יש אדם אחד בעולם שיודע אם טראמפ יתקוף – קוראים לו דונלד טרמאפ | אבי בניהו

מה מתחולל בתוך הראש של טראמפ? | מה רוצה גל הירש? | תנו לאמירותים לנצח | מסר כאוב מקריית שמונה| על גשר, מיתרים וחינוך | מסע קולינרי בדאלית אל־כרמל | וכך ניצחתי את הפרטיזנים

אילו היה מקבל הבטחה מיו"ר המטות המשולבים שלו ומחברי הקבינט שפעולה צבאית תפיל את המשטר, היה מהסס פחות. אבל הוא יודע שזה לא מובטח ושהוא עלול לשקוע ב"בוץ האיראני", ובנושא הזה יש לו אופוזיציה גם בתוך המפלגה הרפובליקנית, שם לוחצים אותו להגיע להסכם שיקנה זמן.

בצה"ל מכירים את התוכניות הצבאיות האמריקאיות, ובישראל גוברת ההערכה שאם טראמפ, שצובר כוח צבאי משמעותי באזור – יחליט לתקוף, ישראל תהיה מעורבת בעל כורחה ותיאלץ גם לתקוף וגם להגן יחד עם ארה"ב ומדינות האזור.

2

אינני מבין מה טעם מצא מתאם השבויים והנעדרים תא"ל (במיל') גל הירש, כשמיהר לתת לכלי התקשורת ראיונות יחצניים שבמרכזם שני מסרים מרכזיים. האחד – עד כמה היה קשה לו, עד כמה חש מאוים, עד כמה הושמץ ואיזה מחיר הוא שילם.

השני – עד כמה סייעו לחמאס הפגנות המחאה ופעולת מטה החטופים והמשפחות. לא הממשלה והעומד בראשה, לא השרים המתנגדים, לא מימון חמאס ולא הכישלון המחפיר ב־7 באוקטובר – ההורים והמשפחות הם שסייעו לחמאס (סליחה, הם וגלי צה"ל).

ימים ספורים לאחר שמונה בידי בנימין נתניהו לשמש בתפקיד, ביקש הירש לעצור את חברותו בליכוד כדי להיות "ממלכתי". עדויות המשפחות מלמדות שלא הצליח לעמוד ביעד הממלכתיות, וכי דחק בהן כל העת לא למתוח ביקורת על נתניהו, והפגיש אותן עם ראש הממשלה באופן סלקטיבי. זה חבל וזה כואב.

תהיתי מה מטרות הראיונות הללו. הסיפור פשוט כנראה. הירש רוצה שריון בכנסת ברשימת הליכוד, או לקבל את ראשות המל"ל או מינוי לשגריר – ועל הדרך לתת לֶק לבוס, שמקפיד להתעלם מעשרות חטופים שנרצחו בשבי, ושאת חלקם לפחות היה ניתן להציל. אנחנו לא נשכח וגם לא נסלח.

3

אם איחוד האמירויות תקבל את מבוקשה לנהל את החיים האזרחיים ואת המסחר והכלכלה ברצועת עזה – זוהי בשורה טובה לישראל, ביחס לחלופות האחרות של טורקיה וקטאר. מהלך כזה יקנה לאיחוד האמירויות, ידידת אמת של ישראל, כרטיס כניסה ראוי למעורבות גוברת במזה"ת.

ממשלת ישראל, עם ימין מלא בכותרת ושתי ידיים שמאליות בצד הגוף, דרשה שלא יהיו פלסטינים שישלטו בעזה, אבל בינתיים לא הצליחה לחסל את חמאס, וכנראה גם לא תצליח מהר כל כך. כעת היא נאלצת להסתפק בהצעה המקורית של שלטון אזרחי־פלסטיני "ללא חמאס וללא עבאס", ואת הפתרון ייתנו כנראה האמירותים בגיבוי אמריקאי ועם בכירים מהרשות.

מכל מדינות הסכמי אברהם, הקשר האמיץ והמהותי הוא עם איחוד האמירויות – בביטחון ובמודיעין, בטכנולוגיה, במדע, ברפואה, בתיירות ובתעופה. נתניהו הוא בינתיים פרסונה נון־גרטה באבו דאבי וטרם הוזמן לבקר שם, אבל ישראל רצויה שם ומוערכת.

חברות התעופה האמירותיות היו היחידות שטסו לישראל ברציפות לאורך כל המלחמה, והשבוע האמירותים אף הציגו ביריד התיירות בתל אביב. טוב וחשוב לנו שהם יהיו בעזה ושיקנו אחיזה רחבה יותר באזור.

4

כותבת לי תושבת העיר לאחר הביקור: "אנחנו לא מסכנים, תושבי קריית שמונה הם פטריוטים ישראלים ואנשים ראויים מאוד. לא ביקשנו אוכל ולא תלושי מזון, לא אכלו לנו ולא שתו לנו. הקהילה האמיתית כאן גאה. ביבי בגד בנו, ביקשנו אופק לעתיד, שוויון הזדמנויות בתרבות, בחינוך וברפואה ואפשרות להתפרנס בכבוד. זה הכל".

"מה נראה להם לנתניהו ולסמוטריץ'? שאנשים כמוני וכמו ההורים שלי ועוד רבים ילכו לסופר עם תלושי מזון כמו בשנות ה־50? הם לא מתביישים? מה ההשפלה הזאת? נראה את נתניהו וסמוטריץ' עומדים בסופר ומשלמים בתלושי מזון של הממשלה במקום בכסף שלנו. אגב, בעיר כבר יש דיבור על סחר בתלושים ובהמרתם למזומן. יש למישהו אינטרס כבר שנים שקריית שמונה תישאר עיר של ביטוח לאומי, עמידר ותלושי מזון. זו בגידה".

אני מביא בפניכם את הדברים בכאב. אני מאוהב בתושבי קריית שמונה כבר שנים, ובמיוחד בימי המלחמה, כשפגשתי אותם במלונות. מגיע להם יותר מתלושי מזון לקראת הבחירות. הרבה יותר. הם כבר לא משפחת סאלח שבתי. התבלבלתם.

5

הבטחתי בשבוע שעבר להביא לכם מעשים טובים ודמויות ראויות שפגשתי בסמינר "גשר" בפאפוס, והינני. כתבתי כאן לפני כמה שנים שלו הייתי שר החינוך, הייתי בודק אפשרות שמגן חובה ועד כיתה ב' או ג' – כולם ילמדו במסלול דתי־ממלכתי שיותאם כ"ידידותי לחילונים", כדי לקבל כגרסה דינקותא מושגי יסוד, מורשת ומסורת – ואחר כך יתפזרו לזרמי החינוך.

אני עצמי נשלחתי בידי הוריי החילונים לגן חובה דתי, ויצאתי בשלום לחיים בתנועת השומר הצעיר. זהו כמובן מסלול שלא מתאים לחרדים ולערבים, אבל לכל היתר זה יופי.

אבל עד שזה יקרה, אם בכלל, בסמינר "גשר" בפאפוס הכרתי את ד"ר רנית בודאי־היימן, מנכ"לית עמותת מיתרים, שהציבה מענה להורים ולילדים בכיתה א' שלא רצו לבחור בין ממלכתי לממלכתי־דתי, אלא שאלו "למה אי אפשר ביחד?". כמו בבתי ספר יהודיים בתפוצות.

עמותת מיתרים, שרואה בחינוך שורש ללכידות בישראל המפוצלת והשסועה, ייסדה סטארט־אפ חינוכי־חברתי כבר לפני שנים, ובבתי הספר ובקהילות שבהם היא פועלת, לומדים וחיים יחד דתיים וחילונים ומסורתיים, תוך שילוב ערכי יהדות ודמוקרטיה, כדי להכשיר דור שמכיר את יהדותו מאירת הפנים, שמתחנך לדמוקרטיה ושחפץ לחיות בישראל יהודית ודמוקרטית.

ד"ר בודאי־היימן וחבריה פועלים ומלווים כבר 100 גנים, 50 בתי ספר יסודיים, 10 בתי ספר על־יסודיים ועוד 27 קהילות. הם מוצפים בבקשות לעוד ועוד, בעיקר לאחר 7 באוקטובר והבנת הצורך בלכידות כתנאי להישרדותנו. כעת הם בוחנים כניסה לעוד 23 מוסדות חינוך, מתוך הבנה שאין מדובר במותרות, אלא בתנאי יסודי שצריך להיות מועדף.

"'מיתרים' על שום מה?", שאלתי את ד"ר בודאי־היימן. "כי כל אחד מאיתנו הוא מיתר בעל צליל ייחודי וחשוב, אך לבדו הוא חד־גוני. רק כשכל המיתרים מנגנים יחד, נוצרת מנגינה שהיא הצליל של עם ישראל". התאהבתי. ואני ממליץ להורים: בקשו "מיתרים" בבתי הספר של ילדיכם.

6

אני ובני משפחתי, למעט ענבל בתי הקטנה, נמנים עם אוהבי הטיולים ל"מיטיבי לסת" (ככה חינך אותם אבא). ולכן כשאנחנו מדברים על "טיול שבת", אנחנו מתכוונים, מבלי לומר זאת, שנעבור בטבע בדרך למסעדה. בשבת האחרונה יצאנו לטבע לאכול שווארמה בדאלית אל־כרמל, שהפכה לאימפריה קולינרית של שווארמה משובחת, ולא רק.

עמדנו שעה בתור אצל "שווארמה ובס", נהנינו מכל ביס, אני רק חצי מנה (בגלל זריקות המונג'רו) וחזרנו הביתה עייפים ומרוצים. אגב, שאפו לראש העירייה, ידידי רפיק חלבי. העיר יפה, נקייה, מונגשת, מגוונת כראוי ומכניסת אורחים. לכו לבקר.

7

נולדתי וגדלתי למרגלות ה"אצטדיון" ביד אליהו, שהפך עם השנים להיכל מנורה. כילדים ונערים היינו נכנסים למשחקי הכדורסל של מכבי, ואפילו מוטי ארואסטי היה מדריך שלי בשומר הצעיר ביד אליהו. למרות זאת, שנים שלא הייתי במשחק כדורסל, ודווקא השבוע החלטתי ללכת לראות את מכבי תל אביב מול פרטיזן בלגרד..

גם כי הוזמנתי לשבת על הפרקט (שזה כבוד), וגם כי חשבתי שזו דרך נכונה "להעניש" את יואב לימור האדום ולסגור איתו חשבון על כמה דברים שעשה לי באולפן הבוקר. אף שבנשמתי אני "הפועל", אני לא רגיל להפסיד – ומכבי ניצחו ב־2 נקודות. פייר, נהניתי.
שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.