חוק עוקף בג״ץ חייב להיות הקו האדום של כחול לבן, גם במחיר פירוק הממשלה

גנץ ואשכנזי חייבים להתייצב מול נתניהו בתחום שמירת שלטון החוק. האם ביבי בונה על הווטו של גנץ? ישראל לא נערכת לגל השני של הקורונה? ומדוע טראמפ בכל זאת עשוי לנצח

אבי בניהו 12/06/2020

1.

גם בתוך קווי היסוד של ממשלת האחדות, ככל שיש כאלה, חייבים בני גנץ וכחול לבן לבדל את עצמם מהליכוד ומבנימין נתניהו. הכוונה של גורמים בליכוד (ככל שתיכנס לפסים מעשיים) לחוקק חוק עוקף בג"ץ על מנת להכשיר את חוק ההסדרה וחוקים נוספים היא הזדמנות טובה לבידול שכזה, וכחול לבן צריכה להגדיר זאת כקו אדום שאין חוצים אותו.

תמכתי בממשלת האחדות הזו ועודני תומך בה, היות שאני מאמין בהשפעה מבפנים והיות שכחול לבן הגדירה את השמירה על שלטון החוק, על הדמוקרטיה ועל מעמדו של בית המשפט העליון כאחת הסיבות המרכזיות להצטרפותה לממשלה.

גנץ, אשכנזי וחבריהם משלמים בינתיים מחיר פוליטי וציבורי לא מבוטל בגין הצטרפותם לממשלה, וחובת ההוכחה מוטלת על כתפיהם – הן במה שיעשו בפועל בממשלה ובמשרדים, והן במה שיבלמו או יעכבו. פסקת ההתגברות וחוקים דומים עוקפי בג"ץ יהוו כרסום נוסף בעליונות שלטון החוק, ואם נתניהו יאמר לאנשי כחול לבן משיקולים כאלו או אחרים "חקיקה נגד בג"ץ או בחירות" – התשובה צריכה להיות "בחירות" ללא היסוס.

אינני חושב שזה יגיע לשם, אבל כחול לבן חייבת לשמר את הצבע העז בקווים האדומים שלה, ולא לאפשר להם להפוך לוורודים ואחר כך לוורדרדים, עד שיהפכו לשקופים.

2.
כשהבית הלבן, בעיצומו של משבר הקורונה ולצד המהומות הקשות ברחבי היבשת, מתפנה להבהיר פומבית כי נתניהו צריך להשיג את הסכמתם של גנץ ואשכנזי לביצוע הסיפוח והחלת החוק הישראלי ביישובים ביהודה ובשומרון, אני נוטה להעריך שבוושינגטון לא אוהבים את המהלך הזה ולא תומכים בו. גם נתניהו לא מתלהב ממנו מי יודע מה.

כשבעיתוני סוף השבוע כותבים כי נתניהו מוטרד מהציר שנבנה בין גנץ ואשכנזי לבין הממשל האמריקאי, אני מבין שנתניהו דווקא בונה על הציר הזה כדי שיבלום או יעכב את המהלך הזה. כן, כן, ממש כמו שרצה אז לתקוף את הכור באיראן, ורק הרמטכ"לים אשכנזי וגנץ "בלמו אותו".

גם הממשל האמריקאי וגם נתניהו יודעים היטב כי ניתן היה להעביר את הסיפוח (בכנסת לפחות) גם ללא כחול לבן ובתמיכת ליברמן, ימינה והצמד האוזר והנדל – אבל כעת קיימת זכות הווטו של גנץ בממשלה הפריטטית. לדעתי, גם הממשל וגם נתניהו בונים לא מעט על הווטו הזה. ימים יגידו.

3.

ההפוגה הקצרה בין שלב קורונה א' לקורונה שלב ב', שיכול להיות ארוך וקשה הרבה יותר, לא מנוצלת אצלנו להפקת לקחים ולהיערכות ראויה. השבוע, באולפן הבוקר של קשת, הודעתי לסגן שר הבריאות יואב קיש מה תהיה הכותרת שתרצד על המסך בעוד ארבעה חודשים. היא תעסוק במחסור החמור בחיסוני שפעת, במיליון חיסונים שנרכשו לעומת ביקושים של 7 מיליון, בבהלה והיסטריה, ובהתפתחות של מאכערים לחיסונים ושוק שחור. סגן השר הסכים איתי, אבל זה לא עוזר לכם הקוראים ולעם ישראל.

שר הבריאות החדש יולי אדלשטיין כבר מעריך שהביקוש לחיסון השפעת, שבעבר עורר כאן פיהוקים, יעמוד השנה על שיעור של 90%־100%, וכבר הודיע שהוא יינתן רק לאזרחים בקבוצות סיכון. התארגנות נכונה והפקת לקחים מקצועית צריכה להביא להקמת מבנה ארגוני לאומי חדש, שיפנה את ראש הממשלה לנהל את המדינה, לקיים הערכות מצב ולקבל החלטות, ולא לנהל את המאבק בקורונה. לצורך זה יש למנות ראש מטה לאומי למאבק בקורונה, אדם בעל ניסיון ויכולת, שירכז תחתיו צוותים במספר זירות: הזירה הרפואית, הזירה הכלכלית־חברתית, זירת התפעול, הרכש והלוגיסטיקה, זירת ההסברה והתקשורת וזירת היום שאחרי.

זירת ההסברה, שבה אני מבין קצת יותר, מתנהלת עדיין ללא מסרים אחידים, ללא משמעת קמפיין וללא הטמעה מלאה בקרב קהלי היעד, ולהזכירכם – מדובר במשבר הקשה ביותר שחוותה ישראל אי־פעם (חוץ ממלחמת השחרור ומלחמת יום הכיפורים). כך למשל, כשביום שישי מכנסים בר סימן טוב, גרוטו וסדצקי מסיבת עיתונאים ומורים "להתרחק מסבא וסבתא", הם מחסלים במכה אחת את העסקים שזה עתה חזרו לפעול ללא כל סיבה. למחרת, במוצאי שבת, בא שר הבריאות ומעביר מסר שונה בתכלית מזה שהעבירו אנשיו יום קודם.

כשבר סימן טוב נפרד מהמשרד בהצהרה מהדהדת – "אנחנו לקראת התפרצות חדשה שאיננו יודעים את היקפה" – מה בדיוק הוא אומר, ומה הציבור אמור להבין מכך? ומה נבין מכך שבזמן שמשרד הבריאות מתריע ומנסה לעורר זהירות בקרב הציבור, בכירים בבתי החולים מעבירים מסר הפוך, שסותר את האיומים, ההפחדות והמספרים. הרושם שלי הוא שבמשרד הבריאות אין יד מכוונת בתחום ההסברה והתקשורת, ושכל בעל תפקיד מתראיין כרצונו ונושא את מסריו.

זהו עניין של ראש הממשלה ושל שר הבריאות ולא של דובר משרד הבריאות, שאני בטוח שעושה את מלוא המאמצים. זהו משבר לאומי, וזירת ההסברה הכל כך מרכזית בו עדיין מופקרת לחלוטין.

4.

חברי יזם הנדל"ן נחשון קיוויתי התקשר אליי השבוע באישון לילה וסיפר לי בהתרגשות ובתדהמה כי כלתו שני, שנולדה בארה"ב להורים בשליחות וחזרה ארצה בגיל 3, קיבלה השבוע בדואר מעטפה ובתוכה צ'ק על סך 1,500 דולר, "מענק קורונה" לכל אזרח אמריקאי ביבשת וברחבי העולם מהנשיא טראמפ. גם הכלה וגם אבי החתן התרגשו והתפלאו והחליטו לתרום את הכסף, אבל בעיקר הם רצו לומר לי שזה קשה מאוד לישראלים שבמקרה מחזיקים גם בדרכון אמריקאי לקבל סיוע נדיב ומהיר מטראמפ, ולא מביבי או מישראל כ"ץ.

ארה"ב, גרמניה ומדינות נוספות איתרו את פוטנציאל הכאוס החברתי והקדימו תרופה למכה. אצלנו האוצר עדיין מתנהל יחסית בעצלתיים ומזרים אט־אט סכומים שמשולים לאקמול נוזלי מול אירוע לב חמור. לא מדובר רק בכסף אלא גם בהבנה, בחמלה, באוזן הקשבת, בכתף החמה, במפגשים ובהתבוננות בעיניים של ראשי המדינה עם האזרחים, ברמת הדיאלוג, באופי השפה ובטונים בהופעות בתקשורת בנושאים הכלכליים והחברתיים. רק אחר כך בא הכסף.

ובחזרה לארה"ב – אל תתפלאו אם למרות הכל טראמפ ינצח גם בבחירות הקרובות: כשמחלקים כסף לציבור, כשרמת האבטלה צונחת וכשהדאו ג'ונס בשיא של כל הזמנים – הכל אפשרי, למרות הכל.

5.

משיקולים של אתיקה מקצועית, אינני נוהג לכתוב כאן על נושאים שבהם אני עוסק בעבודתי הפרטית כיועץ לתקשורת ואסטרטגיה, אבל במקרה הזה איני יכול להתאפק: לאחרונה התחלתי לייעץ למנהלת הליגה בכדורסל (כבר הודעתי לרופאת המשפחה שלי שהתחלתי לעסוק בספורט, והיא די שמחה…).

הפעם האחרונה שבה הייתי במגרש כדורסל הייתה לפני 45 שנה בשנות ילדותי ביד אליהו. והנה אני לומד על הענף הזה – המתחים, הקבוצות והאתגרים – ומתלהב. יש בהחלט מצב שאגיע שוב בקרוב למגרש, לא בגלל העבודה אלא בגלל הסקרנות ואולי הפעם אתאהב.

שבת שלום.