השבת השחורה: רבים וטובים במדינה הזו חבים תודה לאמיר השכל

בעקבות מעצרו של אמיר השכל שאלתי את עצמי בעצב אם אנחנו כבר "שם". ועל התגובה הרפה של כחול לבן, החוק שהגיעה העת לחוקק, מה שקורה בטהרן, ופה ושם בארץ ישראל

אבי בניהו 03/07/2020 

1.

מעצרו וכבילתו באזיקים של תא"ל (במיל') אמיר השכל העכירו לי את סוף השבוע שעבר. השבת עברה בעצב ובהרהורים לא פשוטים, תוך שאני שואל את עצמי אם אנחנו כבר "שם". התנהלות משטרת ירושלים, כמו התבטאויות רבות ברשת ואמירותיהם של שרים וחברי כנסת מהימין בנוגע למעצר, גרמו לי להבין שעלינו מדרגה (או ירדנו) בדיכוי חופש הביטוי וחופש ההפגנה, ושידה של המשטרה קלה מדי על כלי המעצרים.

תהיתי אם בצמרת המשטרה יש כאלה שמבינים את "רוח המפקד" מירושלים, ואם הם חזקים דיים כדי לעמוד איתן מול ההתקפות והאיומים של ראש הממשלה וחלק משריו נגד המשטרה וגורמי אכיפת החוק והמשפט. אני עדיין רוצה לקוות שכן.

רבים וטובים במדינה הזו חבים תודה לאמיר השכל, שעומד בשמם כבר חודשים ארוכים בשמש הקופחת, בגשם ובקור הירושלמי העז, ומבקש לשדר שמגיעה לנו מנהיגות נקייה וערכית. הוא איננו עבריין ואיננו מפר חוק, אלא אזרח שמבקש להביע דעה, למחות ולוודא כי עשה הכל על מנת להוריש מדינה ערכית לילדיו ולנכדיו, וגם לאלו שלנו.

לא רק אני הרגשתי שמדובר אולי ב"שבת השחורה" של הדמוקרטיה הישראלית ושל חופש הביטוי. רבים מאוד חשו כך, ככל שהמשטרה התעקשה להותיר את השכל במעצר, להביאו לבית משפט להארכת מעצר ולהפעיל עליו לחץ כדי שיחתום על הרחקה מרצון מירושלים.

הישועה באה משני כיוונים: האחד, בית המשפט והשופטת שפסקה בבירור כי המשטרה שגתה והורתה לשחרר את השכל ללא כל תנאים מגבילים, והשני, ממלא מקום המפכ"ל ניצב מוטי כהן, שהודה באומץ למחרת שאכן המשטרה שגתה, וכי בדעתו לתחקר את האירוע ולהפיק לקחים.

אגב, כבר שנה וחצי שניצב כהן מכהן כממלא מקום המפכ"ל, חרף העובדה שהיועץ המשפטי אישר זה מכבר למנות מפכ"ל למשטרה. בשבת האחרונה ראינו את ההבדל בין מפכ"ל קבוע לבין מ"מ מפכ"ל, שהדרג המדיני יודע שהוא מועמד לתפקיד וזקוק לחסדיהם. מבחינתם של נתניהו והשר הממונה, מ"מ מפכ"ל עדיף על מפכ"ל, אבל הגיעה העת למנות.

2.

חברי כחול לבן אמורים להשפיע מתוך הממשלה ולהציב חומת מגן סביב מערכת המשפט ואכיפת החוק מול נתניהו, שפועל מדי יום ביומו במטרה לחסל את אמון הציבור במוסדות הללו ולהלך עליהם אימים.

אך תגובתם של ראשי המפלגה למעצרו של השכל הייתה רפה ומאוחרת, ולמעט ח"כ צבי האוזר, השרים הבכירים הגיבו רק בצאת השבת, משל היו שרי הבית היהודי. נכון שיש חשיבות גדולה לכך ששר המשפטים מגבה כעת את המערכת ואת היועץ המשפטי לממשלה (שזה במחוזותינו חדשות חמות), אבל התפקיד של כחול לבן בתוך המאבק הזה הוא רחב ועמוק יותר, והוא צריך גם להיעשות, גם להיראות וגם להישמע.

3.

אני תומך לחלוטין בהצעת החוק של ח"כ שלמה קרעי מהליכוד, שימנע מיועצי תקשורת להעיד נגד לקוחותיהם, בדומה לחיסיון הקיים בין לקוחות לעורכי דין ורופאים. נכון שהחוק נולד כנראה לגופו של אדם (ניר חפץ בעדותו נגד נתניהו), אך אני מבקש לראות אותו לגופו של עניין. משרת יועץ התקשורת הינה משרת אמון בשירות הציבורי והפוליטי, וכך גם בשוק העסקי ובכלל. התופעה שאליה נחשפנו בשנים האחרונות, של הקלטת ראשי המדינה בידי עוזרים או יועצים, מחליאה ומעוררת גועל כשלעצמה.

ייעצתי בימי חלדי לראשי מדינה, שרים ומפקדים בכירים, וכיום אני עושה זאת למנהלי תאגידים וחברות. אני נשבע כאן בנקיטת חפץ ובשבועה משולבת של "שבועת הקצין" עם "שבועת השומר הצעיר" שמעולם לא הקלטתי אדם ואין בכוונתי לעשות זאת. בעיניי זו מעילה באמון. כך גם ציפיתי בעצמי מעשרות רל"שים, עוזרים ונהגים ששירתו לצדי במשך השנים ואשר כל סודותיי (ככל שיש כאלה) נמצאים ברשותם.
זהו חוק מתחייב, וצר לי שהגיעה העת לחוקק אותו.

4.

הדיווחים על פיצוצים מסתוריים השבוע באיראן מתחברים אצלי בתודעה לסדרת המופת "טהרן" מבית מדרשו של תאגיד השידור כאן.
זה מלמד אותי שהרחק מאור הזרקורים, שליחי הציבור שלנו במערכת המודיעין והביטחון עובדים, וכך גם, להבדיל, שליחי הציבור שלנו בתאגיד השידור.

מגיע לתאגיד שאפו גדול על הסדרה הזו ועל תוכניות מופת אחרות (בקרוב תשודר "שעת נעילה" העוסקת במלחמת יום הכיפורים, סדרת הטלוויזיה הכי גדולה שנעשתה בישראל מאז "עמוד האש"), ומגיע שאפו גם לעובדי התאגיד, שעובדים אצל הציבור הרחב ולא אצל פוליטיקאים משמאל ומימין. התאגיד לא נשלט על ידי הממשלה ומכאן ערכו, ומכאן גם המחויבות שלו להיות רגיש גם לאיזונים ולמגוון בתוכו.

5.

מדי פעם, כשאני בדרכים, אני מאזין למה שהיה פעם "יומן הערב" של גלי צה"ל (עניין של הרגל…), ואני חייב להתוודות שאני מתחיל לפתח תיעוב עמוק לסמולנים, עוכרי ישראל, חבורת האפסים, העבריינים וחדלי האישים הללו כמו אביחי מנדלבליט, בני גנץ, ישראל כ"ץ, גבי אשכנזי, אבי ניסנקורן, שאול מרידור, דינה זילבר וכל שאר אלה שהצליחו להסתנן לחיינו ולעשות פה מה שהם רוצים. מקומם בכלא.

6.

הרשו לי לשתף אתכם בדרך שבה אני נוהג להרגיע את עצמי ולקחת חופשה קצרה בתוך יום עבודה דחוס: אני עוצם את עיניי ולוקח את עצמי באמצעות דמיון מודרך אל נקודות הנוף והתצפית שאני הכי אוהב במדינה שלנו, אלה שתמיד אעצור בהן את הרכב ואזמזם לי שיר.

הנקודה הראשונה היא עמק הירדן המוריק תמיד כפי שהוא נגלה מהירידה מפוריה, שם אני מביט על ערש ההתיישבות של דגניה וכנרת, מקור ההשראה של המשוררת רחל ושל נעמי שמר, אל מפגש שלושת הגבולות של ישראל, ירדן וסוריה, ואל המקום שבו נפגשים הרי גולן המאיימים עם תכול הכנרת. שם אזמזם לי את שירו של יוסף נצר: "ביתי אל מול גולן".

הנקודה השנייה היא הירידה מחבל התענכים ומבוא הגלבוע אל עמק יזרעאל. שם אתה נחשף ליופיו והדרו של העמק, מימינך עין חרוד ומולך כפר יחזקאל, מולדת וגבע. שם אזמזם לי את "נומה עמק" או את "ירדה השבת אל בקעת גינוסר".

הנקודה השלישית היא המצוק של מצפה רמון, לפני הירידה למכתש. מול המכתש הענק, מול ההוד וההדר של המדבר, אני נושם עמוקות, גומע את הנוף ושר לי את "שיירת הרוכבים".

עוד נקודה היא בחוף עתלית, מול המבצר בים, כשמאחור הר הכרמל הירוק תמיד וממול הים האינסופי. שם הוא המקום להירגע, להיכנס לפרופורציה ולשיר את "אלי אלי, שלא ייגמר לעולם" של חנה סנש משדות ים הסמוכה.

והנקודה החמישית היא הכביש הצר היורד מהרובע היהודי אל רחבת הכותל. שם, מול הר הזיתים, כשמצבות השיש מחזירות קרני שמש המשתלבות בכיפת הזהב בחומת העיר העתיקה, אני מתחבר אל עברנו, אל סלע קיומנו, אל תקופת המלכים ואל יופיה וקדושתה של "ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור". יש כמובן עוד ועוד, אבל אלו העיקריות. נסו לעשות זאת בעצמכם ולנשום אוויר פסגות בדמיון, וכשאפשר גם במציאות. יש לנו באמת ארץ נהדרת.

7.

השבוע, כשאלמה נכדתי המתוקה בת ה־8 חודשים הייתה עצובה, ביקשתי ממנה שלא תתרגש ושלא תשים לב לרכילויות ולשמועות, ואמרתי  לה שסבא שלה החליט סופית והודיע למי שצריך שהוא לא הולך להיות לא קונסול בניו יורק ולא שגריר בשום מקום. שאני לא זז ממנה. ואז היא חייכה.
שבת שלום.