מ נעם רז ז"ל בראש הממשלה נפתלי בנט, שהגיע לנחם את המשפחה האבלה. משחר נעוריי לימדוני שאין מתווכחים ואין שופטים משפחה שכולה ביגונה הכבד. בימי חלדי כבר ראיתי ושמעתי מקרוב דברים קשים שהטיחו בני משפחות שכולות בראשי המדינה והצבא, אבל דברים כה בוטים, חמורים וטבולים בתרעלה כמו אלה שחטף בנט לא שמעתי, ואני מסיר את הכובע גם על עצם הגעתו, אף על פי שידע שיחטוף, כמו גם על תגובתו האצילית.

בארי, בנו בכורו של הלוחם, הטיח בראש הממשלה כי הוא מקביל בעיניו למחבל שירה והרג את אביו: "לא מגיע לך להיות כאן בבית שלנו, אנחנו רוצים מישהו שאנחנו מאמינים בו". שעתיים אחר כך, באורח פלא, הגיע נתניהו לנחם.

אקדים ואומר, גם נוכח הדברים הבוטים והמבישים הללו, שאני רוצה בכל מאודי לחבק את משפחתו של הלוחם הגיבור. יגונם הוא יגוני ויגוננו שלנו.

האמרות שהושמעו מחרידות, מבישות ופוגעות בזכר הנופל, אבל לא עליהן אני מלין. אני חושש שבאווירת ההסתה, הדה־לגיטימציה והשנאה, בימים הללו שוב מישהו טוען את אקדחו. כבר נאמר על בנט כי הוא מכר את ישראל, את הביטחון, את המאבק בגרעין האיראני, את ירושלים והר הבית, את הנגב, את הגליל ואת יהודה ושומרון, שהוא שונא דתיים ואוהב ערבים, ועוד. חסר רק "דין רודף" ו"דין מוסר".

אלוהים, שמור על ישראל.

2.

בהפוגה קטנה במורד הדרך אל מפלי הריין בשפהאוזן, הצצתי באינטרנט ונחשפתי לתמונתו של סא"ל מחמוד ח'יר א־דין ז"ל, קצין ולוחם במערך המבצעים המיוחדים של המודיעין, שנפל בקרב עם מחבלים בעזה. הצנזורה התירה לפרסם את תמונתו ואפשרה לי ולנו להתאבל ולזכור ולהזדהות עם דמותו, מורשתו וגבורתו.

לא הכרתי אותו אישית, אבל הכרתי אחדים בדמותו ובצלמו, לוחמים ואנשי סוד וסתר, שקופים בעל כורחם, גיבורים אמיתיים שלעולם לא נדע היכן היו ומה עשו. ועל מחמוד ז"ל ועל חבריו (וחברותיו, כן… כן…), נאמרה האמירה "מעולם לא חבו רבים כל כך הרבה כל כך, למעטים כל כך".
נוח בשלום על משכבך, גיבור יקר.

3.

על גדות אגם ברינץ בואכה אינטרלקן הנחתי את ראשי על כר דשא, מביט אל האגם הצבוע בכחול עמוק המתנגש עם ההרים הירוקים שפסגותיהן עדיין מושלגות ומתגרות בקרני השמש.

כשענבל הקטנה שאיתי עצמה את עיניה, הפרתי שוב הבטחה, הצצתי בטוויטר וראיתי את חילופי הדברים בישיבת הממשלה בין בנט ושר הביטחון. בעוד בני גנץ טען שמול מצלמות הטלוויזיה בנט מפאר בענייני ביטחון רק את עצמו, השיב לו בנט שהוא דווקא כן מזכיר את גנץ בעמוד הפייסבוק. בדרך הייתה גם אמירה לא מוצלחת של גנץ שטען שהוא איננו שר רווחה, אלא שר ביטחון וכו'. ושם, על גדות האגם, זה נראה לי קשקוש במי אפסיים.

גנץ ממש לא זקוק לקרדיט ביטחוני מבנט. ההפך – הוא שיכול להעניק קרדיט כזה לבנט אם יחפוץ. אני מניח שגנץ לא חפץ בקרדיט אישי בהכרח, אלא בקרדיט לצה"ל, לרמטכ"ל, לאלוף הפיקוד, לראש השב"כ, למפכ"ל וללוחמים. לעולם יתפוס עצמו שר ביטחון ובצדק ל"אבא" של כלל כוחות הביטחון.

שם בשווייץ על האגם, התפללתי שאולי יבוא יום וגם בישראל שר הרווחה יהיה חשוב בהרבה משר הביטחון, כמו בשווייץ. לו יהי.

4.

בעיירה הצרפתית הציורית קולמר, שאליה הגחנו למספר שעות, נחשפתי לבקשתו של ראש עיריית אום אל־פחם מצה"ל שלא לתרגל בעירו מלחמה נגד חיזבאללה. כבר שנים צה"ל משתמש בערים ובכפרים ערביים כדי לדמות שטח אויב "אותנטי". ראש עיריית אום אל־פחם צודק ואני מברך על כך שצה"ל הבין זאת וחישב מסלול מחדש.

הנימוקים של ראש העיר, שכן שלנו ושוחר דו־קיום וחיים משותפים, היו נכונים מאוד: החשש שחיילים צעירים יקבלו רושם שאום אל־פחם ואזרחיה הם אויבים, נראים כמו אויבים ומתנהגים כמו אויבים, וכל זאת בשעה שראש העיר מתמודד עם האתגר התדמיתי בעקבות חשיפת מספר מבצעי פיגועים רצחניים בישראל. צה"ל יכול, אם ירצה, לבנות דגם של עיר כשם שעשה בעבר, ולהפסיק להשתמש באזרחי ישראל הערבים ובבתיהם כמדמי מחבלים. המכתב וההישג של ראש עיריית אום אל־פחם חשוב, והמהירות שבה נענה צה"ל לפנייתו חשובה אף היא כדרך לחיים נורמליים, שגם אם יתמהמהו, בוא יבואו.

5.

במלון בעיירת הסקי גרינוולד מול ההר הגדול אייגר, אני יושב על שפת הבריכה המחוממת וקורא את הדיווח על כך שבנט סירב שעידית סילמן תשתתף בישיבת סיעת ימינה. בעיניו של בנט זו בוודאי לא רק העריקה, אלא גם כפיות הטובה. הוא היה זה שהביא אותה אל הכנסת והפקיד בידיה תפקיד רגיש, ואז הוא קורא בתקשורת שהיא פורשת מבלי שהודיעה לו דבר.
שעות אחר כך ראיתי שסילמן מתלוננת על כך שקראה בתקשורת שהחליפו אותה בוועדה כלשהי, "ושמקורות הקרובים לבעלה שמוליק אומרים שלא תתמוך במינוי מתן כהנא". ואתם הייתם נותנים לה להשתתף בישיבת הסיעה? אני לא! מבחינתו של בנט זו בוודאי ח"כית מורדת, שמבקשת להיכנס לחדר הסיעה עם "חגורת נפץ" פוליטית. חסרות לו צרות?

6.

בעמק 17 המפלים בלאוטרברונן שלווה של ממש, הכל ירוק ומקסים, ומפלי הענק זורמים מההר הגבוה לעמק המוריק. קניתי לי אייס קפה, תפסתי פינה וקראתי על החלטת הליכוד שלא לתמוך בחוק "ממדים ללימודים" ובתגמול נוסף לניצולי השואה. נזכרתי במנחם בגין ז"ל ובמנהיגיה של המפלגה המפוארת הזו בעבר. נזכרתי שהיה פעם מושג שנקרא "אופוזיציה אחראית" ושהיו כאן דברים שהם מעבר לכל פוליטיקה, כמו צה"ל ולוחמיו, וכמו ניצולי השואה.

היטיב לתאר את שחשתי הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, באומרו שההחלטה מתארת את עומק התחתית שאליה הגענו, והתנחמתי בכך שאפילו שמעון ריקלין הסכים איתו. ואז הרהרתי באמרה "תדע כל אם עברייה שהפקידה את ילדיה בידי המעולים שבמפקדים", ושכעת עליה לדעת גם בידי אילו פוליטיקאים הפקידה את ילדיה. כאלו שלא רואים אף אחד ממטר. רוצים לימודים ללוחמים? תחזירו את ביבי…
ואז הגיחה ענבל ואמרה שאנחנו בעיכוב לעיירה תון, ושחייבים לזוז.

7.

ברוך רוזנבלום מחולון גדל איתי בחברת הנוער בלהבות חביבה והוא חבר קרוב. בקיבוץ הוא הכיר את המתנדבת הכי יפה, מרים, שווייצרית ממוצא איטלקי, התחתן איתה, והם חיים בשווייץ. הבן הגדול אילן, רופא בכיר בברן, נולד בקיבוץ, ושלי, גרפיקאית שיווקית, בשווייץ. ברוך הוא "ביביסט בכיר", רגליו בצופינגן וראשו ולבו בישראל. הוא מכור לרדיו גלי ישראל למעט שעתיים ביום, אז הוא מרותק לבן כספית וינון מגל ב־103FM. אסור להפריע לו להקשיב.

אנחנו נפגשים מעת לעת בארץ או בשווייץ ושוקעים בשעות של שיחה. בתום השיחה האחרונה השבוע שחזרתי לרגע על מה שוחחנו שעתיים, ונכנסתי להלם ותדהמה: הבנתי שאם לפני 40 שנה שיחותינו נסבו סביב המתנדבות בקיבוץ והשאלה איזה ענף במשק רווחי יותר, ואם לפני 30 שנה עסקנו בנשים והריונות, לפני 20 שנה באיך מכינים נתח בשר הגון על המנגל ולפני 10 שנים במסלולי טיולים בעולם – הרי שהפעם נסבה השיחה מבלי שנרגיש על כאבי הגב, המיגרנות, הניתוח האחרון, העפעפיים, הכדורים שכל אחד לוקח, ועד כמה קשה לקום בבת אחת מהשטיח לאחר המשחק עם הנכדים. כשהבנו יחד מה קרה ולאן הידרדרנו, החלפנו מתכון לזכר הימים ההם, ונשבענו לשמור על הבריאות.

8.

אני מודע לזה שאני קצת נגד הזרם ברשתות החברתיות ומצהיר כאן מראש שאין לי כל קשר אישי או מסחרי, אבל אני אוהב את אל־על וטס רק איתה כשאני יכול ומתאפשר. כי זו החברה שלנו והיא עברה טראומה ושרדה, והיא מתמודדת עם קשיים רבים בכל תחום. ובעיקר, כי שם אני מרגיש טוב מבחינת בטיחות, ביטחון וביתיות, וגם השירות מצוין והאוכל סביר.

החברה צריכה לשנות ולשפר את המענה ללקוחות במוקד, להיות קשובה יותר ולהשלים פערים שנפערו בעת הקורונה. אני מקווה ומציע גם לכם לקוות שבמדינת האי שלנו, החברה הזו תשרוד. זה אסטרטגי.

9.

ענבל בתי הקטנה שיזמה את הטיול שלנו לשווייץ חשפה אותי לסוג טיול שלא עשיתי מעולם, ללא קניות, ללא מסעדות מפונפנות וללא מלונות יוקרה. רק ירוק וכחול וטבע והתמכרות ושקט. היא לימדה אותי שהעבודה היא האמצעי והחיים וההנאות הם המטרה.
תודה, ענבל, למדתי משהו. תלמדו גם אתם.

שבת שלום.