התחקירים של מחר: אחרי המגיפה, כל פשעי הקורונה ייחשפו

זה מתחיל מדרך הניהול, מאי־הקמת מטה לאומי ראוי, מהזנחת מערכת הבריאות לאורך שנים, ממחדל ההסברה, מאי־הכנסת פיקוד העורף וצה"ל למערכה בשלב מוקדם משיקולים פוליטיים, ממחדל נתב"ג הנורא, מהפקרת בתי האבות בגל הראשון ומתהליך קבלת ההחלטות בקבינט של הממשלה המורדמת, המונשמת והשוחקת שלנו.

זה ממשיך בהחלטה להעניק חל"ת ולא לאמץ את "המודל הגרמני" של תשלום דרך המעסיקים ובטיפול בעסקים הקטנים, באי־קבלת תוכנית הרמזור, בהתרפסות כלפי הנהגת החרדים, בהחלטות לסגור עסקים באופן סלקטיבי ולא הגיוני, באופן שימנע מחלק מהם להשתקם, וגם בהיעדר צוות לאומי שיכין את "היום שאחרי" הכלכלי והתעסוקתי.

נכון ש"הברבור השחור" נחת על העולם כולו, אבל מותר לנו לצפות ליותר מההנהגה שלנו. מותר לנו לדרוש מקצועיות, ממלכתיות ואמינות. מותר לנו לקבל שירות מאלה שהפקדנו אותם לשרת אותנו בלי לקוד להם קידה בכל בוקר. ישראל תצטרך לשוב לשפיות ולמסלול תקין, והתחקירים שבדרך יהיו שמן על המסילה.

נתניהו מנהל קמפיין חיסונים נמרץ שקצת התקלקל השבוע עם רמות התחלואה, מספרי המתים והארכת הסגר. ראש הממשלה נלחם לא רק על מדינתו ועל נתיניו, אלא בעיקר על עצמו, על חירותו ועל עתידו הפוליטי והאישי.

והשבוע, כששני הדברים היחידים שעלו כאן הם מפלס הכנרת ומפלס הגופות, נתניהו חושש מאוד שהמצב באמצע מרץ לא יהיה בדיוק כפי שהוא מתכנן, וספק אם יוכל להכריז שישראל יצאה מהקורונה. אני בטוח שבלילה הוא מקלל בשקט את הרגע שבו ״עבד״ על בני גנץ ולקח אותו ואותנו לבחירות.

השבוע השקיע נתניהו זמן ומאמצים לא מבוטלים בשיחות עם "מנכ"ל משרד ראש הממשלה החליפי", יענקי קנייבסקי. נתניהו ניסה לשדל את נכדו של הרב שיאות להסכים להארכת הסגר ושלא יקלקל. זה היה מעמד מביך. לא רק עבור נתניהו, אלא גם עבורנו.

בימים שבהם בתי החולים קורסים ובהם מלאו חוצות הערים במודעות אבל, מתגאה ראש ממשלתנו ב"מזרק האישי" שלו, שאותו מסגר בתוך תיבת זכוכית בלשכתו על מנת להראות אותו לשועי עולם וראשי מדינות.

נתניהו מנסה לערוך השוואה בין המצאת טיל החץ לבין החיסון של פייזר, ואני מודיע לכם שלא ירחק היום שבו להקת "השופרים של בלפור" תאשים חבורת "סמולנים" כמו גנץ, מנדלבליט, בנט, סער ועוד כמה "פרופסורים הזויים", שפעלו למנוע את הענקת פרס נובל למדע ורפואה לבנימין נתניהו, על פיתוח והמצאת החיסון שהציל את ישראל והעולם. וכי מה שווה פייזר בלי נתניהו, חזונו ופועלו?

וכך, בעוד החברה הישראלית סופרת גופות – סופר נתניהו מנדטים בדרך אל הקלפי. את הנוסחה הוא השמיע ללא בושה בפני השולמנים, שהלכו בסוף לבנט ולא אליו: "ככל שהקורונה במצב טוב, יש לנו יותר מנדטים וההפך". זה נכון, אבל חוסר הבושה להצמיד את מצב התחלואה, התמותה, המובטלים והייאוש למנדטים פוליטיים, מחליא עוד יותר.

קמפיין "רק לא ביבי" נכשל, והוא עתיד להיכשל פעם נוספת. ראשי מפלגות השמאל והמרכז לא מפנימים את העובדה שהציבור רוצה להכיר את החלופה, את הרעיון, את הדרך, את הנבחרת, את התוכנית וההתחייבות בתחומים העיקריים.

החלפת נתניהו איננה המטרה – היא לכל היותר האמצעי. אמצעי למה? למנהיגות אחרת, שפויה, מתונה, מלוכדת, חומלת, שתבקש בריאות, חינוך ורווחה, שתשמור על מוסדות אכיפת החוק תוך תיקונים מתבקשים, שתשמור על הדמוקרטיה ואדניה, שתחתור לשלום, שתנהל כלכלה עם חמלה, שתהיה מקור גאווה לאזרחיה, שיביעו הערכה למנהיגיה וישאבו ממנה דוגמה אישית, שתשמור על התעשייה והחקלאות והפריפריה.

מנהיגות שתיתן הזדמנות לכל ילד, ובעיקר – שתהיה ממשלה שתרכין ראש בפני החוק ושתזכור שהיא עובדת עבורנו ולא אנחנו עבורה.
החלפת נתניהו איננה מטרה ראויה, היא לכל היותר אמצעי לחזור לשפיות לנורמליות ולאחריות.

קחו לכם כמה דקות וצאו לסיור פוליטי וירטואלי בשטח ההפקר שבין מרצ ליש עתיד, וספרו לי מה מצאתם שם. אני יודע את התשובה, וזה די עצוב. תמצאו שם חורבות והריסות של מפלגת עבר מפוארת, סטארטאפים שמקווים להפוך למוצר, אנשים טובים וראויים שמונחים על מדף המבצעים וממתינים שמישהו יושיט יד וייטול אותם לסל הקניות שלו (הם קוראים לזה "חיבורים"). תמצאו שם ברדק, ריבוי רשימות, בלבול, קמפיינים בוסר שיורים לכל הכיוונים, והרבה רצון טוב שאם לא יתאחד – ילך לאיבוד.

השבוע התחייב יו"ר ש"ס אריה דרעי קבל עם ועדה כי בע"ה ישיב את נפתלי בנט ואת גדעון סער לתוך מחנה הימין תחת נתניהו. כששאלו אותי בערוץ הכנסת על האמירה הזאת, השבתי כי רק לפני שנה הוא עמד והתחייב שהוא אישית ערב לכך שנתניהו יקיים התחייבותו לגנץ, כולל תקציב ורוטציה וכו'. אז אמר!

בעניין הזה לא הייתי קונה ממנו מכונית משומשת. דרעי בסך הכל מדבר אל מצביעיו, שרובם תומכי נתניהו, ומסביר להם שאין חייל נאמן ממנו לראש הממשלה. וכמו שהוא פטר עצמו מההתחייבות והערבות בעניין ממשלת האחדות, כך יעשה גם בעניין הזה.

דרעי הוא פוליטיקאי מיומן, ותיק וערמומי עד מאוד. הוא יודע שעליו לעשות הכל כדי שהקשית שמוציא נתניהו בימים אלה מן המגירה לשתיית המנדטים תפסח על ש"ס גם הפעם.

כשהחליט שר הביטחון לשעבר יצחק מרדכי להקים את הנח"ל החרדי, ישבתי אז בחדר בישיבה מיוחדת במינה. נכחו בה ראשי המפלגות החרדיות – דרעי, מאיר פרוש ואברהם רביץ ז"ל. היו גם חיים ישראלי ז"ל, המזכיר הצבאי ונוספים.

זה קרה משום שמעל במת הכנסת ביקש מרדכי לדחות את הצעת החוק של יו"ר האופוזיציה אהוד ברק, והבטיח לעשות כל מאמץ לגייס חרדים בדרכי נועם. מרדכי היה מיודד עם הרבנים עובדיה יוסף ומרדכי אליהו ז"ל ונוספים, והוא רקם את המהלך בזהירות, ברגישות ובתיאום עם הרמטכ"ל, ראש הממשלה וראשי המפלגות (שביקשו שדבר נוכחותם בישיבה שכזו תישמר בסוד). שם בחדר הוקם הנח"ל החרדי, והפרויקטור שנבחר היה תא"ל (מיל') יהודה דובדבני.

ומדוע אני כותב לכם את כל זה? כי בשבוע שעבר קראתי כתבה באחד העיתונים שממנה ניתן להבין שמישהו אחר, ולא יצחק מרדכי, הקים את הנח"ל החרדי. ובמקומות שבהם נכחתי, לא אסכים לשינויה של ההיסטוריה ושל האמת. שיהיה מתועד.

כולם מדברים על העומס בהדסה, באיכילוב ובתל השומר, ואף אחד לא מדבר על העומס במרכז לבריאות הנפש גהה. זו "החצר האחורית" של מערכת הבריאות, ויש שם עומס שלצערנו עוד ילך ויגבר. תודה לכם שם.
שבת שלום.