החיסול הפוליטי של כ"ץ, התכנית של דרעי וסוד האבוקדו

על פי רוב, אין דבר המאחד יותר את העולם הערבי מאשר החשש מהגרעין האיראני. על כן, האם "דוקטרינת נתניהו" הייתה מצליחה להביא שלום עם מצרים ללא החזרת סיני?

אבי בניהו 04/09/2020

1.

לא בכל יום זוכה אדם לזכות עוד בחייו – כנביא לשעבר וכמלך ישראל בהווה – לראות בהתגשמות חזונו הלכה למעשה לנגד עיניו ועינינו. זה קרה השבוע לבנימין נתניהו, כשהזכיר לכולנו את נבואתו כפי שנרשמה בספרו "מקום תחת השמש", שראה אור לפני 25 שנה. שם חזה שאם ישראל תהיה גדולה וחזקה, ייתכן שהערבים ירצו לעשות איתנו שלום בלי לקבל בחזרה שטחים. השבוע יצא נתניהו לכלי התקשורת והרשתות חברתיות, כשהוא אוחז בספרו ומתגאה בכך שדוקטרינת נתניהו של "שלום תמורת שלום" הולכת ומבשילה בעולם הערבי ומה שהיה לא יהיה עוד.

אני כמובן נמנה עם אלה שמברכים מעומק הלב ובמלוא הכנות את נתניהו ואת כל העושים במלאכה על נרמול היחסים עם איחוד האמירויות. אני חושב שזוהי בשורה גדולה וחשובה למזרח התיכון, ליציבות, למאבק מול איראן וגרורותיה, וכמובן לכלכלה, למסחר, לתיירות ועוד. אבל לאיחוד האמירויות כמובן שאין ביכולתנו להחזיר שטחים – גם אם נרצה וגם אם הם ירצו. נתניהו מתכוון למעשה לומר שמדינות המפרץ, שלא עשו עד כה שלום עם ישראל בגלל הזדהות עם סבלם של הפלסטינים ובשל התמשכות הכיבוש, נמלכו בדעתן וכמו מצרים וירדן החליטו אף הן לעזוב את הפלסטינים לאנחות. זה נכון, אבל זה קשור יותר לחשש הגדול מאיראן, מהטרור האסלאמי ומהצורך לשתף פעולה מודיעינית, צבאית, טכנולוגית וכלכלית עם ישראל. החשש מאיראן גדול מאי־הנעימות מהפלסטינים.

נתניהו חייב להבין שלא כולם כאן מטומטמים. מי ששמע אותו השבוע יכול לחשוב שאילו רק היה במקומו של מנחם בגין ז"ל מול סאדאת, היה מצליח לעשות עם מצרים שלום תמורת שלום בלי להחזיר את העומק האסטרטגי של סיני, ושהדוקטרינה שלו יכולה לתפוס גם כשלום עתידי עם סוריה או עם הפלסטינים. זוהי כמובן אחיזת עיניים ותעתוע, כמו שרק הוא ושופריו יודעים לעשות. אנחנו עוד עלולים לחשוב שנתניהו היה כה קשוח במשא ומתן עם האמירויות, שהתעקש על "אף שעל" וגם ניצח.

יש לי חדשות בשבילכם: גם נרמול היחסים בקרוב עם בחריין, סודן, עומאן ואולי בהמשך גם עם סעודיה יהיה שלום תמורת שלום מסיבה אחת פשוטה: אין להם תביעות טריטוריאליות כלפי ישראל. נתניהו, שהבין שבמשמרת שלו לא תהיה כנראה התקדמות עם הפלסטינים (מסיבות שלא תלויות רק בנו), מנסה להחליף את מדיניות שתי מדינות לשני עמים, שאליה התחייב בעבר ושאליה התחבר שוב גם הפעם (רק יותר בסתר) באימוץ תוכנית טראמפ ובהסכם עם האמירויות (שחלקיו השונים עוד ייחשפו), כאביה וכמובילה של דוקטרינת שלום תמורת שלום. נו, שוין.

2.

בכל מקרה ובכל מצב, נרמול היחסים עם האמירויות הוא בשורה אדירה. הסקטור הפרטי וארגוני הכלכלה והמסחר בשני הצדדים מקדימים כל טקס רשמי בבית הלבן או ביקורים הדדיים של ראשי המדינות בדובאי או בירושלים. אין כמעט חברה רצינית או סקטור בתחומי הבנקאות, ההשקעות, הטכנולוגיה, הביומד, הרפואה, החקלאות, התיירות, המדע ועוד, שלא בילו כבר שעות בשיחות זום עם עמיתיהם במפרץ. הצדדים רעבים, סקרנים הולכים מהר בדרך להשקעות ולפיתוחים משותפים.

אפשר לומר שבפעם הראשונה נפתח העולם הערבי באופן משמעותי למסחר, לכלכלה ולתיירות. ישנו כמובן השלום עם מצרים וירדן, שהוא חשוב ואסטרטגי, אבל הסחר, שיתופי הפעולה והתיירות נמצאים לצערנו בשפל. ייתכן שדווקא התהליכים במפרץ הם שיביאו את המצרים והירדנים להעז קצת יותר בקשר עם ישראל, וייתכן עוד יותר שפירות השלום שיטעמו בקרוב הישראלים, יעניקו להם טעם של עוד. ראו הוזהרתם.

3.

במחצית שנות ה־90, פחות או יותר כשנתניהו כתב את ספרו "מקום תחת השמש", הדהד ברחבי המזרח התיכון נאומו של ראש הממשלה שמעון פרס ז"ל. הוא דיבר אז על שתי רכבות שיצאו לדרכן במזרח התיכון: הראשונה הרכבת בהובלת איראן והשנייה הרכבת שמובילות סעודיה, מצרים, ירדן ומדינות מתונות נוספות. "זהו מרוץ אסטרטגי, והשאלה היא איזו רכבת תגיע ראשונה ליעדה", תהה פרס והגדיר את היעדים של ישראל בעניין. זה היה פחות או יותר כשדיבר על מזרח תיכון חדש וכשהתקבל כאורח רם מעלה בארמונות המזרח התיכון. נכון, דבריו היו מחוברים להסכם אוסלו ולמשא ומתן עם הפלסטינים, שעוד נשוב אליו בעתיד.

קצת מסוכן להתנבא, אבל נראה לי שהרכבת השפויה מקדימה את רכבת הרשע. אין דבר שמאחד יותר את העולם הערבי מהחשש מפני איראן גרעינית ומהסכנה הטמונה למשטר מקבוצות וארגוני הטרור השיעיים. הקשרים עם ישראל שמתקיימים כבר שנים ואשר מולבנים כעת, נועדו לשרת את היעד הבין־ערבי והאזורי הזה. כמובן שאין לזלזל באיראן וביכולותיה. גם לא בטורקיה שנמצאת (יש לקוות שזמנית) בצד הלא נכון. אבל אני חושב שאנחנו בכיוון הנכון, שבהחלט יש לנתניהו חלק בו, גם באמצעות ויתורו על הסיפוח ובזכות חתירתו להסכמים הללו. וכמובן למוסד וליתר גורמי הביטחון, שקונים זמן יקר עבורנו ועבור עמיתינו בעולם הערבי.

4.

נתניהו הוא השועל הפוליטי הכי ותיק ומנוסה שחי בקרבנו. שני לו בהפרש משמעותי רק אריה דרעי. רק יומיים לאחר שהציג את ניר ברקת כשר האוצר הבא בממשלתו, מינה נתניהו לתפקיד את ישראל כ"ץ. שר אוצר הוא אכן שדרוג לאחר תפקיד שר התחבורה, שבו עשה כ"ץ שנים ארוכות ורוויות בעשייה והישגים. נתניהו החליט להכניס את הטוען לכתר בליכוד אל שטח ההריגה הזמין שיש עכשיו – משרד האוצר. רק נכנס למשרד בחיוך וכבר נתניהו שילח בכ"ץ את כלבי הציד שלו בתקשורת, ומיד אחר כך את שר האוצר הבא לשעבר ניר ברקת עם תוכניות חלופיות. וככה, ללא אמון, בלי גיבוי ועם מקלות בגלגלים הוא יחסל פוליטית את כ"ץ, שספק אם ישלים קדנציה. כל זאת על גבם של אזרחי ישראל, של המובטלים, של הכלכלה והתעשייה. דין התנועה.

וכעת לדרעי: אם החושים שלי מחודדים ואם ניסיוני אינו מטעה אותי, חלק מהקמפיין הבא של דרעי ותנועת ש"ס עלול להתמקד בהסתה של תושבי ערי הפיתוח בקיבוצים ובחבריהם. לרגע אחד לקחה השרה אורלי לוי־אבקסיס את חומרי התבערה הללו מש"ס וקיבלה כותרות, אבל המפלגה תפסה את עצמה בידיים ומהר. רק השבוע שיגרה ש"ס את ח"כ משה ארבל לעתור לבית המשפט המחוזי בשמו ובשם המפלגה כולה לפתיחה מיידית של שערי קיבוץ ניר דוד לכלל תושבי ישראל. כמובן שהאסי וניר דוד הם רק המתאבן לקראת הסעודה הגדולה, שמתכננת ש"ס. כפי שאומר ח"כ ארבל: "אני גאה להיות חלק מהסיעה שחרטה על דגלה להיות פה לאוכלוסיית פריפריות ואשר עושה הכל כדי לייצג את זכויותיהם".

דרעי הוא לא רק שועל פוליטי, הוא אדם אחראי, שקול ומנוסה, ואם הוא ינסה לגרור את הקיבוצים ואת ערי הפיתוח בחזרה לשנות ה־50 – ייתכן שיקבל עוד שני מנדטים וייתכן שממש ההפך. סוף מעשה במחשבה תחילה. אגב, ההמצאה הזאת של הסתת ערי הפיתוח בקיבוצים נשמרה כתוכנית מגירה אופציונלית בארגז הכלים של מפלגה חברתית שהייתה ואיננה עוד. היא הוגדרה כאופציה להפעלה בשעת חירום, אבל נשארה במגירה. אני מאוד מקווה שמישהו לא מכין לנו מרחץ דמים ולא עומד לשסות איש באחיו.

5.

מבצע מיוחד לכבוד החגים ב"היפר גמזו" בבעלות נתניהו ובהשגחת הרב יעקב ליצמן: קנו שבוע ימים באומן ב־800 דולר וקבלו חופשת סוכות בחינם למשך שבועיים בפנסיון מלא, באחד ממלונות "רשת גנץ". זה קצת עצוב.

6.

הגיע הזמן לגלות לתושבי האמירויות שהתענגו בשנים האחרונות במלונות, במסעדות היוקרה ובסושיות על אבוקדו משובח עם אחוזי שומן טובים, שזהו אבוקדו מהקיבוץ שלי ומקיבוצי האזור, שהגיע לדובאי בזהות שאולה (כמו סוכני המוסד). כעת האבוקדו יגיע כמו שצריך, עם מדבקה ישראלית ומסר של שלום, שכן שלום לא עושים אף פעם על בטן ריקה.

שבת שלום