הלקח מהונגריה: גם שלטון שנראה בלתי מנוצח יכול ליפול | אבי בניהו
תומר בר מסיים קדנציה מסחררת, עם הישגים אדירים וצלקת עמוקה | צה"ל קטן בקבלת החלטות וגדול בקבלת אחריות | מדוע גופמן צריך לבקש להמתין עם המינוי? | וגם: הלקח מהונגריה, הליהוקים של בנט ומשימת הדור שלנו
1
חלוף הזמן, הימשכות המלחמה, הישיבה הממושכת בממ"דים ובמקלטים – כל אלה, לצד המניפולציות הפוליטיות ויתרת סדר היום שנכפית עלינו על ידי המציאות מחד והממשלה מנגד, משכיחים אט-אט את זכר טראומת הטבח ב-7 באוקטובר. "הזמן מרפא" נהוג לומר, אך את האירוע ההוא אסור שירפא.
בניגוד לציבור הרחב, ובוודאי בניגוד לחברי הקואליציה – שמנסה למחוק את התאריך 7 באוקטובר 2023 מהזיכרון הלאומי ומונעת הקמת ועדת חקירה ממלכתית – הרי שאצל מפקדי צה"ל הבכירים, 7 באוקטובר נותר עמוק בתודעת האחריות, הטראומה והצורך לתקן.
בחודש הבא יסיים מפקד חיל האוויר תומר בר ארבע שנות כהונה עמוסות לעייפה כמפקד חיל האוויר. שום מפקד חיל אוויר לפניו לא התנסה במה שהתנסה בו בר. חיל האוויר בשנים הללו, ובעיקר בחודשים האחרונים, הביא לידי ביטוי יכולות מודיעיניות, טכנולוגיות ומבצעיות שלא קיימות בשום צבא אחר בעולם. יגידו לכם את זה גם בכירי צבא ארה"ב וכל מפקדי חילות האוויר בעולם. גם בהתקפה וגם בהגנה האווירית.
אבל אם תשאלו את בר, הוא יאמר לכם שהיה מוותר על כל אלה, על כל הגלורי ועל כל הכבוד והיקר ועל מיקומו בצמרת טבלת המוערכים במדינה, גבוה מעל כל הפוליטיקאים – רק כדי לחזור שוב ל-7 באוקטובר עם כל צה"ל ולפעול אחרת.
כתבתי כאן בעבר כי מבחינתי צה"ל – במעשיו, בפועלו בהישגיו ובגבורת מפקדיו ולוחמיו – השיב (בניגוד לפוליטיקאים) את חובו לחברה הישראלית על מחדל 7 באוקטובר. הפיקוד הבכיר של צה"ל עודנו מפוכח, לא שיכור כוח, ודורש ועדת חקירה ממלכתית לאירועי הטבח. הוא ניצב עדיין מול הכישלון והטראומה ומחויב לתיקונם, למען לא יישנו עוד לעולם.
2
הבעיה בישראל נעוצה לא אחת בפער העצום בין הדירקטיבה שקיבל צה"ל מהדרג המדיני בכתב, בין מה שנקרא "התכלית האסטרטגית" – לבין מה שמציגים הפוליטיקאים בהפרזה ובשחצנות בציבור הישראלי. הנה לכם למשל הדירקטיבה שנקבעה על ידי הרמטכ"ל לקראת שאגת הארי: "יצירת התנאים הצבאיים לפגיעה במשטר ויצירת מציאות ביטחונית טובה יותר לישראל". בשום מקום לא הוצגה משימה של הפלת השלטון, אף שזו תוצאה חשובה ומתבקשת שלא ניתן לבצע אותה מהאוויר ללא העם האיראני. אבל הפער בין הדירקטיבה לבין ההצהרות יוצר אכזבה בציבור.
כך גם בלבנון. הנחיות הדרג המדיני לצה"ל מלפני כמה ימים קובעות כי "יש לפעול צבאית ולייצר קו הגנה ליישובי הצפון, לצמצם את ירי הטילים והרקטות ולייצר תנאים למו"מ מדיני לפירוק חיזבאללה מנשקו". בחוץ, בפומבי, ידברו השרים אחרת, יתלהמו, יבטיחו וייטעו בציבור אשליות.
רוצה לומר: צה"ל קטן בקבלת החלטות וגדול בלקיחת אחריות.
3
זה לא זכה לפרסום גדול, אבל זה משמעותי עבור תשתיות לאומיות, בנקים, חברות ביטוח, בתי חולים, מוסדות לאומיים, חברות תעופה, אנרגיה ועוד, שסבלו וסובלים ממתקפות סייבר מצד גורמים איראניים. במהלך שאגת הארי, בשיתוף פעולה בין ענף התקשוב והסייבר של צה"ל לבין אמ"ן וחיל האוויר, הותקפו וחוסלו לפחות 130 אנשי סייבר איראנים שתכננו לתקוף ותקפו יעדים בישראל.
היקף התקיפות ירד עקב כך משמעותית, אבל צפוי להתאושש. איראן וסין הן מעצמות תקיפה, וישראל היא יעד מרכזי עבורן. זהו בהחלט שדה הקרב העתידי.
4
לצד ביקורת על התאמתו, על היעדר ניסיון מודיעיני ועל אי-שליטה בשפה האנגלית, אני שומע גם דברים טובים מאוד על האלוף רומן גופמן. אבל יש קושי להתמנות לתפקיד כזה כאשר ראש המוסד בעצמו דדי ברנע קובע פומבית שיש בעיה עם הרקורד המשמעתי, כשהשופט אשר גרוניס מסתייג מהמינוי, וכשיש עתירה של הנער שהפעיל כמפקד אוגדה ושנפגע קשה.
דווקא האלוף רומן גופמן הוא שצריך לדרוש מבנימין נתניהו להמתין עם המינוי עד לבירור הטענות. להתמודד עימן, לנקות את העבר ככל שניתן, ולהיכנס לתפקיד החשוב בראש מורם ובניקיון כפיים.
5
הלקח הוא שצריך לקום ביום הבוחר מהכורסאות, לעזוב כל דבר, לייצר שטף של גברים, נשים וצעירים, לעמוד שעות בתורים לקלפיות, גם אם יהיה קר וגשום, ולהוציא מהבית את כל בני המשפחה והחברים. שם, מאחורי הפרגוד, עם קצות האצבעות שלנו, לקחת את גורלנו בידינו ולשנות מציאות. זה ייתכן וזה אפשרי. זו ההוכחה וזהו הלקח.
6
בממשלת בנט-לפיד היו תשע שרות ועשר מנכ"ליות, כל שר/ה וכל מנכ"ל/ית עסקו בענייני משרדם ולא רק בעניינים מדיניים וביטחוניים שברומו של עולם. זו הייתה ממשלה ששריה באו לעבוד ולשרת ציבור, עניין פשוט ובסיסי שנעדר באופן בולט מהממשלה הנוכחית בתקופת מלחמה, כשהציבור נאנק ולא מקבל שירות ברמה ובהיקף שצריך (למעט כמה חריגים כמו מס רכוש, ביטוח לאומי ועוד כמה).
בכלל לא אכפת לי אם אבישר בן-חורין וטרנר הלכו עם בנט או שהיו הולכות עם יאיר לפיד או גדי איזנקוט או אביגדור ליברמן – העיקר שיהיו שם, הן ושכמותן, כמה שיותר. והעובדה שעמיחי שיקלי משמיץ אותן היא הוכחה לכך שהן תותחיות ושהוא בלחץ.
7
ואז, כשנסגר העיתון, פורסמו יתר השמות, שלפחות בעיניי, חלקם אינם לתפארת מדינת ישראל – ולא ידעתי לאן להוביל את הכשל הזה, את ההערכה והציפייה המוגזמת. הלקח שלי הוא להמתין ולא להיות "חמור" שרואה חצי עבודה. וחוץ מזה, לא נראה לי שנשיא ארגנטינה או כל נשיא אחר, ידיד גדול ככל שיהיה, צריך להשיא משואה ביום הכי ישראלי ובטקס הכי ישראלי שיש. זה שייך לנו ולנציגי התפוצות. חבל. נתגבר.
8
ערי השיש הדוממות שלנו גדלות והולכות, וכותל השמות מתארך בעוד ועוד שמות של חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה. שלוש השנים האחרונות כאן היו רוויות דם.
ביום שלישי תרכין האומה ראש ליממה, פוליטיקאים ינצרו אש, בחזית ימשיכו לוחמינו במשימתם, ואנו נתייחד עם זכר הקורבן הגדול ששילמה המדינה הזו בטובי בניה, בנותיה ואזרחיה.
ביום הקדוש הזה יראה כל אחד ואחת מאיתנו את עצמו ככהן הגדול הנכנס אל מאחורי הפרוכת, אל קודש הקודשים. ושם, בהרכנת ראש, נישבע יחד שנעשה הכל כדי להיות ראויים לקורבן ולמורשת, שנעשה הכל כדי להתגבר על עצמנו, על מנת לחזור להיות חברת מופת במדינה יהודית, דמוקרטית ובטוחה ואור לגויים. זו משימת הדור שלנו.
וביום שלמחרת, יום העצמאות, כשישראל בעיצומה של מלחמה אל מול אתגרים רבים, נאמר לעולם: סליחה שניצחנו, אנחנו כאן, עם ישראל חי.
שנהיה טובים וראויים. שבת שלום וחג עצמאות שמח.
0 תגובות