חרג מסמכותו? כפיות הטובה של המדינה מול דניאל הגרי מקוממת | אבי בניהו
מה היה דחוף לנתניהו להכריז ש"חמאס בלחץ" | מבקר המדינה צריך לברר למה אין לישראל מערך הסברה, במקום להיטפל לדו"צ | התפילה לחזרת תמיר נמרודי, האתגר של ראשי הרשויות בנגב, הבעיה המשותפת לי וגנץ שלום כיתה א
אבי בניהו1.יהונתן הוא נער בר מצווה, בן למשפחה של הציונות הדתית מגבעת שמואל. כבר יותר משנה עסוקים הוא ומשפחתו בהכנות ליום החשוב, לומדים, מסיירים ברחבי הארץ, ונערכים לאירוע שיצוין בשבוע הקרוב בבית הכנסת ובכותל המערבי. במסגרת משימות בר המצווה, נטל על עצמו יהונתן מאז 7 באוקטובר להתפלל מדי יום ביומו לשובו של החטוף תמיר נמרודי, שלם ובריא עם כל חבריו משבי חמאס.בוקר־בוקר הוא התפלל וקיווה כי תפילתו תיענה, וכי יזכה לראות את תמיר – שאותו איננו מכיר, אך נפשו של הנער נקשרה בנפשו של החטוף. כבר כמעט שנתיים. ביום בר המצווה של יהונתן, שחרורו של תמיר קרוב מאי פעם, ובכותל המערבי, לבקשת יהונתן ביום חגו, הוא יקיים תפילה עם בני משפחה, חברים ומוזמנים לשובו במהרה של תמיר נמרודי וכל חבריו לחיק משפחותיהם. הוא לא מבקש כל מתנה אחרת.נכון לכתיבת שורות אלה, הכדור מצוי בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר אמור עם הקבינט לאשר את הצעת מצרים, קטאר וארה"ב, שאושרה על ידי חמאס, לעסקת חטופים. כמו נתניהו, דונלד טראמפ, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, יאיר גולן ומנצור עבאס, גם אני הקטן הייתי רוצה עסקה כוללת להשבת כל החטופים כולם בפעימה אחת. הייתי רוצה שאחרון ראשי חמאס והנוח'בות ימות, שהעזתים יתפנו מרצון לשווייץ או סומליה, ושעזה תהפוך לריביירה, אבל זה תלוי רק בי ובנו, ואני סבור שהחובה הלאומית שלנו היא לחלץ במהירות את כל מי שניתן לחלץ, גם במחיר של הפסקה זמנית של המלחמה.השבוע, דקות לאחר שנמסרה מהמתווכות ההודעה שלפיה חמאס השיב בחיוב למתווה וויטקוף, מיהר נתניהו לפרסם הודעה ולפיה "חמאס בלחץ". ונניח שזה נכון, והלחץ הוא זה שמניע אותם להסכים – מדוע לומר זאת בפומבי? מדוע להשפיל אותם – ולגרום להם להוכיח את ההפך? אם אינני טועה, ישנו יעד מלחמה מרכזי להשבת החטופים ולמיטוט חמאס, ולא להעלבתו ערב עסקה אפשרית. רוצה לומר: יותר מאי פעם "חיים ומוות ביד הלשון". הלשון של המנהיגות שלנו היא משוחררת מדי ולעיתים חסרת אחריות.2.באומץ רב, בישירות ולא בדיפלומטיות, הודה השבוע שגריר צרפת בישראל פרדריק ז'ורנס בריאיון לגלי צה"ל, כי האנטישמיות והאנטי־ישראליות במדינתו מרימות ראש, וכי ייקח שנים להשיב את המצב לקדמותו. בריאיון הוא אמר: "המצב מדאיג מאוד, המלחמה בעזה ליבתה אותו, ואפשרה לאנטישמים האמיתיים להשתמש בה כדי לייצר גלי אנטישמיות נוספים".באוסטרליה המצב חמור ומסוכן הרבה יותר ליהודים ולישראלים, המגורשים ממסעדות, ממספרות וממקומות בילוי, אל מול חוסר מעש ותגובה של המשטרה והממשלה המקומית, באופן שהביא השבוע לחילופי האשמות קשים בין נתניהו לראש ממשלת אוסטרליה. כזה הוא המצב במדינות רבות באירופה וברחבי העולם, חלקן עושות זאת ברעש, וחלקן באמצעות חרם אקדמי, מחקרי, תרבותי או ספורטיבי, באמצעות אמברגו על חלקי נשק ותחמושת ודרך ביטול הסכמים מסחריים ומדעיים – והפגיעה במדינת ישראל נערמת והולכת.וכל זה קורה כשמערכת ההסברה של מדינת ישראל מוזנחת, ובאופן פושע – לא מתפקדת. נתניהו, שהיה פעם "מר הסברה" (הוא באמת מבין בזה ואשף בזה), חדל מלפעול למען הסברת המדינה ומושקע בהסברת עצמו; אין בקבינט דיונים אסטרטגיים בענייני זירת ההסברה והלגיטימציה; ו"מר הסברה" הוכתר השבוע על ידי הנשיא טראמפ כ"גיבור מלחמה". ועוד משהו קטן בענייני "הסברה": בדוח מבקר המדינה הקרוב מצא לנכון המבקר מתניהו אנגלמן להעיר לדובר צה"ל לשעבר דניאל הגרי על כך שעסק גם "בדוברות לא צבאית", ולכאורה חרג מסמכותו. זוהי כפיות טובה מצד המדינה כלפי קצין איכותי שעמד מול האומה השבורה והשכולה ודיבר אמת, סיפר, דיווח, השיב לשאלות והיה אחראי לדברור "הרגעים הקשים". על ההצלחות הופקדו כמובן הפוליטיקאים.תא"ל הגרי החליט, כפי שחונך, "להגדיל ראש" בעת מלחמה, וכעת המבקר מבקש להוריד לו את הראש. במקום לטפל ב"הסברת היתר" של דובר צה"ל ויחידתו, צריך המבקר לטפל במטה ההסברה הלא מאויש במשרד ראש הממשלה, בהיעדר משרד הסברה ראוי, בתפקוד מערכי ההסברה במשרד החוץ ועוד. השבוע חלפה בראשי המחשבה שמבקר המדינה מתניהו נבחר רק על פי שמו, ושהוא באמת מהווה מתנה לנתניהו.3.לכולם קיצצה הממשלה השבוע בתקציב ללא רחם, בין היתר כדי לפנות לבקשתו של בצלאל סמוטריץ' מיליארד ו־300 מיליון שקל לסיוע הומניטרי לתושבי עזה, כדי לשמן את הלגיטימציה להמשך המלחמה בעזה. לכולם קיצצו ולכולם חילקו, ורק לבית החולים סורוקה לא נשאר. הוא נאלץ לקושש תרומות ולפשוט יד כדי לטפל בתושבי הנגב.אז אני פונה מכאן וקורא לרוביק דנילוביץ' מבאר שבע, לאיציק דנינו מאופקים, לבני ביטון מדימונה, ליחיאל זוהר מנתיבות, לנילי אהרון מירוחם, לערן דורון מרמת הנגב, לתמיר עידן משדות נגב, לשי חג'ג' ממרחבים, לניר זמיר מבני שמעון, לאליה וינטר ממצפה רמון, ליאיר מעיין מערד ולכל ראשי הערים והמועצות בנגב: קומו, התלכדו, תמחו, תפנו, תשבתו, תשביתו, ותהיו לפה ולאגרוף ציבורי לתושבי הנגב המוכה והחבול. תדרשו מראש הממשלה, משר האוצר ומשר הבריאות: שיקום, ואפילו הגדלה ושדרוג של סורוקה. ולא – עיניכם הרואות – לא יקרה כלום. התקציב ילך לאיתור וחילוץ השלד של אלטלנה בעלות של עשרות מיליונים, על פי הגחמה החדשה של השר עמיחי אליהו.4.על פי הסקרים האחרונים, בני גנץ משייט מתחת לאחוז החסימה. יו"ר המחנה הממלכתי (שם שהביא והותיר אחריו גדי איזנקוט) היה כבר ראש ממשלה חליפי, כפסע מהאקווריום, אך זה חצי שנה ישוב על מזחלת שלג הדוהרת אל התהום הפוליטית, וזה קצת עצוב. בני גנץ הוא אדם ראוי שבאמת רואה את טובת המדינה, אבל לתמימותו ולמידת ממלכתיותו אין היום קונים.לבני גנץ יש בעיה נוספת. הוא חולה במחלה שלי, שאני נגמל ומתרפא ממנה בהדרגה בשנים האחרונות: הוא רוצה שכולם יאהבו אותו, בכל מקום ובכל שעה. והמחלה הזאת מנעה ממנו לעצב ולהציג תעודת זהות פוליטית ראויה וברורה, פן חלילה לא יאהבו אותו מי שלא מסכימים איתו. גם אני הייתי כזה (ועודני מתמודד עם השאריות).אם שמעתי, כשהייתי מפקד גל"צ, שמישהו בבית קפה ביקנעם עילית או בשווארמה של כחלון בנתיבות או במחסן הפלחה בנגבה, היה מדבר ביקורת על גלי צה"ל, שנתי הייתה נודדת עד שהייתי פוגש אותו ומסביר לו עד כמה הוא טועה. העיניים נשואות כעת אל גדי איזנקוט שנפרד מגנץ (כשהיו ביחד, כיניתי אותם בסתר "חומה ומגדל"). בכוחו להשפיע דרמטית על מבנה המפה הפוליטית, ולנתק חלקים מאותם 45 מנדטים שמרותכים בעוצמה לימין ומאותם 45 שמרותכים חזק לדופן מרכז־שמאל.לו יחבור לנפתלי בנט או לאביגדור ליברמן או לשניהם ביחד – עם יאיר לפיד או בלעדיו – ויעבירו יחד מסר כדלהלן: "אני, גדי, הוא מה שקראתם לו פעם שמאל־מרכז, ובנט וליברמן הם מה שקראתם לו פעם ימין, והיום אנחנו ביחד ללא תגים וללא סטיגמות, מחוברים ונחושים לחלץ את ישראל ולהוביל אותה קדימה. נפעל כחברת ניהול מקצועית ומנוסה לביטחון המדינה באופן חסר פשרות, לשיקום הנגב והגליל, להשבת קרנה של ישראל בעולם, לטיפול דחוף ומיידי ביוקר המחיה ולאחדות העם המיוסר הזה"."אנחנו מאמינים בעם הזה, בכוחות העצומים הגלומים בתוכו, וסבורים שלמדינת ישראל ולתושביה צפוי עתיד מזהיר – ביחד. אין שמאל וימין, יש מדינת ישראל. ביחד נקפיד לא להחמיץ הזדמנויות אזוריות, ביחד ובהסכמה נערוך רפורמות, לרבות במערכת המשפט, ונכוון את ישראל לעתיד אחר".זו יכולה להיות תרומתו של איזנקוט בזמן הנכון ובדרך הנכונה ועם שותפים פוטנציאליים לנפץ את גושי המתכת בשני הצדדים, להתיך אותם ולעצב אותם מחדש. וגנץ, אם לבסוף לא ייבחר ולא ייכלל בכנסת הבאה, יוכל להיות (אם יהיה מהפך) מועמד לא רע לנשיאות המדינה או לשגריר בוושינגטון. בשניהם הוא יעשה חיל. 5.בשבוע שעבר כתבתי כאן על תהליך המינויים בממשק שבין הרמטכ"ל לשר הביטחון, וציינתי שרק פעם אחת שאל שמעון פרס את הרמטכ"ל דאז אמנון ליפקין־שחק שאלה על מינוי שנגע לאל"ם טל אלוני. כתבתי בטעות שלא היה ברור אם הוא יודע ערבית לקראת מינוי ליועץ לענייני ערבים במתפ"ש. התבלבלתי, השאלה של פרס הייתה בעניין אחר, שכן אל"ם (כבר במיל') טל אלוני הוא ערביסט מומחה ומיומן ודובר את השפה הערבית על בוריה.6.אלמה, נכדתי הבכורה והאהובה, עולה לכיתה א'. היא גדלה וצמחה במהירות מול עיניי. מלאת חוכמה, בינה ודעת, סקרנית מאין כמותה, ומצפה בכיליון עיניים לעלות בבוקר לאוטובוס הצהוב עם הילקוט החדש שקנה לה סבוש בדרך לבית הספר בעין שמר. ואין לה מושג עד כמה אני מתפלל ומשתדל שיהיה לה ולבני גילה עתיד טוב במדינה האהובה שלנו. ואל תגלו לה, אבל אני מתרגש לא פחות ממנה. שנהיה טובים וראויים ושבת שלום.
0 תגובות